נדחתה תביעה נגד חברת הובלות על מטען שלא הגיע ליעדו התובעת, העוסקת במתן פתרונות תקשורת, הגישה נגד הנתבעת, חברת הובלות, תביעה בגין 200 יחידות דיסק קשיח, שנאספו ביום 10/10/12 ממחסני חברת "הוט" ע"י עובד הנתבעת, מר X X, ולא הגיעו ליעדם אצל התובעת. 200 הדיסקים הקשיחים היו חלק מסחורה שנאספה באותה הזדמנות, סה"כ 300 יח' דיסק קשיח ופריטים נוספים. התובעת חוייבה ע"י חברת "הוט", ותובעת מהנתבעת את החזר החיוב בגין אובדן 200 הדיסקים הקשיחים, בסך 48,795 ₪ (49,400 ₪ בתוספת מע"מ, חיוב התובעת ע"י חברת "הוט" ובקיזוז סכום, שהגיע לנתבעת עבור הובלות אחרות, 9,003 ₪ כולל מע"מ). כפי שעלה מחומר הראיות, המשלוחים מנוהלים כך שתעודת האיסוף, המפרטת את תוכן המשלוח וכמויות מוכנה ע"י מנהלת המחסן הלוגיסטי של "הוט" - חברת "פליינג קרגו". שוברי איסוף ותעודות משלוח צורפו לכתב התביעה, כאשר לדיסקים הקשיחים הוכנה תעודת משלוח נפרדת, עליה חתמו נציג המחסן ומר X. מנהל התובעת גילה את החוסר בבדיקת הפריטים שהגיעו באמצעות הנתבעת באותו יום, נערכה בדיקה גם במרכז הלוגיסטי, ולבסוף הוכרזו הדיסקים הקשיחים כאבודים מבחינת חברת "הוט". התובעת טענה כי האשם רובץ על כתפי הנתבעת, מאחר והעובד שלה, מר X התרשל בכך שלא בדק את תכולת המשלוח לפני חתימתו או לא שמר על תכולת המשלוח עד להגעתו לידי התובעת. הנתבעת הכחישה את ההאשמות ואת האחריות, טענה כי היא מובילה סחורה עבור התובעת כבר שנים באותו אופן, המשטחים מוכנים להעמסה והוא חותם על תעודות המשלוח בלי לבדוק את תכולת המשטחים. הנתבעת טענה כי הנהג נסע ישירות ממחסני "הוט" למחסני התובעת בנשר, פרק שם חלק מהסחורה ולאחר מכן המשיך למחסני הנתבעת בנעמן שם פרק את יתרת הסחורה. הנתבעת אישרה כי קיבלה פניה ממר שרביט בעניין החוסר בדיסקים וענתה כי לא נשאר דבר במשאית. הנתבעת צירפה לתצהירים תוצאות בדיקת פוליגרף, שנערכה לנהג, מר X, ותוצאותיה היו כי הוא דובר אמת. ההצהרה של נהג אחר בנתבעת, מר יוזיפוב, שלא הגיש תצהיר, חסרת משמעות ראייתית, וב"כ התובעת ויתר עליה. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו מטעמם העדים הבאים: מטעם התובעת העיד מר אריה שרביט, המנהל הלוגיסטי של התובעת ומר אופיר הוד, מנכ"ל התובעת. מטעם הנתבעת הגיש תצהירי עדות ראשית מר רונן X, מנכ"ל הנתבעת, אליו צורפו חוות דעת פוליגרף בעניין הנהג, מר X X, וכן הצהרה של נהג משאית בשם אנדריי יוזופוביץ. בדיון התברר כי העד הרלוונטי הינו מר X, הוא הגיש תצהיר עדות ראשית בכתב יד, ומר שיפמן ומר X העידו לפניי. הדיון התארך עקב התנהלות הצדדים, המתועדת בפרוטוקול, על כן הגישו הצדדים סיכומים בכתב, ואני מתנצלת על האיחור במתן פסק הדין. בדיון התברר כי עד התובעת, מר שרביט, הכיר את עד הנתבעת, מר X, מעבודה משותפת עבור חברת "הוט" פעמים רבות, וכי גילה את החוסר בדיסקים קשיחים מהר יחסית מאחר ופריט זה נתון לגניבות, ועל כן הוא בודק רק אותם, ומאותה סיבה גם נוצר הנוהל ב"הוט" שמחתימים על תעודת משלוח נפרדת לדיסקים הקשיחים. הנתבעת טענה בפני "הוט" שהפריטים היו חסרים אצלם ו"הוט" טענה כי שזה חסר אצל התובעת. עוד התברר כי התובעת הפסיקה לעבוד עם חב' "הוט" בסמוך להגשת התביעה (ביום 28/2/13, והתביעה הוגשה ביום 23/4/13). שני נציגי התובעת דיברו על תחקיר שבוצע בחברת "הוט", אך לא