עבירת השארת תינוק בלי השגחה: עיון בחומר חקירה בפניי בקשה לעיון בחומר חקירה בהתאם להוראות סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: החסד"פ). רקע כללי: כנגד המבקש הוגש ביום 17.3.14 כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של השארת ילד בלא השגחה, עבירה לפי סעיף 361 רישא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק). על פי הנטען בכתב האישום, ביום 14.8.13 בשעה 21:30 לערך בסמוך למרכז רסקו בצפת, ירד המבקש מרכבו בכדי לערוך קניות תוך שהוא מותיר בתוכו את בנו, יליד אוגוסט 2012, כשהוא ישן ורתום לכיסא הבטיחות במושב האחורי וזאת, לאחר שפתח את חלונות הרכב. עוברי אורח שחלפו במקום הבחינו בתינוק, חילצו אותו מתוך הרכב ומתנדב מד"א שהיה במקום בדק את התינוק. המבקש שב לרכבו רק לאחר כ- 10 דקות בעקבות קריאה במערכת הכריזה בחנות "שופרסל דיל" בה ערך את קניותיו באותה העת לפיה, נמצא תינוק ברכב חונה. הבקשה: בפתח הדברים יצוין, כי נימוקי הבקשה משתרעים על פני 15 עמודים ולפיכך, לא מצאתי כי יש להביאם במלואם. בקצירת האומר ייאמר, כי ב"כ המבקש עותר להורות למשיבה להמציא לידיו את מספר תיקי החקירה משבע השנים האחרונות אשר נפתחו בגין עבירה לפי סעיף 361 לחוק, את מספר התיקים מתוך כלל תיקים אלה אשר נסגרו בעילה של חוסר עניין לציבור וכן, את פירוט הנסיבות נשוא כל תיק ותיק. יצוין, כי לבקשתו צירף ב"כ הנאשם העתק ממחקר אשר הוגש לכנסת ביום 14.6.10 ממנו עולה, כי רק ב- 5% מכלל התיקים אשר נפתחו בחשד לביצוע עבירה לפי סעיף 361 לחוק (43 מתוך 811), הועמדו הנאשמים בסופו של יום לדין. לטענת ב"כ המבקש, הנתונים המבוקשים בבקשה נועדו בכדי לבחון אפשרות העלאתה של טענה מקדמית בדבר קיומה של אכיפה בררנית בכל הנוגע להעמדתו של המבקש לדין. דוקטרינת ההגנה מן הצדק הוכרה לאחרונה במסגרת סעיף 149(10) לחסד"פ כאכסניה לבדיקת התנהלות הרשות. המבקש השתית, כאמור, את בקשתו על הוראותיו של סעיף 74 לחסד"פ וציין, כי ההליך הראוי בו על נאשם לנקוט לצורך קבלת מידע זה הינו הליך לפי סעיף 74 לחסד"פ ולא לפי חוק חופש המידע וזאת, מן הנימוקים אותם פירוט בבקשתו. ב"כ המבקש פירט בבקשתו מספר החלטות בהן, כך נטען, נעתרו בתי המשפט במסגרת הליך לפי סעיף 74 לחסד"פ להעביר לידי ההגנה נתונים שונים הנוגעים להעמדה לדין בעבירות הדומות לאלה אשר יוחסו לנאשמים. לעניין טענה בדבר הכבדה אשר יתכן ותועלה על ידי המשיבה טען ב"כ המבקש, כי חשש זה ניתן להפגה באמצעות מספר איזונים אשר נקבעו בפסיקה. ב"כ המבקש טען עוד, כי לו הייתה המשיבה פועלת להסדרת הנתונים אשר ברשותה כך שיהיו חשופים בפני כל הציבור, לא כל שכן בתקופה זו בה המאגרים הינם ממוחשבים, יתכן ובקשה זו הייתה מתייתרת. יצוין, כי עיקר