תאונת עבודה במהלך ריקון תכולת משאית אמבטיה 1. בקשת התובע למתן פסק דין בהיעדר הגנה. 2. התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה כספית בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת עבודה. כתב התביעה נמסר לנתבעת 1 ביום 25.8.13, לנתבע 2 - ביום 28.7.13 ולנתבע 3 - ביום 30.6.13. עד כה לא הוגש כתב הגנה ומכאן, שהתובע זכאי לפסק דין. 3. התובע, יליד 1954, נפגע בתאונת עבודה שאירעה ביום 25.6.06. 4. לפי תצהיר הנסיבות שהתובע הגיש, הוא עבד כשכיר אצל הנתבעת, בסיווג סחורה. ביום התאונה, בשעה 9:30 לערך, שהה בשטח עובד אחר. אותה עת הגיעה למתחם משאית פול טריילר עמוסה בסחורה לפריקה, נהוגה על ידי הנתבע 2 (להלן: הנהג), שהיה העובד של הנתבע 3. הנהג פתח את דלת ה"אמבטיה" שנפתחה ככנף, ושם את השרשרת בוו המחובר לדופן האמבטיה. התובע וX עמדו בצד ימין של המשאית, והנהג הרים את האמבטיה והחל לשפוך את תכולתה (גרוטאות). כדי לרוקן את האמבטיה מתכולה עד תום, הנהג נסע קדימה ואחורה. בשלב מסוים, הנהג לחץ בדוושת המעצור בפתאומיות, השרשרת של דלת האמבטיה האחורית יצאה מהוו, והדלת נפתחה ונפלה על רגלו של התובע. 5. יש לציין כי בית משפט השלום בנצרת קבע כי תאונה זו אינה בגדר תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, זאת בת.א. 2586-03-09. 6. נסיבות התאונה מעלות אחריות של הנתבעים: א. הנתבעת - החבה חובת זהירות כמעבידה של התובע, לכך שלא דאגה לשיטת עבודה בטוחה, ובכלל זה, אי הימצאות עובדים במקום בו מבוצעת פריקת סחורה ומתן הנחיות מתאימות לנהגים הבאים בשעריה באשר לביצוע פריקת הסחורה באופן בטוח. ב. הנהג - שנהג באופן רשלני וביצע את פריקת הסחורה באופן לא בטוח, ובין היתר, מבלי לעגן את הכנף באופן בטוח, ותוך נהיגה שגרמה לעיגון של הכנף לצאת ממקומו. ג. הנתבע 3 - כמעביד של הנהג, האחראי באחריות שילוחית למעשיו ולמחדליו לפי פקודת הנזיקין. 7. לנושא הנזק: א. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר עם תזוזה בברך שמאל. ב. התובע הובהל לבית חולים נהריה, שם אושפז מיום 25.6.06 ועד ליום 2.7.06. במהלך האשפוז נותח. בהמשך, אושפז שוב עקב כאבים, מיום 9.7.06 ועד ליום 10.7.06. לאחר מכן המשיך מעקב וטיפול ולאחר הסרת הגבס טופל בפיזיותרפיה. ג. לתובע אושרה תקופת אי כושר על ידי פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי מיום 26.6.06 ועד ליום 24.9.06 (3 חודשים). קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בעניינו של התובע היו: נכות זמנית: 100% לתקופה 25.9.06 ועד 31.12.06 50% לתקופה 1.1.07 עד 30.4.07 40% לתקופה 1.5.07 ועד 31.12.07 30% לתקופה 1.1.08 עד 31.5.08 כן נקבעה נכות צמיתה בשיעור 14.5% החל מיום 1.6.08, ובתוספת תקנה 15 - 19%. התובע הגיש בקשת החמרה, שבעקבותיה נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור 23.5%, ולאחר הפעלת תקנה 15 - נכות בשיעור 35% החל מיום 30.1.11. הנכות הרפואית הורכבה מ- 10% נכות לפי סעיף ליקוי 51(5)א (פגיעה בשרירי גפיים תחתונות בצורה בינונית), 10% לפי סעיף ליקוי 47(2)א (חיבור גרוע של עצם הירך ללא הגבלת תנועות במפרקים סמוכים) ו- 5% לפי סעיף ליקוי 47(5)ב (התקצרות של רגל אחת בין 2 ס"מ ל- 3 ס"מ). ד. התובע ביקש להכיר בקביעות המוסד לביטוח לאומי כמחייבות, ללא הגשת חו"ד רפואית. התובע צירף תצהיר באשר למצבו הכלכלי, ונוכח המפורט בו ראיתי לתת פטור מהגשת חוות דעת. נוכח קיומן של קביעות מפורטות במסגרת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, ניתן להסתמך עליהן לצורך הערכת שיעור