לטענת התובעים, חוות דעת המומחה הינה שטחית, ערוכה כטבלה ללא נימוקים ופירוט. לטענתם טעה המומחה במספר עניינים. כך לעניין המדרגות הטרפזיות קבע שמאחר והתקן אינו חל על מדרגות בתוך דירת מגורים, המצב תקין. בפועל ההלכה היא כי אמנם התקנות לא חלות על גרם מדרגות בתוך הדירה אך מאחר ומדובר בליקוי העלול לגרום לנזקי גוף יש להורות על פיצוי. מאחר ומומחה בית המשפט פסל ליקוי זה ולא קבע עלות תיקון יש לקבל את העלות הקבועה בחוות הדעת מטעמם בסך 16,800 + מע"מ. לטענת התובעים, המומחה אף התעלם מצינור ונטה העובר באמצע המחסן כפי שניתן לראות בבירור בתמונות שצורפו לסיכומים - עלות התיקון 600 ₪ + מע"מ. בנוסף, למרות שבתוכניות הבנייה גובה חומת הבטון הינו 1.2m בפועל בנתה הנתבעת חומה בגובה חצי מטר ומעליה גדר ברזל. החומה אינה אסתטית ומנוגדת להתחייבות הנתבעת בהסכם המכר. בהתאם יש לקבל את הפיצוי שקבע מומחה התובעים בסך 15,000 ₪ + מע"מ. לבסוף מומחה בית המשפט קבע שאין חותמת "מחוסם" על החלונות אך שלל את הפיצוי על בסיס מדידה לא תקנית של החלון. עלות התיקון הינה 2,400 ₪ + מע"מ. ביחס לדיור חלופי, טוענים התובעים שלא ניתן לחייבם להתגורר בדירה שהופכת לאתר עבודה עם פועלים מרעישים, לכלוך חומרי עבודה וכו', ויש לקחת בחשבון עלות הדיור החלופי, עלות אריזה, אחסנה ומעבר בסך 20,000 ₪. התובעים מבקשים לקבוע כי הנתבעת איבדה את הזכות לתקן בעצמה ויש לחייבה בפיצוי כספי שיאפשר תיקון ע"י מי שהתובעים יבחרו בו. הם עותרים לקבוע פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, וכן עותרים לחייב את הנתבעת בהוצאות שנגרמו להם - עלות המומחה מטעמם (2,854 ₪), חלקם בשכ"ט מומחה בית המשפט (1,770 ₪), אגרת בית המשפט (בסך 1675 ₪) וכן בשכ"ט עו"ד. לטענת הנתבעת, עיון בחוות הדעת מעלה כי עסקינן בזוטי דברים, תיקוני צבע, תיקוני סיליקון, כיוון ציר של חלון, סתימת חור של דיבל, ליקויים אלו צפויים מראש ויש מקום לתקן אותם במסגרת שנת הבדק. כך שאין כלל מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי כלל, עסקינן בתביעה מוקדמת, שהוגשה בחוסר תום לב. מאותה סיבה גם אין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עגמת נפש או להעניק דיור חלופי, עסקינן בתיקונים מזעריים. הנתבעת מבקשת להורות על תיקון הליקויים המזעריים ע"י הנתבעת ולחלופין על פיצוי של עלויות התיקונים כפי שעולים לנתבעת (כ-2,500 ₪) ובמקביל לחייב את התובעים בהוצאות משפט בסך 25,000 ₪ המורכב מהוצאות חוו"ד מומחה הנתבעת (5000 ₪), שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ (הכנת כתב הגנה, הודעות לצדדים שלישיים, הופעה לישיבות וכתיבת סיכומים), וכן חלקה בשכ"ט המומחה (3,000 ₪). דיון והכרעה כאמור, ע"פ חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עומד הנזק כולו על 8,150 ₪ + מע"מ. על סך זה יש להוסיף 1,770 ₪ עבור פיקוח במידה שהעבודה תבוצע ע"י התובעים. סה"כ עומד הסכום על 11,387 ₪. ע"פ קביעתו מדובר ב:2-3 ימי עבודה ואין צורך להתפנות מהדירה לצורך ביצוע הליקויים. בהתאם לתקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, משמונה מומחה מטעם ביהמ"ש בהסכמת הצדדים, יש בכך הסדר דיוני לפיו יש לראות את חוות הדעת שהגישו הצדדים קודם לחוות דעת מומחה בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה. על פי ההלכה הפסוקה, הגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון, רק במקרים חריגים לא יאמץ בית המשפט את הקביעות המקצועיות של המומחה שמונה מטעמו. על מנת שביהמ"ש ידחה את חוות דעתו של מומחה מוסכם, יש להראות כי המומחה שגה שגיאה כה גסה במסקנותיו עד שבית המשפט, החסר את המומחיות בתחום בו מונה המומחה, יגיע למסקנה שחוות דעת זו מופרכת. וראה ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 190-189 (1985) וכן ע"א 605/88 תבורי-בית חרות למשקאות קלים בע"מ נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11 (1990). חוות דעת