בקשה להטלת עיקול זמני על הסך הכולל של 100,000 ₪ העובדות וטענות הצדדים 1. המבקש, עו"ד במקצועו, הגיש תביעה כספית כנגד המשיבים, בגין כספים המגיעים לו לטענתו בהתאם להסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים ביום 25/7/2011. על פי הנטען, שכר הטרחה לא שולם למבקש באופן מלא, ועל כן הוגשה התביעה. 2. סיפור המעשה החל עם החלטת עמותת שדה חמד כפר נוער חקלאי (להלן: "העמותה") להקים קהילת לומדי תורה בכפר שדה חמד, וכך, המשיבים, יחד עם נשותיהם, הצטרפו לקהילה זו, וגרו בדירה שהוקצתה להם כנגד תשלום סימלי. 3. במהלך שנת 2011, לכל המאוחר, פנתה העמותה למשיבים בדרישה לעזוב את המקום. המשיבים פנו למבקש, על מנת שזה ייצגם מול העמותה על מנת לשנות החלטת העמותה, ולחילופין לקבל פיצוי נאות בעבור הפינוי. 4. ביום 25/7/2011 חתמו המבקש והמשיבים על הסכם שכר טרחה. שכר הטרחה כלל תשלום ראשוני של 1,500 ₪ מכל משיב, 150 ₪ בעבור כל חודש שבו כל משיב יוותר בדירתו, וכן 20% פיצוי מכל פיצוי שיקבלו המשיבים מהעמותה. לכל הסכומים מצטרף תשלום מע"מ כדין. 5. ביום 27/9/2011, כחודשיים לאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה, נחתם הסכם פשרה בין העמותה והמשיבים. על פי הסכם הפשרה, הוסכם כי המשיבים ישארו בביתם עד ליום 30/8/2012, כי כל משיב יקבל את הסך של 18,000 ₪ וכן הוסכם על פיצוי כל משיב בעבור הוצאות, בסכומים שונים. 6. ביום 31/10/2011 שלח המבקש מכתב למשיבים, בו פירוט הסכומים אותם כל משיב צריך לשלם לו כשכר טרחתו. על פי הנטען, עד למועד הגשת הבקשה, שולם למבקש הסכום של 12,354 ₪. לא פורט ממי התקבל הסכום הנ"ל, והוא צוין במלואו, ר' לכך סעיף 10 לבקשה. 7. בעתירה, חישב המבקש את שכר הטרחה המגיע לו מכל משיב, על פי הפירוט הבא: המשיב 1- 11,520 ₪ בצירוף מע"מ; המשיב 2- 8,700 ₪ בצירוף מע"מ; המשיב 3- 7,588 ₪ בצירוף מע"מ; המשיב 4- 7,350 ₪ בצירוף מע"מ; המשיב 5- 7,370 ₪ בצירוף מע"מ; המשיב 6- 8,820 ₪ בצירוף מע"מ; המשיב 7- 7,200 ₪ בצירוף מע"מ; המשיב 8- 7,350 ₪ בצירוף מע"מ; המשיב 9- 8,700 ₪ בצירוף מע"מ; המשיב 10- 7,200 ₪ בצירוף מע"מ. 8. הסכום הכולל המבוקש לעיקול הינו 81,768 ₪, ובצירוף מע"מ 96,486 ₪. לטענת המבקש, מאחר והמשיבים עומדים לקבל סכום כספי מאת העמותה, מבקש הוא להטיל עיקול על כספים אלו. על פי הנטען, ולא נערכה הבחנה בין כל משיב ומשיב, למשיבים אין נכסים, ואינם עובדים למחייתם. כמו כן, טען המבקש כי יש לו עילת תביעה טובה, ומאחר ויכולתם הכלכלית של המשיבים נמוכה, כי אז מאזן הנוחות נוטה לכיוון מתן הסעד. 9. לאחר הגשת התביעה, הגיע המבקש להסכם פשרה עם המשיבים 3, 5, ו-8, לפיו כל אחד מהם ישלם לו את הסך של 7,500 ₪ ב- 15 תשלומים של 500 ₪ כל תשלום. הסכם הפשרה אושר על ידי וקיבל תוקף של פסק דין ביום 16/6/2014. עם זאת, לא נקבע בהסכם הפשרה כל הוראה לגבי העיקול ביחס למשיבים 3, 5, ו-8, ועל פי תוכן הדברים, ומשלא הוצא צו עיקול זמני טרם פסק הדין, ניתן להסיק כי המבקש זנח הבקשה ביחס לאותם המשיבים. 