רשם הוצאה לפועל מוסמך לדון בטענות פרעתי שהתגבשו לאחר פסק דין בסמכותו של רשם הוצאה לפועל לדון בטענות פרעתי שהתגבשו לאחר מתן פסק דין (סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967). רשם ההוצאה לפועל רשאי להיזקק לטענת פירעון רק מקום שהפירעון הנטען נעשה אחרי מועד מתן פסק הדין. סמכותו מיוחדת לפעולות שביצע החייב לאחר מועד זה. רשם ההוצאה לפועל בוחן אם פעולות אלה פוטרות אותו מחובתו לפרוע את החיוב הפסוק: "ברור אפוא ונעלה מכל ספק הוא, שאין ראש ההוצאה לפועל רשאי לשעות אל טענת החייב שפרע לפני מתן פסק הדין. טענה זו מקומה בבית המשפט שדן בתביעה, ואם לא נטענה שם אבד עליה הכלח" (רע"א 87/82 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145. בפניי ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ רביע ג'בלי, מיום 7.10.13, על פיה נדחו שש בקשות המערער בטענת פרעתי, אשר הוגשו בשישה תיקי הוצאה לפועל המתנהלים נגדו בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת. (מספרי תיקי ההוצל"פ פורטו בהמשך). רקע עובדתי וטענות הצדדים: כנגד המערער מתנהלים שישה תיקי הוצל"פ שונים, שנפתחו בין השנים 1985-2008, בגין פסקי דין בערכאות שונות, בהן חויב המערער, ביחד ולחוד עם חייבים אחרים, בתשלום סכומי הוצאות המשיב - הזוכה. תיקי הוצל"פ שמספרם 10-01132-89-5, 10-00244-85-8 ו- 10-01272-85-8: מדובר בתיקים שנפתחו נגד המערער בגין חיובו, יחד עם שני חייבים נוספים, בתשלום הוצאות משפט של המשיב, על-פי פסקי דין שניתנו לחובת המערער, ולגביהם טוען המערער טענת הפטר לפי סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"א - 1970 (להלן: "חוק החוזים"). המערער מלין על כך שכב' הרשמת לא נעתרה לבקשותיו לפטור אותו כחייב בתיקי ההוצל"פ, מכוח הפטרתו של החייב העיקרי בתיקים אלה, מר שלום לוי. המערער סומך טענותיו על סעיף 55(ג) לחוק החוזים, שזו לשונו: "הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו -בוויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת - הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת". לטענת המערער, עת נסגרו תיקים אלו נגד החייב העיקרי, מר שלום לוי, ושמו נגרע מרשימת החייבים בתיקים אלה, אזי גם הוא מופטר מן החיוב, וזאת בהתאם ללשון סעיף 55(ג) לחוק החוזים. עוד טוען המערער כי לא הוכחה "כוונה משתמעת אחרת", כלשון סיפא סעיף 55(ג) לחוק החוזים, כאשר נטל ההוכחה בעניין זה על המשיב. לטענת המשיב, סעיף 55 לחוק החוזים אינו חל במקרה בו הזוכה הגיע להסדר תשלום החוב עם אחד החייבים, בהסתמכו על הלכת דונקלמן (ר"ע 29/84 מיכאל דונקלמן נ' שמאל אריאלי, פ"ד לח(2), 185). תיקי הוצל"פ 10-01401-08-1 ו- 10-01382-95-1: מדובר בשני תיקי הוצל"פ אשר נפתחו בגין חיוב המערער לשלם למשיב סך 200,000 שקלים ישנים בגין דחיית ערעורו בתיק ע"א 15/85 בבית המשפט המחוזי בנצרת/ לטענת המערער, במסגרת הערעור הנ"ל הוא נדרש להפקיד ערבות בנקאית בסך 400,000 שקלים ישנים ועקב דחיית הערעור וחיובו בתשלום, מומש חלק מן הערבות הבנקאית בסך 200,000 שקלים ישנים לטובת המשיב (שיק בנקאי מס' 2948787). לטענתו, חרף מימוש הערבות, נקט המשיב בהליכי הוצל"פ נגדו לגביית החוב של 200,000 שקלים ישנים בתיק הוצל"פ שמספרו 2936/85, והוא נאלץ לשלם את החוב פעם נוספת במסגרת תיק זה, והתיק נסגר עקב איפוס החוב. המערער העלה טענת פרעתי בגין החוב הנ"ל, בדרך של קיזוז, כאשר לטענתו פרע את סכום החוב, פעמיים: במסגרת מימוש הערבות ובמסגרת תיק הוצל"פ אחר (2936/85). טענת פרעתי זהה לגבי החוב הנ"ל נטענה על-ידי המערער בשנת 2004 במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 10-00244-85-8, שם נדחתה. לטענת המערער, שגתה כב' הרשמת עת קבעה כי דחיית טענת פרעתי שהעלה בתיק הוצל"פ אחר (10-00244-85-8) מהווה מעשה בית דין משנדונה והוכרעה שם, ולפיכך לא ניתן להעלותה שוב. לדידו, טענת פרעתי ניתן לטעון בכל עת ולשוב ולטעון אותה חרף העובדה שנדחתה בעבר ובכל זמן שלאחר מתן פסק דין. לטענת המשיב, טענות המערער נדונו והוכרעו עוד בשנת 2004 בבקשה בטענת פרעתי שהגיש החייב/המערער במסגרת תיק הוצל"פ 10-00244-85-8, ומדובר בהחלטה חלוטה וסופית המונעת ממנו להעלות טענותיו שוב. תיק הוצל"פ 10-03383-89-9: תיק הוצל"פ שנפתח ביום 24.8.1989 בגין פסק דין מיום 22.3.1989 ברע"א 108/89, בו חויב המערער בתשלום הוצאות בסך של 2,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. לטענת המערער, חישוב סכום החיוב בתיק זה אינו כדין. חובו בתיק לאחר שיערוך עומד על 8,069.74 ₪ ובתוספת שכ"ט א' (375 ₪) ושכ"ט ב' (230 ₪), מסתכם החוב בתיק ב- 8,674.74 ₪; זאת כאשר הוא שילם בתיק הנ"ל, ביתר, סכום של 10,320.63 ₪ ביום 30.1.97, זאת בנוסף לתשלום קודם בסך 346 ₪, ששולם ביום 8.8.90, וכשהוא משוערך ל-30/1/97 מגיע ל-1,062.54 ש"ח; הסכום האחרון של 346 ₪ אינו מופיע בדף החשבון, לטענת המערער, עקב מעבר התיקים למערכת מחשוב. לטענתו, המשיב חב להשיב לו את הסכומים ששילם ביתר. לטענת המשיב, החישוב מוטעה עת לא נלקחה בחשבון הריבית בתקופה שמיום מתן פסק הדין ועד פתיחת תיק ההוצל"פ, וכן אגרה ושכ"ט א' ו- ב'. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופיהם ובחנתי את טענות הצדדים, סבורני, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן: אשר לשלושת תיקי ההוצל"פ, (סעיף 3 לעיל), בהם טען המערער להפטר מן החיוב, נימקה בהחלטתה כב' הרשמת כדלקמן: "ההלכה הרלבנטית לענייננו נקבעה בפסק דין אשר ניתן בר"ע 29/84 מיכאל דונקלמן נ' שמאל אריאלי פ"ד לח(2), 185, אליו הפנה ב"כ הזוכה (להלן: פסק דין דונקלמן"). פסק דין דונקלמן קובע מפורשות שסעיף 55 לחוק החוזים לא חל על מקרה כגון המקרה דנן, שלפיו הזוכה הגיע להסדר עם אחד החייבים: "הסדר מעין זה אין בו משום הפטר של החייב מאחריותו, כפי שנקבעה בפסק הדין, אלא יש בו משום שלילת זכות תביעה או גביה של הנושה כלפי אותו חייב בלבד, מבלי שייהנו מכך שאר החייבים. על הסכם כגון זה אין סעיף 55 חל" (שם בעמ' 189)" (ההדגשות שלי - ס"י) במילים אחרות, עת עסקינן במקרה בו הזוכה (המשיב כאן) מגיע להסדר עם חייב כלשהו לגבי הדרך בה יגבה החוב הימנו, אין בכך משום הפקעה של החיוב או הפטר של אותו חייב, אלא הסדר באשר לאופן גביית החוב, ותו לאו. ההלכה במקרה כגון דא קובעת, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי סעיף 55 לחוק החוזים אינו חל, ועל כן צדקה כב' הרשמת עת דחתה טענת המערער בתיקים אלה. משכך, דין טענות המערער באשר לתיקי הוצל"פ אלה להידחות. אשר לשני תיקי ההוצל"פ, (סעיף 6 לעיל), נימקה