פגיעת משאית זבל ברכב חונה (תביעת פיצויים)

טענות התובע: 4. התובע החנה את רכבו כחוק בחיפה. 5. כאשר הגיע התובע אל רכבו בבוקרו של יום ה-5.6.2012, הבחין כי פח העירייה נמצא בתוך רכבו בדלת הקדמית של הנהג ובכנף הקדמית של הרכב, וזאת כתוצאה מפגיעה של משאית השייכת לעירייה (להלן: "התאונה" או "האירוע"). 6. כתוצאה מהאירוע נגרמו לתובע נזקים בגין רכבו. 7. במועד קרות האירוע לא הייתה לתובע פוליסת ביטוח מקיף, ולכן לא היה יכול להפעיל את הביטוח ולקבל את כספו. על כן, פנה התובע אל העירייה והציג בפניה את כלל המסמכים והנזקים שנגרמו לו בעקבות האירוע. בתגובה לכך, השיבה הנתבעת 2 כי מבדיקה שביצעה, עולה כי אין לייחס לעירייה כל רשלנות. 8. העירייה אחראית לקרות הנזק, בין היתר, בשל העובדה כי כלל נושא הטיפול בסילוק האשפה נמצא בתחום אחריותה, מתוקף פקודת העיריות וכל התקנות והצווים הנלווים לדינים אלו. העירייה לא קיימה את החובות המוטלות עליה על פי דין, חובות אשר נועדו לטובתו של התובע ושל שאר התושבים ולא קיימה את ההוראות אשר היא עצמה קבעה בדבר סילוק הפסולת. 9. לחלופין, התאונה אירעה בגין רשלנות העירייה ו/או מי מטעמה וזאת על פי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. בענייננו, מתקיימים כל היסודות המקימים את עוולת הרשלנות, כפי שנקבעו בפסיקה. 10. בענייננו, מתקיימת חובת זהירות מושגית. העיריה אחראית לתקינות פעולת סילוק האשפה בכל הנוגע למתחם הציבורי ברשותה. העיריה הייתה צריכה לצפות מראש את הנזקים אשר נגרמו לתובע כתוצאה ממחדלה של העיריה, בכך שלא מנעה את אירוע קרות הנזק. העיריה הינה בעלת המקרקעין, כל עוד לא הוכח אחרת, ומיקום החניה מעיד על כך שהאחריות של העיריה היא אף אחריותו של בעל המקרקעין. 11. כמו כן, מתקיימת במקרה דנן חובת זהירות קונקרטית. בנסיבות המקרה הספציפיות, על העיריה היה לצפות מראש מעצם היותה רשות מקומית ובעלת הקרקע כי טיפול לא נאות של העיריה בסילוק האשפה על ידה או מי מטעמה, מקימים אחריות ישירה לעירייה בגין אירוע קרות הנזק אצל התובע. 12. כן מתקיים קשר סיבתי משפטי, הן על פי "מבחן הצפיות", הן על פי מבחן "השכל הישר", והן על פי מבחן "הסיכון". 13. מעבר לכך, הפרה העיריה את החובה החקוקה המוטלת עליה בהיותה רשות מקומית, לנקוט חובת זהירות ולדאוג לבטיחות אזרחיה ולרכושם, חובה המתחייבת מעצם היותה המפעילה הבלעדית של אמצעי סילוק האשפה. העיריה ו/או מי מטעמה לא נהגה כפי שרשות מקומית מיומנת וסבירה צריכה לנהוג בנסיבות המקרה דנן. 14. העיריה אחראית לתאונה באחריות ישירה ובאחריות שלוחית, לרבות מחדלי עובדיה ו/או שלוחיה ו/או הפועלים מטעמה. 15. הנתבעות ו/או מי מטעמן חייבות לפצות את התובע על נזקיו בשל הרשלנות ו/או הפרת חובות חקוקות, שלה ו/או של עובדיה ו/או של שלוחיה בכך שלא דאגו לנוהלי בטיחות ו/או גרמו לקרות הנזק לרכושו של התובע. 16. אחריותה של הנתבעת 2 קמה מכוח פוליסת הביטוח אשר הוצגה על ידה. דחיית התביעה על ידי הנתבעת 2 אין לה על מה לסמוך ונעשתה אך ורק כדי לצאת ידי חובה, באשר אין הדחייה מגובה בסעיף מסעיפי הפוליסה או מהאירועים אשר אירעו בפועל. 17. לאור כל האמור, מבקש התובע את הסעדים הבאים: א. לחייב את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,757.14 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום האירוע (5.6.12) ועד התשלום הפועל, וזאת בגין הנזקים הישירים אשר אירעו לרכבו. ב. לחייב את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 696 ₪ בגין חוות דעתו של ליאור גלזר שמאים (לפי חשבונית מס' 819), בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום (21.6.12) ועד למועד התשלום בפועל. ג. לחייב את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש הנובעת מהתנהלות הנתבעות והתנערותן מאחריותן. ד. לחייב