האם מפיץ בלעדי "מורשה" לקבלת כתבי בי דין ? 1. בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת לכמן מיום 1.1.14 על פיה נדחתה בקשתה של המערערת לראות במשיבה כמורשית של הנתבעת (Valsir S.P.A ׂ) במדינת ישראל לצורך קבלת כתבי בי דין בהתאם לתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. 2. המערערת הגישה תביעה כספית בסך של 1,904,292 ₪ בשל טענה להפרת חוזה מצד הנתבעת- חברה הרשומה במדינת איטליה. בתמצית טענת המערערת בתביעתה היא שהנתבעת הפרה הסכמה שהתגבשה בין הצדדים לשיווק בלעדי של מוצרי הנתבעת בארץ באמצעות התובעת, כשהחליטה להעביר את זכויות השיווק וההפצה למשיבה. 3. המערערת ביקשה להמציא את כתב התביעה לנתבעת באמצעות המשיבה. בהחלטתה קבעה הרשמת כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת, על מנת שניתן יהיה לקבוע כי המשיבה, מורשת מטעם הנתבעת, עוסקת באותה שעה בעצמה, מטעם הנתבעת, בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט. בהחלטת כב' הרשמת נקבע כי המערערת לא השכילה להוכיח שהקשר בין המשיבה לנתבעת, אינטנסיבי בדרגה כזו הנדרשת בדין על מנת שניתן יהיה להניח כי המשיבה תביא לידיעת הנתבעת את דבר קיומם של ההליכים כנגדה. 4. לטענת המערערת, שגתה הרשמת משקבעה כי הקשר העסקי בין הנתבעת למשיבה הוא קשר בדרגה נמוכה. לטענת המערערת הונחה תשתית ראייתית הדרושה לקיום קשר אינטנסיבי בין הנתבעת למשיבה. המערערת הלינה על כך שהמשיבה נמנעה מהבאת עדים רלוונטיים, ובמקום זאת ביכרה להעיד את הגב' אביבה בלסון (להלן: "בלסון") שאינה בקיאה בפרטי ההתקשרות. בהתאם טענה המערערת כי יש להחיל את החזקה הראייתית לכך שלו היו מוזמנים העדים הקשורים קשר ישיר לתביעה למתן עדות היה הדבר פועל להוכחת טענתה של המערערת. 5. המשיבה התנגדה וביקשה מבית המשפט להותיר את החלטת הרשמת על מכונה. לגרסתה, היחסים בינה לבין הנתבעת מסתכמים ביחסים שבין יצרן זר לבין משווק מקומי ויחסים מעין אלו נעדרים את המרכיבים ההכרחיים לצורכי המצאה לפי תקנה 482 לתקנות. אינני מוצאת להרחיב בטענות המשיבה שכן מצאתי ממלא לדחות את הערעור. הכרעה: 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה, שוכענתי, כי צדקה כב' הרשמת עת קבעה שהקשר בין המשיבה לנתבעת אינו אינטנסיבי דיו, אלא רק קשר בין מוכר לקונה וכי אין די בעובדה שהמשיבה מפיצה בלעדית של חלק ממוצרי הנתבעת בארץ, על מנת לקבל את טענת המערערת כי הינה בגדר "מורשה" כנדרש בתקנה. מהמסמכים והעדויות שעמדו בפני כב' הרשמת עלה כי המשיבה משווקת בלעדית בארץ של 2 סוגי מוצרים של הנתבעת: מכלי הדחה סמויים וצינורות HDPE. יחד עם זאת, לנתבעת עוד מוצרים רבים אחרים, שהרי כנטען על ידי המערערת, המדובר בחברה המייצרת צינורות, אביזרים לשפכים, מיכלי הדחה מחברי צנרת ולא רק את 2 המוצרים כאמור. צדקה כב' הרשמת בקבעה כי לא די בעובדה שמדובר במפיץ בלעדי של 2 סוגי מוצרים כדי לקבוע שקיים קשר אינטנסיבי בדרגה המאפשרת לקבוע שהמשיבה מורשה של הנתבעת. אכן עיון בפסיקה, לרבות בפסיקה אליה הפנתה המערערת עצמה (!) מעלה כי אין די באמור ויש לבסס את הקשר העסקי בין הצדדים בהיבטים נוספים: כך לדוגמא ב- תנ"ג (מרכז) 40896-01-13,בי 4 בע"מ(בפירוק מרצון) נ. אודיו פיקסלס בע"מ, אליו הפנתה המערערת הוברר כי החברה הישראלית הינה חברת בת של החברה האוסטרלית המחזיקה ב- 100% ממניותיה, שמות החברות זהים והסמליל של