בפני תביעת התובעת לחייב את הנתבע לפצותה בגין הוצאות ונזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך שכתב תביעה שהוגש עבורה על ידי הנתבע בת"א 41595-11-11 בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה באשמת הנתבעים שם (להלן: "תביעת הפיצויים"), נמחק מחוסר מעש לאחר שהנתבע כאן התרשל בטיפולו בעניינה של התובעת, כטענתה. על מנת להבין את טענות הצדדים אפרט את השתלשלות העניינים בתביעת הפיצויים: 1. ביום 22.11.11 הגיש הנתבע, בשם התובעת, תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מאכילת דג במלון ביום 22.11.10 החלה לסבול מבחילות, הקאות, שלשולים, כאבי בטן, חולשה וסחרחורות אשר בעקבותיהם היא אובחנה כסובלת מדלקת במערכת העיכול ונזקקה לטיפול רפואי למשך מספר חודשים, ואף נאלצה לבטל חופשה מתוכננת בחו"ל ולשהות באי כושר מעבודתה למשך 5 חודשים. 2. ביום 4.4.12 ניתנה החלטה אשר קבעה את התביעה לישיבת קדם משפט וכן ניתנה הוראה כי התובעת תגיש תצהיר נסיבות ביחס לארוע הנטען, עד ליום 10.5.12. 3. ביום 14.5.12 ניתנה החלטה נוספת המזכירה לתובעת כי עליה להגיש תצהיר נסיבות וביום 24.5.12, אכן הוגש תצהיר שהוכתר כתצהיר עדות ראשית (ולא תצהיר נסיבות) מטעם התובעת כאשר באותו מועד, גם נערך תצהיר תשובות לשאלון. 4. ביום 5.7.12 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בתביעת הפיצויים בפני כב' השופטת דגן ובה נקבע התיק להוכחות תוך מתן הוראות לתובעת להמציא תצהיר תשובות לשאלון, וס"ר חתום וכן מסמכים המעידים על הפסד השכר הנטען (להלן: "המסמכים הספציפיים"), כפי שביקשו הנתבעים שם. 5. חרף החלטות תזכורת שנשלחו לתובעת ביום 2.9.12, 9.10.12 ו- 15.10.12, החלטה בה ניתנה ארכה אחרונה לקיום ההחלטה עד ליום 20.10.12, לא המציאה התובעת לנתבעים ולתיק בית המשפט בתביעת הפיצויים, את המסמכים הספציפיים וביום 23.10.12 ניתן פסק דין המוחק את התביעה בשל חוסר מעש, כאשר נקבע כי הוצאות הנתבעת בסך 4,000 ₪ ישולמו ככל שתוגש תביעה חדשה וכתנאי להגשתה. 6. ביום 13.11.12 הגיש הנתבע בשם התובעת בקשה לביטול פסק הדין אליה צורף העתק המסמכים הספציפיים. בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 5.12.12, נעתר בית המשפט בתביעת הפיצויים לבקשה לביטול פסק הדין אולם זאת בכפוף לתשלום הוצאות לנתבעות ולאוצר המדינה בסך כולל של 5,000 ₪ כאשר השופטת דגן הורתה כי סכום זה יש להפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 1.1.13. 7. בעקבות השתלשלות עניינים זו, עלו היחסים בין התובעת לנתבע על שרטון ומסיבה שלא התבררה לחלוטין בפני, הפקידה התובעת בקופת בית המשפט סך של 2,500 ₪ בלבד מתוך הסכום עליו הורתה השופטת דגן וזאת רק בחודש 4/13 דהיינו, 4 חודשים לאחר המועד שנקבע בהחלטה מיום 5.12.12. במקביל, הגישה התובעת תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד התובע ואת התביעה שבפני. 8. במסגרת דיון ראשון שהתקיים בפני הגיעו הצדדים להסדר, בהתאם להמלצת בית המשפט, לפיו על מנת לנסות ולהקטין את נזקי התובעת וההוצאות שנגרמו לה עד עתה בתביעת הפיצויים, יפנה הנתבע בשם התובעת בבקשה להארכת המועד לביצוע מלוא ההפקדה וביטול פסק הדין. