תביעה לתשלום חוב למוסך על תיקון רכב: 1. בפני תביעה על סכום קצוב על סך של 49,900 ₪ שהוגשה לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, בגין חוב עבור שירותי מוסך לרכבי הנתבעת, במהלך השנים 2010-2012. הנתבעת אינה חולקת על כך שצרכה שירותי מוסך של הנתבעת עבור רכביה אך היא חלקה על התביעה. התביעה, לאחר קבלת ההתנגדות, עברה לסדר דין מהיר. 2. התביעה נסמכת על כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת המנוהלת אצל ועל ידי התובעת, חשבוניות מס, ומכתב התראה של ב"כ התובעת. בכתב ההגנה חלקה הנתבעת על אמיתות חשבוניות המס מבחינת תיאור העבודה שבוצעה והמחירים, וטענה כי התובעת נהגה לנפח את חשבוניות המס ולכלול בהם חיובים שלא הגיעו לה, כגון הכללת חלקי חילוף שלא הותקנו בפועל וכדומה. כן נטען כי חלק מהעובדות בוצעו ברשלנות, וגרמו נזק. נטען כי לפני הגשת התביעה עשו הצדדים התחשבנות והנתבעת שילמה לתובעת סך של 18,000 ₪, על חשבון ההתחשבנות (סעיף 8 לכתב ההגנה). נטען כי על פי ההתחשבנות סוכם להעמיד את החוב על 28,000 ₪ (סעיף 9 לכתב ההגנה). כמו כן נטען שהנתבעת ביקשה לשלם את ההפרש, 10,000 ₪, אך נדחתה ע"י התובעת. נען כי התובעת לא נהגה לרשום מראש הזמנת עבודה או לתת הצעת מחיר לפני קבלת רכב לתיקון, וחשבוניות המס שהוצאו הם שרירותיות. כנגד מכתב ההתרעה נשלח מכתב של בא כוח הנתבעת. 3. בתום חקירת המצהירים, סיכמו באי כוח הצדדים בעל פה. בסיכומיה ביקשה באת כוח התובעת, עו"ד לילך אור, לקבל את התביעה ולדחות את הטענה של תשלום 18,000 ₪ בהעדר אסמכתא לתשלום כשהיא נסמכת על כך שמדובר בשתי חברות ועל כן לתשלום היה צריך להיות תיעוד מסודר. נטען שטענת ההגנה של תשלום הועלה אחרי הגשת כתב התביעה. נטען שהנתבעת מנועה מלהעלות טיעונים נגד מסמך בכתב, בהפניה לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני תוך הפניה למראי מקום (סעיף 14 לעיקרי הטיעון של עו"ד אור). נטען כי טענות ההגנה הן הכחשות גורפות ללא פירוט בניגוד לתקנות 85-86 לתקסד"א. בהתייחס לטענה של ניפוח חשבוניות, טענה עו"ד אור כי יש לתמוה על הטענה בשים לב להיקף צריכת שירותי המוסך כעולה מהחשבוניות וכרטסת הנהלת החשבוניות. 4. בהתייחס לטענה כי הנתבעת מנועה מלטעון כנגד מסמך בכתב בהפניה לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני - הטענה נדחית בהתייחס למסמכים שצורפו לתביעה. המניעות הקבועה בסעיף 80 היא עדות כנגד מסמכים שהם מסוג התחייבויות וחוזים או לשותפות, למוכסנות או להלוואות "שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים בכתב,...", המשך הפסיקה היא שעדות נגד מסמכים כאמור צריך להוכיח בכתב או ע"י הודעתו או פנקסו של הנתבע. הכרטסת של התובעת מנוהלת על ידה ואינה פרי של משא ומתן בין הצדדים. חשבוניות מס של