תביעה: טוענים כי טופס הסכם התיווך עליו חתמו מתייחס לנכס אחר מבוא : 1. עניינה של התביעה שלפניי נסוב סביב תביעה כספית על סך 29,857 ₪ לתשלום דמי תיווך במקרקעין. נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. זהות הצדדים: 2. כנטען בכתב התביעה, התובע הינו מתווך מקרקעין העוסק בתיווך עסקאות במקרקעין בהתאם לרישיון בר תוקף בהתאם לסעיף 2 לחוק המתווכים, תשנ"ו-1996 המנהל משרד תיווך נדל"ן הידוע בשמו המסחרי "Indoor תיווך יזמות בניה". הנתבעים הינם לקוחות התובע שביקשו לקבל שירותי תיווך לצורך רכישת דירה ומאוחר יותר לצורך מכירת דירה שהייתה בבעלותם בשכונת קריית יובל. טענות הצדדים: פרשת התביעה: 2. לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 11.3.12 נכרת הסכם תיווך בין הצדדים בהתאם להזמנת שירותי תיווך במקרקעין מס' 0037 במסגרתו הוסכם, בין היתר, על תשלום דמי תיווך בשיעור 2% בצירוף מע"מ ממחיר הרכישה. לטענת התובע, נוכח הזמן הרב שבו שהו הצדדים יחדיו לצורך איתור דירה עבור הנתבעים, נוצרו בין הצדדים יחסי חברות ואמון מוגברים. בתאריך 24.4.2012 ביקרו הצדדים בדירה פוטנציאלית ברחוב הכלנית ואולם הנתבעים לא חפצו בה. לאחר שיצאו הצדדים מהדירה, פגש התובע בבעלת דירה אחרת בבניין אשר ניסתה בעבר למכור את דירתה ללא הצלחה (פרט שהיה ידוע לתובע בלבד) ויזם עמה שיחה שהובילה לביקור הנתבעים אף בדירתה אשר בסופו של יום נמכרה לנתבעים בסכום של 1,250,000 ₪. לטענת התובע, הוא היה הגורם היעיל בעיסקה באשר המידע בדבר רצונה של בעלת הדירה למכור את דירתה היה מצוי בידיעתו הבלעדית אשר בלתה לא הייתה נמכרת לנתבעים. עוד טוען התובע, כי הוא יזם את הפנייה לבעלת הדירה וכן, הוא זה שהציג את הדירה לנתבעים וכן, היה מעורב עד שלב מסויים בו הנתבעים החלו להדירו מהשלמת העסקה על מנת להתנער מהתחייבותם לתשלום דמי התיווך. פרשת ההגנה: 3. הנתבעים טוענים מאידך גיסא להיעדר יריבות בין הצדדים. לטענתם, התובע אינו צד להסכם הזמנת שירותי התיווך שעליו מבסס התובע את תביעתו, והוא גם לא חתום על טופס זה כמתחייב בסעיף 9 (א) לחוק המתווכחים, התשנ"ו-1996 ולסעיף 1(1) לתקנות המתווכחים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-1997. שמו של התובע אינו מופיע על גבי הטופס. על גבי הטופס מתנוסס שמה של חברת "דרור ברזני בע"מ" שהינה אישיות משפטית נפרדת. כמו כן, על פי תקנה 1(3) לתקנות, על טופס ההזמנה לכלול את "תאור הנכס נשוא פעולת התיווך". לטענת הנתבעים, בניגוד להוראות הדין, הטופס אינו מציין את הנכס נשוא פעולת התיווך הנטענת. בנוסף טענו הנתבעים, כי התובע עובד בתיווך בניגוד לדין, זאת, הואיל והינו מצוי בהליכי פשיטת רגל ומשכך, אין הוא זכאי להחזיק ברישיון תיווך בהתאם לסעיפים 5(א)(3) ו- 14 (א)(1) לחוק המתווכים. 4. לגופן של טענות הנתבעים טוענים, כי טופס הזמנת התיווך עליו חתמו מתייחס לנכס אחר, בדמות דירת מגורים ברחוב הכלנית בירושלים השייכת לבני הזוג קוגן בלבד. לטענתם, בעניין הדירה נשוא הליך זה - הם אלה שיצרו קשר עם בעלת הדירה שאף היא מצוייה ברחוב הכלנית וכי התובע הוא לא זה שהיה הגורם היעיל בעיסקה. 