תביעה לפינוי שוכר בגלל תלונות של דיירים בבניין על רעש וצעקות

תביעה לפינוי שוכר בגלל תלונות של דיירים בבניין על רעש וצעקות הרקע 1. לפנינו תביעה לפינוי מושכר, שהוגשה ביום 10.2.13 בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בטענה כי הנתבעת, בהתנהגותה, הפרה את הוראות חוזה השכירות שנחתם עמה, הפרות המצדיקות את פינויה. 2. על פי כתב התביעה, התובעת הינה בעלת זכויות בנכס הידוע כשיכון 4001 מבנה 11 דירה 418 ברחוב כיסופים 11 בירושלים (להלן - הנכס). 3. מהמסמכים שצורפו על ידי התובעת עולה, כי מדובר ב"בית דיור גיל הזהב", שהיה בניהולה של מט"ב - עמותה לשירותי טיפול ורווחה בבית, במוסדות ובקהילה (להלן - מט"ב). ביום 4.4.04 חתמה מט"ב על חוזה שכירות בינה לבין הנתבעת (להלן - חוזה השכירות) לגבי הנכס, לאחר שהנתבעת התקבלה על ידי ועדת האכלוס כזכאית להתגורר בנכס. 4. ביום 1.12.09 הועברו כל הזכויות וההתחייבויות של מט"ב לידי התובעת, והדבר אושר בחתימתה של הנתבעת (ראה נספח א' לכתב התביעה). משמע, החל ביום 1.12.09 שכרה הנתבעת את הנכס מאת התובעת, כאשר כל הוראות חוזה השכירות המשיכו לחול על הצדדים. 5. סעיף 3.6 לחוזה השכירות קובע: "קבעה ועדת האכלוס כי השוכר איננו יכול להמשיך לגור במקום מטעמי תפקוד בריאותי, התנהגותי, או שהוא זקוק לטיפול מוסדי - יפעל המשכיר לסייע להעברתו למקום מתאים בתיאום עם נציגי הרשויות המוסמכות (משרד העבודה והרווחה ומשרד הבריאות לצורך העברתו למגורים אחרים לאלתר). לא תחליט ועדת האכלוס לפנות שוכר מ"בית דיור גיל הזהב" - אלא אם נמצא לו מקום מגורים חליפי הולם ע"י הרשויות המוסמכות... דירתו של השוכר תישמר לו במשך 60 ימים... עם קבלת אישור מרופא מוסמך כי מצבו של השוכר אינו מאפשר לו לחזור ל"בית דיור גיל הזהב" תבוא תקופת השכירות לסיומה, והדירה תפונה על ידי השוכר..." על פי סעיף 3.13 לחוזה השכירות, ניתן לערער בפני ועדת הניהול על כל החלטה של ועדת האכלוס. 6. סעיף 4.1 קובע: "הצדדים מצהירים בזאת כי הוראות חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב - 1972... לא יחולו על שימוש בדירות... ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, לא יחולו הוראות כל דין המגבילות את זכות המשכיר לפנות את השוכרים מהדירות הן במשך תקופת השימוש בדירות על פי חוזה זה והן לאחר סיומה..." 7. בסעיף 7 לחוזה השכירות, שעניינו התחייבויות השוכר, נקבע, בין היתר בסעיפים 7.7 ו - 7.8: "7.7 השוכר מתחייב בזאת כי הוא ואורחיו יתנהגו בדירה ובמבנה בדרך שלא תגרום הפרעה או מטרד ליתר השוכרים ולתפעולו היעיל של "בית דיור גיל הזהב" וישמע להוראות ב"כ המשכיר לעניין מניעת רעש או מטרד ומתחייב כי לא יגדל בעלי חיים במקום וכן לא להלין אורחים מעל 3 ימים ללא אישור אם/אב הבית. 7.8 השוכר מתחייב כי אם ועדת האכלוס תקבע שעליו לעבור למוסד טיפולי ו/או סיעודי יסכים הוא ובני משפחתו לסידור זה כולל ההתחייבות הכספית הנובעת מכך, בתנאי שיהיה לו, או לבני משפחתו, זכות שימוע בפני ועדת האכלוס לעניין זה". 