תביעה לתשלום עלות של הופעה שלא יצא לפועל בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינה מופע קסמים שלא יצא אל הפועל בחג הפורים, יום 23.02.13. התובע והנתבע שכנגד (להלן - "מר X"), הגיש תביעה בגין תשלום שלא שולם לו, לטענתו, בניגוד לתנאי התקשרותו עם הנתבעים, בסך 2500 ₪ בתוספת מע"מ. בכתב התביעה טען, כי הוזמן ע"י הנתבעים להופיע בבית כנסת ביום 23.02.13, שהיה ערב חג פורים. עוד טען, כי עפ"י המוסכם, שעת התחלת המופע יועדה ל - 19:30, וכן הוסכם כי משך המופע הוא שעה. בנוסף, נטען כי הבהיר לנתבעים מספר פעמים שהוזמן להופיע באותו הערב באירוע נוסף, ועל כן לא יוכל להתעכב. לטענת מר X, הגיע מוקדם למקום על מנת להתארגן ולפרוק את הציוד, אולם נדרש להמתין מחוץ לבית הכנסת עד לצאת השבת. כן, טען כי קריאת המגילה החלה באיחור ועל כן הסתיימה רק בשעה 20:20. או אז, נאלץ לארוז את ציוד המופע, להתנצל בפני הקהל ולעזוב את המקום מבלי להופיע. לטענת מר X, הנתבעים הפרו את ההסכם עימו ועל כן יש לחייבם בתשלום עלות המופע. במסגרת כתב ההגנה של הנתבע 1 והתובע שכנגד (להלן - "מר X"), נטען כי מר X הוא אשר הפר את הסכם ההתקשרות, שכן - ראשית, הגיע אל בית הכנסת לפני צאת השבת, אף שהובהר לו מפורשות כי לא יוכל להתחיל להקים הבמה למופע לפני צאתה. שנית, אף שהיה עיכוב קל בקריאת המגילה, הרי שבשעה 20:00 יכול היה להתחיל את המופע ואף הוסכם כי ינתן מופע מקוצר, אולם מר X התעכב פרק זמן נוסף של מחצית השעה בשיחות טלפון וויכוחים, שלאחריו עזב את המקום מבלי להופיע. במסגרת כתב התביעה שכנגד, עתר מר X לחייב את התובע בפיצוי בסך 5000 ₪ בגין עוגמת הנפש שהוסבה לילדים ולקהל המתפללים בבית הכנסת, אשר נותרו ללא מופע בערב פורים. בכתב הגנתה, טענה הנתבעת 2 להעדר יריבות, שכן לטענתה לא הזמינה את שירותיו של מר X, אינה חתומה על ההסכם עימו ולא התחייבה לשלם לו מאומה. בדיון שהתקיים בפני העידו מר X ועובד שלו - דניס זינר, מר X וגב' שלום דורית המועסקת ע"י הנתבעת 2. בעדותו, חזר התובע על גרסתו. כן, הוסיף כי הגיע מבעוד מועד אל המקום לבדוק את התנאים בו, וכן בערב ההופעה הגיע לפני המועד עליו סוכם לתחילת ההופעה. עוד ציין, כי קריאת המגילה החלה רק בשעה 19:30 והסתיימה רק בשעה 20:25. התובע טען לקיומה של ראיה לשעת סיום קריאת המגילה בטלפון הנייד של העובד שלו, אולם כל שהוצג בפני ביהמ"ש היה צילום מסך של הטלפון הנייד ובו השעה 20:25. עובדו של התובע, חזר גם הוא על גרסת התובע. מר X מסר בעדותו, כי הוא מX כגבאי של בית הכנסת אליו הוזמן מר X. עוד טען, כי מזה עשרות בשנים משתתפת הנתבעת 2 במימון הופעות של אמנים בבית הכנסת בחגים ומועדים. לטענת מר X, הנתבעת 2 וגב' דורית שלום חתומות על ההסכם עם מר X, אך ההסכם אינו