5. ביום 9.7.14 התקיים דיון בפניי במעמד הצדדים ועדיהם. מטעם התובע העיד מר שלומי אלקסלסי, שהינו מתווך ותיק ומנוסה וחבר למקצוע של התובע אשר במסגרת עבודתו אף מקיים עימו יחסי עבודה. לגירסתו, היה המתווך בדירה של בני הזוג קוגן ברחוב הכלנית והשתתף בפגישת הצדדים באותו מועד. לאחר שהנתבעים לא היו מעוניינים ברכישת הדירה הם הלכו לראות דירה אחרת בבניין אליה הובילם התובע. בחקירתו הנגדית מסר, כי בעת שיצאו מהדירה שהוצגה לנתבעים ועמדו ברחוב יצאה אישה מבוגרת לחצר הבית והתובע יזם את השאלה האם בדעתה למכור את דירתה. כמו כן, העד ציין, כי בניגוד לתובע הוא דואג להחתים על טופס הזמנת שירותי תיווך על כל נכס מקרקעין שהוא עוסק בתיווכו- בנפרד. במסגרת הדיון העיד בפניי התובע. לדבריו, הינו עוסק בתיווך משנת 1998. בחקירתו הנגדית התובע לא נתן תשובה המניחה את הדעת באשר להיעדר פרטי שמו וזהותו בטופס הזמנת שירותי התיווך ואישר, כי מבחינה עובדתית פרטיו אינם מופעים על גבי הטופס. לשיטתו, החברה הינה השם המסחרי ואולם, הוא המתווך בעסקה הנותן שירותים לחברת "דרור ברזני בע"מ". התובע אישר, כי בזמנים הרלבנטיים לא ניהל משרד תיווך עצמאי אלא שיתף פעולה עם חברת "דרור ברזני בע"מ". באשר לעיסקת התווך התובע ציין, כי טופס ההזמנה נחתם אף לגבי הדירה נשוא הליך זה, כאשר, לדידו אין חובה בדין לציין מספר דירה ספציפית. מאידך גיסא, אישר, כי לא ידע בזמנים הרלבנטיים על היות הדירה נשוא הליך זה מוצעת למכירה מיידית. כמו כן, אישר כי מאז המקרה הינו נוהג להחתים על כל נכס בנפרד. בחקירתו הנגדית, התובע לא הכחיש קיומו של שלט "למכירה" שהיה תלוי על הדירה ומופנה לרשות הרבים. כמו כן, אישר, כי הכיר את הדירה כמועמדת למכירה ואולם, סתר עצמו כאשר העיד מאידך, כי לא ידע שבעלת הדירה עומדת למכור. כמו כן, לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע, לו ידע על כוונת מוכרת הדירה למכור את הדירה, לא תכנן מבעוד מועד ביקור אף בדירה זו עם הנתבעים כאשר ידע, כי הם צפויים לראות דירה אחרת באותו בניין בכניסה אחרת. סתירות ותמיהות אלה תומכות בגירסת הנתבעים, כי נכון למועד החתימה על טופס התיווך ואף לאחריו, הדירה נשוא הליך זה כלל לא הועלתה כנכס פוטנציאלי לרכישה. 6. הנתבעת 2 , גב' חנה מורגנשטיין, העידה בפניי. בחקירתה הנגדית ציינה, כי לו התובע היה הגורם היעיל בעסקה הייתה מחוייבת לשלם לו דמי תיווך ואולם אלה לא היו פני הדברים במקרה דנן. כמו כן, ציינה, כי התובע לא החתים אותה על טופס הזמנת שירותי תיווך לגבי הדירה נשוא הליך זה. הנתבעת אישרה, כי לא הייתה נוכחת בשיחה שניהל הנתבע 1 עם בעלת הדירה כאשר היא עמדה עם התובע והמתווך שלומי בקצה הרחוב וראתה את בעלה, הנתבע 1, מדבר עם בעלת הדירה ולאחר מכן, סימן לה לבוא לקראתו. הנתבעת 1 אף אישרה, כי התובע נגרר אחריהם לדירה. הנתבעת 2 הודתה, כי הם ביקשו