8. הואיל והנתבעת טענה כי אין לתובעת כלל עילת פינוי - נקבע בדיון שהתקיים בפניי ביום 28.4.13 כי הדיון בתובענה יפוצל כך שבשלב הראשון תידון שאלת קיומה של עילת פינוי, על פי המסמכים, ובמקביל - נתבקש ב"כ הנתבעת לבחון אם קיימת אפשרות לשיקום וטיפול פסיכולוגי לנתבעת, על מנת לפתור את הבעיות בינה לבין דיירי הבניין האחרים. 9. הואיל וב"כ הנתבעת הודיע ביום 23.7.13 כי הוא עומד בכל מקרה על חקירת העדים משני הצדדים - התקיימו הוכחות ביום 20.11.13, והצדדים התבקשו להגיש סיכומים בכתב. טענות התובעת 10. התובעת טוענת כי מזה זמן רב התקבלו תלונות כנגד הנתבעת מאת דיירים שונים בבניין, ואשר לפיהן מפרה הנתבעת הפרה יסודית את חוזה השכירות, ובין היתר - הפרת השקט והשלווה בבניין על ידי שימוש באלימות מילולית, התנהגות אגרסיבית, צעקות, והתפרצות לדירות, ובפרט - כלפי דיירת בשם X. לטענת התובעת, על אף שהנתבעת חתמה ביום 18.7.10 על הצהרה כי הינה מתחייבת שלא להטריד את דיירי הבניין - לא עמדה הנתבעת בהתחייבותה, וחזרה להטריד את דיירי הבניין, עד כי ביום 24.6.12 פנו כלל הדיירים, שהם מבוגרים וחולים, בבקשה לפינוי הנתבעת מהנכס. 11. עוד טוענת התובעת, כי היא ניסתה לבוא בדברים עם הנתבעת וילדיה על מנת לפעול להעברת הנתבעת לדיור מוגן המתאים לצרכיה - אולם נענתה בשלילה, ובנסיבות אלה, לא נותר לתובעת, כמוצא אחרון, אלא להגיש את כתב התביעה לפינוי הנתבעת מהנכס. 12. הנתבעת טוענת כי יש לקבל את התביעה מכל אחד מהטעמים הבאים: א. מכוח הוראות סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א - 1971 (להלן - חוק השכירות והשאילה), המאפשר לכל צד לסיים את השכירות על ידי הודעה לצד האחר; ב. לאור התנהגותה של הנתבעת והפרת חוזה השכירות באופן יסודי, וכן הפרת הנורמות המקובלות תוך גרימת סבל רב לדיירים האחרים. 13. התובעת מציינת כי פעלה בדיוק כפי הדין, ואף יותר, והפגינה רגישות ואורך רוח בהתנהלותה מול הנתבעת, אולם לנוכח הנסיבות בדבר התנהגותה של הנתבעת - יש לשים על כף המאזניים את סבלם העקבי והמתמשך של שאר דיירי הבניין אל מול אי הנוחות של הנתבעת במעבר לדיור מוגן אחר, התואם יותר לאופן ולסגנון התנהגותה. טענות הנתבעת 14. הנתבעת מתנגדת להרחבת חזית אסורה, וטוענת כי הואיל וחוזה השכירות לא צורף לכתב התביעה - חרף היותו מסמך מהותי - אין להתיר לתובעת לטעון את כל הטענות לעניין פירושו ותוכנו של חוזה השכירות. כבר כעת ייאמר בהקשר זה, כי דין הטענה להידחות. בהחלטה מיום 28.4.13 נתבקשה התובעת להגיש את חוזה השכירות, ובכך "הוכשר" חוזה השכירות כראיה קבילה לכל דבר ועניין. זאת ועוד, בתחילת דיון ההוכחות ביום 20.11.13 הסכים ב"כ הנתבעת לצירופו של חוזה השכירות, אולם התנגד לצירופם של הפרוטוקולים מדיוני ועדת האכלוס בנוגע לנתבעת, בטענה כי מדובר בהרחבת חזית (פרוטוקול עמ' 1). גם טענה זו נדחתה בהחלטה בעמ' 2 לפרוטוקול, שבה נקבע: "בנסיבות העניין אינני רואה מניעה לצירוף הפרוטוקולים של ועדת האכלוס והצדדים רשאים לטעון בעניין זה במסגרת סיכומיהם". לפיכך, דין טענות אלה של הנתבעת - להידחות. 