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 5.1.14. לאור כל האמור לעיל מצויים אנו במצב בו תביעת הפיצויים נמחקה, דבר שאינו מונע מהתובעת להגיש תביעה חדשה בגין אותו ארוע שכן, תביעתה טרם התיישנה, אלא שהגשת תביעה חדשה, תהא כרוכה בתשלום הוצאות בסך 4,000 ₪ לנתבעות ובנוסף, תישא התובעת מחדש בתשלום אגרת בית המשפט (ככל שלא תזכה בהחזר שלה מהנתבעים בהליך החדש) וזאת לאחר שנשאה בשליש מהאגרה בסך של 2,162 ₪. התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בסכומים אלו וכן להורות לו להשיב לה את שכר הטרחה ששילמה לו בסך של 3,000 ₪ וכן לפצותה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה מהתנהלותו. הנתבע טוען כי מחיקת תביעת הפיצויים מקורה במחדלים מתמשכים מצד התובעת אשר חרף פניות חוזרות ונשנות מצידו, לא המציאה לו את המסמכים הספציפיים שנדרשו על ידי הנתבעות שם וכאשר מסמכים אלו הומצאו לבסוף ביום 18.10.12, מועד בו לא היה במשרדו, לא היה סיפק בידו להגישם לתיק בית המשפט ובשל כך נמחקה התביעה. יתרה מכך, לטענתו, אילו אכן רצתה התובעת בהמשך ניהול תביעתה מבלי לשאת בחלק מההוצאות שהיא טוענת להם כיום, היתה יכולה להפקיד את הסך של 5,000 ₪ במלואו כפי שהורה בית המשפט ובמועד, וכך היה מחודש הדיון בתביעתה ולא היתה נושאת בתשלום יתרת אגרה. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפני ועיון במלוא התיק שהציג בפני הנתבע (תיקה של התובעת שנוהל במשרדו), ממנו עולה כי אכן המסמכים הספציפיים שנדרשו, נשלחו למשרדו על ידי רואה החשבון של התובעת רק ביום 18.10.12, מקבלת אני את טענת הנתבע כי אכן מסמכים אלו לא הומצאו על ידי התובעת קודם לכן, ומקובלת עלי גם טענתו כי ביקש מסמכים אלה מהתובעת, לא פעם ולא פעמיים, עד שאלו אכן הומצאו באותו המועד. יחד עם זאת, אינני מוצאת שיש בכך כדי לפטור את הנתבע מאחריותו להשתלשלות העניינים שהביאה למחיקת תביעת הפיצויים שכן הנתבע, כעורך דין המייצג את התובעת, הינו מי שמטפל בתיק, מקבל את החלטות בית המשפט ואמור להיות מודע לתוצאות האפשריות של התנהלות שאינה מקיימת בדווקנות את החלטות בית המשפט. גם אם התובעת התעכבה במסירת מסמכים, היא לא יכולה ולא צריכה לצפות כי כתוצאה מאותו עיכוב תימחק תביעתה והיא תאלץ לשאת בהוצאות נוספות בגין מחיקה זו והיה על הנתבע, במהלך אותה תקופה שהוא טוען כי חזר ופנה אליה לקבל את המסמכים, להתריע בפניה באופן ברור שזו עלולה להיות תוצאת התנהלותה וכי במצב דברים כזה, לא יוכל להמשיך ולייצגה כראוי. נכון הדבר כי במהלך טיפול שגרתי בתביעת נזיקין, לא תמיד צופה עורך דין כיצד יגיב בית המשפט לאי מילוי החלטותיו אולם במקרה זה, ולאור רצף ההחלטות מהן עלה שבית המשפט "איבד את סבלנותו", צריך היה הנתבע להקפיד שבעתיים לעמוד בזמנים או לכל הפחות לבקש ארכה קצרה מתאימה, להגשת המסמכים לאחר שאלו כבר התקבלו במשרדו. חשוב לציין כי פסק הדין ניתן שלושה ימים אחרי המועד המוארך האחרון, כך שלנתבע היה זמן של 4-5 ימים, להגיש בקשה ו/או הודעה מתאימה לבית המשפט על מנת למנוע את נקיטת הסנקציה החמורה של מחיקת התביעה, דבר שלא נעשה על ידו. אמנם נכון כי הנתבע "תיקן" במידה מסוימת את מחדלו זה בכך שהגיש בקשה לביטול פסק הדין, שהתקבלה, אולם בשלב זה גם הביטול כבר היה כרוך בהפקדת הוצאות (בסכום העולה על הסכום הכרוך בחידוש התביעה בהליך אחר) ולפיכך אין מקום לקבוע שהתנהלות התובעת באי הפקדת סכום הפקדון היתה בלתי סבירה. לאור זאת, אני קובעת כי הנתבע אכן התרשל בטיפול בתביעתה של התובעת וליתר דיוק, התרשל בכך שלא הקפיד על קיום החלטות בית המשפט במועדן ולא נקט באמצעי פשוט אשר יתכן והיה בו למנוע את מחיקת התביעה או לכל הפחות את החיוב בהוצאות, ואת המשך השתלשלות העניינים שהביאה אותנו עד הלום. למרות האמור לעיל בדבר עיכוב מצד התובעת בהמצאת המסמכים ששוכנעתי כי אכן נדרשו ממנה על ידי הנתבע, אינני סבורה כי יש ליחס לה אשם תורם אשר יביא להפחתה בחיוב הנתבע כלפיה שכן, התובעת גם אם נייחס לה הבנה מסוימת בהליכים משפטיים, אין היא מצויה בקשר ישיר עם בית המשפט ואיננה צריכה לצפות, בהעדר ראייה לכך שהדבר הוסבר לה מפורשות, כי אי היעתרותה לבקשות מצד בא כוחה יכול להניב תוצאות חמורות עד כדי מחיקת ההליך וחיוב בהוצאות. לסיכום א. לאור כל האמור לעיל אני מוצאת לחייב את הנתבע בהוצאות הנוספות שנגרמו לתובעת כתוצאה ממחיקת תביעת הפיצויים, דהיינו בתשלום שליש האגרה בסך של 2,162 ₪ אותם על הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לנתבע. ב. כמו כן חייב הנתבע לשפות את התובעת בגין ההוצאות שתאלץ לשלם לנתבעים בתביעת הפיצויים בעת חידוש ההליך כנגדם, ככל שזה יחודש, אולם חיוב זה יחול רק במידה והתובעת אכן תחדש את תביעת הפיצויים ותישא בתשלום ההוצאות. כך שאני מורה כי כנגד המצאת אישור המעיד על הגשה מחודשת של תביעת הפיצויים ואישור המעיד על תשלום ההוצאות לנתבעים שם, חייב הנתבע לשלם לתובעת את סכום ההוצאות שישולם לנתבעים (עד לסך של 4,000 ₪) וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת האישורים כאמור. ג. באשר לדרישה להחזר שכר הטרחה ששולם לנתבע, אני דוחה חלק זה של התביעה משהוכח שהנתבע ביצע עבודה במסגרת נוהל תביעת הפיצויים אשר שכר הטרחה ששולם כמקדמה שאינה תלויה בתוצאות תביעת הפיצויים, הינו בגדר שכר סביר בגין הטיפול בתביעה עד לשלב מחיקתה. אמנם השכר שולם בהנחה שהנתבע ישלים את הטיפול בתביעת הפיצויים (דבר שכבר לא יקרה) אולם אין בכך לשלול מהנתבע את הזכאות לשכר זה כשכר ראוי מקום בו יחסי הצדדים עלו על שרטון. ד. מעבר לאמור לעיל אינני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש שכן מסכימה אני עם הנתבע שהתובעת במידה מסוימת תרמה לתקלה המשפטית שארעה, וכן לא פעלה להקטנת נזקיה בכך שלא ביצעה את ההפקדה בהתאם להחלטה מיום 5.12.12 ואף לא נקטה יוזמה לטפל באמצעות עו"ד אחר בתביעת הפיצויים, דבר שאילו היה נעשה באופן מיידי (במקום לנקוט הליך זה, למשל....) יתכן (מבלי לקבוע מסמרות) והיה מביא לתוצאות אחרות. אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם את הסכומים המפורטים בסעיפים א' וב' לסיכום בתנאים האמורים שם, וכן לשאת בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך של 500 ₪. סכומים שלא ישולמו במועדים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומם ועד למועד התשלום בפועל. הנתבע יקבל את תיק משרדו שהוגש לעיוני באמצעות המזכירות אשר תחתים אותו על אישור בדבר קבלת התיק לידיו, אשר יסרק לתיק.חוסר מעשנזקי גוףשאלות משפטיותרשלנותעורך דין