טענותיו של המבקש התבססו על הדברים אשר נאמרו במסגרת עע"מ 2398/08 מדינת ישראל נ' אליצור סגל (להלן: עניין סגל). במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 30.9.14 הבהיר ב"כ המבקש, כי הנתונים המבוקשים עניינם בתיקים בהם לא הוגשו כתבי אישום ונסיבותיהם. תגובת המשיבה: אף המשיבה לא חסכה במילים במסגרת תגובתה ובהשלמת טיעוניה בכתב וממכלול טענותיה עולה, כי בפיה שורה של טענות אשר בגינן יש להורות על דחיית הבקשה. הראשונה, עניינה האכסניה החוקית הראויה אשר במסגרתה היה על המבקש להגיש בקשתו זו. לטענת המשיבה, אין כל מקום להיעתר לבקשה שכן סעיף 74 לחסד"פ, עליו השתית המבקש את בקשתו, לא נועד לשם איסוף ראיות אשר אינן נוגעות לאישום עצמו ולפיכך, אין המדובר בחומר חקירה כלל ועיקר. לשיטתה, האכסניה המתאימה להגשת הבקשה הינה במסגרת סעיף 108 לחסד"פ וזאת, רק לאחר שיובאו בפני בית המשפט ראיות ראשוניות לקיומה של אכיפה בררנית מה שלא התקיים בענייננו. השנייה, הינה הטענה לפיה החומר המבוקש על ידי ב"כ המבקש נועד בכדי לבחון אפשרות העלאת טענה מקדמית לפי סעיף 149 לחסד"פ. ב"כ המשיבה עמדה באריכות על טענת ההגנה המקדמית בדבר קיומה של אכיפה בררנית וטענה, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח ולו תשתית ראייתית ראשונית להוכחת טענתו זו. לפיכך, כך לשיטת המשיבה, אין מקום להיעתר לבקשתו לקבלת חומר אחר ביחס לחשודים או נאשמים אחרים. עוד טענה המשיבה, כי אף אם יעלה בידה למלא אחר בקשת ב"כ המבקש אזי לא יהיה בכך כדי לסייע בידיו להוכחת טענתו המקדמית שכן, נסיבותיו של כל תיק ותיק הינן שונות. בכל אופן, הסיכוי לקבלת טענה בדבר קיומה של אכיפה בררנית במקרה דנן אינה גבוהה שכן, כתב האישום בתיק זה הוגש בהתאם להנחיה מס' 2.13 להנחיות פרקליט המדינה ולפיכך, אף אם יוכח כי אין היא מיושמת על ידי תובעים אחרים אין בכך כדי להביא לקבלת טענה מקדמית בדבר קיומה של אכיפה בררנית. השלישית, הינה הכבדה בלתי סבירה על פעולתה ועל פעילות בתי המשפט. לטענת המשיבה, אף בשקידה סבירה אין היא יכולה למלא אחר הבקשה ובמסגרת סעיף 13 לתגובה, פירטה המשיבה את הקשיים המתעוררים בהקשר זה. הרביעית, הינה השלכות הרוחב של קבלת בקשה מעין זו. לטענת המשיבה, קבלת בקשה זו עלולה להביא לריבוי הליכי ביניים בתיקים פליליים גם במקרים בהם אין כל הצדקה לכך. הדבר יגרום לעומס רב על רשויות האכיפה ועל בתי המשפט אשר כבר כעת, מלאות ידיהם בבקשות מסוג זה. המשיבה אף הביעה חשש לפיו בקשות אלה לא ישמשו רק לצורך ערעור על מדיניותה של הרשות בהעמדה לדין אלא, גם לצורך פעולות נוספות ובכללן: משא ומתן לקראת הסדר טיעון, טיעונים לעונש ועוד. כמו כן, שבה וציינה המשיבה את החשש לפגיעה בפרטיותם של המתלוננים. במסגרת השלמת טיעוניה בכתב טענה המשיבה, כי הבקשה מבקשת להעמיד את בית המשפט כ"תובע על" אשר שיקול דעתו בא להחליף את שיקול דעת התביעה וכן, כי אין מקום להסתמך על נתונים סטטיסטיים כאלה ואחרים בסוגיות של העמדה לדין וזאת, בשל שורה של טעמים אשר נמנו בתגובה. עוד נטען, כי קבלת הבקשה תביא למצב בו על התביעה יהיה לבחון מאות תיקים, ובהמשך אף יהיה עליה לסכם ראייתית את כל התיקים ואז להביא את כל החומר בפני שופט אשר יבחן שוב את ההחלטה על העמדה לדין. לטענת ב"כ המשיבה, קיימת מערכת איזונים רחבה אשר תפקידה להתמודד עם פגמים העלולים ליפול בשיקול דעת התביעה מבלי להביא לתוצאות אשר יחייבו בחינה סיזיפית של תיקים רבים על כל המשתמע מכך. לאור העובדה כי באותו המקרה לא עלה בידי ב"כ העוררת למצוא במאגרים הגלויים מקרים דומים במסגרתם הועמדו לדין נאשמים בגין אותה העבירה אשר יוחסה לעוררת ואף בשל העובדה שמהפסיקה שהגישה המאשימה לא ניתן היה להקיש על מדיניותה ביחס לאותה העבירה בנסיבות דומות, הורה בית המשפט לתביעה, כאמור, למסור את הנתונים המצויים במאגר הסטטיסטי המצוי ברשותה. ומן הכלל אל הפרט- בפתח הדברים יצוין, כי הן לפי שיטתה של כבוד השופטת מוניץ הגורסת "דה פקטו" כי נתונים סטטיסטיים הינם בבחינת חומר חקירה והן כמשתמע מהחלטתו של כב' השופט קולה, הרי שתנאי מקדמי לקבלת הנתונים הינו קיומה של ראיה ראשונית בדבר הצורך לקבלם. כפי שצוין לעיל, הגדרת המונח "חומר חקירה" לעניין הוראות סעיף 74 לחסד"פ הינה רחבה והמבחן לפיו יש לקבוע האם המדובר בחומר חקירה אם לאו, הינו מידת הרלוונטיות שלו לאישום. ודוק, די בכך כי המדובר בחומר אשר סניגור יוכל לעשות בו שימוש לצורך הגנת הנאשם במסגרת אותו הליך. סבורני, כי יתכן ויהיו מקרים בהם נתונים סטטיסטיים בדבר היקף העמדה לדין באותה עבירה המיוחסת למבקש יכול ויהוו חומר חקירה, אך הדבר תלוי בנסיבותיו הפרטיות של כל מקרה ומקרה. לשיטתי, יש הבחין בין בקשה לקבלת נתונים סטטיסטיים ביחס לעבירות אשר בגינן מוגשים באופן תדיר כתבי אישום ובין מקרים בהם המדובר בעבירות אשר העמדה לדין בגינן הינה נדירה או שלא מבוצעת באופן יום יומי. סבורני, כי במצב דברים בו עסקינן בעבירה מן הסוג הראשון אזי, אין כל מקום להיעתר לבקשת הסנגור לקבל את הנתונים הסטטיסטיים הנוגעים לשיעור העמדה לדין בגין אותה העבירה. עוד יצוין בהקשר זה, כי במצב דברים זה אין אף כל הצדקה לחייב את התביעה לפרט ביחס לכל תיק ותיק אשר בו לא הוגש בסופו של יום כתב אישום שכן, ההגנה לא תוכל להפיק מידע מועיל מנתונים אלה מכיוון שטענת האכיפה הבררנית נסתרת מאליה עת מוכח כי כנגד נאשמים רבים אחרים הוגשו כתבי אישום. מאידך, במידה והמדובר בעבירה מן הסוג השני אזי יש מקום לבחון מבחינה סטטיסטית את היקף העמדה