15. לגופו של עניין טוענת הנתבעת, כי מערכת היחסים במקרה דנא שונה מהותית מזו שבין משכיר ושוכר רגילים, וכוונת הצדדים הייתה מתן הגנה מרבית לקשישים שנמצאו זכאים לדיור הציבורי, ומתן אפשרות להתגורר במעון לגיל הזהב במשך כל חייהם. 16. לטענת הנתבעת, חוזה השכירות אינו מאפשר למשכיר (התובעת), בנסיבות העניין, לפנות את השוכר (הנתבעת) אלא רק להעבירו למקום מתאים. הגורם המוסמך על פינוי הדייר מטעמי אי התאמה "התנהגותית" אינו המשכיר עצמו (התובעת) אלא ועדת האכלוס. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה קיום ההליך כדין, במסגרת ועדת האכלוס, ובמקום זאת היא מנסה להלך אימים על הנתבעת, באמצעות הליכים משפטיים, מבלי לקיים, לכאורה, את חובתה על פי חוזה השכירות. 17. הנתבעת מודה, בסעיף 48 לסיכומיה, כי המסמכים הרפואיים שצורפו על ידה מלמדים על קיום הפרעה נפשית מסוימת לנתבעת, אך טוענת כי ככל שהדבר מצדיק העברתה של הנתבעת למקום אחר - צריך הדבר להיבחן בהתאם להוראות חוזה השכירות, תוך בדיקת האופציה הקבועה בסעיף 3.6 לחוזה. 18. עוד נטען, כי אין חולק שקיים סכסוך בין הנתבעת לבין השכנות בבניין, אולם, לטענת הנתבעת, מדובר בסכסוך מצומצם, שהתיאורים שלו על ידי עדי התובעת היו מוגזמים, ומכל מקום - הסכסוך "כבה" כמעט לחלוטין בשנת 2013, בעקבות טיפול רפואי חדש אותו מקבלת הנתבעת, ואין כל הצדקה להוצאתה מהנכס, ולהורות על פינוי מידי , ולכן דין התביעה להידחות. דיון והכרעה 19. הואיל וכפי שנאמר בפסקה 14 לעיל , אין מקום לטענות הנתבעת בדבר הרחבת חזית אסורה לגבי חוזה השכירות והפרוטוקולים של ועדת האכלוס - השאלה שניצבת בפנינו הינה, האם קיימת לתובעת, בנסיבות העניין, עילת פינוי כנגד הנתבעת. 20. ראשית יצוין, כי חוזה השכירות - כשמו כן הוא, חוזה שכירות לכל דבר ועניין בין התובעת לבין הנתבעת, ולכן חלות עליו הוראות חוק השכירות והשאילה, המאפשרות, בין היתר, למשכיר לסיים את תקופת השכירות תוך מתן הודעה סבירה לשוכר גם במקרה בו לא מתבצעת הפרת חוזה על ידי השוכר. 21 על אף האמור, מקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה מדובר בחוזה שכירות ייחודי, שמטרתו להגן על קשישים שנמצאו זכאים לדיור ציבורי, ולכן אין מקום לסיום תקופת השכירות של שוכר שלגביו קיימות בעיות בריאותיות ו/או התנהגותיות מבלי לפעול בהתאם לאמור בסעיף 3.6 לחוזה השכירות, ומציאת מקום חלופי מתאים לשוכר, על מנת שלא "ייזרק לרחוב". 