כב' הרשמת באריכות מדוע אין לקבל טענת פרעתי של המערער. בין היתר, קבעה כב' הרשמת כי משטענת פרעתי התגבשה לפני מתן פסקי הדין בתיקי ההוצל"פ, היא נעדרת סמכות לדון בה. כב' הרשמת דחתה את בקשת המערער מחמת נימוק נוסף - מעשה בית דין, בקבעה כי משנדונו והוכרעו טענות המערער ביום 19.4.04 במסגרת תיק 10-00244-85-8, מנוע המערער מלטעון אותן כעת, מאחר וההחלטה בהן סופית וחלוטה. כלשון ההחלטה: "עיון בתיקים מלמד כי פסק הדין נשוא תיק 10-0140108-1 ניתן ביום 21.11.07 ואילו פסק דין נשוא תיק 1001382-95-1 ניתן ביום 18.1.95. טענות הפירעון של החייב מתייחסת לתאריך 4.8.1985 - מועד שקדם לשני פסקי הדין. לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לדון בטענות אשר התגבשו לפני מתן פסק הדין - ודי בנימוק זה כדי לדחות את בקשת החייב. מעבר לכך טענות החייב נדונו והוכרעו ביום 19.4.04 במסגרת תיק 10-00244-85-8. למותר לציין כי החלטה זו הנה החלטה סופית וחלוטה". כן, דחתה כב' הרשמת את טענת פרעתי של המערער בתיקים אלה מחמת שיהוי רב ונזק ראייתי בהעלאת הטענה, הנוגעת לחוב משנת 1985. כפי שציינה כב' הרשמת בהחלטתה, די בהיעדר סמכות לדון כדי לדחות טענות המערער. עם זאת, הוסיפה כב' הרשמת נימוקים נוספים לדחייה, ואין לי אלא להצטרף לנימוקיה הראויים והמבוססים, הן באשר למעשה בית דין והן באשר לשיהוי הניכר בהעלאת הטענה. ואחרון, אשר לתיק ההוצל"פ (סעיף 10 לעיל), קבעה כב' הרשמת כי חזקה שפירוט התשלומים בדף החשבון בתיק ההוצל"פ נכונים הם. ואולם, במקרה דנן, הגיש המערער במצורף לבקשתו בטענת פרעתי קבלה על תשלום סך של 346 ₪. זאת ועוד, המשיב עצמו אינו כופר בתשלום שני התשלומים להם טוען המערער, האחד בסך 10,320 ₪ והשני בסך 346 ₪ (ראו פרוטוקול מיום 2.4.14, עמ' 1 ש' 15-16). אין חולק כי בדף החשבון המפרט את תשלומי המערער/החייב בתיק, מופיע הסכום של 10,320.63 ₪ מיום 30.1.1997 (ראו גם קבלה מספר 2-611767 מיום 30.1.97, נספח ב' לבקשה בטענת פרעתי); עם זאת, אין בדף פירוט לגבי תשלום סך של 346 ₪, ששילם המערער לטענתו, ביום 8.8.90. מאחר ובידי המערער ראיה לתשלום הסך הנטען - קבלה מספר 431944 (נספח ב' לבקשה בטענת פרעתי), ומאחר והמשיב אינו כופר בתשלום הנ"ל, כאמור לעיל, אף שהתשלום ע"ס 346 ₪ אינו מופיע בדף החשבון, הנני מקבל את טענות המערער בנקודה זו, וקובע כי יש להפחית תשלום זה מיתרת החוב בתיק, כשהוא משוערך מיום התשלום בפועל ועד היום. במידה וימצא לאחר הפחתת הסכום המשוערך מסכום החוב של המערער בתיק, כי המערער שילם תשלומי יתר כלשהם למשיב, היינו מעבר לסך של 2,000 ₪ המשוערך מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל (כלשון פסק הדין מיום 22.3.89 ברע"א 108/89), ישיב המשיב את יתרת הסכום למערער. למען הסר ספק, סכום החוב בתיק הוצל"פ זה שהינו סך של 2,000 ₪ יהא משוערך מיום מתן פסק הדין ב- 22.3.89, ולא ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ, ועד התשלום בפועל. לסיכום, הערעור לגבי תיקי הוצל"פ שמספרם 10-01132-89-5, 10-00244-85-8 10-01272-8-85, 10-01401-08-1 ו- 10-01382-95-1 - נדחה; הערעור מתקבל באופן חלקי באשר לתיק הוצל"פ 10-03383-89-9, כאמור בסעיף 16 לעיל. בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות. רשםהוצאה לפועל