רשם ההוצאה לפועל רשאי להקטין תוספת הפרשי הריבית והצמדה בפני ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם שי גור) מיום 4/1/14, אשר ניתנה במסגרת טענת "פרעתי" שהוגשה בידי המערערת - החייבת בתיק ההוצאה לפועל 02-43947-13-3. רקע בקצרה : ביום 25/8/13 ניתן בידי בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט רמזי חדיד) פסק דין בת.א. 10790-09-11 אשר דחה טענותיהם של המשיבים כאן בכל הנוגע לחוב מים אותו הם חבים למערערת - עיריית חיפה וכן חייב את המערערת בגין דו"ח חניה אשר ניתן למשיבים כאן בסך של 10,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 5000 ₪. במהלכו של ההליך המשפטי מסרו המשיבים לב"כ המערערת בנאמנות, המחאת ביטחון ע"ס 23,242 ₪ בגין חוב המים. בסיום ההליך ביקשה המערערת להפחית את סך פסק הדין בו חוייבה מחוב המים של המשיבים אך הללו סירבו. ביום 1/10/13 שילמה המערערת למשיבים סך של 8513 ₪ בהתאם לחשבון הבא : ביום 17/9/13 עמד חוב המים של המשיבים בפנקסי המערערת ע"ס של 29728 ₪, מתוכו נוכתה המחאת הבטחון בסך 23,242 ₪ וכן נוכו 15,000 ₪ בהם חוייבה המערערת. את יתרת החוב שילמה המערערת למשיבים בהמחאה ביום 1/10/13. ביום 6/10/13 פתחו המשיבים תיק ההוצאה לפועל כנגד המערערת בגין חיוביה על פי פסק הדין מיום 25/8/13, כאשר הם אינם מציינים בעת פתיחת התיק את התשלום אותו קיבלו לידיהם מעם המערערת. המערערת הגישה בקשתה בטענת "פרעתי" וטענה כי תיק ההוצאה לפועל כנגדה לא אמור היה להיפתח כלל נוכח העובדה כי שילמה את חובה למשיבים, אך הללו לא עדכנו את תיק ההוצאה לפועל בהתאם. עוד טענה המערערת כי התנהלות המשיבים אינה מתיישבת עם חובת תום הלב המחוייבת בעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל. המשיבים מצידם העלו טענות שונות באשר לאופן חישוב הריבית וההצמדה עבור חוב המים. המערערת, בתשובתה לתגובת המשיבים הפנתה לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ 1980 וצירפה דפי חשבון המפרטים את אופן החישוב. ביום 4/1/14 , ניתנה כאמור החלטת רשם ההוצאה לפועל ובה הכריע הרשם הנכבד בלא לקיים דיון בפניו בטענת ה"פרעתי" וקבע כי אכן מדובר בטענת קיזוז מוכחת, אך לא ברור לפי אילו חישובי ריבית חושב חוב המים של המשיבים וכי לטעמו יש לשמור על ערכם הריאלי של הכספים בהתאם לחוק ריבית והצמדה ולא מעבר לכך ולפיכך הורה למשיבים דווקא, להגיש לו תחשיב חוב המים "לפי פסיקת ריבית והצמדה בלבד", כלשון ההחלטה. עוד קבע הרשם הנכבד כי גובה החוב הנכון בתיק ההוצאה לפועל הינו הסך של 15,000 ₪ אשר נפסק כנגד המערערת, פחות 8513 ₪ אשר שולמו בידי המערערת, פחות הסכום אשר התווסף לחוב המים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. המערערת הגישה בקשתה לעיון חוזר ביום 15/1/14 והפנתה את הרשם הנכבד להוראות החוק הרלבנטיות לפיהן יש לחשב את הריבית וההצמדה בחוק הרשויות המקומיות. עוד הפנתה המערערת לחוסר תום הלב של המשיבים בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, עתרה לשינוי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור וכן לעיכובם של הליכים ככל שלא יהא שינוי בהחלטה על מנת להגיש ערעורה זה. רשם ההוצאה לפועל נתן החלטתו ביום 21/1/14 ובה חזר על קביעותיו לפיהן אין להוסיף לחוב הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות משום שיש בכך מימד עונשי. עוד הוסיף הרשם וקבע כי מצא ממש ביתר טענותיה של המערערת בבקשה לעיון חוזר ומשכך השית על המשיבים חיוב בהוצאות ושכ"ט, כמו גם חייבם בחלק מאגרת פתיחת התיק והורה כי ככל שלא תחלוק המערערת על חישוב המשיבים, יועבר הסך של 4572₪ לידי המשיבים ועל סגירתו של תיק ההוצאה לפועל. הרשם הנכבד דחה את הבקשה לעיכובם של הליכים נוכח קביעתו כי לא נטען באשר ליכולתם הכלכלית של המשיבים. טענות הצדדים בערעור: המערערת טוענת במסגרת ערעורה זה כי יש לבטל החלטת רשם ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" מיום 4/1/14 באשר מתחילה לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל, אל נוכח התשלום אשר ביצעה למשיבים. עוד טענה המערערת כי בהיותה רשות, מחושבים התשלומים לרשות ובכלל זאת חוב