10. כאן המקום לציין, כי המשיבים, באמצעות עו"ד אחר, הגיעו להסדר חלופי, בתחילת שנת 2013 (נספח ב' לתגובות המשיבים), לאחר שכנגד העמותה הוצא צו פירוק על ידי בית המשפט. ההסדר של כל משיב שונה, חלק מהמשיבים אמור לקבל פיצוי, אחרים לא. דיון והכרעה 12. התנאים לקבלת צו עיקול זמני, על פי תקנה 362 כאמור, תקנה 374 לתקנות (שעניינה עיקול זמני), והדין, הינם ארבעה: א. קיומה של עילת תביעה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה - על המבקש להראות, באופן לכאורי, כי תביעתו "מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה", ר' לכך רע"א 3569/10אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ ( פסקה 9). בעניין זה ראוי להזכיר, כי מהותה של ראייה לכאורה (בשינויים המחוייבים), כפי שנקבע בבבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) (1996) 133: "'ראיה לכאורה' היא אפוא ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה "רגילה" נבחנת בסיום ההליך השיפוטי, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה "לכאורה" נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה. מהותה של הראיה לכאורה היא אפוא בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מהכוח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית ולאחר קביעת אמינות ומשקל. ב. בחינת מאזן הנוחות - עריכת איזון בין הנזק שעלול להיגרם למבקש באם לא יינתן הסעד הזמני לו עתר, ביחס לנזק שייגרם למשיב בהינתן הצו, וכן נזק לצד שלישי. בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין, כאשר ככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד כך הדרישה לקיומה של עילת תביעה מתמתנת, ולהיפך (הלכת אלו עוז, וכן רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל). ג. ד. השיקול הרביעי והאחרון הינו, למעשה, מערכת שיקולים רחבי היקף - שיקולי יושר וצדק - בהקשר של עיקול זמני, המדובר במערכת שיקולים המלמדים על תום לבו של המבקש, כנותו של המבקש (האם הבקשה מגלה את כל העובדות הרלבנטיות) והמידתיות במתן הסעד. בחינת תום הלב הינה אובייקטיבית, ר' לכך סעיף 11 ברע"א 8113/00 דפנה שפר ואח' נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (פורסם בתקדין) - "תום הלב שעליו מדובר כאן אינו תום לבו ה"סובייקטיווי" של תובע הסעד, לא-כל-שכן של פרקליטו, אלא שורת תום הלב במובנה האובייקטיווי, שהפרתה אינה נמדדת רק במעשה זדוני, אלא עשויה להתבטא גם ב"עצימת עיניים" ואף במחדל רשלני לבדוק כראוי את העובדות". בין יתר שיקולי הצדק והיושר יינתן משקל למועד הגשת הבקשה, וליתר דיוק - השיהוי בהגשתה, ר' לכך רע"א 3569/10אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פסקה 11 לפסק הדין: "בין יתר שיקולי היושר והצדק, יש ליתן משקל, למועד בו פנה המבקש לבית המשפט לקבלת הסעד. שהרי כידוע, לא ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני, אלא אם המבקש שכנע אותו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת, עוד בטרם בירור התביעה. שיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראיה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר נטען, כי הסעד הזמני נדרש לשם הגנה על זכות קניינית (ראו, רע"א 8630/05 ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות עובדים נ' עיריית הוד השרון ( 10.4.2007); רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45 (1992); רע"א 6872/05 קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( 24.8.2005); רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ ( 28.3.2005)). לכך כמובן עשויות להיות השלכות גם לבחינת מאזן הנוחות (ראו: רע"א 7410/09 ניסנוב נ' שבתאי ( 25.10.2009)." מן הכלל אל הפרט 13. במקרה שלפנינו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, על פי הרכיבים הרלבנטיים כפי שאדון בהם להלן. ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה- לא יכולה להיות מחלוקת, כי הוצגו ראיות לכאורה לקיומה של עצם עילת התביעה. אלא, שמנגד לא יכולה להיות מחלוקת כי אין המדובר בחיוב כספי משותף, אלא נפרד, ביחס לכל משיב ומשיב. כן לא יכולה להיות מחלוקת כי הראיות שהוצגו לא תומכות, לפחות לא בשלב הזה של ההליך, במלוא הסכום הנתבע. 14. המבקש עתר לחיוב כל משיב בתשלום 150 ₪ לחודש מיום ההסכם ואילך משך 24 חודשים (לא ברור הכיצד הגיע למשך זמן זה). זאת, למרות שהלכה למעשה, בהתאם להסכם הפשרה בין המשיבים והעמותה הוסכם כי המשיבים יוותרו בדירות עד ליום 30/8/2012, דהיינו 13 חודשים מיום עריכת הסכם שכר הטרחה. בשלב מקדמי זה, אפוא, לא הוצגו ראיות לכאורה לנזק של 1,350 ₪ בצירוף מע"מ מכל משיב. המבקש עותר לפיצוי בגין הישארות המשיבים בבית בו מתגוררים, ללא שסייע הוא עצמו בהיוותרותם במקום באופן מוסכם. 15. מעבר לכך, טוען המבקש כי שולם לו סכום של 12,354 ₪, אולם לא ברור ממי התקבלו כספים, ונדמה כי לא בכדי לא נערכה הבחנה. ככל ושולמו כספים על ידי מי מהמשיבים, היה על המבקש להתייחס לרכיב זה, הן בצורת הפחתתו המפורשת, והן בפן של רכיב ההכבדה, כפי שאתייחס להלן. 16. מאזן הנוחות והכבדה על ביצוע פסק הדין- המבקש הסתפק בהצהרה כי כל אחד מהמשיבים הינו אברך ואין לו יכולת כלכלית. 17. בכך לא די. המדובר בתשלום נמוך יחסית בעבור כל משיב, סכום של כ- 7,000 ₪ בצירוף מע"מ. עד כה הצליח המבקש לגבות כספים. מעדות המשיב 7, שהוסכם כי עדותו מייצגת את כל יתר המשיבים, עולה, דווקא משאלות המבקש עצמו, כי המשיבים שילמו סכומי כסף חודשיים, ר' לכך פרוטוקול עמ' 5, שורה 30: "אם כך, למה אתה באת אליי חודש בחודשו לבית שלי ושלמת לי את התשלום החודשי חצי שנה אחרי זה" משאלה זו עולה, כי לא זו בלבד שהמבקש לא נאלץ לבצע פעולות גבייה אקטיביות אחר הכספים להם טוען, אלא שדווקא המשיב עצמו פנה אליו לקבל הכספים. בשל מחלוקת על תשלום, הודה המשיב כי המשיך לגבות כספים מיתר המשיבים, אולם לא העבירם, כאשר הכספים מוחזקים אצלו בנאמנות, ר' לכך עמ' 6 שורות 10 ואילך. 