הובאה כל עדות בעניין. התברר גם כי רוב עדותו של מר הוד הינה עדות שמועה. גם מר X, שהגיש את תצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת, אינו בעל ידיעה אישית על העובדות שבמחלוקת, אלא קיבל את הפרטים ממר X ויש לו ידיעה כללית על הנהלים. גם הוא לא שלל את העובדה שהיה חוסר בדיסקים, כשהועמסו ע"י מנהל מחסן "הוט", מטעם "פליינג קרגו". מר X העיד כי המשטחים ארוזים בניילון נצמד וגם הארגזים של הדיסקים הקשיחים נארזים עם שאר המשלוח מראש ע"י המחסן. לאחר המקרה, אישר מר שיפמן כי הנוהלים חודדו. מר שיפמן הכחיש את ידיעתו על הנוהל לחתימה בנפרד על הדיסקים הקשיחים ועל הסיבה לכך - היות הדיסקים הקשיחים יעד לגניבות. מר X חזר על הדברים והעיד כי אינו יודע לזהות ארגז של דיסקים קשיחים, שכן הוא ארוז במשטח עם שאר הציוד וכי הדגשים לעניין רכיב זה נאמרו לו רק לאחר המקרה, וכי מאז הוא מסתכל ובודק כמה קרטונים יש. מר X ניסה במהלך עדותו לשפר ולהרחיב את התצהיר הקצר, שהגיש רק ביום הדיון ובאישור מיוחד, שניתן לו, והדבר נפסל על ידי. גורלה של התביעה יוכרע על פי נטל ההוכחה. התובעת הסתמכה על הכלל "הדבר מעיד על עצמו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ואני קובעת כי אין להחיל את הכלל במקרה דנן. כפי שפורש הכלל בפסיקה (ראו למשל ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך, פ"ד מב(1) 153), על מנת להחילו יש צורך בהתקיימות שלושה תנאים מצטברים: "כדי לבסס תביעה על הכלל "הדבר מעיד על עצמו" נדרש מתובע להוכיח תחילה קיומם של שלושה תנאים מצטברים, שנקבעו בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תנאי ראשון הוא, כי הנסיבות הממשיות של התאונה אינן ידועות לתובע. השני דורש, כי הנזק נגרם על-ידי רכוש שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע. והאחרון קובע, שיש צורך כי ההנחה שהתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות כלשהי תהא מסתברת יותר מההנחה שהתאונה נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע". כבר בפתח הדברים ניתן לומר כי התנאי הראשון אינו מתקיים. נסיבות המקרה ידועות לתובעת היטב ולמצער אמורות להיות ידועות לה. בתצהיר מר הוד הוא מאשר כי הכיר את נהלי מסירת הסחורה מסוג זה ע"י מפעיל המחסן הלוגיסטי של "הוט", אחרי המקרה הוא ערך בירור מול חברת "הוט", שטענה כי ביצעה בירור מקיף על ידי קציני הבטחון בשיתוף חב' פליינג קרגו, המפעילה את המחסן ונמצא כי ההליך עד למסירת הסחורה לנתבעת היה תקין (סעיף 13 לתצהיר). גם בדיון העיד כי קיבל חלק מהפרטים מחב' "הוט" (פרוטוקול, עמ' 9, שורה 13, עמ' 10, שורות 5-8 ואילך). תשובת "הוט" מיום 24/10/12 צורפה גם לתצהיר העדות הראשית כנספח 3, ובו נכתב גם כי הבדיקה ב"הוט" כללה תיחקור העובדים הרלוונטיים וצפיה במצלמות האבטחה, המצויות במחסני "הוט". מר הוד העיד כי ערער על תשובת "הוט" אך לא נמצא ביסוס לטענתו, הוא לא ציין מה עשה על מנת לאמת או להפריך את טענת הנתבעת ולברר את העובדות, ונראה כי ישב בחיבוק ידיים עד הגשת התביעה (פרוטוקול, עמ' 10 כולו). לכל אורך הדיון לא הוכחו התנאים לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ואיש מטעם התובעת אינו מאשים את מר X מטעם הנתבעת בגניבה אלא לכל היותר באי ספירת הפריטים שחתם עליהם (עדות מר