"החרמת רכוש" על ידי המשטרה פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 סעיפים 32, 34, 35, ו- 39 (להלן:"הפקודה") וכן חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו סעיף 3: סעיף 32(א) לפקודה עניינו סמכות לתפוס חפצים. הסעיף מורה: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע העבירה או כאמצעי לביצועה". סעיף 34 לפקודה, מסדיר את הסמכות להורות מה יעשה בתפוס שנתפס. הסעיף מורה: "על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך... או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שיקבעו בצו". סעיף 35 לפקודה עניינו החזרת התפוס. הסעיף מורה: "אם תוך ששה חודשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע". סעיף 39 לפקודה עניינו צו חילוט. הסעיף מורה: "(א) על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32 או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם". סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עיניינו שמירה על הקנין. הסעיף מורה: "אין פוגעים בקניינו של אדם". ההלכה הפסוקה והפסיקה: א. רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל (10.6.99), במקרה שם היה בבעלותו של המבקש טרקטור מסוג שופל. במהלך שנת 1998, בהפרש של כששה שבועות, נתפסו בשני ארועים נפרדים אנשים שהיו מעורבים לכאורה בביצוע עבירות שונות של כריית חול בלתי חוקית וגניבת החול. המשטרה תפסה טרקטורים ומשאיות שנעשה בהם שימוש לכאורה לביצוע העבירות וביניהם גם השופל של המבקש. המבקש לא היה בין הנאשמים. המבקש הגיש בקשות לבית המשפט להורות על החזרת השופל, התפוס לחזקתו, ובשני מקרים נעתר כב' בית משפט השלום לבקשתו והשיב למבקש את השופל בתנאים. בהמשך, בשנת 1999 נתפס השופל בשלישית במהלך מרדף אחרי מעורבים בכריית חול בלתי חוקית ובגניבת חול. המבקש, בפעם השלישית, נתפס בין המעורבים בארוע. הועמד לדין. הגיש בקשה לבית משפט השלום ועתר כי השופל יוחזר לחזקתו. בקשתו נתקבלה. עררה של המדינה לבית המשפט המחוזי התקבל. המבקש פנה לכבוד בית המשפט העליון לאור החלטת כבוד בית המשפט המחוזי. כב' בית המשפט העליון קבע בבקשתו כי הרכב נתפס בהפרשי זמן קצרים שלוש פעמים בביצוע אותה עבירה וניתן לומר על דרך ההאנשה כי השופל הוכיח את עצמו כעברין מועד. כב' בית המשפט קבע כי יש יסוד סביר להניח שהשופל יוסיף ויעבור עוד עבירה. כב' בית המשפט קבע כי בין השאר כי המשטרה מוסמכת לתפוס חפץ אם עומדים לעבור בו עבירה. כב' בית המשפט קבע במקרה שם כדלקמן: "מסתבר כי השופל עשה מנהג לעצמו לעבור מיד-אל-יד, ככל הנראה במסגרת התארגנות הפועלת היטב ובמשטר. חשש לעתיד נלמד מן העבר, ומשידענו כי השופל שופל מועד הוא - שופל נגח - שוב לא יהא זה ראוי אם נתיר לו להתהלך בחולות יבנה חופשי, לחפור חול לרצונו ולגנבו... ונכון יהיה אם נגן על הציבור מפניו ונורה על המשך מעצרו". במקרה שם כב' בית המשפט דחה הערר, עם זאת קבע שאם משפטו של המבקש ימשך זמן רב והשופל יהיה בחזקת המשטרה, ואם יחול שינוי מהותי בנסיבות, יהיה המבקש רשאי לפנות פעם נוספת לבית המשפט. ב. בב"ש 6686/99, עובדיה נ' מדינת ישראל (22.5.00), דן כב' בית המשפט בבקשת מבקש אשר ברכבו נמצאו חפצים שונים שמשמשים להימורים, והחפצים נתפסו על ידי המשטרה. במועד בו נתפסו החפצים היה יסוד סביר להניח כי עומדים לעבור בהם עבירה. המבקש טען כי התפוסים מיועדים ליצוא. כב' בית המשפט קבע במקרה הנ"ל כי המסגרת הנורמטיבית של תפיסת החפץ והחזקתו בידי המשטרה, קבועה בפקודת סדר הדין הפלילי בסעיף 32(א). כב' בית המשפט קבע: "יש שבנסיבות מסוימות נועדה תפיסתו של חפץ לקדם תכליות חשובות וראויות מבחינה חברתית ומשפטית. בין השאר, מיועדת התפיסה למנוע מבעליו להשתמש בחפץ לשם ביצוע עבירה; לשלול מבעלי החפץ, זמנית או לצמיתות, חפץ שנעברה בו עבירה; להבטיח כי החפץ יוכל לשמש כראיה בהליך משפטי עתידי; לאפשר את חילוטו של החפץ על ידי בית המשפט - בין השאר - כאלמנט מניעתי או עונשי במצבים המצדיקים זאת ועוד... ". כב' בית המשפט ציין בהחלטתו שהמחוקק קבע מנגנונים שלאורם ניתן להבטיח את זכות הבעלים ולמנוע פגיעה שרירותית שלא לצורך. "בשני דברי החקיקה הנזכרים הוראה, שלפיה מוסמך שוטר לתפוס חפץ, רק אם יש לו "יסוד סביר להניח" שבחפץ נעברה עבירה או שעומדים לעבור בו עבירה". כן נקבעה מגבלת זמן שבו מותרת שלילתו של החפץ מידי בעליו והחזקתו בידי המשטרה...