טענו כי השוכר לא מסר צ'קים לשלושת חודשי השכירות האחרונים לפניי תביעה ותביעה שכנגד בקשר עם חוזה שכירות מיום 31/7/12, שנחתם בין הצדדים, התובעים כמשכירים והנתבע כשוכר (נספח א' לכתב התביעה). בין הצדדים נתגלעו מחלוקות, וביום 24/4/13 מסר הנתבע לתובעים את מפתח הדירה והחזיר להם את החזקה בה. התביעה העיקרית הוגשה בגין דמי השכירות מיום 1/5/13 ועד יום 15/7/13, המועד בו מסרו התובעים את החזקה בדירה לקונים, להם מכרו את הדירה לאחר פינוייה ע"י הנתבע (חודשיים וחצי, לפי 2,600 ₪ לחודש, 6,500 ₪), תשלום עבור נקיון (500 ₪) וסיוד הדירה (1,000 ₪) לאחר עזיבת הנתבע, ארנונה עבור החודשים מאי ויוני (576.40 ₪), מים עבור חודשים פברואר עד מאי (200.98 ₪), חשמל מיום 10/2/13 עד 9/6/13 (487.18 ₪), ועד הבית עבור חודשים אפריל עד 15/7/13 (350 ₪), גז (105.20 ₪)ועוגמת נפש (1,000 ₪). התובעים טענו כי הנתבע לא מסר צ'קים לשלושת חודשי השכירות האחרונים, מאי, יוני ויולי 2013, וביקש לסיים את השכירות עקב רצונו לעבור למרכז כחודשיים לאחר תחילת השכירות. בחודש אפריל 2013 נתנו התובעים לנתבע התראה ברורה כי לאור ההפרות החוזרות ונישנות שלו (נספח ב' לכתב התביעה), שהתבטאו באי מסירת 12 צ'קים מראש עבור השכירות, ובעיכובים בתשלומי הוצאות הדירה, הוא נדרש לפנות את הדירה תוך 90 יום (נספח ג' לכתב התביעה). התובעים טענו כי התובע מסר את המפתח של הדירה בהודעה חד צדדית ביום 24/4/13, וכי לאחר מכן תיעדו את מראה הדירה, והגישו את התמונות (נספח ד' לכתב התביעה), לפיהן הדירה במצב תחזוקתי גרוע, ולא "במצב טוב ותקין ואחרי סיודו" כנדרש בחוזה. עוד צורפו לכתב התביעה מכתב מנציגת ועד הבית (נספח ה' לכתב התביעה), חשבונות וקבלות (נספח ו'). הנתבע טען כי התובעים הם שדרשו ממנו לפנות את הדירה, מאחר ורצו למכור אותה, ואכן מכרו אותה ביום 6/6/13 (נסח רישום, המעיד על רישום הערת אזהרה על דירת התובעים צורף לכתב ההגנה). על כן טוען הנתבע כי לא היתה עליו חובה לשלם עבור התקופה שבה לא החזיק בדירה, ואף שילם עד סוף חודש אפריל, לנרות שעזב לפני כן, ולא היתה עליו חובה למסור עוד שלושה צ'קים. עוד טוען הנתבע כי התובעים הפרו את החוזה בכך שלא תיקנו ליקויים החלים עליהם ובמיוחד מדגיש כי לא ניתן היה להתקלח מאחר וצינור ה"טוש" נשבר וזרם המים יצא מתוך הקיר ללא צינור. הבעיה תוקנה רק לאחר ארבעה חודשים. הנתבע טוען כי לא ניתנה לו אפשרות אמיתית למצוא שוכר חלופי הן בשל מצב הדירה, והן מאחר והתובעים ביקשו למכור אותה. עוד מלין הנתבע כי בחודש ינואר לקח ממנו התובע את מפתח הדירה, באופן שמנע ממנו לצאת מהדירה במשך ארבע שעות, וזאת על מנת לשכפל את המפתח וכי ביום 15/3/13 נכנסו התובעים עם אנשים מטעמם לדירה ללא רשותו וללא נוכחותו, הפכו את דבריו והשאירו סיגריה כבויה במטבח. על כן הזמין הנתבע משטרה. הנתבע צירף לכתב ההגנה "תצהיר עדות ראיה" של חברו מר נדב בן-נון שהיה עד למקרה ביום 15/3/13. העד לא התייצב ואיני נותנת משקל לעדותו, מה גם שהדברים ברובם לא