נושא את חתימתו שלו. עוד מסר, כי שב אל בית הכנסת בשעה 18:10 לערך, ומצא את מר X כבר בתוך בית הכנסת, למרות שנאמר לו מפורשות לא להגיע לפני צאת השבת. מר X הודה בעדותו, כי היה עיכוב בקריאת המגילה, אך טען כי בשעה 20:10 נתבקש מר X ע"י גב' דורית שלום, לתת מופע קצר בן 20 דקות, אך הלה עזב את המקום לאחר פרק זמן נוסף ששהה במקום. גב' שלום מסרה בעדותה, כי היא עובדת בעיריית פתח תקווה, וכי יצרה קשר עם מר X לתאום מופע, הואיל והממונה עליה שמתפלל באותו בית כנסת ביקש את עזרתה. לטענתה, לא פעלה כנציגת העירייה, אלא רק סייעה כאמור והיוותה מתווכת בלבד בין מר X למר X, אולם לשאלת בית המשפט השיבה כי בשיחתה הראשונה עם מר X הציגה עצמה כנציגת העירייה ("אמרתי לו שאני מדברת מעיריית פתח תקווה", עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 4). לטענת גב' שלום, התיאום, הסיכום הסופי וחתימת ההסכם בוצעו כולם ע"י מר X. עוד ציינה, כי מר X הדגיש באוזניה שאינו יכול להתעכב באותו הערב, הואיל והוא הוזמן להופיע באירוע אחר בשעה 21:00. לטענת גב' שלום, הגיעה בעצמה אל בית הכנסת בערב המופע, בשעה 20:00, וכאשר ראתה כי המופע טרם החל והקהל ממתין לתחילתו, פנתה אל מר X, וזה מסר לה כי היה עיכוב. בחלוף פרק זמן נוסף, טען מר X כי אינו יכול להופיע, הואיל וזמנו קצוב. כן, ציינה גב' שלום בעדותה, "ביקשנו שייתן איזה רבע שעה לילדים, הוא לא הסכים, הוא אמר שהוא קצוב בזמן, אסף את הציוד והלך" (עמ' 3, שורה 32, עמ' 4 שורה 1). לשאלת מר X השיבה, כי כאשר הגיעה אל בית הכנסת, בשעה 20:00, קריאת המגילה כבר הסתיימה. נציגת הנתבעת 2, טענה בפני טענת העדר יריבות, הואיל והעירייה אינה חתומה על ההסכם עם מר X, וזה לא הוזמן בפרוצדורה הקבועה בפקודת העיריות. כן, טענה כי היה על התובע לקחת בחשבון איחור סביר של 30 דקות, בהינתן שהמדובר בתפילה וקריאת מגילה. כמו כן, נטען כי אין על התובע להלין אלא על עצמו, שכן כפי הנראה סבר שיוכל לקיים שני אירועים באותו הערב, לכן גם התייצב לפני צאת השבת בבית הכנסת, אך כאשר התברר לו שלא יוכל לעשות כן, העדיף לנטוש את האירוע הראשון אליו הוזמן לטובת האירוע השני. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב, עיינתי בראיות שהובאו בפני ושמעתי עדויותיהם, נחה דעתי כי הן התביעה והן התביעה שכנגד, דינן להידחות, בשל אחריותם המשותפת של הצדדים לאירוע נשוא התביעות. יוער, כי מתוך ההבנה כי שני הצדדים חולקים באחריות לאירוע, נעשה ניסיון מאומץ ע"י ביהמ"ש במסגרת דיון מחוץ לפרוטוקול, להביא את הצדדים לידי הסכמות (לרבות, אפשרות של מתן מופע בזמן אחר ובתשלום, בהתאם לתנאי ההסכם). אולם, לדאבון הלב, ניסיון זה עלה בתוהו. קודם שאפרט נימוקיי לטענות גופן, אני דוחה טענת הנתבעת 2 