שתי החברות, זהה. זאת ועוד, באתר האינטרנט של החברה האוסטרלית שם, ציינה החברה האוסטרלית את הקשר בינה לבין החברה הישראלית ונקבה באותו שם לגבי שתיהן, ואף ציינה בדו"ח שלה כי היא עורכת בדיקות למוצריה במתקן מתאים הממוקם בישראל. לאור הקשר האינטנסיבי כאמור, שוכנע בית המשפט שם כי ניתן להניח ברמת הסתברות גבוהה כי החברה הישראלית תביא לידיעת החברה האוסטרלית את עצם קיום ההליכים נגדה ולפיכך יש לראות בה מורשה בהתאם לתקנה 482 (א) לתקנות. גם בע"א (ת"א) 3381/02 groupe seb נ.ספקטור ושות' בע"מ אליו הפנתה המערערת לא הסתפק בית המשפט בכך שמדובר בסוכן מכירות ו/או מפיץ בלעדי, אלא הפנה לכך שעל ניר המכתב של הנטען כמורשה, הופיעו 2 השמות והנתבעת עצמה אף כינתה במכתב ששלחה את הנטען כמורשה כ"שותף שלנו". בית המשפט קבע: "עובדה זו לפיה מסלמאני מכונה על ידי SEB כשותף, מחזקת ואף מבססת את טענת המשיבות בדבר מבחן הקשר האינטנסיבי שבין המערערת למסלמאני". גם ברע"א 39/89(אוזכר לעיל) אליו הפנתה המערעת הדגיש בית המשפט שאין המדובר רק במי שקנתה טובין ומכרה אותם על חשבונה, אלא גם במי שניהלה קשרים פעילים עם לקוחות בישראל, דיווחה לנתבעת על מצב השוק, צייתה להוראות שונות שלה והוצגה בפועל כלפי חוץ, כמייצגת את הנתבעת. בית המשפט קבע שם כי כך גם הובנה מערכת היחסים, הן על ידי עובדי החברה שנטען כי הינה "מורשה" והן על ידי המתבונן מן הצד. ברע"א 2652/94 (אוזכר לעיל), קבע בית המשפט כי על מנת להוכיח שיתוף פעולה הדוק שדי בו כדי להביא את העניין בגדר התקנה, יתכן שיהיה די במצבור של סממנים שגם אם אין בכל אחד מהם כשלעצמו די להכריע, הרי צירופם ביחד מעיד על הקשר האינטנסיבי הנדרש. באותו מקרה, הפנה בית המשפט למס' סממנים שהתקיימו: לשם הכמעט זהה של שתי החברות, לסמלן המשותף המעיד על השתייכות לגוף אחד שלו סניפים רבים, למודעות פרסומת בהן לא היתה כל הפרדה בין החברות, לסמל שהופיע על הקבלות שהוציאה החברה הנטענת כ"מורשה". כן הפנה בית המשפט שם לעובדה שישיבות ההנהלה של אותה חברה התקיימו מידי פעם בצרפת - כל אלו הביאו את בית המשפט שם למסקנה כי החברה בארץ תפקדה כסניף ברשת הסניפים שמפעילה הנתבעת ברחבי העולם. בית המשפט הפנה לחשיבות שיש לייחס למתבונן מן הצד וקבע כי הקורא את מודעות הפרסומת בעיתונים, אינו מבחין בין שתי החברות ורואה בהן ישות אחת, ולפיכך נקבע כי המדובר במורשה. כן ראה ת"א (תא) ברנדוויין נ. החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ- שם הפנה בית המשפט לכך שהנטענת "כמורשה", דיווחה לנתבעות ועידכנה אותם אודות ההליכים וכן ת"א (תא) 50335-12-12 שם התרשם בית המשפט מהקשר העסקי ההדוק בגין שימוש בשם ובלוגו כן בגין קשר מקצועי של מתן הדרכה בארץ ולימודים בצרפת. 9. במקרה דנן, לא הוכח כל קשר עסקי נוסף בין המשיבה לנתבעת מלבד עצם שיווק שניים ממוצריה של הנתבעת באופן בלעדי בארץ. בניגוד לטענות המערערת, הרי גם על פי הפסיקה אליה הפנתה היא עצמה, אין בכך די! המערערת אמנם העידה עובד חברה אחרת בשם שרון, אשר טען בתצהירו כי עסקיה של הנתבעת מנוהלים דרך נציגת המשיבה שהינה כיום המשווקת והמפיצה הבלעדית של מוצרי הנתבעת בארץ. אלא שהתברר כאמור, שהנתבעת מייצרת מגוון רב של מוצרים והמשיבה משווקת רק 2 סוגים של מוצרים. בנוסף עדות זו נתגלתה כעדות שמיעה עת שרון העיד בחקירתו כי הוא יודע את הנטען מאחר שדורון מנהל המוצר אצל המשיבה, אמר