תביעה נגד חברת הביטוח בגין פוליסת נזקי צנרת ומים לדירה כללי בפני תביעה כספית בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בגין הפרת חוזה ביטוח. אין חולק כי הנתבעת ביטחה את התובע בפוליסה שכללה כיסוי לנזקי צנרת ומים לדירתו (ר' מפורט לפוליסת ביטוח דירות מיום 22.4.2012, נספח א' לכתב התביעה). ביום 1.3.2012 התרחש ארוע ביטוחי -- נתגלו בדירת התובע סימני רטיבות כתוצאה מפיצוץ בצינור (ס' 5 לכתב התביעה; ס' 9 לכתב ההגנה). הנזילה - תוקנה (ס' 7 לכתב התביעה). יחד עם זאת, מצע החול בדירה נמצא רטוב (ס' 8 לכתב התביעה; ס' 10 לכתב ההגנה). הצדדים נחלקו בשאלה, אם היה על הנתבעת "להשיב את המצב לקדמותו" על דרך של החלפת החול והריצוף (כטענת התובע), או שמא מותר היה לה להסתפק בייבוש החול באמצעות הנחת ייבשנים בדירה, ולהביא את רמת הרטיבות עד ל- 6%, שהיא לשיטת הנתבעת הרמה המותרת על פי התקן הישראלי. חוות דעת מומחיות: התובע הגיש את חוות דעתו של המהנדס אביחי אבני, ושל השמאי שעיה וינשטוק. המהנדס ציין כי רטיבות החול מצויה "הרבה מעל התקן" ו"לא ניתנת לייבוש בצורה אידיאלית או כלכלית ללא פינוי מלא של כל מצע מילוי ביסוס הריצוף ויבוש מאולץ לבטון" (ס' 3.5-3.4 לחווה"ד). השמאי וינשטוק אמד את העלויות להחלפת החול והריצוף והקשור בכך בסך 115,700 ₪ (לפני מע"מ), עליהם הוסיף שכ"ד לחדשיים, לצורך פינוי הדיירים בעת העבודות, וכן שכ"ט לבעלי מקצוע. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של המהנדס אילן אליהו, שהעריך כי "מצע החול בדירה במגמת ייבוש" (ס' 3.1). לדעתו, "קביעת המהנדס א. אביחי... כי לא ניתן לייבש את מצע החול, אינה עולה בקנה אחד עם הנסיון הרב וההולך ומצטבר של ביצוע עבודות ייבוש מוצלחות בדירות ובתים בכל רחבי הארץ" (ס' 2.5). בהסכמת הצדדים, בית המשפט מינה מומחה מטעמו, המהנדס צבי שפי. מומחה בית המשפט סבר כי בנסיבות המקרה "אין מנוס מלפרק את כל הריצוף בדירה, לפנות הפסולת, ליבש החול הקיים ורצפת הבטון, ורק לאחר מכן לרצף מחדש ולתקן הטיח והצבע בקירות בהתאם" (ס' 4). הוא העריך את עלויות התיקון בסך 67,300 ₪ (לפני מע"מ), ועליהן יש להוסיף שכ"ד לחודש וחצי. בעקבות קבלת חוות דעתו של מומחה בימ"ש, ב"כ הנתבעת הציע שהנתבעת תבצע את התיקון בעין תחת פיקוח המומחה (פ' מיום 20.11.2013). התובע סירב לביצוע בעין משום שלטענתו הנתבעת הפרה את חוזה הביטוח, אך הסכים להסתפק בתשלום כספי לפי חוות הדעת (שם). הצדדים לא הגיעו לכלל הבנה, והתיק נקבע לשמיעת ראיות. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעת הצהירו מר שלומי סלוין, מסלק תביעות בנתבעת, וכן מר אלון שניידרמן, מנהל תחום מים בחב' פמי. המצהירים נחקרו. המומחים לא זומנו להחקר. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן. דיון והכרעה הפוליסה: בפוליסה בה עסקינן נקבע מסלול לביצוע תיקונים בעין. במפרט נרשם: "כיסוי לנזקי מים באמצעות קבוצת פמי בלבד" (נספח א' לתצהיר התובע). "פמי" היא חברה המעניקה שירותי אינסטלציה ותיקונים לחברת הביטוח (ר' למשל בעדותו של מר שניידרמן, פ' ע' 22 ש' 22-21). ב"כתב שרות לטיפול בנזקי צנרת, איטום ושירותי חירום באמצעות פמי" נרשם כי "מבצע השירות [פמי] יבצע את כל תיקוני הנזקים אשר נגרמו לדירה בתקופת הביטוח ואשר היו מכוסים..." (ר' נספח לתצהיר מר סלווין). בפרק ו' לתנאים הכלליים של הפוליסה נקבעו "דרכי פיצוי" כדלקמן (בס' 1): "במקרה של נזק לרכוש יוכל המבטח, לפי שיקול דעתו, לבחור באחת או יותר מדרכי הפיצוי הבאות: תשלום ערך האובדן או הנזק; תיקון מבנה הדירה או התכולה שאבדו או ניזוקו והבאתם למצב הדומה למצבם ערב קרות האובדן או הנזק. החלפת התכולה או חלקים ממנה או החלפת חלקים בדירה בפריטים מאותו סוג ואיכות של אלו שאבדו או ניזוקו". הנתבעת הכירה בכך שחובתה החוזית לפי הפוליסה היא "להשיב את המצב לקדמותו": "על פי דיני הביטוח ודיני הנזיקין, יש להחזיר את המצב לקדמותו ערב קרות מקרה הנזק" (ס' 15 לסיכומיה). מר סלוין הסביר כי הבחירה בין החלפת חול או הפעלת יבשנים נעשית מתוך מטרה להשיב את המצב לקדמותו: "שני המצבים האלה מביאים את הלקוח לאותו מצב. משיבים את המצב לקדמותו" (פ' ע' 14 ש' 14). בפוליסה הנ"ל, הנתבעת הותירה לעצמה שיקול דעת רחב בכל הקשור לדרכי הפיצוי: אם לפצות בכסף או לבצע בעין, ואם לבצע בעין - באיזו דרך לפעול. עצם הותרת שיקול דעת למבטחת איננו פסול. ואולם, הנתבעת לא פירטה בפוליסה את הקריטריונים שאותם היא מפעילה לצורך הבחירה: באילו מצבים יועדף פיצוי כספי, ייבוש החול, או החלפת החול. כפי שייראה מייד, העמימות החוזית בנקודה מהותית זו הותירה את המבוטח ללא מידע מספק והיא שיצרה את חילוקי הדעות. בפן העובדתי: התובע פנה אל הנתבעת עם קרות הארוע, ביום 1.3.2012, והנתבעת שיגרה לדירתו אינסטלטור, שתיקן את הצנרת עצמה (ס' 6-4 לתצהיר התובע; ס' 5 לתצהיר שניידרמן). נזילה נוספת תוקנה כעבור מספר ימים (ס' 8 לתצהיר שניידרמן). לאחר ביצוע התיקונים, נפנתה הנתבעת להערכת הנזקים שנגרמו בעקבות נזילות המים. ביום 29.3.2012 נערכה בדירה בדיקת "אינפרטק" למדידת אחוזי הלחות במצע הריצוף (ס' 10 לתצהיר שניידרמן; ס' 9 לתצהיר סלוין). תוצאות המדידה מופיעות במסמך מיום 16.4.2012 (נספח ג' לכתב התביעה; ר' גם בחוות דעתו של השמאי ע' גינדי מיום 7.6.2012 בתיק מוצגי הנתבעת): מקום הבדיקה תכולת הרטיבות/לחות באחוזים מיון חזותי חדר מאור 10.9% חול סלון 11.3% חול מסדרון 11.8% חול חדר הורים 16.3% חול חדר איתי 13.6% חול מטבח 8.9% חול השמאי גינדי מטעם הנתבעת העריך את עלויות התיקונים בשני מסלולים: האחד - ביצוע ייבוש של מצע החול, והשני - החלפת מצע החול הרטוב. העלויות פורטו כדלקמן: חלופת ייבוש החול הרטוב: ערכי כינון - 45,181 ₪; ערכי שיפוי - 19,181 ₪; חלופת החלפה של החול הרטוב: ערכי כינון - 78,717 ₪; ערכי שיפוי - 33,049 ₪. נוכח השוואת העלויות לפי חוות הדעת הנ"ל, הנתבעת ביקשה להפעיל בדירה יבשנים לייבוש החול. התובע סירב ודרש החלפה של מצע החול. בין הצדדים הוחלפה תכתובת. במכתב מיום 20.6.2012, ב"כ התובע ציינה כי הנתבעת טרם תיקנה את נזקי הרטיבות (פרט לצינור), וזאת על