תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על החלטת כבוד הרשם אורי פוני מיום 23.12.13 בתיק ת.א. 3733-04-13 (להלן - ההחלטה). 2. המערערת/המשיבה שכנגד, שהיא חברה לבניין (להלן - החברה), הגישה תביעה נגד המשיבים/המערערים שכנגד (להלן - לוי), שהם תושבי חוץ , בת.א. 3733-04-13. על פי כתב התביעה, נכרת ביום 18.9.11 הסכם בין הצדדים על פיו נטלה החברה על עצמה לבצע עבודות שיפוץ ובניה בנכס מקרקעין של לוי (להלן - ההסכם). התביעה הוגשה הואיל והחברה טוענת כי לוי נותרו חייבים לה כספים, הכול כמפורט בכתב התביעה. 3. בראש ההסכם, שצורף לכתב התביעה, נאמר כי לוי (המזמין) מיוצגים על ידי עו"ד נילי נאהורי מרחוב החלוץ 7 בירושלים (להלן - עו"ד נאהורי), ואילו בסעיף 27 להסכם נקבע כי כתובותיהם של הצדדים יהיו "כמופיעות בראש ההסכם". 4. ביום 15.7.13 הודיעה החברה כי היא המציאה את כתב התביעה לעו"ד נאהורי , אולם זו סירבה לחתום על אישור המסירה. יצוין, כי בטרם הגשת ההודעה האמורה לבית המשפט, ביום 14.7.13 הודיעה עו"ד נאהורי לבית המשפט ולב"כ החברה כי משרדה אינו מייצג את לוי , ולכן אינו יכול להיחשב כתובת למסירת כתבי בי דין. 5. לוי לא הגישו כתב הגנה, וביום 21.5.13 ניתן נגדם פסק דין (להלן - פסק הדין). 6. בבקשה לביטול פסק הדין שהגישו לוי נטען, כי כתב התביעה לא הומצא להם על פי הוראת תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד - 1984 (להלן - התקסד"א), אשר קובעת כי ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו. לשיטת ב"כ לוי , היה על החברה להמציא להם את כתב התביעה על פי הוראת תקנה 500 לתקסד"א , בשל היותם תושבי חוץ. עוד הוסיפו לוי וטענו, כי עו"ד נאהורי אינה מייצגת אותם מזה מספר חודשים, ובנסיבות אלה, קיים פגם בהמצאת כתב התביעה ולפיכך יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. בכל הקשור לסיכויי הגנתם כנגד התביעה טענו לוי, כי החברה היא זו אשר חבה להם כספים , הן מכוח הפרה יסודית של ההסכם והן מכוח הסכמות בעל פה שהיו בין הצדדים. בין היתר, נטען כי החברה לא סיימה את העבודות במועד שנקבע בהסכם, וכי קיימים ליקויים רבים, ונגרמו נזקים חמורים לנכס. 7. בהתנגדותה לבקשה טוענת החברה כי המצאת כתב התביעה הייתה כדין. בין היתר, נטען כי עו"ד נאהורי, אשר קיבלה ראשונה את כתב התביעה, לאור היותה כתובתם של לוי בהתאם להסכם, העבירה אותו לידי ב"כ הנוכחי של לוי עוד ביום 5.4.13. ב"כ הנוכחי אינו טוען כי אינו מייצג את לוי לאור העברת החומר לידיו, הגם שהגיש בשמם את הבקשה בלא שצירף ייפוי כוח מתאים מטעמם. החברה אף העלתה טענות באשר לגרסת ההגנה של לוי. 8. בהחלטתו נשוא הערעור והערעור שכנגד מיום 23.12.13 קבע כב' הרשם א. פוני: "לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעת בית המשפט, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות הבקשה. באשר לעניין ההמצאה, עדיפה בעיניי גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים. כפי שנאמר כבר לעיל, הנתבעים הינם תושבי חו"ל ואשר יוצגו על ידי עו"ד נאהורי לקראת חתימת ההסכם אשר נחתם על ידה ולא על ידם באופן אישי. לא זו אף זו, משרדה של עו"ד נאהורי אף שימש את הנתבעים ככתובת למסירת כתבי בית דין. בנסיבות אלה, לא היה מקום לנקוט בהליך של המצאה לחו"ל מכוח תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי וניתן היה להמציא לעו"ד נאהורי את כתב התביעה בהיותה מורשה של הנתבעים. בנסיבות אלה, על עו"ד נאהורי, כמי שייצגה את הנתבעים בהליכים לפני חתימת ההסכם ואף חתמה עליו, להביא לידיעתם את העובדה כי התובעת הגישה כנגדם תביעה ואף לשלוח להם את כתב התביעה, כדי שאלה יפעלו על פי שיקול דעתם באשר לייצוגם בתביעה. אין בפני בית המשפט כל ידיעה האם כך נהגה עו"ד נאהורי, אך מה שעולה מהתיק - שהיא העבירה את כתבי בית הדין לידי ב"כ הנוכחי של הנתבעים וכנראה לא בכדי. מכאן, שעל ב"כ הנתבעים היה להגיש כתב הגנה במועד מיום קבלת כתב התביעה. המסקנה העולה מן האמור לעיל, כי לא היה כל פגם בהמצאת כתב התביעה ולפיכך אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. יחד עם זאת, ביטול פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. לעניין זה, יש לזכור את ההלכה הפסוקה כי זכות הגישה לערכאות הינה כיום בעלת ממד חוקתי. כמו כן, יש לשוב ולהזכיר את ההלכה כי מטרתו של ההליך המשפטי הוא לעשות צדק בין הצדדים