את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין. לסיכום, התובע מעמיד את תביעתו כנגד הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, על סך של 8,453 ₪. טענות הנתבעות: 18. מכולה 1709 (להלן: "המכולה") פונתה ביום 4.6.12 בשעה 9:00 על ידי עובד עירייה והוחזרה בשעה 10:00 כשרכב העירייה מחזיר את המכולה למקום חנייתה באמצעות מכוון מטעם העירייה ששמר על מקום החנייה. ההליך בוצע ללא כל פגיעה ברכב. 19. נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע. 20. בנסיבות אלו, טוענות הנתבעות להיעדר מעורבות בגרימת נזק כלשהו לרכב. הנתבעות מכחישות גם את הנזק הנטען. 21. בנוסף, התובע לא נקט בגילוי מוקדם ולא מסר הודעה לפי תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. 22. אשר על כן, יש לדחות התביעה ולחייב התובע בהוצאות המשפט ושכ"ט בצירוף מע"מ. דיון והכרעה: 23. מצאתי כי התובע עמד בנטל המוטל עליו והוכיח כי העיריה התרשלה בנסיבות המקרה דנן, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. א. ראשית, התמונות שהמציא התובע (תמונות מס' 12 ו-14) מעידות בבירור כי במקום שבו נפגע הרכב וכופף הפח ישנם שרידים של צבע ירוק, מה שממחיש שהיה מגע בין הרכב למכולה. רוב הסיכויים כי מדובר בצבע הירוק של המכולה, אשר פגעה ברכב, ולא באפשרות אחרת (למשל שרכב ירוק פגע ברכבו של התובע). אמנם אין מדובר במכה דרמטית, אך ברי כי מספיקה נגיעה קלה של המכולה כדי לגרום נזק לפח. ב. שנית, מטעם הנתבעות הוגשו שני תצהירים של שני עובדי העיריה. האחד, מטעם מר יוחאי עזארי (להלן: "מר עזארי"), אשר נהג במשאית מס' 94-772-67 (להלן: "המשאית") ופינה את המכולה. השני, מטעם יהושע שמילה (להלן: "מר שמילה"), מנהל העבודה, אשר כיוון את מר עזארי. מר עזארי הצהיר כי ביום 4.6.12 נסע במשאית לפינוי אשפה מטעם העירייה, ובשעה 9:00 פינה את המכולה והחזיר אותה בשעה 10:00 ללא כל פגיעה בחפץ או רכב. מר שמילה הצהיר כי הוא שמר למר עזארי על מקום החנייה של המכולה. כשחזר מר עזארי עם המשאית והמכולה הריקה למקום, כיוון אותו מר שמילה כדי שיניח את המכולה למקום הנכון, כאשר לא נפגע כל רכב בתהליך זה. ואולם, במסגרת חקירותיהם הנגדיות של מר עזארי ומר שמילה התגלו סתירות בין עדויותיהם. כך, מר עזארי העיד כי הרכב של התובע כלל לא היה במקום האירוע כאשר מר שמילה כיוון אותו להוריד את המכולה, וכי היו שם רכבים אחרים אשר בגללם היה צריך לכוון אותו (עמ' 5, ש' 10, ש' 13 וש' 15). לעומת זאת, מר שמילה העיד כי כשהוא הגיע למקום האירוע הרכב של התובע החנה כמו שרואים בתמונות (עמ' 7, ש' 3). ג. שלישית, כפי שהעיד מר עזארי בחקירתו הנגדית, המיקום שבו הייתה מוצבת המכולה היה בעייתי ולכן, במקרה דנן, התעורר הצורך לקרוא למר שמילה על מנת שיכוון אותו בהנחת המכולה. לעניין זה העיד מר עזארי כדלקמן: "קודם כל כשאני פניתי את המכולה באותו יום, זה מקום בעייתי. התקשרתי למשרד שלנו לפקיד, אמרתי לו שזה מקום בעייתי שישלחו מישהו לשמור על מקום המכולה, זה מקום מסומן, שרשום מכולת אשפה שאסור להחנות שם ואנשים חונים. שלחו את מנהל העבודה, הוא שמר על המקום, אני הורדתי את המכולה הוא כיוון אותי שלא פגעתי בשום רכב." וכן: "אני מפעיל לבד את המשאית אבל הוא כיוון אותי כי זה מקום צר ובעייתי." (עמ' 3, ש' 20-21). כן העיד מר עזארי כי הוא 19 שנה בתפקיד (עמ' 3, ש' 2), וכי בדרך כלל הוא נוהג לבד ללא ליווי (עמ' 3, 4). דברים אלו מחזקים את גרסת התובע, באשר מלכתחילה היה מדובר במיקום צר בעייתי ועל כן נדרש סיוע של עובד נוסף בהכוונת הנחת המכולה, נסיבות מיוחדות אשר לא מתקיימות בדרך כלל. 24. על אף האמור, יש לציין כי גרסתו הראשונית של התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו, אינה מתיישבת עם האמור בעדותו. כך, בסעיף 2 לתצהיר עדות ראשית מטעמו מצהיר התובע כי: "כאשר הגעתי אל רכבי בבוקרו של יום ה-5.6.2012, הבחנתי כי פח עירייה השייך לנתבעת 2 נמצא בתוך רכבי בדלת הקדמית של הנהג ובכנף הקדמית של הרכב, וזאת כתוצאה מפגיעה של משאית השייכת לעיריית חיפה הנתבעת 1." גם במסמך הדרישה של התובע לתשלום מעיריית חיפה מיום 3.7.12, שצורף לכתב התביעה, נכתב כדלקמן: "בתאריך הנ"ל רכבי עמד בחנייה. בבוקר כשהגעתי לרכב ראיתי כי מכולה שלכם פוגעת ברכב שלי (מצ"ב תמונות שצילמתי ממקום האירוע)." 