פגיעה ברכב שעמד בשוליים - מי אשם בתאונה ? נהג התובעת יצר סיכון תחבורתי, שכן העמיד את רכבו על שוליה של דרך מהירה בניגוד לתקנות, (בהעדר היתר קצין משטרה, לעצור את הרכב על השוליים לשם ביצוע עבודות תחזוקה במערכת החשמל והמחשוב של הכביש), ומבלי להציב משולש אזהרה. הצדדים ועיקרי הטענות לפני תביעה בגין תאונת דרכים, לה אחראי, על פי הטענה, הנתבע 1. מכתב התביעה עולה כי בעת שעמד רכב התובעת על השוליים, במסגרת עבודות תחזוקה לכביש 6, הגיעה משאית, נהוגה בידי הנתבע 1, סטתה לעבר השוליים ופגעה ברכב התובעת. בכתב ההגנה נטען כי האחריות לתאונה מוטלת על רכב התובעת אשר עמד על השוליים. בדיון, שהתקיים ביום 12.5.14, העיד נהג התובעת וסיפר כי בעת שעצר על השול הימני, במסגרת עבודתו בכביש, פגעה בו משאית, אשר הובילה קראוון. לדבריו לא הבחין בתאונה, שכן זו התרחשה לאחר שירד מהרכב, ועבר מעבר למעקה הבטיחות, על מנת לבצע את עבודתו. לדבריו לא הציב משולש, עם זאת על גג רכבו הבהבה מנורה. לדברי הנהג, לא נעצר נהג המשאית במקום, אלא המשיך בדרכו, ונעצר מאוחר יותר. לדברי הנתבע 1, בעת שנהג ברכב, המוביל מטען חורג, הבחין ברכב החונה בשוליים, לא הצליח לסטות שמאלה, ופגע ברכב החונה. לדבריו היה המטען החורג ברוחב של 4.4 מ', בעוד רוחב נתיב הנסיעה במקום כ-3.5 מ'. לטענת ב"כ התובעת, האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבע 1, שכן רכב התובעת לא גרם לכל הפרעה לתנועה. במהלך הדיון, הוצגה לעיוני תמונת רכב התובעת לאחר התאונה, הנראה עומד על השול הימני, באופן שאינו מפריע לתנועת כלי הרכב, הנוסעים בנתיב הימני. לטענת ב"כ הנתבעים היווה רכב התובעת מכשול בדרך, ועל כן האחריות לקרות התאונה, מוטלת עליו. ב"כ הנתבעת הפנה לרע"א 1953/03, בעניין הכשרת היישוב נגד אדרי ואח', וביקש ללמוד ממנו אודות האחריות המוטלת על נהג רכב שעמד על השוליים. לאחר הדיון צירפו ב"כ הצדדים מסמכים נוספים לתיק בית המשפט. לטענת ב"כ התובעת, ההיתר, אשר צורף ע"י ב"כ הנתבעת, מתייחס לשנת 2014 בעוד שהתאונה אירעה בשנת 2012. עוד טוען ב"כ התובעת כי לא צורף אישור משטרה, כנדרש על פי תקנה 85 לתקנות התעבורה, וכן לא צורף אישור מרכז הבקרה של כביש 6, כנדרש על פי תנאי ההיתר. לטענת ב"כ הנתבעים, לא צירפה התובעת אישור לחנייה על השוליים, תקף ליום קרות התאונה, ומכל מקום, אין באישור כזה, אף לו ניתן, כדי לגבור על הוראות תקנות התעבורה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים עיינתי בכתבי הטענות, ובמסמכים שצורפו לתיק, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, שכן האחריות המכרעת לתאונה מוטלת על נהג הנתבעים, אם כי יש לייחס לנהג רכב התובעת אשם תורם. אין מחלוקת כי רכב התובעת עמד על השוליים, וכי הנתבע 1 הוביל מטען חורג ברוחב של 4.5 מ', ולמעשה השאלה הטעונה הכרעה הינה על מי האחריות לתאונה לאור העובדה שתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") אינן מתירות עצירת רכב השוליים בדרך מהירה, אלא בכפוף לחריגים, ואילו הובלת מטען ברוחב של 4.5 מ', טעונה היתר משטרה, ועמידה בתנאים המפורטים בו. תקנה 69 (א) לתקנות קובעת כי "הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה". תקנה 69 (ב) לתקנות קובעת כי "הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על - (1) העלאת נוסעים או הורדתם בשולי הדרך; (2) פעולות חילוץ נפגעים או רכב שיצא מכלל פעולה; (3) ביצוע עבודות ציבוריות כאשר אין אפשרות אחרת לבצען ובמידה הדרושה לביצוע העבודות האמורות בשולי הדרך; (4) רכב צה"ל שנעצר לשם מילוי תפקיד צבאי. תקנה 69 (ג) לתקנות קובעת כי "בדרך מהירה אסורה העלאת נוסעים או הורדתם או עצירת רכב, העמדתו או חנייתו בכל מקום שבין הגדרות הקובעות את גבולות רצועת הדרך, אלא אם סומן אחרת". ואילו תקנה 69 (ד) קובעת כי "קצין משטרה רשאי להתיר בכתב ובתנאים