לדין בגין אותה העבירה וכן, את הנימוקים העומדים בבסיס אי העמדה לדין במקרים אחרים אך זאת, תוך התחשבות בנטל הגלום ביישום החלטה זו על ידי התביעה. בענייננו, יש לבחון תחילה האם עלה בידי המבקש להרים את הנטל הראשוני אשר בגינו יש לאפשר לו לעיין בנתונים הסטטיסטיים המבוקשים. לתגובתה צירפה המשיבה רשימה של 13 תיקים בהם הוגשו כתבי אישום בנסיבות דומות. מעיון במחקר אשר צורף על ידי ב"כ המבקש לבקשה עולה, כי שיעור העמדה לדין בגין עבירה מסוגה של זו אשר יוחסה למבקש עומד על 5% במהלך השנים 2002 ועד לשנת 2010. ממכלול הראיות לעניין זה עולה, כי אין המדובר בעבירה אשר מוגשים בגינה באופן תדיר כתבי אישום. במצב דברים זה, סבורני כי הנתונים הסטטיסטיים המבוקשים על ידי המבקש ביחס לעבירה נדירה יחסית זו, מהווים חומר רלוונטי לביסוס טענה אפשרית של אכיפה בררנית. עם זאת, לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשה ביחס לכל התקופה אשר אליה התבקשו הנתונים שכן, מעיון במחקר אשר צורף לבקשה עצמה עולה כי מצויים בו הנתונים הסטטיסטיים המבוקשים ביחס לחלק מן התקופה הנזכרת בבקשה. לא הוכח בפניי כי העברתו של מידע סטטיסטי זה יש בו כדי להכביד על התביעה באופן חריג שכן, מאגרים אלה הינם ממוחשבים. לפיכך, מצאתי כי על המשיבה להעביר לעיון המבקש פלט ממאגר הנתונים שברשותה המתייחס לתקופה שמיום 19.5.2010 ועד למועד מתן החלטה זו ובו יפורטו מספר התיקים אשר נפתחו בגין העבירה המיוחסת למבקש, מספר התיקים בהם הוגשו כתבי אישום וכן, מספר התיקים אשר נסגרו מחוסר עניין לציבור. עם זאת, לא מצאתי להיעתר לבקשה לחייב את המשיבה לפרט את נסיבותיו של כל תיק ותיק אשר נסגר מחמת היעדר עניין לציבור. בשלב זה, ובטרם התקבלו הנתונים הסטטיסטיים לעניין היקף התיקים אשר נפתחו בגין עבירה זו במהלך התקופה הנזכרת לעיל והתיקים בהם הוגשו כתבי אישום, כך סבורני, אין מקום להשית על המשיבה נטל כבד אשר יחייבה לנבור במאות תיקים כמסתמן מנתוני המחקר שצורף לבקשה. זאת ועוד, מכח קל וחומר, לא מצאתי אף שיש לחייב את המשיבה לפרט מהם נימוקי הסגירה בכל תיק ותיק, הן בשל העובדה שלכל תיק ותיק נסיבותיו המיוחדות ומשכך ההחלטה להעמיד לדין לעיתים נעוצה במערכת שיקולים והחלטות מורכבת ובעלת דקויות, הן בשל העובדה שבית המשפט אינו אמור לשמש "תובע על" ואף בשל כך שלטעמי עסקינן בתרשומות פנימיות שאינן מהוות חומר חקירה (ראה גם: עניין פלוני שלעיל מאת כבוד השופט א' קולה). סוף דבר: לפיכך, הנני מורה למשיבה להעביר לרשות המבקש נתונים סטטיסטיים כמפורט לעיל, ביחס לתקופה שראשיתה ביום 19.5.10 ועד למועד מתן החלטה זו. כמו כן, מצאתי להורות למשיבה למחוק מפלט זה סימני זיהוי של המעורבים באותם התיקים. מסמכיםחומר חקירהעיון בחומר חקירה