התאגיד, שמחויב בניהול בשיטת הפנקסנות הכפולה מהווה דרישה לתשלום חד צדדית, ואף היא אינה נכללת במסמכים אליהם מתייחס הסעיף. כנגד, ולצורך הערכת מהימנות בלבד, אני מקבלת כי הטיעון של תשלום של סכום על חשבון החוב, כמו גם התחשבנות הם ממהותם מחייבים תיעוד בכתב לנוכח היות שני הצדדים חברות בע"מ. העד מטעם הנתבעת העיד כי מדובר בנוהג של מתן אמון שהסכום ששולם ייכלל בכרטסת. לכך אתייחס בהערכת העדויות מטעם כל צד. אני מקבלת חלקית את הטענה שהסכומים שנטען שהוסכמו בהתחשבנות ובתשלום הועלו לראשונה בכתב ההגנה. מכתב התשובה של עו"ד אלעוברה למכתב ההתרעה מתייחס להתחשבנות ולתשלום, אך אין במכתב כל סכום. 5. בתיק העיד מטעם התובעת מר אבו קיען מורד, מנהל עבודה של התובעת. בהתייחס להעדר הזמנות עבודה הוא העיד שלא מקובל להידרש לכך לכל לקוח, כי זה תלוי בלקוח אך לכל מי שמגיע נפתח כרטיס עבודה. כרטיסי העבודה לא הוגשו והעד אמר שאין מניעה להמציאם מיד (עמ' 4 לפרוטוקול). באשר לתלונות הנתבעת הוא השיב שלא שמע זאת עד שבא לבקש את התשלום. הוא הסכים שיש פיגורים משמעותיים בגביית חובות. הוא הסכים שהוא פעם נתן הנחה לנתבעת (זיכוי מוסך - 2,380 ₪) והוא הסכים ששולם פעם אחת 4,000 ₪, כמו שכתוב בכרטסת. מטעם הנתבעת העיד מר חאדר אבו ג'ויעד שאישר שניתן לנתבעת שירותי מוסך מעל שנתיים וכנגד תמהה האם ניתן שירות בחינם? לדבריו הנהלת החשבונות של החברה הוא חיצוני. העסק של הילדים. הוא מבקר את חשבוניות המס המגיעות מדי כ-3 חודשים וכאשר הוא עולה על בעיה הוא פונה למוסך וישנה הסכמה בעל פה לתיקון החשבונית (עמ' 7 לפרוטוקול), אך הוא משאיר את הדאגה לקבלת חשבונית מתוקנת להנהלת החשבונות שלו שהיא חיצונית. הוא נותן אמון שיבוצע מה שהובטח. בהתייחס לתשלום של 18,000 ₪ הוא העיד שבשנת 2012 או ראשית שנת 2013 הוא שילם 10,000 ₪ למוראד ועוד 8,000 ₪ לאחיו זיאד (עמ' 7 לפרוטוקול). לדבריו התשלומים היו אחרי התחשבנות. הוא נשאל היכן יש לתשלום אסמכתא והשיב שמוראד אמר לו שאחר כך יעלה ויקליד את התשלום וייתן לו קבלה והוא האמין לו. 5. ראיות התביעה נסמכות על מסמכים מבית היוצר של התובעת, קרי כרטיס הנהלת חשבונות וחשבוניות מס, כאשר בפועל לא הוצגו הראיות בהתייחס ללב המחלוקת, דהיינו תשובה לטענות שהעלה עו"ד אלעוברה בסעיפים 2-3 למכתבו המהווה תשובה למכתב ההתרעה ששלחה עו"ד אור (מכתבו מיום 6.11.12). אני מאמינה למנהל העבודה מטעם התובעת כי כרטיסי העבודה של כל החשבוניות שהוגשה קיימים, גם אם אין הזמנת עבודה או הצעת מחיר. את ההפתעה בטענה ניתן היה לתקן בכתב תשובה והשלמת המסמכים לפי תקנה 214ח' לתקסד"א. כנגד, הנתבעת הודתה בקבלת שירותי מוסך. אני מאמינה לעד מטעם הנתבעת שכאשר היה עולה על חשבונית שלא נראתה לו הוא הסדיר זאת במישרין עם המוסך, אך מעדותו שנסמכה על