25. לעומת זאת, במסגרת חקירתו הנגדית נשאל התובע באיזה יום אירעה התאונה והשיב: "לא יודע להגיד יום מדויק, אני יכול להגיד שביום שישי החניתי את הרכב במוסך אחמד צפורי שזה מול המוסך איפה שארעה התאונה, הוא התקשר אליי ואמר לי: צילמתי את הרכב שלך, העירייה פגעה ברכב שלך." (עמ' 1, ש' 17-19). 26. כלומר, בניגוד לאמור בתצהירו, התובע לא ראה כי המכולה פגעה ברכבו או כי היא צמודה לרכבו באופן המלמד על התרחשות התאונה. התובע אף לא צילם את התמונות בעצמו אלא מי שצילם אותן הוא בעל המוסך, אחמד צפורי. צודקות הנתבעות כי התובע היה צריך לזמן את מר צפורי לעדות על מנת שיתמוך בגרסתו. יחד עם זאת, על אף הכשלים בהתנהלותו של התובע, לא מצאתי כי הם מצדיקים את דחיית התביעה, לאור הטעמים שפורטו לעיל, ואולם התנהלותו של התובע תילקח בחשבון לעניין ההוצאות. 27. אציין כי ביחס לתאריך שבו התרחשה התאונה, טען מר עזארי בתצהירו כי היום שהוא פינה את המכולה (4.6.12) זה יום אחר מהיום שבו טוען התובע להתרחשות התאונה (5.6.12). בעדותו טען כי המכולה מפונה 3 פעמים בשבוע (עמ' 4, ש' 9) וכי יש נהגים אחרים שמפנים אותה בהתאם לסידור עבודה (עמ' 4, ש' 23-24). בהקשר זה העיד גם מר שמילה כי: "כשהגעתי למקום, אני לא יודע אם זה כתוב בתצהיר, הגיע אליי בחור מבוגר, כנראה בעל המוסך, אבא שלו כנראה, לא יודע. הוא אמר לי: פגעו לי פה באוטו, המכולה שלכם. שאלתי אם הוא ראה והוא אמר: לא, אבל יש את כל הסימנים שהמכולה של העירייה....הוא כביכול הראה לי שפגעו לו באוטו יום, יומיים לפני זה." (עמ' 6, ש' 15-20). 28. אלא שבהקשר זה, אין בענייננו חשיבות לשאלה אם התאונה התרחשה ביום 5.6.12 או לפני כן, ואין חשיבות לשאלה האם הפגיעה התרחשה על ידי מר עזארי או נהג אחר. ממילא פינוי האשפה על ידי מי מעובדי העיריה נמצא באחריותה של העיריה, ועל כן בכל מקרה יש לחייבה בגין נזקו של התובע. 29. ביחס לסעדים המבוקשים, הרי שביחס לנזקים הישירים אני מקבלת את חוות דעתו של השמאי ליאור גלזר, שצירף התובע לכתב התביעה. הנתבעות לא הגישו חוות דעת נגדית ולא סתרו את חוות דעתו של גלזר ואת גובה הנזק הנטען. השמאי ערך אומדן של הנזק שנגרם לרכב במוקד השמאלי שלו, בגין החלפת חלקים (כנף קידמית שמאלית- 586 ₪, דלת שמאל קדמית - 1,500 ₪, קשת נוי לכנף שמאלית קדמית - 351 ₪) ובגין עבודות (עבודות פחחות-1,120 ₪, עבודות צביעה - 1,200 ₪), כאשר סה"כ הנזק הינו בסך 4,757 ₪. בנוסף, על הנתבעות להשיב לתובע את עלות חוות דעתו של השמאי גלזר בסך 696 ₪ (חשבונית 819). בקשת התובע לחייב הנתבעות בסך של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש נדחית, באשר סעד זה אינו נהוג ואינו אופייני לתובענות מסוג זה. 30. לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומורה לנתבעות לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: א. סך של 4,757.14 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום האירוע (5.6.12) ועד התשלום הפועל. ב. סך של 696 ₪ בגין חוות דעתו של ליאור גלזר שמאים, בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום (21.6.12) ועד למועד התשלום בפועל. ג. החזר האגרה במלואה. ד. שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ (סכום זה נקבע בהתחשב בהתנהלותו של התובע כפי שפורטה לעיל). רכבזבלפיצוייםרכב חונהמשאיתנזק לרכב