הנזק. ה. התובע העיד כי מאז התאונה אינו מסוגל לבצע עבודה הכרוכה במאמץ, ואינו מסוגל לבצע את עבודתו כבעובר לתאונה. כן העיד כי הוא אינו מסוגל לבצע את העבודות במשק ביתו. ו. התובע העיד כי עד היום הוא נעזר במכשירי עזר, הוא אינו מסוגל לעלות על משאיות ולרדת מהן, או לעלות ולרדת במדרגות. התובע אף אינו מסוגל לבצע עבודה הכרוכה במאמץ. התובע ציין כי הוא נעזר בבנו בתקופת האשפוז ובהמשך, לנסיעות לטיפולים, ועד היום הוא נעזר בבני משפחתו. ז. שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על 6,330 ₪ משוערך להיום (הצמדה): 7,500 ₪. 8. לאחר עיון בתחשיב הנזק מטעם התובע אני פוסקת לו את הנזקים כדלקמן: א. כו"ס: בגין %23.5 נכות ו- 10 ימי אשפוז: התובע דרש סך של 83,014 ₪ לפי כפל פלת"ד. אני מוצאת כי נוכח הפגיעה המשמעותית, גובה הנכות, תקופות אי הכושר הממושכות, סכום זה סביר והוא נפסק במלואו. ב. הפסדי שכר לעבר: התובע דרש הפסדי שכר מלאים מיום התאונה ועד היום, סך של 651,124 ₪, וכן הפסדי פנסיה בהתאמה. המוסד לביטוח לאומי אישר לתובע תקופת אי- כושר עד ליום 24.9.06 ולאחר מכן, נכויות זמניות כמפורט לעיל. לפי תצהירו של התובע הוא לא שב לעבוד. לאחר עיון בפרוטוקולים של וועדות המוסד לביטוח לאומי, ובתצהירו של התובע, אני מוצאת כי יש לפסוק הפסדי שכר מלאים עד ליום 1.6.08, מועד בו נכותו של התובע התייצבה. לאחר מכן, אני מוצאת לקבוע הפסדים לפי נכות בשיעור 35%, בשים לב לנכות הכוללת שנקבעה לאחר הפעלת תקנה 15. כך, מצד אחד, ניתן ביטוי לכך שהתובע אינו עובד, ומהצד השני, ניתן משקל לנושא הקטנת הנזק ולכך שאין עסקינן בנכות רפואית או תפקודית בשיעור של 100%. נוכח האמור, פסיקת הנזק לעבר תהיה כדלקמן: הפסדים מלאים מיום התאונה ועד ליום 31.5.08 (23 חודשים): 172,500 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.6.07): 197,503 ₪ הפסדים בשיעור 35% החל מיום 1.6.08 ועד היום (73 חודשים): 191,625 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.6.11): 199,488 ₪ הפסדי הפנסיה בגין תקופות אלו ייפסקו באופן גלובאלי בסך של 40,000 ₪. ג. הפסד כושר השתכרות לעתיד והפסד פנסיה: התובע דרש ברכיב זה סך של 588,885 ₪., וסך נוסף של 29,384 ₪ בגין הפסדי פנסיה לפי 5% לשנה. נוכח האמור לעיל, החישוב יבוצע לפי 35% נכות כדלקמן: 7,500 X 35% X 75 = 196,875 ₪ הפסדי פנסיה: 20,000 ₪ ד. עזרת הזולת לעבר ולעתיד: התובע דרש ברכיב זה סך של 50,000 ₪ לעבר וסכום נוסף של 10,000 ₪ לעתיד נוכח מהות הפגיעה, האשפוז, ותקופת אי הכושר, וכן נוכח הנכות, אני פוסקת סך של 20,000 ₪ לעבר וסך גלובאלי של 10,000 ₪ לעתיד. ה. הוצאות לעבר ולעתיד: התובע דרש ברכיב זה סך של 20,000 ₪ לעבר ו- 20,000 ₪ לעתיד מאחר שעסקינן בתאונת עבודה, יש לקחת בחשבון שהטיפולים הרפואיים וכן נסיעות לטיפולים - מכוסים על ידי המוסד לביטוח לאומי. אני פוסקת סך גלובאלי של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד. ו. ניכויים: תגמולי המוסד לביטוח לאומי - התובע צירף חו"ד אקטוארית מיום 15.11.12 לפיה גובה הניכויים עומד על 394,675 ₪. לכך יש להוסיף 18,601 ₪ ריבית בגין תשלומי עבר, כאמור בחוות הדעת. חו"ד זו משוערכת להיום מגיעה לסך של 425,502 ₪. 9. לסיכום, הנזק בתיק זה הוא בסך של 786,880 ₪. מסכום זה יש להפחית את תגמולי המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 361,378 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 85,285 ₪ וכן את אגרת המשפט. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.משאיתתאונת משאיתתאונת עבודה