זיכרון בלבד לא ניתן לגזור גזירה שווה בהתייחס לכל החשבוניות נשוא כתב התביעה. משהוצגו חשבוניות המס כאסמכתאות לביצוע עבודות, היה על הנתבעת להציג אסמכתאות נגדיות לכל חשבונית שהיא חלקה עליה, דבר שלא נעשה. לטיעון הנוסף של גרימת נזקים לא הוצגו ראיות ולו של תיקונים. הנתבעת ביקשה מלכתחילה להעיד עדים נוספים אך היא ויתרה על כך לנוכח התנגדות ב"כ התובעת. ההתנגדות עלתה לנוכח הטיעון שהאיחור בהגשת התצהירים נבע מכך שהעדים לא היו בשליטת הנתבעת - טיעון שמעלה תמיהה לנוכח זהות של כל מצהיר. לאחר שקילת הראיות שהוצגו ולא הוצגו, השתכנעתי מעל 50% לקבל את הסכום נתבע כחוב על פי חשבוניות המס וכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת. 6. מכאן אפנה לטענת ההתחשבנות, העמדת החוב על 28,000 ₪ ותשלום של 18,000 ₪. הטענה היא שהצדדים כרתו הסכם שתוכנו ההתחשבנות האמורה דהיינו, העמדת החוב על 28,000 ₪. אני דוחה את הטענה לקיומו של ההסכם האמור. אינני שוללת את האפשרות שהעד מטעם הנתבעת שבניו מנהלים את העסק, ניסה לסגור את החוב בסכום זה, אך הנתבעת לא שכנעה מעל 50% כי ניסיון זה צלח, דהיינו שנכרת חוזה לוויתור על חלק מהחוב הרשום בספרי התובעת. כי מדובר בטענת הגנה כנגד החוב המגובה במסמכי התובעת, שהם חשבוניות המס וכרטיס הנהלת החשבונות. לכן היה על הנתבעת להציג עדות העד, מנהל הנתבעת שהיא למעשה עדות של בעל דין. הכלל בסעיף 54 לפקודת הראיות, נ"ח אינו שולל קבלת גרסה המבוססת רק על עדות כאמור, אולם ביהמ"ש נדרש להנמקה מדוע די בה. בענייננו לא די בעדות יחידה זו. אני לא מקבלת אותה ממספר טעמים. הטעם הראשון הוא מועד הצגת הטענה בשלמותה. כאמור לעיל, לפני הגשת התביעה שלחה עו"ד לילך אור מכתב דרישה ביום 24.10.12 לנתבעת. לכך נשלח תשובה של עו"ד אלעוברה מיום 6.11.12. עו"ד אלעוברה מציין במכתבו שהצדדים סיכמו ביניהם את סוגיית החוב ומכנה אותה "התחשבנות" (סעיף 5 למכתבו). בסעיף 7 למכתבו הוא מתייחס להתחשבנות שנערכה "לאחרונה". העד מטעם הנתבעת זכר שמדובר היה בסוף שנת 2012 או תחילת 2013, כלומר מדובר היה מבחינת הנתבעת באירוע הקרוב למועד שבו נמסרו פרטים לב"כ הנתבעת. אך משום מה לב ההתחשבנות, הסכום המוסכם, לא נזכר במכתבו של עו"ד אלעוברה. דבר המחייב הסבר, שלא ניתן. גם אם מי ששכר את שירותיו של עו"ד אלעוברה או הפנה אליו את מכתבה של עו"ד אור מטעם הנתבעת לא היה המנהל שהעיד בפני, הצפי הוא שבעת כתיבת כתב ההגנה יהיה הסבר לחסר בטענת ההגנה. בגלל סדר הדין המהיר שמחייב בתמיכת כתב הטענות בתצהיר "בג"צי" שהוא יחד עם כתב ההגנה מהווה תצהיר עדות ראשית של הנתבעת. טעם שני הוא שגם מנהל הנתבעת שהעיד בפניי ידע שהעסק מתנהל כחברה בע"מ עם הנהלת חשבונות חיצונית והצפי הוא שהוא לא יסתפק במילת כבוד בלבד. כאן אשוב להוראות סעיף 80 