לו כך. למרות שהמערערת ראתה שהמשיבה המציאה תצהיר מטעם גב' בלסון בלבד, לא טרחה לבקש לזמן להעיד את אותו דורון. לא מצאתי ממש בטענתה של המערערת כאילו על המשיבה היה לזמן את דורון להעיד מטעמה וכיאלו יש לזקוף את אי העדתו לחובתה של המשיבה. המשיבה לא יכולה היתה לדעת בטרם חקירת שרון, כי הצהרתו הסתמכה על דברים שלטענתו אמר לו אותו דורון ועל המערערת כאמור היה לדאוג לבקש זימונו מבעוד מועד. אציין כי המשיבה העידה את גב' בלסון. לאור תפקידה של גב' בלסון במשיבה- חשבת וסמנכ"ל תפעול, סבורתני כי לא היתה חובה על המשיבה להעיד עדים נוספים וככל שמהערערת סברה כי עובדי המשיבה בשם דורון או ירון, יעידו עדות שונה מעדות גב' בלסון, היה על המערערת לבקש את זימונם מבעוד מועד. עוד אוסיף כי שרון עצמו העיד כי אינו יודע שהמשיבה משווקת עוד מוצרים של הנתבעת וכי יש לנתבעת עוד מוצרים, אשר לפחות את אחד מהם קנה פעם מחברה אחרת: "... יש להם עוד מוצרים- גם אני קניתי פעם מפונדיטל שהיא חברה של ולסיר. קניתי מהם רדיאטורים. המוצר הספציפי הזה אני יודע שהוא משווק רק על ידי מנדלסון". 10. גם על פי גרסת המערערת עצמה, כמפורט בכתב התביעה ובערעור (סעיף 8.10 לערעור), הרי שגם אחרי התקשרות הנתבעת עם המשיבה, הודיע ב"כ הנתבעת על נכונותה של הנתבעת לנהל משא ומתן עם המערערת על המשך ההתקשרות בין הצדדים. מהאמור ניתן ללמוד כי הנתבעת לא ראתה במשיבה נציגה בלעדית שלה והייתה נכונה, לכאורה, להתקשר עם חברות נוספות בארץ כגון המערערת. בנוסף, גם העובדה שתשובת הנתבעת למכתב ההתראה שנשלח אליה, התקבלה מטעם משרד עו"ד מטעם הנתבעת, ולא מטעם המשיבה או מטעם ב"כ המשיבה, מעידה על כך שהנתבעת אינה רואה במשיבה כמייצגת שלה בארץ והתקשרה באופן נפרד עם ב"כ מטעמה. לאור האמור מצאתי כנכונה את קביעת כב' הרשמת בעניין זה, על פיה עצם נכונות הנתבעת להיכנס למשא ומתן עם המערערת לשווק מכלי הדחה באופן בלעדי, מצביעה על כך שהמשיבה אינה משווקת בלעדית של כל מוצרי הנתבעת וכי הנתבעת מבקשת לקיים פעולות בארץ, לא רק באמצעות המשיבה. כן נכונה הקביעה כי ניתן לראות עוד שהנתבעת מטפלת בעצמה בעניינה המשפטיים ומקבלת ייעוץ מיועצים משפטיים בארץ באופן עצמאי ולא באמצעות המשיבה. 11. גב' בלסון העידה ועדותה לא נסתרה, כי המשיבה מקבלת את המוצרים מהנתבעת דרך הזמנות ומשלמת לנתבעת בהתאם לתנאי תשלום עם ספק, כמו ביחס לכל ספקיה. לא מצאתי כי הוכח שלמשיבה פעילות עסקית משותפת עם הנתבעת מעבר לשווק שניים ממוצריה בארץ. עצם פגישת נציג הנתבעת עם מנהל הרכש של המשיבה לא מעיד על קשר אינטנסיבי החורג מעבר לשווק אותם מוצרים. הנציג נפגש כאמור עם מנהל הרכש דווקא ואין בכך להעיד על מערכת עסקית נוספת מעבר לרכישת אותם שני סוגי מוצרים, לצורך שיווקם בארץ. 12. לאור כל האמור צדקה כב' הרשמת בקביעתה כי המערערת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח קשר עסקי רציף והדוק בין הנתבעת למשיבה, קשר שיבטיח שהמשיבה תביא לידיעת הנתבעת דבר קיומו של ההליך המשפטי. אכן כפי שנקבע, אין די גם בהצגת תמונות במשרדי המשיבה של מוצרי הנתבעת כדי להוות ראיות התומכות בעוצמת הקשר בין שתי החברות, או לקשר שהינו מעבר לשיווק אותם מוצרים שמשווקת המשיבה בלעדית בארץ. לאור כל האמור, אני דוחה את הערעור. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 2,500 ₪. מסמכיםשאלות משפטיותהפצהכתבי טענות / כתבי בי דין