לשלם לתובע סכום מסויים כהוקרה על פעולתו למענם ואולם לא מתוך חיוב חוזי. הנתבע 1, מנשה מורגנשטרן, העיד בפניי. בחקירתו הנגדית הנתבע 1 הכחיש טענות התובע לכך שהוא היה הגורם היעיל בעיסקה וכן, הכחיש, כי הזמנת שירותי התיווך עליה חתם הייתה, בין היתר, עבור הדירה נשוא הליך זה. כמו כן, ציין, כי צילום השלט "למכירה" נועד להוכיח, כי המידע אשר לגביו טוען התובע, כי היה בידיעתו הבלעדית - מופרך הוא- נוכח קיומו של שלט התלוי על חלון הדירה והפונה לרשות הרבים ובו מתנוססות המילים "למכירה - מס' טלפון- ללא תיווך". כאשר הנתבע 1 הודה, כי לא למד על מכירת הדירה מהשלט עצמו, אלא, בעקבות שיחה אקראית שמוכרת הדירה ניהלה מחוץ לדירה ואשר הגיעה לאוזניו וכי הצגת השלט כראייה בבית משפט נועדה אף להפריך טענות התובע לידיעתו הבלעדית בדבר מכירת הדירה הנ"ל. דיון והכרעה: 7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי. ראשית, ספק רב בעיני האם בנסיבות תיק זה קיימת יריבות בין התובע לבין הנתבעים, כאשר מבחינה עובדתית אין מחלוקת, כי התובע ניהל מגעים עם הנתבעים בעניין מכירת דירתם ורכישת דירה חלופית ואולם, מהסכם התיווך על יסודו מושתתת עילת התביעה, לא ברור די הצורך - מעמדו של הלה. עיון בהסכם התיווך מלמדת שעסקינן בישות משפטית שונה בדמות "חברת דורון ברזני בע"מ". הנתבעים העלו כבר בשלב כתב ההגנה מטעמם סוגיית היריבות המשפטית ואשר חרף דחיית טענות הסף על ידי בית המשפט ומתן הזדמנות נאותה לתובע להשיב להן - עד עצם כתיבת פסק הדין ולאחר שמיעת והבאת הראיות בתיק - לא ניתן לה מענה הולם בעניין זה מטעם התובע. בהקשר זה יוער, כי אף טענת התובע להמחאת הזכות מוטלת היא בספק רב, שכן, בהיעדר ראיות מספיקות, לא ניתן לקבוע, מעמדה של "חברת דורון ברזני בע"מ". כך לא הוברר די הצורך, תוקפה של המחאת הזכות הנטענת, מה טיבה של זכות זו ככל שהדבר נוגע לזכותה של הממחה לתווך במקרקעין. קרי- האם חב' ברזני הינה בעלת רישיון כדין לעסוק בתיווך במקרקעין. ודוק', מטרת חוק המתווכים, הינו הסדרת תחום התיווך במקרקעין שנועד לא רק להגנה על הציבור בכללותו אלא אף לרווחתם של מתווכי המקרקעין וזאת על מנת למנוע מאנשים וגופים בלתי מוסמכים ובלתי ראויים לפעול כמתווכים (ראה: ע"א 2178/02 (מחוזי נצרת), אמנון אזערי בע"מ נ' בושרי שמואל. שנית, עיון בטופס הזמנת שירותי התיווך במקרקעין שהוצג מלמד, כי הוא חסר בפרטים מהותיים כגון שמו של התובע כמתווך כאשר על גבי הטופס מצויינת חברת "דרור ברזני בע"מ" ולא ניתן ללמוד ממנו זהותו של המתווך בעיסקה. כמו כן, תיאור נכס המקרקעין המצויין בטופס נשוא התיווך הינו נכס מגורים ברחוב הכלנית בעיר ירושלים בקומה ראשונה, בעל 6 חדרים בתמורה של 1,500,000 ₪ בקירוב, כאשר הדירה נשוא הליך זה בעלת 3 חדרים ותמורה של כ- 1,250,000 ₪ ומכך, עסקינן בנתונים שאינם תואמים את הנכס נשוא הליך זה אך נתון זה תומך בגירסת הנתבעים. בנסיבות אלה הרי שלא עסקינן בסוגיית "השלמת פרטים" חסרים שלא בא זכרם בטופס