18. זאת ועוד, כאמור, אין חולק כי למבקש שולמו כספים בעבור שכר הטרחה. המבקש לא התייחס כלל לעובדה זו בקשר לרכיב ההכבדה, לא ערך כל הבחנה בין משיב אחד למשנהו (למשל, האם משיב אחד לא שילם כלל, ואחר יותר מאחרים). 19. הלכה היא, כי ביחס לרכיב ההכבדה, מקום בו הסכום המגיע לתובע גבוה בנסיבות, יהווה הדבר אינדיקציה להכבדה על מימוש פסק הדין. בנדוננו, הגם שהוצג סכום העיקול באופן מלא כנגד כל המשיבים, הרי שכנגד כל אחד מהמשיבים קיימת עילה של אלפי שקלים בודדים בלבד. בנסיבות, אפוא, מערכת הגומלין שבין הסכום הנתבע וההכבדה מביאה לתוצאה לפיה מקום בו סכום התביעה נמוך, כי אז ייאלץ המבקש להצביע על נסיבות כבדות יותר המלמדות על חשש להכבדה. 20. כך לא הוכח במקרה שלפניי. עדותו של המשיב העלתה כי הוא עובד לפרנסתו, ומשתכר 6,000 ₪ ברוטו, ר' לכך עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 11. למשיב אף יש קרן פנסיה. רעייתו מצויה כעת בבית ומקבלת דמי אבטלה. קבלת הדמים ומהותם מעידה על כך שאף היא משולבת במעגל העבודה. אף יתר המשיבים הינם צעירים, והנסיון להציג חזקה לפיה היותם אברכים מעידה על העדר יכולתם להשתכר אינה מקובלת על דעתי, וזאת מעבר לעובדה שלא הוכחה בפועל, נוכח עדות המשיב המהימנה עליי בעניין זה. 21. עוד לא ראיתי כל התייחסות לעובדה שהמבקש עצמו הגיע לפשרה עם חלק מהמשיבים. בהסכם הפשרה הגיעו הצדדים להסדר תשלומים סביר, כזה המסלק את חובו לשביעות רצונו. בכך נשמטת הקרקע תחת טענתו להעדר יכולת כלכלית של אותם משיבים, בפרט, ועל טענותיו בדבר חוסר יכולת כלכלית של אותם "אברכים", בכלל. 22. הנה כי כן, לא מצאתי כי רכיב ההכבדה על ביצוע פסק הדין הוכח כדבעי. אל נוכח סכום התביעה כנגד כל משיב, וההכנסה של כל משיב, המבקש יוכל לגבות הכספים המגיעים ממנו, כפי שעשה בעבר. 23. הרכיב האחרון לצורך היעתרות לבקשה הינם שיקולי היושר והצדק, ולמען מיקוד הסוגיה לענייננו - רכיב השיהוי ותום הלב. האם במקרה שלפנינו השיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת טענת הדחיפות הנטענת לצורך קבלת הצו? על תשובה זו יש לענות, לדידי, בחיוב. 24. אין מחלוקת בין הצדדים, כי עילת התביעה התגבשה, לפחות כלפי חלק מהמשיבים, כבר במועד החתימה על ההסכם (תשלום דמי הקדימה), ביום 25/7/2011. ביחס לאחרים, מניסוחו של הסכם שכר הטרחה עולה כי העילה כנגד המשיבים גובשה ביום אישור הסכם הפשרה שבין המשיבים והעמותה, ביום 27/9/2011. העובדות ביחס לכל משיב מאז אותו המועד לא השתנו, וייתכן שמצבו של המשיב אך הוטב משהשתלבו במעגל העבודה ממועד ההסכם. בנדוננו, הנסיבות האישיות של המשיבים לא השתנו מעת גיבוש העילה ועד היום. עילת התביעה התגבשה לכל המאוחר בעת משלוח מכתב ההתראה, ב- 27/9/2011. לא נטען בבקשה דבר וחצי דבר לכך שיש מקום לערוך הבחנה בין המועד בו התגבשה עילת התביעה ובין השיהוי בהגשת הבקשה. אין בהסכם שכר הטרחה כל התייחסות לקבלת כספים מעמותה, ואין קשר בין קבלת הכספים ובין גיבוש העילה, כפי שאף צוין במכתב ההתראה מיום 27/9/2011. 