המומחה בעניננו מקיפה את כל השאלות שבמחלוקת. חווה"ד נעשתה לאחר ביקור בדירה ובחינת מלוא הליקויים הנטענים. היא מפורטת ומשכנעת. לא הובאה בפניי ראיה המצדיקה לסטות ממנה, ויודגש, כי התובעים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו ואף לא מצאו לשלוח לו שאלות הבהרה. בשים לב לאמור, קביעותיו לא נסתרו. בניגוד לטענת התובעים בדבר המדרגות הטרפזיות וקביעות המומחה, אעיר כי המומחה לא הסתפק בקביעה לפיה מותר להשתמש במדרגות מסוג זה בדירת מגורים אלא בחן אותה, מדד את המדרגות וציין כי "כך הן מופיעות בתוכנית לכן המצב תקין". המומחה לא קבע כי הן מהוות סיכון בטיחותי ולא הוכח אחרת. למרות טענת התובעים לפיה המומחה לא התייחס לצינור הונטה, המומחה דווקא התייחס אליו ואף שלל את הליקוי בפירוט " המחסן של הדיירים הותקן על ידם בפינת החצר. לא מדובר כלל במחסן אלא בשטח מוסתר מאחורי שירותי ההורים מתחת חלל המדרגות...בדיעבד ניתן היה להגביה את הצינור של הונטה בכ- 40 ס"מ בלבד. יש לציין כי הצינור מוסתר ולכן אינו מהווה פגם אסתטי....יש לציין כי לא היה לחלל זה ביטוי בתכנית של ההיתר והתקנת הוונטה הייתה חיונית לאוורור שירותי האורחים". אף טענת התובעים ביחס לגובה חומת הבטון, נבחנה ביסודיות ע"י המומחה שמצא כי אכן הגובה הבנוי הוא 1.05 מ "אך מעליו נמצא בנוסף מעקה בגובה משתנה בין 57-68 ס"מ ומאחורי המעקה נמצאת פלטה אטומה. הגדר בוצעה ע"י הקבלן שעבד עבור המגרש השכן המצב משופר יותר ממה שנדרש לביצוע בתכנית. כל שינוי עלול רק לקלקל את המצב הקיים". כך שאני דוחה גם טענה זו של התובעים. לבסוף ביחס לטענת התובעים בדבר זכוכית מחוסמת. התובעים מתעלמים מקביעת המומחה כי "קבלן האלומיניום השתמש בזכוכיות בטחון ברודה 5+5 מ"מ העומדת בדרישות תקן ישראלי 1068.2. נמדד עובי כולל של זכוכיות הבטחון בקליבר ונמצא כ 11 מ"מ. לסיכום, בחנתי את חוות דעתו של המומחה ולא מצאתי טעמים מיוחדים לסטות מקביעותיו. אני מאמצת את חוות הדעת במלואה ביחס לליקויים הקיימים בדירה וביחס לפיצוי המגיע לתובעים בגינם. כמו כן אני מקבלת את קביעתו כי אין צורך בדיור חלופי לשם ביצוע העבודות. חרף האמור ונכונות הנתבעת לבצע תיקונים, וחרף העובדה כי אכן מדובר בליקויים קטנים המהווים פחות מ10% מסכומי הליקויים שנטענו בחוות דעת התובעים, אני סבורה כי עדיף יהיה ליתן את הפיצוי תחת ביצוע בעין שעלול להוביל להמשך הסכסוך וצורך בפיקוח והתדיינות נוספת בשאלה אם בוצעו התיקונים כראוי אם לאו. באשר לעוגמת נפש, מדובר בפיצוי בגין נזק לא ממוני. הבסיס הנורמטיבי לראש נזק זה מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970, וגובהו מסור לשיקול בית המשפט. פסיקה ברכיב זה עשויה להתחשב בשיקולים דוגמת השפעת הליקויים על חיי היומיום, מידת עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתיקון הליקויים וגובהו הכללי של הפיצוי בגין הליקויים. (ראה גם אביחי ורדי, דיני מכר דירות, תשנ"ז 1997, עמ' 361). בשים לב לסכום הליקויים הנמוך ולכך כי רוב הליקויים אינם כאלה הגורמים להפרעות לניהול תקין של חיי היומיום בצורה ניכרת לא מצאתי לפסוק ברכיב זה. אשר על כן אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעים את סך של 11,387 ₪. לסכום זה יש הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות חלקיות ופרופורציונאליות לסכום הליקויים באופן שתשפנה את התובעים באגרה חלקית בסך 300 ₪, בשכ"ט חלקי של מומחה התובעים בסך 1,000 ₪ ובחלק מהסכום ששילמו התובעים למומחה בית המשפט בסך נוסף של 1,000 ₪. בנוסף תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪. ביחס להודעות לצדדים שלישיים, הנתבעת הגיעה לפשרה עם צד ג' 3 לפיה ההודעה תדחה ללא צו להוצאות, ביחס לצד ג' 5 לא העלתה הנתבעת כל טענה בעניין בסיכומים, וכן, לא ביקשה פסק דין בהעדר הגנה נגד הצדדים השלישיים שלא הגישו הגנה. אשר על כן אני דוחה את ההודעות לצדדים שלישיים ללא צו להוצאות. חוות דעת מומחהמומחהחוות דעת