22. לפיכך, עלינו לבחון האם הוכח במקרה דנא כי התנהגותה שלה נתבעת אכן איננה סבירה, וכי היא מפרה את הסדר והשלווה בבניין עד כדי כך שיש מקום לשקול את פינוייה והעברתה למקום חלופי מתאים. 23. לאחר עיון בכל כתבי הטענות על נספחיהם, ושמיעת העדויות - הגעתי למסקנה כי אכן הוכח שהתנהגותה של הנתבעת איננה נורמטיבית , וכי מן הראוי לשים קץ לסבלם של הדיירים האחרים בבניין. בהקשר זה ראיתי להעדיף את עדותה של השכנה, גב' רעיה זורצ'קין, שהייתה קוהרנטית ואמינה, על פני עדותה של הנתבעת, שהייתה מבולבלת , ולא עשתה עלי רושם מהימן כפי שיובהר להלן. 24. גב' רעיה זורצ'קין העידה כי היא משתדלת לא להיות בקשר עם הנתבעת: "... בהתחלה היינו ביחסים ידידותיים ועד לרגע שהיא התחילה להתקשר לפעמון של הדירה בשעות הלילה פעמיים שלוש בלילה, מאז לכל השכנים של הנתבעת ניתקו את הפעמון כדי שלא תוכל להתקשר בלילה" (פרוטוקול עמ' 17 - 19). העדה אמנם הודתה כי אם הנתבעת לא תציק לה ולא תיגע בה - לא מפריע לה כי הנתבעת תגור בבניין (שם, שורות 26 - 27), אולם היא חזרה וטענה שגם כשבועיים לפני הדיון בבית המשפט (דהיינו, בתחילת נובמבר 2013) שוב התחילה הנתבעת לדפוק על הדלת בשעות הלילה "וזה קורה מדי יום, ואני לא יכולה יותר לסבול" (פרוטוקול עמ' 9 שורות 5 - 6). ' 25. לעומת עדותה של הגב' ז'ורצ'קין הייתה עדותה של הנתבעת, כפי שנאמר לעיל , מבולבלת ולא מהימנה. על אף שאין מחלוקת כי הנתבעת חתמה על כתב ההתחייבות, נספח ה', שבו התחייבה לשמור על השקט ולא להטריד את השכנים, והנתבעת אף אישרה את חתימתה (פרוטוקול עמ' 12 שורה 18) - הרי משנשאלה על ידי בית המשפט מדוע הייתה צריכה לחתום מלכתחילה על ההתחייבות אם, לטענתה, היא איננה מפריעה לאיש - חזרה בה הנתבעת וטענה לפתע כי אינה זוכרת שחתמה על ההתחייבות, וזאת בניגוד לחתימתה המתנוססת על נספח ה' (פרוטוקול עמ' 12, שורות 19 - 28). אמנם הנתבעת הכחישה כי היא מתקשרת לשכנות בלילה, מצלצלת בפעמון דירתן, צועקת ודופקת על הדלתות (פרוטוקול עמ' 13), אולם ראיתי להעדיף בעניין זה את גרסתה של הגב' ז'ורצ'קין. הגב' זורצ'קין הודתה, כאמור, שאם הנתבעת הייתה מתנהגת אחרת- לא הייתה לה התנגדות למגוריה בבניין. הואיל ולא זיהיתי כל אינטרס זר מצדה של הגב' זוקצ'קין לפינויה של הנתבעת, מעבר לעובדה כי הנתבעת מפריעה לה ולדיירים אחרים לקיים את שלוות חייהם - שוכנעתי כי התנהגותה של הנתבעת חורגת מהנורמות המקובלות בין שכנים בדיור מוגן, ומעוררת חשד להפרעות נפשיות כאלה ואחרות, כאמור במסמך רפואי מיום 12.6.13 שצורף על ידי הנתבעת עצמה, ושאליו אתייחס להלן. 26. בתה של הנתבעת, הגב' נטלה ריזינשלווילי , אשר עשתה רושם מהימן מאד בעדותה, ניסתה מטבע הדברים לגונן לעזור לאמה, ואמרה אמנם כי היא מאמינה לנתבעת (פרוטוקול עמ' 9 שורה 20), אולם כאשר נשאלה אם המתלוננים אינם דוברים אמת, הודתה בהגינותה: "אף פעם לא טענתי כך, יש סכסוכים ביניהם אבל אני חושבת שאפשר לפתור אותם בדרכי נועם אבל לא