המים של המשיבים בהפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ 1980 ואין זה מסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לשנות את אופן קביעת הריבית בחריגה ברורה מהוראות פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל. עוד טענה המערערת כי היה מקום ליתן משקל בהחלטת רשם ההוצאה לפועל לעובדה כי התיק נפתח בחוסר תום לב, עת שולמו כספים לידי המשיבים, אך הללו ביכרו לקבוע תחילה את שיעורי שכר טרחת עו"ד והאגרה המשולמת במסגרת תיק ההוצאה לפועל והסתירו עובדות מהותיות מרשם ההוצאה לפועל. המשיבים טענו כי היה על המערערת להגיש ערעורה בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל בתוך 15 יום וכי משזו לא עשתה כן ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד, הרי שיש לדחות ערעורה. המשיבים אף טוענים כי היה על המערערת להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעיון החוזר, אך משזו לא עשתה כן, הרי שאין לאפשר לה להישמע כעת. עוד טוענים המשיבים כי לא קיימת זכות קיזוז, אמנם המערערת שילמה סך של 8513 ₪, אך לא במועד שהיתה צריכה לעשות כן, פסק הדין הומצא לצדדים ביום בו ניתן אך המערערת שילמה רק ביום 1/10/13. לטענת המשיבים תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 30/9/13. לא היה מקום לחיובם עבור צריכת מים עד ליום 27/8/13 מבלי שהדבר עמד בבסיס פסק הדין וכאשר גבתה המערערת את המחאת הבטחון בסך 23,242 ₪, היא מושתקת מלטעון לקיום כל חוב מים נוסף. המשיבים עתרו לדחיית הערעור על הסף. דיון : הצדדים זומנו לדיון בפני ביום 28/4/14 ושבו על טיעוניהם בפני בית המשפט. המשיבים שבו ועמדו על טענתם כי הערעור הוגש באיחור ניכר ובלא בקשה להארכת מועד בצידו. מטבע הדברים, כך לטענת המשיבים אף לא הובא טעם מיוחד להארכת המועד לו היתה זו מתבקשת. המערערת בדיון אשר בפני טענה כי היות והוגשה בקשה לעיון חוזר וזו אכן נתקבלה ברובה, הרי שהערעור הוגש במועד הנקוב בחוק וזאת בהתאם למועד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. החלטת רשם ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" מכוחו של סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967 דינה כדין פסק דין לצורך ערעור ולפיכך ניתנה זכות ערעור בגינה של החלטה בטענת "פרעתי" בהתאם להוראות סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל. המועד להגשת הערעור קבוע בתקנה 120 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התשל"ט 1979 ויש להגישו בתוך 20 יום מיום שניתנה ההחלטה, או הומצאה לצד אשר ההחלטה ניתנה שלא בפניו. הפסיקה קבעה לעניין זה כי מבחינת האינטרס הציבורי יש מקום לקביעת מועדים לעשיית מעשה בהתאם להוראות החוק, על מנת למנוע התמשכות הליכים ולחזק את היציבות הנדרשת עם הידיעה אודות סיומם. אך בכל מקרה יש לבחון האם נפגע אינטרס ההסתמכות של בעל הדין שכנגד. ראה בבש"א 6708/00 אהרון נ. אהרון פ"ד נד(4)702. ההוראה המשלימה איפוא להוראותיה של תקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, היא ההוראה שבסעיף 81 (ג) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 ולפיה, אם תוקן פסק דין או החלטה עליה מבקשים לערער, יראו לעניין הערעור את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת. וראה אף האמור בבש"א (י-ם) 1354/03 סולימן נח ואח' נ. ליפשיר בע"מ (ניתן ביום 24/6/03). במקרה אשר בפני ברי היה למשיבים, מבקשת המערערת לעיון חוזר, אשר הוגשה בתחומי המועד להגשת ערעור, כי החלטת רשם ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" יכול ותשונה, אל נוכח הוראותיו של רשם ההוצאה לפועל בדבר הגשת תחשיבים מטעמם של המשיבים וזכותה של המערערת לחלוק על אותם תחשיבים. המערערת מודיעה כי בכוונתה להגיש ערעור ככל שבקשתה לעיון חוזר לא תיענה ועותרת לעיכובם של הליכים, כך שלמשיבים ברור היטב כי החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין טענת ה"פרעתי", אינה מהווה סוף פסוק להליכים. לא זו אף זו, בבקשה לעיון חוזר טוענת המערערת טענות שונות אשר התקבלו בידי רשם ההוצאה לפועל וזה, אל נוכח העובדה כי היה מקום לתיקון