שרביט, פרוטוקול, עמ' 6, שורה 13, עמ' 7, שורה 23). גם העובדה שלאחר המקרה המשיכה התובעת לעבוד עם הנתבעת במשלוחים, עד לחודש פברואר 2013 (סעיף 23 לכתב התביעה, פרוטוקול, עמ' 11, שורות 8-20) מחזקת את העובדה שלא ניתן לומר כי הדבר מדבר בעד עצמו וכי ההנחה כי המקרה נובע מרשלנות הנתבעת מסתברת יותר. ההיפך הוא הנכון, התובעת מקבלת כי רשלנות הנתבע מסתברת בצורה שווה עם אי מסירת הרכיבים ע"י מחסן "הוט". על כן במקרה זה יחול נטל ההוכחה הרגיל, הרובץ על כתפי התובעת, והיא לא עמדה בו כלל ועיקר. התובעת לא הביאה ראיות רלוונטיות רבות, שהיתה יכולה להביא, ושיכלו לשפוך אור על הפרשה. התובעת לא הביאה את ממצאי חקירת המקרה ע"י "הוט" ומפעיל המחסן "פליינג קרגו", ומאחר ותוצאות בדיקה זו ופרטיה נזכרו במכתב "הוט", מיום 24/10/12, ניתן להסיק כי לו היתה מביאה התובעת את הראיות הרלוונטיות, הן לא היו מחזקות את גירסתה (י. קדמי, על הראיות, תש"ע-2009, חלק רביעי, עמ' 1889 ואילך). התובעת גם לא הזמינה לעדות את נציג מחסן "הוט" החתום על תעודות המשלוח או את נציגי המחסן שערכו את הבדיקה, לפי תוצאותיה חוייבה התובעת בסכום התביעה. גרסת התובעת סתמית "... הטענה שלי שזה לא הגיע אלי אם לקחו לו את הציוד מבלי שהוא הרגיש, או לא מצא לנכון לבדוק את זה אני לא רואה מדוע החיוב שהגיע אלי לא צריך לחול עליו אם יש לו בעיה שזה יחול על מי שצריך להיות" (עדות מר הוד, פרוטוקול, עמ' 12, שורות 5-7). אני דוחה את הסתמכות התובעת בסיכומים על ממצאי בדיקת "הוט" שלא הובאו. הנתבעת חיזקה את טענותיה, ככל שהיה עליה לעשות כן, בצירוף בדיקת פוליגרף, שנעשתה לנהג, מר X, והנתבעת לא התנגדה לקבילותה של הבדיקה. מר X מסר עדות מפורטת, עמד על טענותיו וניסה לפרטן, אך גירסתו היתה עקבית. חקירתו הנגדית של מר X מטעם הנתבעת חיזקה את טענותיו של מר X, העד העיקרי, לעניין אופן מסירת הסחורה ע"י מחסן "הוט". לא הוכח כי רשלנות הנתבעת או מר X מטעמה היא שגרמה לתוצאה, והגירסה, שהתובעת אינה מכחישה, לפיה הסחורה לא נמסרה כלל לנהג הנתבעת, מר X, מסתברת לא פחות מהטענה כי העובדה שמר X לא בדק את ארגזי הדיסקים היא שגרמה לתוצאה. העובדה שהצדדים עבדו יחד במשך שנים, ולמרות שהיה ידוע, לטענת התובעת, על מקרי גניבה (בנסיבות שונות לחלוטין, ראו עדות מר הוד, פרוטוקול, עמ' 10, שורות 27-30), לא ניתנו הנחיות כלשהן שהופרו, לא הוצבו מצלמות, ואפילו מר שרביט אינו בודק את כל הסחורה המגיעה אלא רק את ארגזי הדיסקים. לא הוכח כי הנתבעת הפרה חובת זהירות שהיתה מוטלת עליה, מר שרביט קיבל מהנתבעת סחורה פעם אחר פעם, ולאור עדותו לפיה קיבל משטחים ובדק רק את המשטח שבו נמצאים הדיסקים הקשיחים (פרוטוקול, עמ' 7, שורות 1-11), ניתן להסיק כי במשך כל עשרות הפעמים שקיבל מאת הנתבעת משטחים עטופים וסגורים, כפי שהעידו עדי הנתבעת, לא הלין על כך ולא ביקש כי תערך ספירה של קרטוני הדיסקים הקשיחים. חובת הזהירות אינה נבחנת בדיעבד ולפי התוצאות אלא בזמן המקרה. על כן אין להסתמך על שינוי נהלי הבדיקה לאחר המקרה כמדד לחובת הזהירות שהיתה קיימת לפני שקרה. לאחר שהתרשמתי מהעדים וממכלול הראיות, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל לשכנע כי הנתבעת היא שהתרשלה, ובכך גרמה לנזק. אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. הובלות