על יסוד בירור העניינים השנויים במחלוקת ביניהם ויש לאפשר, ככל שניתן, תיקון פגמים דיוניים המונעים בירור אמתי של הסוגיה, כאשר הדבר אינו גורם עוול לצד השני. על הנתבעים להצביע, בשלב זה, על גרסת הגנה ואין הם נדרשים, בשלב זה, להוכיחה. הלכה היא כי אין הנתבע חייב להראות שהגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי הגנתו אפשרית וכי ביטול פסק הדין יצמיח לו תועלת. לעניות דעתי, הנתבעים עמדו ברף הנ"ל. לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין. הנתבעים יישאו בהוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪. " 9. החברה הגישה ערעור על ההחלטה ביום 05.01.14, ולוי הגישו ערעור שכנגד ביום 01.02.14. 10. לאחר שהוגשו תגובות מטעם הצדדים, ניתנה החלטה ביום 4.3.14 לפיה נתבקשו הצדדים להודיע האם הם מסתפקים בחומר שמונח בפני בית המשפט לצורך מתן פסק הדין או שברצונם להגיש סיכומים בכתב. שני הצדדים הביעו הסכמה כי פסק הדין יינתן על סמך החומר המונח בפני בית המשפט, וללא צורך בהגשת סיכומים. הערעור 11. החברה טוענת כי שגה כב' הרשם בהחלטתו לאור העובדה שטענות לוי נדחו על ידו ונקבע כי בוצעה מסירה כדין, ולנוכח הפגמים המהותיים היורדים לשורשו של ההליך אשר נפלו בבקשת לוי לביטול פסק הדין. 12. כן נטען, כי לוי לא הציגו כל הגנה בפני תביעתה המוצדקת של החברה, כמפורט בהחברה בסעיפים 11-16 לכתב הערעור. 13. החברה מבקשת כי בית המשפט, במסגרת הערעורים , יפעיל מערכת שיקולים נוספת של שיקולי צדק ומדיניות, מתוך ראייה כוללת של ההשלכות הנובעות מהחלטתו השגויה של כב' רשם , שיקולים ונסיבות אשר יש בהן, לטענתה, כדי להצדיק ביטולה של החלטתו. 14. עוד טוענת החברה, כי ההחלטה משדרת מסר שלילי חריף, לפיו החוטא יצא נשכר שכן, היא מאפשרת, הלכה למעשה, לכל מאן דהו להגיש מסמכים לא חתומים ולא מאומתים שעל בסיסם יתקבלו החלטות, וזאת ללא שהוצג כל טעם מיוחד. הערעור שכנגד 15. הערעור שכנגד מתייחס אך ורק לקביעתו של כב' הרשם כי הייתה מסירה כדין, ונטען כי טעה כב' הרשם עת דחה ביטול פסק הדין מחובת הצדק. 16. לטענת לוי, אין חולק כי עובר ליום הגשת התביעה על ידי החברה (3.4.13) ידעה החברה פוזיטיבית כי עו"ד נאהורי חדלה לייצג את לוי, ועל אף זאת בחרה החברה לציין בכותרת התביעה את כתובתם של לוי במשרדה של עו"ד נאהורי. על כן נטען, כי לא הייתה מסירה כדין והיה מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. דיון והכרעה 17. תקנה 477 לתקסד"א קובעת: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". הואיל ובהסכם נקבעה באופן מפורש כתובתם של לוי במשרדה של עו"ד נאהורי, והואיל ולוי מעולם לא שינו הוראה זו בהסכם ולא מסרו כל כתובת אחרת ככתובתם - רשאית הייתה החברה להסתמך על הוראות ההסכם לעניין המסירה. לוי ובאי כוחם לא יכלו בדיעבד לבטל קביעה זו בהסכם, ולגרוע מזכויות החברה על פי ההסכם, מבלי שתינתן באופן מפורש כתובת אחרת להמצאה בישראל. לפיכך, יש לראות בהמצאה אשר בוצעה למשרדה של עו"ד נאהורי כהמצאה שבוצעה כדין, וזאת ללא קשר לשאלת הייצוג של לוי. 18. לאור המסקנה האמורה - בצדק קבע כב' הרשם בהחלטתו כי לא היה פגם בהמצאת כתב התביעה וכי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. לפיכך, אין מקום להתערב בחלק זה של החלטת כב' הרשם, ודין הערעור שכנגד להידחות. 19. לא ראיתי להתערב גם בחלקה השני של החלטת כב' הרשם, לעניין גרסת ההגנה של לוי, הואיל והיא משתלבת בהלכה המושרשת שנקבעה עוד בשנות ה - 70 של המאה הקודמת לפיה על בעל הדין , בשלב זה, רק לשכנע לכאורה כי יש לו הגנה סבירה אם יוכיח אותה. לגבי סיכויי ההצלחה מורה ההלכה כי אין על המבקש ביטול פסק דין להוכיח בראיות מוצקות כי הגנתו וודאית, ודי אם יראה כי קיימת הגנה אפשרית, או די אם קיימת לכאורה הגנה (ראה למשל ע.א. 32/83 אפל נ. קפח פ"ד לז(3), 433, וכן, ספרו של המלומד גורן "סוגיות בסדר הדין האזרחי " , עמ' 262). מקומן של כל טענות החברה לעניין הגשת מסמכים לא חתומים ולא מאומתים על ידי לוי, כאמור בפסקה 14 לעיל, הוא במסגרת הדיון בהליך העיקרי , כאשר תגיע העת בה יצטרכו לוי להוכיח את הגנתם. סוף דבר 20. לאור כל האמור, לא מצאתי פגם בהחלטתו של כב' הרשם מיום 23.12.13 , שבה בוטל פסק הדין בכפוף לחיוב בהוצאות, ולכן דינם של הערעור ושל הערעור שכנגד - להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. תקסד"א 1984 (הישנות)