שייראו לו עצירת רכב בכביש לצורך ביצוע עבודות כאמור בפסקה (3) לתקנת משנה (ב) ובעל ההיתר חייב למלא אחרי תנאי ההיתר". תקנה 69 (ה) קובעת כי "הוראות תקנות משנה (א), (ב) ו-(ג) לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית" תקנה 70 (א) לתקנות קובעת כי "רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד על פני הדרך, יציב נוהג הרכב משולש אזהרה כאמור בתקנה 367 שיהא נראה לעין נוהג רכב הבא מאחוריו ממרחק של 100 מטרים לפחות". מהאמור לעיל, וכפי שנקבע ברע"א 1953/03, עולה כי נהג התובעת יצר סיכון תחבורתי, שכן העמיד את רכבו על שוליה של דרך מהירה בניגוד לתקנות, (בהעדר היתר קצין משטרה, לעצור את הרכב על השוליים לשם ביצוע עבודות תחזוקה במערכת החשמל והמחשוב של הכביש), ומבלי להציב משולש אזהרה. תקנה 85 (ג) לתקנות מתייחסת להובלת מטען רחב, וקובעת כי "על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר 15,000 ק"ג ויותר מטען רחב חורג כמפורט להלן: (1) היה רוחב המטען מעל 2.50 מטר ועד 3.40 מטר, יוצב שלט לפני הרכב ומאחוריו בו המילים "זהירות - מטען רחב", ובלבד שהמטען מהווה יחידה אחת ואינו חורג יותר מ-45 ס"מ מעבר לדפנות הרכב מכל צד ובזמן תאורה יותקנו בנקודות הקיצוניות של המטען מלפנים ומאחור פנסי רוחב כאמור בתקנה 340 ובצדי המטען תאורה היקפית כמשמעותה בתקנת משנה (ז); (2) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר יותקנו שלטים ותאורה כאמור בפסקה (1), ובלבד שהרכב ילווה בכל עת על ידי רכב אחד לפחות שיסע מאחוריו בכביש חד-סטרי ומלפניו בכביש דו-סטרי; (3) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר - לא יובילו אדם ברכב אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר". מעדותו של נהג הנתבעים עלה כי נסע בנתיב הימני, במהירות של 60 קמ"ש, הוביל מטען אשר חרג כ- 90 ס"מ מכל צד, וכי נסע על השול הימני, לפחות באופן חלקי (לשאלת ב"כ התובעת "אם אתה תופס 90 ס"מ שול והיו רוכבי אופניים היית מרים אותם? השיב "אם הייתי רואה אותם הייתי עוצר. במקרה זה לא הייתה התראה"). עוד אמר הנהג, כי לא יכול היה לסטות, אלא לעצור בלבד, וכי צד שמאל של הרכב החונה נחתך כמו מסכין, שכן המסגרת התחתית של המבנה עשויה ברזל. אכן התקנות אוסרות עצירה על השוליים, אלא במקרים חריגים. עם זאת היה על נהג הנתבעים לצפות, ולקחת בחשבון אפשרות סבירה, שיימצא רכב על השוליים, הן מפאת תקלה, הן באישור קצין משטרה, כאמור בתקנות והן באופן אסור, כפי שקורה לא אחת. בנסיבות בהן נסע במהירות, שאינה מאפשרת סטייה במקרה הצורך, כשחלק מהמטען על השול הימני, בדרך מהירה, הרי שהאחריות המכרעת לתאונה מוטלת עליו. קשה שלא לחשוב מה היה קורה לאדם, אשר היה נאלץ לצאת מרכבו, על השוליים בעת שהמטען החורג היה פוגע בו. כלי הרכב, אשר ליוו את נהג הנתבעים מאחור כדבריו, לא יכולים היו להתריע בפניו מפני רכב עומד על השוליים, או כל סכנה אחרת, אשר נמצאה מלפניו של רכב הנתבעים. המלווים יכולים היו לסייע רק לכלי הרכב, שנסעו מאחורי נהג הנתבעים, ולשמש להם אות אזהרה, במקרה הצורך. באשר לאחריות נהג התובעת - האיסור לעצור על השוליים בדרך מהירה מתיישב, כאמור, עם הקביעה כי רכב חונה על השוליים יוצר סיכון תחבורתי. אף לו היה מצויד נהג התובעת באישור כנדרש, היה עליו להציב משולש אזהרה, כנדרש על פי התקנות. בהעדר משולש אזהרה, בפרט במצב דברים בו לא היה כל צורך מיידי בעצירה על השוליים, אני סבורה כי לנהג התובעת אשם תורם בשיעור של 30%. אשר על כן ישלמו הנתבעים לתובעת, בתוך 30 יום, סך של 37,140 ₪, בתוספת אגרה כפי ששולמה, סך של 350 ₪, שכר העד בו חויבה התובעת וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8% מהסכום כפי שנפסק. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. שוליים (כביש)פגיעת רכבמשפט תעבורהרכבשאלות משפטיותנזק לרכב