במקרים מסוימים נדרשת התערבות שיפוטית על ידי צו המתיר את המשך החזקת התפוס... " כב' בית המשפט קבע ש"תפיסת חפצים והחזקתם בידי המשטרה וכן חילוטם על ידי בית המשפט נבחנים לאור תכליתן של הוראות הדין הרלוונטי, לאור הזכויות המהותיות ולאור האינטרסים השונים המשמשים בזירה". ג. בבש"פ 7715/97, חג'ג' נ' מדינת ישראל, (8.1.98) כב' בית המשפט קבע שתפיסת רכוש היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית של חילוט בעתיד ושוללת מהבעלים שהועמד לדין וטרם נחרץ דינו את השימוש בכלי הרכב לתקופה ארוכה. ציין כב' בית המשפט בהחלטתו כי על מנת להבטיח חילוט בעתיד, יש לנקוט בדרך של תפיסה רק כאמצעי אחרון כשאין אמצעים חלופיים להבטיח את התכלית, "כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על-פי עקרון המידתיות המקובל עלינו". ד. בבש"פ 6529/10, דודו מגידיש ואח' נ' מדינת ישראל, (21.9.10) כב' בית המשפט קבע "למרות האפקטיביות הגלומה באמצעי של תפיסת רכוש בשלב הביניים, בית משפט זה הביע את עמדתו בעבר פעמים רבות כי נוכח אופיו הדרסטי, והפגיעה הקניינית הממושכת הכרוכה בו בנאשם שטרם הוכרע דינו, ניתן לבכר אמצעי זה רק באין חלופה פוגענית פחות המגשימה את תכליתו... בבוחנו את האפשרות להוציא צו זמני, שומה על בית המשפט לבחור באמצעי שלצד הגשמתו של התכלית שלשמו ננקט, פגיעתו הקניינית בבעל הרכוש מינימאלית והוא מאזן ככל שניתן בין האינטרס הציבורי שבהבטחת החילוט לאינטרס הפרט בקניינו...". ה. בבש"פ 9090/08, שלמה אלימלך ואח' נ' מדינת ישראל (4.12.08), כב' בית המשפט דן בתנאים אשר נקבעו על ידי כב' בית המשפט המחוזי לעניין החזרת רכב, תנאים ש"יש בהם כדי ליצור בטוחה משמעותית ביותר לכך שהמשיבה תוכל לחלט את הרכב במקרה הצורך... בלא לפגוע פגיעה העולה על הנדרש בנאשם ובקניינו...". במקרה שהובא לפני כב' בית המשפט שם, היתה דרישה להפקדת סכום שהגיע כדי 40% משווי הנכס אשר המדינה עתרה לחלטו אם יורשעו העוררים כנגד השבת הרכב. כב' בית המשפט קבע כדלקמן: "הן בשים לב לקשיים הראייתיים בכל הנוגע להוכחת אשמתם של העוררים... והן בשים לב לכך שבמקרים דומים הסתפק בית משפט זה (אגב קביעת תנאים אחרים שיבטיחו את אפשרות מימוש החילוט), בהפקדת סכום שהיחס בינו לבין שווי הנכס אשר המדינה ביקשה לחלטו, היה נמוך יותר...". לאור האמור כב' בית המשפט קיבל את הערר באופן חלקי וקבע כי כתנאי להשבת הרכב יועמד סכום של 10,000 ₪ במקום 20,000 ₪ והתנאים הנוספים יעמדו על כנם. במקרה שהובא לפני כב' בית המשפט שם, התנאים הנוספים שנקבעו על ידי כב' בית המשפט היו עיקול על הרכב לטובת המדינה במשרד הרישוי עד תום ההליכים המשפטיים, הוצאת פוליסת ביטוח מקיף לרכב אשר תשועבד לטובת המדינה ותחודש מעת לעת עד תום ההליכים המשפטיים והסכום יהיה על מלוא ערכו של הרכב. כמו כן קבע כב' בית המשפט שתאסר כל עסקה ברכב או מסירתו לידי אחר מלבד הבעלים הרשומים בחברה ותנתן ערבות צד ג' להבטחת התחייבויות אלה בגובה של 50,000 ₪ והפקדת ערבון במזומן בגובה של 20,000 ₪ או בערבות בנקאית, סכום הערבון הופחת כאמור לעיל על ידי החלטת כב' בית המשפט העליון. ו. בבש"פ 5951/11, גלינה ורוחובסקי נ' מדינת ישראל, (25.8.11), כב' בית המשפט קבע כדלקמן: "בית משפט זה עמד פעמים רבות על תכליות הטלת הערבויות בשחרור רכב תפוס, ועיקרן "הבטחת האפשרות לחילוטו העתידי של הרכב"...מתבקש ככלל איזון בין האינטרס האמור לבין מזעור הפגיעה בזכותו החוקתית של בעל הרכב לקניין... כעולה מן ההחלטות השיפוטיות, סכום הפקדה של כ- 30% משווי הרכב הוא סביר...". משטרההחרמת רכוש