26. לטענת המבקש בסיכומיו, רק בסוף שנת 2013, משהבין הוא כי המשיבים סבורים כי רימה אותם הבין שאין בכוונתם לו את שכרו, ורק ממועד זה היה עליו לפעול. גרסה זו נטענה לראשונה במסגרת הסיכומים, לא ניתנה לה כל ביטוי במסגרת התצהיר, ואין בידי לקבלה. אציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה שהמבקש השיב לשאלה בחקירה כי המתין עם הגשת התביעה עד לסוף שנת 2013 (לא ברור אימתי), אולם לא הובאו הנסיבות המתאימות לקבלת עמדה זו במסגרת התצהיר, ומסיבה כלשהי בחר המבקש להתעלם מנקודה מהותית זו במסגרת הבקשה. בחקירתו, משנשאל המבקש לעניין השהות השיב, בעמ' 4 שו' 14 ואילך: ש. תענה לי בבקשה, מדוע בגין סעד שהתגבש ביולי 2011 לשיטתך אתה מגיש בקשה לסעד זמני שלוש שנים אחרי ת. את לא מבינה. המתנתי עד שיקבלו את הכסף מהעמותה ואז היו צריכים לשלם את הכול. מכיוון שאני חנון ורחום ואני לא רוצה שאדם ימכור כלייה. תשובת המבקש הינה מתן הסבר שונה לשיהוי כפי שהוסבר בסיכומים. אבהיר, כי גרסה זו מקובלת עליי יותר מטענת ההמתנה עד שנת 2013, וזאת הן נוכח העדות המפורשת, והן נוכח חילופי המכתבים שצורפו לתגובות המשיבים. אפילו נכון אני לקבל את הטענה כי המבקש העדיף להמתין לגביית שכרו בדרכי נועם, הרי שהמבקש ידע כי המשיבים אמורים להתפנות מביתם ולקבל פיצוי, וזאת כבר ביום 30/8/2012 - מועד הפינוי שנקבע על דעתו שלו. לפיכך, לכל המאוחר מועד השיהוי צריך להימנות החל ממועד זה. משהבין המבקש כי לא קיבל הכספים, לא מקובלת עליי כסבירה הטענה כי המתין עד סוף שנת 2013, הן מהטעם שגרסה זו לא נטענה בתצהיר, והן מהטעם שחובתו של המבקש סעד זמני לפעול בתום לב אובייקטיבי, דהיינו לא "לעצום עיניים" אל נוכח הנסיבות. מועד זה הינו המועד בו הבין, או היה אמור להבין, כי המשיבים לא משלמים שכרו למרות הגיע מועד הפינוי, וממועד זה אמור להימנות תקופת השיהוי. עוד במסגרת תום הלב, על המבקש היה לפרט את העובדה שקיבל מספר חודשים כספים מאת המשיבים או מי מהם. 27. הנה כי כן, מוצא אני לקבוע כי המדובר בהמתנה לא סבירה לתשלום סכום כספי נמוך מכל משיב, שיהוי שלא ניתנה לו כל התייחסות המתקבלת על הדעת. בהתאם, לא מצאתי כי דרישות הדין ביחס לרכיב השיהוי התמלאו. 28. סיכומו של דבר, לא התקיימו התנאים להטלת עיקול זמני בנסיבות של המקרה שבפניי. יובהר, הבהר היטב, כי אין החלטתי נוגעת לעצם זכותו של המבקש לקבל את שכר הטרחה, אלא לכך שלא ייעתר בית המשפט לסעד הזמני, ולכך בלבד. 29. משדחיתי הבקשה, קובע את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ שישולמו על ידי המבקש. בהיות המשיבים מיוצגים על ידי עו"ד במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ההוצאות ישולמו לטובת אוצר המדינה. עיקול זמנישכר טרחהעיקול