התיווך, אלא, בפרטים שצויינו במפורש ואשר אינם תואמים את הנכס נשוא הליך זה וכאמור, תומכים בגירסת הנתבעים, לפיה, טופס הזמנת שירותי התיווך מתייחס לדירה של משפחת קוגן בלבד ולא של הדירה האחרת. בהקשר זה לא נעלמה מעיני בית המשפט עדויותיהם של הנתבעים, כי ככל שהתובע היה הגורם היעיל היו מחוייבים לשלם לו דמי תיווך ואולם, סבורני, כי יש לראות בעדותם בעניין זה כמחזקת את גירסתם. עוד יוער, כי ב"כ התובע ניסה להציג סתירות שונות שנתגלו בעדויות הנתבעים ואולם סבורני, כי אין באלה בכדי לרדת לשורשה של עדות לאחר שהתרשמתי כי עיקר עדותם לא נסתרה. נוכח האמור לעיל, לא ברור על אלו יסודות שבדין או בהסכם מבוססת עילת תביעת שעה שטופס ההזמנה לוקה בפגמים כה מהותיים הן באשר לזהות המתווך וכן, באשר לזהות הנכס ודי באלה בלבד בכדי להגיע למסקנה, כי לא עלה בידיו להוכיח תביעתו. ואולם בכך לא סגי. 8. אף לגופן של טענות סבורני, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את היותו הגורם היעיל שתיווך בעסקה. בראש ובראשונה נוכח אי זימונה של מוכרת הדירה לעדות בבית המשפט שהינה לכל הדעות עד אובייקטיבי וכאשר לטענת התובע אף מצויות בידיו קלטות של שיחות שניהל עם מוכרת הדירה התומכות בטענותיו. התובע לא זימן לעדות את בעלת הדירה וכן, לא הגיש את ההקלטות ותמלילי השיחות אשר טען לקיומם כראיות בתיק. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל טענתו להימנעותו מלזמנה לעדות בכך שזו מאנה להעיד. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא, כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לרעת הנמנע: ראה: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה (4), 651,654 ; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991. 9. למעשה בכל הנוגע לשאלת המידע שהיה מצוי בידיעתו הבלעדית של התובע ואשר הביא לביצוע העסקה עובדה חשובה לצורך ביסוס טענתו להיותו הגורם היעיל בעסקה - נותרה עדותו של התובע עדות יחידה של בעל דין ללא כל סיוע. בנוסף, התובע אישר, כי מוכרת הדירה לא הייתה לקוחה שלו ואף לא הציג כל אסמכתא התומכת בטענת ידיעתו זו. התובע יכול היה להמציא תדפיסי פירוט טלפון מהם עולה, כי היה בקשר עם בעלת הדירה עובר ליום 24.4.12 ואולם לא עשה כן. תחת ראיות אובייקטיביות אלה, בחר התובע לזמן לעדות מתווך אחר מטעמו שהינו עמית לעבודה המקיים עימו קשרי עבודה. לא מצאתי ליתן אמון בעדותו של המתווך אלקסלסי שכן, מלבד העובדה שעסקינן במכר של התובע העוסק באותו תחום עיסוק וכן, לאחר שהתרשמתי, כי עדותו בפניי נמצאה לא קוהרנטית ואף היה נסתרה מהאמור בתצהיר עדותו הראשית כאשר אף תיאור הנסיבות בסעיף 2 לתצהירו באשר למיקום הנתבעים בסמוך מחוץ לדירה - סותרת האמור בסעיף 3 לתצהירו לפיו, הנתבעים והתובע שהו עדיין בדירה ומשם הלכו לדירה אחרת. 10. סוך דבר- התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח תביעתו ומשכך, דינה להידחות. התובע יישא בהוצאות משפט בסך 6,500 ₪. חוזהמסמכיםתיווך