אף חובתה לפי הפוליסה, לתקן את הנזקים. לכן דרשה פיצוי כספי בסך 114,724 ₪ לתיקון הנזק, וזאת בהסתמך על חוות הדעת של המהנדס זאב גייסט והשמאי שעיה וינשטוק. בנוסף נדרשו הוצאות ופיצוי בגין עוגמת נפש, וכן שכ"ד לדיור חלופי (ר' המכתב בתיק מוצגי הנתבעת). במכתב מיום 26.6.2012, מר סלוין השיב: "בהתאם לבדיקת השמאי מטעמנו, עולה כי ניתן לבצע ייבוש החול באמצעות יבשנים, ואין צורך בהחלפת החול והריצוף" (ס' 7; בתיק מוצגי הנתבעת). לחלופין, הוצע פיצוי כספי בסך 45,181 ₪ (בס' 10 למכתב הנ"ל). במכתב נוסף, התובע סירב לאפשר את ייבוש החול בייבשנים וטען כי "לאור אחוזי הלחות שהינם מעל 6% יש חובה להחליף את מצע החול והרצפות" (ס' 7 במכתב ב"כ מיום 8.7.2012; בתיק מוצגי הנתבעת). במכתב מיום 17.7.2012, מר סלוין השיב לב"כ התובע (בתיק מוצגי הנתבעת): "מבדיקת אחוזי הלחות בחול עולה כי אחוז הלחות הוא מעל התקן (6%), אך מבדיקת שמאי מטעמנו, וכן בעלי מקצוע המתמחים בתחום, עולה כי ניתן לבצע ייבוש החול באמצעות יבשנים, ואין צורך בהחלפת כל החול והריצוף, כפי שנעשה בדירות רבות שנפגעו מנזקי מים, ובוצע ייבוש לשביעות רצונם של לקוחות פמי וללא תופעות לוואי" (בס' 4). מר סלוין ציין כי לפי ס' 61 לחוק חוזה ביטוח, על מבוטח להקטין את נזקו גם לאחר קרות הארוע, בין השאר "באמצעות הוראות שהמבטח הורה לו לנקוט". לטענות, "אין ספק כי דרישתו של [התובע] לשיקום הנזק באמצעות האפשרות היקרה ביותר... אינה עולה בקנה אחד עם האמור לעיל" (בס' 6). עוד צוין, כי הכיסוי הביטוחי הוא שירות תיקונים באמצעות פמי, ואין מדובר בכיסוי לפיצוי כספי (ס' 8-7 למכתב הנ"ל). במכתב תשובה מיום 2.8.2012, ב"כ התובע ציינה כי מרשה מוכן לתאם מועד לביקור קבלנים למתן הצעות מחיר לשיקום הנזקים (ר' ס' 3 במכתב בתיק מוצגי הנתבעת). הצדדים לא הגיעו לעמק השווה, והתובע הגיש את תביעתו דנא. המחלוקת: המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה, אם היה על הנתבעת להחליף את מצע החול, כטענת התובע, או שמא היה על התובע לאפשר לנתבעת, כטענתה, לייבש את החול באמצעות יבשנים. התובע טען כי פנה לחב' הביטוח מספר פעמים בדרישה להחליף את החול והריצוף, אך סורב (ס' 16 לתצהירו). לטענתו, "רמת הלחות בדירה הינה מעל 6% ובהתאם לתקן ישראל 1555.3 רמת הלחות המותרת הינה עד 6% בלבד ועל כן יש צורך בהחלפת החול" (ס' 17 לתצהירו). התובע נסמך על חוות דעתו של המהנדס אביחי אבני, לפיה: "מבדיקת רטיבות ביסוס החול עולה כי אחוז הרטיבות בדירה הרבה מעל התקן. בהתאם לממצאים הנ"ל ניתן לראות חד משמעית כי מדובר ברמת רטיבות אשר לא ניתנת ליבוש בצורה אידיאלית או כלכלית ללא פינוי מלא של כל מצע מילוי ביסוס הריצוף ויבוש מאולץ לבטון" (ס' 3.5-3.4 לחווה"ד). מנגד, מהנדס הנתבעת, אילן אליהו, סבר כי "מצע החול בדירה במגמת ייבוש. ניתן ומומלץ לבצע ייבוש מכני תת רצפתי למצע החול שמתחת לריצוף" (ר' פרק "סיכום"). הנתבעת טענה כי מדובר במחלוקת בין מומחים, "כאשר שני מהנדסים היו חלוקים ביניהם על הדרך הנכונה לשקם את הנזק" ("פתח