החלטתו בטענת "פרעתי" וכי נשמט ממנה עניין פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגד המערערת שלא בתום לב ופסיקת הוצאות בשל כך, מתקן אותה וקובע כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות בשל פתיחת תיק ההוצאה לפועל ללא דיווח על תקבולים ששולמו, כמו גם נוכח העובדה כי מרבית טענותיה של המערערת בטענת ה"פרעתי" התקבלו. מאחר וההחלטה בטענת "פרעתי" תוקנה בידי רשם ההוצאה לפועל באמצעות ההחלטה ב"עיון חוזר", הרי שיש לספור את מניין הימים להגשת הערעור מיום מתן החלטת הרשם הנכבד ב"עיון החוזר" או מיום שהומצאה לצדדים באם ניתנה שלא בפניהם. כפי שניתן ללמוד מתאריך הדפסת ההחלטה ב"עיון החוזר" אשר המציאו המשיבים במצורף לתשובתם, הרי שיש להניח ולא נטען אחרת בידי המשיבים , כי זו הומצאה לצדדים ביום 27/1/13 ומשכך הוגש הערעור במועדו. אני דוחה איפוא טענת המשיבים בדבר הגשת הערעור באיחור. אשר לטענות לגופו של ערעור, מצאתי כי יש להתערב בהחלטת רשם ההוצאה לפועל הנכבד בכל הנוגע לקביעתו לפיה יש לערוך תחשיב מחדש של חוב המים בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה. רשם ההוצאה לפועל אינו ערכאה מבררת כי אם מבצעת ועליו לבצע את הוראותיו של פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל. במסגרת פסק דינו של כבוד השופט רמזי חדיד, נקבע כי השופט הנכבד דוחה טענותיהם של המשיבים דכאן, בכל הנוגע לחוב המים שלהם למערערת דכאן. הדברים נאמרו מפורשות בס. 15 לפסק הדין (ראה עמ' 5 לפסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל). המערערת מחוייבת היתה איפוא לחשב את חיובי המים של המשיבים בהתאם להוראותיו של חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ 1980 שהינן הוראות חיקוק ספציפיות החלות על תשלומים אלו. אין קביעה בפסק דינו של כבוד השופט חדיד, כפי שניסו המשיבים לטעון כי יש לחשב חוב זה בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה. אף לא היה צורך בקביעה בדבר הפרשי הריבית וההצמדה, משדחה בית המשפט את טענות המשיבים לעניין זה מכל וכל. הרשות המקומית היא שאמונה על חישוב החוב וגבייתו בהתאם להוראות החיקוק הרלבנטיות ואחרת לא נאמר בפסק הדין. הדברים ברורים ומשכך לא היה כלל מקום למתן הוראה בדבר הגשת תחשיב שכזה וקביעת גובה החוב בהתאם. יתרה מזו, חוק ההוצאה לפועל קובע מנגנון חישוב ריבית והפרשי הצמדה כאשר קיים חיקוק ספיציפי הקובע חישוב הפרשי הצמדה וריבית מכוחו הוגש לביצוע שטר, חוזה, התחייבות לביצוע, תביעה לסכום קצוב וכיוצ' ולפיו הוראותיו של החיקוק הספיציפי הן אשר תגברנה על הוראותיו של חוק ההוצאה לפועל, בכל הנוגע לפסיקת ריבית והפרשי הצמדה. ראה סעיף 81א3(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967. רשם ההוצאה לפועל אמנם רשאי להקטין את תוספת הפרשי הריבית וההצמדה האמורות לעיל , לפי בקשת חייב ומטעמים מיוחדים אשר ירשמו. ראה סעיף 81א3(ה) לחוק ההוצאה לפועל. המשיבים לא הציגו בפני בקשה שכזו ואף בהחלטת רשם ההוצאה לפועל לא מצאתי כי צויין טעם מיוחד לסטיה מהוראותיו של חוק הרשויות המקומיות(ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה). אף הקביעה כי מדובר בריבית הנושאת מימד עונשי ולפיכך אין מקום להעניקה למערערת, אין בה ממש. המערערת כפופה להוראותיו של חוק הרשויות המקומיות בעת חישוב החוב ואין הדבר בסמכותה לחשבו אחרת. אני מורה איפוא על ביטול קביעת רשם ההוצאה לפועל בדבר הצורך לערוך חישוב החוב בתיק ההוצאה לפועל מחדש בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה ומשכך מורה על קבלת טענת ה"פרעתי" של המערערת על כלל רבדיה. תיק ההוצאה לפועל מס' 02-43947-13-3 כנגד המערערת יסגר, הליכים אשר ננקטו כנגדה במסגרתו של תיק ההוצאה לפועל יבוטלו. סכומים אשר שילמה המערערת למשיבים מאז מתן החלטת רשם ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי", יושבו לידי המערערת - בידי המשיבים. סוף דבר, הערעור מתקבל. המשיבים ישאו בהוצאות המערערת בסך של 1000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 4200 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ריבית והצמדהריביתרשםהוצאה לפועל