רישא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית. מדובר במסמכים שנהוג לעשותם בכתב. המקור לכלל זה הוא בשלטון ששלט גם בארץ ישראל והצפי הוא שכלליו לא היו זרים לבני המקום. לכן גם אם מנהל הנתבעת לא בקיא ברזי הדרישות של החקיקה של דיני המס בהתייחס לחברות בע"מ, לא ניתן לקבל בקלות עמדה שלא הכיר את הכללים המקובלים הישנים ששלטו בכיפה בעבר הלא רחוק. ההנמקה שלי אינה מתבססת על סעיף 80 אלא רק מעוגנת בו כדי לקבוע כי הרף שהצפי של אי ידיעת הכלל של דרישת הכתב לוויתור על חוב הוא גבוה. הנמקה שלישית היא כי ניתן היה לצפות שאילו התקיימה ההתחשבנות וסוכמה בפועל היא היתה מדווחת בזמן אמת להנהלת החשבונות, אך הגרסה אינה נתמכת בעדות עקיפה זו. מכל הטעמים הללו גרסת ההתחשבנות נדחית. 7. טענת פרעון 18,000 ₪ - טענת הגנה זו לוקה, כפי קודמתה, בהעדר פירוט במכתבו של עו"ד אלעוברה, ולא ניתן להתעלם מכך. כנגד, העד מטעם התובעת שתצהירו מהווה תצהיר לפי תקנה 214ג' איננו מתייחס לגרסה זו בתצהירו על אף שבפועל התצהיר הוגש אחרי הגשת ההתנגדות הכוללת את גרסת הפירעון. כל שיש מצד התובעת עד לחקירה הנגדית היא הכחשה גורפת הנובעת מהוראות תקנה 61 לתקסד"א. התובעת לא ניצלה את ההזדמנות שעמדה לה להגיש תצהיר עדות לפי תקנה 214ט(א) במועד, מעצם היותה תאגיד, דבר האומר דרשני לנוכח טענת ההגנה של הסכום שנפרע, להבדיל מהחלוקה של הסכומים. העד מטעם התובעת לא נחקר על ידי ב"כ הנתבעת בסוגיית הפירעון הנטענת. היחיד שנחקר הוא מר אבו ג'ויעד מנהל הנתבעת. ע"פ עדותו הוא נתן בשנת 2012, 8,000 ₪ לזיאד שאותו הוא פגש במוסך ובתחילת 2013 הוא שילם לדבריו 10,000 ₪ למורד, העד מטעם התובעת. לא ברור לי מדוע שולם כסף לזיאד ומה הקשר שלו לתובעת. לדבריו הוא אמר לזיאד שהחוב נסגר ב-28,000 ₪. הנתבעת לא זימנה את זיאד להעיד, וכאמור בא כוח הנתבעת נמנע מלעמת את מורד, העד מטעם התובעת עם הגרסה שקיבל לידו 10,000 ₪ במזומן. העד נשאל מדוע אין לסכום תיעוד והשיב שמורד הבטיח להוציא קבלה אחר כך. לאחר ששקלתי את הראיות אני לא שוללת את גרסת העד מטעם הנתבעת, אך בהעדר תימוכין שהעבודה האחרונה שבוצעה ע"י המוסך היא מחודש יולי 2012 (סוף הכרטסת), אין בידי לייחס את התשלום דווקא לחוב נשוא התביעה, לנוכח מועד התשלומים ע"פ גרסת העד. לכן אני לא מקבלת את הגרסה בהתייחס לחוב נשוא התביעה. סוף דבר 8. התביעה מתקבלת משנדחו טענות ההגנה של הנתבעת, כמפורט לעיל. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 49,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.6.13, יום פתיחת תיק ההוצל"פ, ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ המצטרפים לשכ"ט בתיק הוצל"פ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע תוך 45 ימים. מוסךרכבתיקון רכבחובהוצאה לפועל