דבר" בסיכומיה). לטענתה, היא היתה רשאית לבחור בדרך "היעילה והזולה ביותר" לשיקום הנזק, ולא היה מקום לסירוב התובע לאפשר לה לייבש את החול. הכרעה: הדין במקרה זה הוא עם התובע. הטעמים לכך הם כדלקמן: הנתבעת רשאית, ואף מצווה, להתחשב בשיקולי עלות, ולבחור במסלול המהווה את ה"דרך יעילה וזולה ביותר" (בלשון ב"כ, ס' 16 לסיכומי הנתבעת). כמובן, מקום בו ניתן לחסוך בהוצאות - מן הראוי לעשות כן, וזאת מתוך אחריות ליציבות הכלכלית של החברה ולרווחת כלל מבוטחיה. ואולם יש לוודא כי הדרך הזולה היא גם הדרך היעילה לשיקום הנזק; קרי: יש לוודא כי המסלול שנבחר צפוי להשיג את היעד, וכי היעד יושג בתוך פרק זמן סביר. במקרה כאן, הנתבעת לא נתנה משקל כלשהו לטיבו של חול המילוי. מומחה בית המשפט, המהנדס צבי שפי, הדגיש (בע' 6 לחווה"ד): "תשתית הרצוף שבוצעה בעבר, הינה מחול דק ולא ממצע גרגרי אבנים הנקרא סומסום. ההבדל המשמעותי בין שני סוגי מצעים אלו, הוא שבמצע הסומסום קיימים מרווחים גדולים יחסית של אויר לעומת החול, שבו גודל החללים בין גרגרי החול הינו קטן ביותר. ... מניסיוני הרב בטיפול בפתרון בעיות רטיבות, במיוחד במסגרת תפקידי עד לפני כ- 5 שנים כמנהל מחלקת דיירים ומהנדס הבדק במשך 7 שנים של חברת בנייה, תפקיד בו טיפלתי במקרים רבים של רטיבות כלואה בתשתית רצוף, איני רואה כל פתרון בייבוש התשתית באמצעים ובשיטות הקיימות, כאשר מדובר כאן במצע של חול דק. בכל השיטות לייבוש תשתית ריצוף ע"י הזרמת אויר חם ויבש, לא ניתן לקבל תוצאות טובות היות והאוויר כמעט ולא יכול לנוע לאורך תשתית החול עקב חללי האוויר הזעירים. ידוע לי על מקרים רבים שבהם לא בוצעו פעולות ייבוש או פירוק בדירות שבהן היתה רטיבות גבוהה בתשתית שעברו מספר שנים לא מבוטל עד שתשתית החול התייבשה. כאמור, בשנים האחרונות מבצעים את תשתית הריצוף עם מצע סומסום, וכאשר קיימת הצפת מים במצע זה, ניתן לייבש התשתית ללא פירוק הריצוף, ע"י שיטה של החדרת אויר חם ויבש דרך מספר חורים לתשתית הריצוף, ושאיבת אויר זה מחורים אחרים המרוחקים מחורים אלה. בשיטה זו, הריצוף לא מפורק ותוך שבוע עד 10 ימים ניתן לייבש את תשתית הריצוף ובטון הרצפה. לפיכך, עקב כל הנתונים הנ"ל, אין מנוס מלפרק את כל הריצוף בדירה, לפנות הפסולת, ליבש החול הקיים ורצפת הבטון, ורק לאחר מכן לרצף מחדש ולתקן הטיח והצבע בקירות בהתאם" (ההדגשה הוספה). מומחה בית המשפט סקר מספר בדיקות, על פני רצף הזמן (בע' 6-5 לחווה"ד): "הבדיקה הראשונה בוצעה מטעם הנתבעת ע"י חב' אינפרטק ב- 29/3/12. תוצאות הממצאים הראו רטיבות בדרגות של 8.9% ועד 16.3%, כאשר התקן מאפשר אחוז רטיבות בחול עד 6%. בדיקה אחרת שבוצעה מאוחר יותר ע"י מכון התקנים מטעם התובע, וזאת לאחר מעל 7 חודשים!, התקבלו ברוב המקומות תוצאות דרגת רטיבות נמוכה יותר, אך עדיין ברמה הגבוהה עד פי שתיים מהנדרש בתקן. יש לציין, שבאחד המקומות אובחנה דרגת רטיבות גבוהה יותר מהבדיקה לפני כ- 7 חודשים. בדיקותיי בוצעו כ- 11 חודשים לאחר בדיקת מכון התקנים, ועדיין התוצאות מראות רטיבות גבוהה. מהנתונים הנ"ל, מקבלים שלמרות