התיישנות פוליסת ביטוח עם סעיף קביעת נכות ע"י ביטוח לאומי מקום בו הוצג בפני המבוטח מצג הקושר בין הגשת תביעה לגמולי ביטוח לבין מיצוי תביעתו במל"ל (המוסד לביטול לאומי), מבלי שהובהר לו כי חברת הביטוח עומדת בנסיבות אלה על תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, והמבוטח הסתמך באופן סביר על מצג זה, עשויה המבטחת להיות מושתקת מלהעלות טענת התיישנות. בעניין זה ראו ע"א 1541/09 (מחוזי-ת"א) ישראל יעקב נ' כלל חברה לביטוח; ע"א 6938-11-08 חייט נ' דקלה. 1. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע- "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח." 2. סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח קובע- "בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה - מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות - נכות שלקה בה." 3. בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי , נקבע על ידי בית המשפט העליון כי ככלל מקרה הביטוח המתחיל את מרוץ ההתיישנות הוא מועד התאונה (ובמחלה או נכות, המועד הראשון שבו יכול היה התובע לעמוד על קיומה), ולא מועד התגבשות הנזק לכלל נכות צמיתה. 4. בעניינו ביקר התובע במיון אורטופדי בבית חולים סורקה ביום התאונה. התובע התלונן שם על כאבים בצוואר ובגב. בהמשך אותו חודש בו ארעה התאונה בוצע לתובע צילום עמוד שידרה מותני וכן בוצע לו מיפוי עצמות. במיפוי עצמות נמצא ממצא. 5. בעניין זה ראה גם רעא 7551/09 מרדכי בן אבי נ' הראל חברה לביטוח בעמ , שם נדחתה בקשת רשות ערעור במקרה דומה. באותה תיק נדונה טענת התיישנות בפוליסה הכוללת סעיף המכפיף את הצדדים לקביעתו של המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור הנכות. בית המשפט קבע שם כי ההלכה בעניין אמיתי לפיה מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד האירוע שהוליד את הנזק, ועם גילוי של הנזק, ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא היקפו של הנזק, חלה גם בפוליסה מסוג זה. ונקבע כדלקמן: "דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי יישם במקרה זה את ההלכה שנקבעה בעניין אמיתי ולא מצאתי ממש בטענה כי הלכה זו אינה חלה, מניה וביה, על חוזי ביטוח שבהם קביעת המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור הנכות מחייבת גם את הצדדים לחוזה. בפסק-הדין בעניין אמיתי נקבע במפורש כי אפשר שתחילת מרוץ ההתיישנות תהיה קודם לקביעת שיעור הנכות הצמיתה. בהקשר זה נכתב כי "מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד האירוע שהוליד את הנזק, ועם גילויו של הנזק, ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא היקפו של הנזק". האם יש לסטות מכלל זה, כאשר קיים בחוזה הביטוח סעיף המכפיף את הצדדים לקביעתו של המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור הנכות? בעניין רע"א 10237/06 סטרוגו נ' הראל חברה לביטוח (לא פורסם, 11.4.2007), שבו הועלת השאלת פרשנותו של סעיף דומה, נדחתה בקשת הרשות לערער מן הטעם ששאלת פרשנותו הקונקרטית של חוזה אינה סוגיה כללית או עקרונית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". גם בענייננו, השאלה העומדת לדיון - האם קביעתו של המוסד לביטוח לאומי מחייבת את הצדדים רק משקיימת קביעה כזו, או שמא כלל לא עומדת למבוטח עילת תביעה טרם שהתגבשה קביעת המוסד לביטוח לאומי - היא למעשה שאלה הנוגעת לפרשנותו הקונקרטית של החוזה. גם לגופו של עניין נראית בעיני פרשנותו של בית המשפט המחוזי. הסעיף הנדון מכפיף את שיעור הנכות לקביעת המוסד לביטוח לאומי, ולא את הזכאות לפיצוי. אף בהיעדר קביעה של המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור הנכות אין חוזה הביטוח שולל מן המבוטח את הזכות לקבל פיצויים בשיעור שיוכיח. כמובן שאם חפצים הצדדים להמתין לקביעת המוסד לביטוח לאומי, אין מניעה שיעשו כן - למשל באמצעות הסכמה על דחיית תקופת ההתיישנות (לפי סעיף 19 לחוק ההתיישנות)". 6. באשר למצגים להם טוען התובע ו/או באשר לטענותיו כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב הרי שעיון בתגובתו ובתצהיר שצורף לה מעלה כי אותם מצגים הוצגו לטענתו במכתבים ששלחה אליו הנתבעת. 7. בנסיבות אלו עלי לקבוע האם הנתבעת אכן הציגה באותם מכתבים מצגי שווא ו/או פעלה כלפי התובע בחוסר תום לב. נכותביטוח לאומיפוליסההתיישנות