לגרש אותה בגילה" (שם, שורות 21 - 23). בית המשפט התרשם כי המטרה המרכזית של בתה של הנתבעת היא להשאיר את הנתבעת בנכס, כי לטענתה "ברגע שמוציאים אותה משם זה הדרך לבית קברות" (פרוטוקול עמ' 9 שורה 26), אולם אין בכך כדי לקבוע שההתנהגות של הנתבעת איננה בעייתית, ונראה שאף בתה סבורה כך. 27. גם הפרוטוקולים של ועדת האכלוס, אשר כאמור הותרה הגשתם כראיה, תומכים בטענות התובעת בדבר התנהגותה החריגה של הנתבעת. בפרוטוקול מיום 18.10.10 נאמר: "למרות הוועדה המקצועית שהתקיימה בחודש יולי 2010 בה התחייבה גב' רותי ריזינשוילי לקחת תרופות הרגעה ולהפסיק את ההטרדות, לא עשתה כך, ובתקופה האחרונה חזרה ההתנהגות המטרידה. וועדת ניהול החליטה כי כל פעם שגב' רזינישוילי מתחילה בהתקף, יש להזעיק את ילדיה גם אם זה בשעות הלילה המאוחרות, על מנת שיקחו אותה מבית הדיור המוגן לביתם. יש להוציא לילדים מכתב מטעם עו"ד הסניף בנושא ההחלטה עם העתק למשב"ש. חודש לאחר הוצאת המכתב יש לערוך ועדה מקצועית. באחריות אם הבית/כוננית לילה". בפרוטוקול מיום 1.5.11 נאמר: "רותי ריזינשוויץ דירה 418 (ראה פרוטוקול קודם): במשך היום היא מתפרצת וצועקת אך צוות הבית מצליח להשתלט על המצב. לאחר המכתב שנשלח למשפחתה הייתה תקופה קצרה של שקט, אך המצב הגרוע חזר על עצמו ובלילה הדיירת משתוללת, משליכה את צרכיה מהחלון , ועוד. חב' עמידר נתנו הוראה ללשכה המשפטית לתבוע ממשפחתה לקחת אותה לבדיקה פסיכו-גריאטרית שתסייע לפינוייה למוסד מתאים". לכתב התביעה אמנם צורף, כנספח ז', אישור מבית חולים הרצוג מיום 20.7.11 לפיו הנתבעת אינה זקוקה לטיפול מגורם של בריאות נפש, אולם הנתבעת עצמה צירפה ביום 7.7.13 אישור מבית החולים הרצוג מיום 12.6.13, לפיו אובחן אצלה מצב רדיפתי "כנראה מדבור ב - ORGANIC DELUSIONAL DISORDER" והומלץ להתחיל בטיפול תרופתי. הואיל והעדה ז'ורצ'קין טענה, כאמור בפסקה 24 לעיל , שגם בחודש נובמבר 2013 חזרה הנתבעת להתנהגותה המפריעה - אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי יש בהתנהגותה של הנתבעת משום מטרד והפרעה חמורה ליתר דיירי הבניין ולכן הפתרון הוא פינויה של הנתבעת למקום מתאים אחר. 26. לאור האמור, נראה שפתרון צודק וראוי יהיה לפעול ביחס לנתבעת בהתאם לאמור בסעיף 3.6 סיפא לחוזה השכירות, דהיינו - הרשויות המוסמכות יקבע מהו מקום המגורים החלופי ההולם את צרכיה של הנתבעת, וזאת תוך 30 ימים. הנתבעת תועבר למקום האמור, כאשר דירתה תישמר לה במשך 60 ימים מיום ההעברה, ואם בתוך 60 הימים יתקבל אישור מרופא מוסמך כי מצבה של הנתבעת אינו מאפשר לה לחזור לנכס נשוא התביעה - יפונה הנכס על ידי הנתבעת, תוך 10 ימים מקבלת האישור האמור , ויוחזר לתובעת כשהוא פנוי מכל אדם ומכל חפץ. לפנים משורת הדין, לא ראיתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. פינוי מושכרתביעת פינוימטרד רעשמקרקעיןשכירותפינויבניין