שעברו נעל 18 חודש מבדיקת הרטיבות הראשונה ועד מועד בדיקותיי, עדיין קיימת רטיבות גבוהה בדירה" (ההדגשות במקור). מחוות דעתו של מומחה בית המשפט עולה, כי מצע החול בדירת התובע לא היה ניתן לייבוש מיטבי, ובוודאי שלא בתוך פרק זמן סביר. ודוקו: אין מדובר בחוכמה שלאחר מעשה. הנתבעת, כמי שגם לשיטתה התחייבה "להשיב את המצב לקדמותו", מחויבת לברר מהו טיב המילוי (חול דק או סומסום), ולהתאים את מסלול השיקום לסוג המצע. בממצאי חב' אינפרטק צוין שמדובר במצע "חול", להבדיל מסומסום (נספח ג' לכתב התביעה). למרות זאת, בחוות הדעת של השמאי גינדי לא ניתן למצוא הנמקה כלשהי לבחירה במסלול הייבוש (פרט להוזלת עלויות). השמאי כתב: "בהתאם לבדיקתנו ולנסיוננו בנדון, אנו בדעה כי ניתן לבצע ייבוש של מצע החול הרטוב" (בפרק "הסברים להערכה"). כך נרשם על דרך הסתם, ללא התמודדות עם טיבו של מצע המילוי. הנתבעת גם לא נתנה משקל מספיק לרמת הלחות הגבוהה שנמצאה במצע החול. הערכים שפורטו בדו"ח אינפרטק הנ"ל הם גבוהים יחסית. מומחה בית המשפט ציין כי מדובר ב"רטיבות גבוהה", וסיכם את הממצאים: "רטיבות בדרגות של 8.9% ועד 16.3%, כאשר התקן מאפשר אחוז רטיבות בחול עד 6%" (בע' 5 לחווה"ד). יושם אל לב כי בחדר ההורים נצפתה רמת הרטיבות הגבוהה ביותר, פי 2.7 מהמותר לפי התקן. מן הסתם, ככל שרמת הרטיבות גבוהה יותר, משך הייבוש ארוך יותר; אי הנוחות של הדייר ממושכת יותר; וקטן הסיכוי לייבוש מוצלח. מר שניידרמן אישר, כי הצלחת היבשנים תלויה בגורם הזמן (פ' ע' 25 ש' 19-18 וכן 22). לדבריו, חב' הביטוח אינה מתחשבת בגורם הזמן (שם, בש' 24-23). ואולם, מבחינת המבוטח, משך הזמן לפעולת היבשנים הוא ודאי גורם כבד משקל לאיכות חייו, ועל כן גם להתקשרותו בחוזה הביטוח. יושם אל לב כי הנחת יבשנים אינה פעולה שולית וזניחה. מר שניידרמן הסביר את אופן הביצוע: "עושים חורים קטנים בין האריחים... במקרים בודדים אולי מפרקים מרצפת או שתיים, שמים ביניהם צינורות דמויי שואב אבק ששואבים את הלחות, גורמים לאידוי של מים, שהמכונה יושבת בדרך כלל בחדר שירות" (פ' ע' 24 ש' 16-13). והעיקר: ייבוש החול באמצעות יבשנים אמור להוריד את רמת הלחות ל- 6% (כהסברו של מר שניידרמן, פ' ע' 25 ש' 29), בעוד שהחלפת החול תספק חול יבש לגמרי (עדותו של מר שניידרמן, פ' ע' 25 ש' 32 עד ע' 26 ש' 1). בפוליסה לא מצוין כי חובת הנתבעת נעצרת בקו של 6% אחוזי לחות. כידוע, על המבטחת להבהיר למבוטח, בפוליסה, את היקף חובתה החוזית ואת גבולות הכיסוי הביטוחי (ראו למשל: ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל פ"ד ס(4) 375 בע' 399). בפוליסה דנא, גבולות החבות נותרו עמומים. הנתבעת נטלה לעצמה שיקול דעת גורף בבחירת מסלול הפעולה, וזאת מבלי שהבהירה למבוטח מראש מהי היקף זכאותו: בפוליסה לא צוין כי חב' הביטוח רואה עצמה פטורה מלהוריד את רמת הלחות של מצע המילוי מתחת ל- 6% (או מתחת לערכים המופיעים בתקן הישראלי); בפוליסה לא צוין כי חב' הביטוח תהא רשאית לבחור במסלול של יבשנים חלף החלפת מצע החול; בפוליסה לא צוין מהן אמות המידה לבחירה בין מסלולי השיקום השונים, כגון: רמת הלחות, טיב מצע החול, משך פעולת הייבוש וכד'. אף לא צוין מהם הקריטריונים לאימוץ מסלול של שיקום (ס' 1.2) חלף פיצוי (ס' 1.1). בפוליסה לא נרשם כי הנתבעת רשאית לנסות תחילה את מסלול היבשנים, ולאחריו לפנות למסלול חלופי, אם הראשון יכשל (כטענת הנתבעת בס' 85 לסיכומיה). ניסיונות כאלה צפויים להטריח את המבוטח מעבר לסביר. 