להעדר יריבות, אולם הואיל וכאמור מצאתי כי יש מקום לדחות את התביעות, לא ארחיב בנושא זה. כל שאומר הוא, שמן הראיות עולה בבירור כי גב' שלום הציגה עצמה כנציגת העיריה בפני מר X בעת שפנתה אליו לראשונה לשם הזמנת המופע, כי חלקה בהתקשרות ובהתנהלות עם מר X במסגרת האירוע עצמו היה ניכר, וכן כי גם מר X ראה את העירייה כחלק בהתקשרות. ומכאן לנימוקי הכרעתי: אין מחלוקת, כי קריאת המגילה הסתיימה באיחור. המחלוקת נעוצה אך בשאלת משך האיחור - האם היה זה איחור בן 30 דקות, או שמא איחור בן 50 דקות. אף שהנתבעים צפו מראש, את האפשרות שיהיה עיכוב בסיום קריאת המגילה, הדבר לא בא לידי ביטוי בהסכם הכתוב, ויתרה מכך, הנתבעים התקשרו בהסכם עם מר X, כאשר הם מודעים לבקשתו לעמוד בזמנים בשל קיומו של מופע נוסף באותו הערב. סבורני, כי בהינתן שהשבת יצאה בשעה 18:15 לערך, ניתן היה להתחיל את קריאת המגילה קודם לשעה שבה החלה, וכן לדחות את הקרנת הסרט שאין מחלוקת שהוקרן לפני תחילת קריאתה, למועד אחר. עם זאת, אני מוצאת כי גם התנהלות מר X הייתה לקויה - ראשית, הגעתו לבית הכנסת לפני צאת השבת. אכן, לא התחייב מר X לכבד את השבת, כדבריו בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון. יחד עם זאת, ניתן היה לצפות מכל אמן סביר שמגיע להופיע במוצאי שבת, בתוך כתלי בית כנסת, כי יהיה נהיר לו שהקמת בימת המופע לא תוכל להתבצע לפני צאתה של השבת, ויתרה מכך - כי הוא יפגע ברגשות הקהל וברגשות מזמין האירוע, אם ינסה להקימה לפני כן. שנית - מר X הוא זה אשר בחר - משיקולים השמורים עימו - להתחייב להופיע בשתי הופעות בסד זמנים כה צפוף, מבלי ליטול בחשבון עיכובים סבירים וצפויים. במסגרת תביעתו, הנשענת על טענה בדבר הפרת ההסכם עימו, על מר X מוטל נטל ההוכחה, באשר לכל רכיבי תביעתו, ובפרט באשר לטענתו בדבר עיכוב בן כשעה שנבע מן הנתבעים. דא עקא, שלא מצאתי להעדיף גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבעים, לפיה רק העיכוב הראשוני - בן 30 דקות, נבע מקריאת המגילה, בעוד שהעיכוב הנוסף נבע ממר X עצמו אשר סירב בכל תוקף ליתן מופע מקוצר. בנסיבות אלו, כאשר עומדות שתי גרסאות שקולות, זו מול זו, מבלי שתהא ראיה חיצונית שתכריע ביניהן, דינה של טענת התובע - עליו נטל ההוכחה - להידחות. ויובהר, כי צילום מסך הטלפון ובו נראית השעה בלבד, אינה מהווה כל ראיה, ואף לא ראשית ראיה, לטענת מר X כי זו השעה בה נסתיימה קריאת המגילה בבית הכנסת. נוכח נימוקיי המפורטים לעיל, אני מוצאת כי האחריות לאירוע נשוא התביעה והתביעה שכנגד, נחלקת באופן שווה בין שני הצדדים, ומכאן מסקנתי כי דינן של שתי התביעות להידחות. סוף דבר - התביעה והתביעה שכנגד תדחנה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימיםכרטיסים לאירוע