19. לסיכום: יש לקבל את טענת התובע ולקבוע כי הנתבעת הפרה את חוזה הביטוח, בהתעקשותה להפעיל ייבשנים. מסלול זה לא תאם את מצע החול שבבית המבוטח ולא התחשב ברמת הרטיבות הגבוהה ובמשך הזמן הארוך הנדרש לשיקום בדרך זו. ציפיתו של מבוטח סביר היא כי בקרות מקרה הביטוח, חב' הביטוח תפעל בזמן סביר ותפעיל את האמצעים הסבירים העומדים לרשותה לתיקון נזקי הרטיבות, במיוחד מקום בו מדובר בדירת מגורים. בפועל, הנתבעת כאן סייגה את חבותה כלפי התובע מעבר לרשום בפוליסה, תוך ניצול העמימות החוזית, ובמתן משקל יתר לשיקולי העלות, ומשקל חסר לרווחת המבוטח. 20. נזקים: א. מומחה בית המשפט אמד את העלויות לתיקון הנזק בסך 67,300 ₪ (+מע"מ). בהתאם לתשובות הבהרה, יש להוסיף 350 ₪+מע"מ עבור 5 משקופים (1,750 ₪+מע"מ). התביעה מתקבלת בראש זה. ב. יש להוסיף פיצוי עבור דיור חלופי למשך חודש וחצי (בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט). על דרך של הערכה, בהתחשב בכך שמדובר ב- 4 נפשות (אב חד-הורי לשלושה ילדים), ובשכירות קצרת מועד, אני מקבלת בחלקה את דרישת התובע ופוסקת סך של 6,000 ₪ בראש זה (ור' ס' 2א' בסיכום חווה"ד של השמאי וינשטוק, שם הוצע 7,000 ₪ לחודשיים). ג. יש לפצות בגין עוגמת נפש, וזאת משום שמדובר ברטיבות נמשכת בדירת מגורים, ובטרדה וטרחה לאורך זמן. יחד עם זאת, אין להפריז בכגון דא, שכן מדובר בנזק רכושי. בראש זה, אני פוסקת 15,000 ₪. ד. ריבית עונשית והוצאות: הדרישה להטיל ריבית עונשית - נדחית, ואילו הדרישה להטיל הוצאות מתקבלת בחלקה, מן הטעמים שלהלן: לאחר קבלת חוות דעתו של מומחה בימ"ש, ב"כ הנתבעת הודיע על הסכמת הנתבעת לפעול בדרך המוצעת על ידי המומחה, קרי: החלפת חול המילוי, ובפיקוח המומחה (ר' פ' דיון מיום 20.11.2013). ב"כ התובע סירבה להצעה, ועמדה על התביעה הכספית (שם). התנהלות דיונית זו מצדיקה את שלילת הדרישה לריבית עונשית, ושלילה חלקית של זכאות להוצאות. הטעם לכך נעוץ בזה, שלו הסכים לאימוץ חוות דעתו של מומחה בית המשפט, ניתן היה להשיג את יעד הביטוח (החלפת מצע החול), וזאת תוך חסכון בהוצאות התדיינות. הנתבעת אמנם כשלה כלפי התובע במילוי חובתה הביטוחית במועד; ואולם מעת שגילתה נכונות לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, ראוי היה לצעוד בדרך זו -- מה גם שעבודת הנתבעת היתה מפוקחת על ידי מומחה בית המשפט. 21. בנסיבות אלה, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע את סכום פסק הדין כמפורט לעיל, ובנוסף הוצאות אלה בלבד: אגרה, שכ"ט מומחים, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪. נזקי מיםפוליסהנזקי צנרתמקרקעיןחברת ביטוח