הוכחשו ע"י התובע (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 26-29). כן צורפו לכתב ההגנה תכתובות דוא"ל המתעדות את התקלה באמבטיה ואת ניקיון הדירה ע"י הנתבע בכניסתו לדירה (דוא"ל מיום 13/11/12), תמונות העובש באמבטיה ותריס שבור, תדפיס מסרון ששלח ביום 24/4/13 לפיו פינה את הדירה, ניקה וסידר אותה, השאיר את המפתח ומבקש בחזרה חלק מהתשלום ואת צ'ק הבטחון. כמו כן צירף את תשובתו למכתב ב"כ התובעים מיום 29/4/13. הנתבע גם הגיש תביעה שכנגד בגין ההפרש בין דמי השכירות, ששילם לתובעים, לדמי השכירות שנאלץ לשלם בדירה ששכר לאחר עזיבתו את דירת התובעים. הנתבע, התובע שכנגד, צירף חוזה שכירות מיום 17/4/13 לפיו שכר שירת 2 חדרים ברח' יהודה המכבי בתל אביב בעלות של 4,300 ₪ לחודש. הנתבע טוען כי התובעים התרו בו לפנות את הדירה תוך 7 ימים, ומכיוון שכך ולאור העובדה שהתובעת הינה עורכת דין, נלחץ ונאלץ להתפשר על דירה קטנה יותר ויקרה יותר, והיה עליו לחתום על החוזה תוך זמן קצר. בדיון טען כי התנהלות זו גרמה לו לחוסר ריכוז בעבודה ובעקבות כך פוטר שלושה ימים לאחר הגשת התביעה (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 20-26). התביעה שכנגד הינה עבור 12 חודשים של הפרש בדמי השכירות (4,300-2,600*12) ומסתכמת ב-20,400 ₪. התובעים, הנתבעים שכנגד, התגוננו באותן טענות שבכתב התביעה העיקרית והוסיפו שהנתבע הודיע להם כי הוא מבקש לעבור לגור בתל אביב עקב מקום עבודתו כבר חודשיים לאחר חתימת החוזה, כי לא הפעילו עליו לחץ לפנות את הדירה תוך 7 ימים, אלא נתנו לו התראה של 90 יום ועוד כי התובע שכנגד לא פעל להקטנת הנזק ושכר דירה דווקא במקום יוקרתי ויקר בתל אביב, ברח' יהודה המכבי המבוקש. לכתב התשובה שכנגד צורפו מכתבים של המתווכת, שנכנסה עם התובע לדירה תוך שימוש במפתח (נספח ב' לכתב התשובה שכנגד), ומכתב נוסף של שוכרת הדירה הקודמת (נספח ג'). גם למכתבים אלה איני מייחסת משמעות, שכן העדות לא העידו לפניי. כך גם איני מייחסת משקל למכתבים של המשכיר הקודם של הנתבע (נ/2) ושל המשכיר הנוכחי (נ/3). לאחר שקראתי את כל כתבי הטענות ועיינתי בכל המסמכים, שהוגשו לי, אני קובעת כי הנתבע ביקש לעזוב את הדירה טרם תום תקופת השכירות, וזאת כעולה מתכתובות הדוא"ל (נספח ב' לכתב התביעה) ומדברי הנתבע בכתב התביעה שכנגד, לפיהם "משום שלא קיבלתי את החוזה לאחר שחתמתי עליו אצל אביה של נתבעת 1 בחיפה, היות והוא הועבר לנתבעים, שיחתמו, שאלתי בע"פ את הנתבעים מהי אופציית היציאה מן החוזה (נקודה ראשונה בעמ' 4 לתביעה שכנגד). עובדה זו מתיישבת עם העובדה שאכן התובע עבד בחברת הייטק בקריית שדה התעופה בלוד, המרוחקת מחיפה, ובעובדה שלבסוף, שלושה ימים לאחר קבלת ההתראה מטעם התובעים שכר דירה חלופית לדירה בחיפה ברח' יהודה המכבי בתל אביב. אני קובעת גם כי הנתבע לא מסר 12 צ'קים, כנדרש בחוזה עבור כל תקופת השכירות, כפי שניסה להציג זאת בכתבי הטענות מטעמו, לאחר שהתברר כי הוא טוען שצ'ק הבטחון ע"ס 7,500 ₪ שמסר ל"צ'ק בטחון לחשבון נאמנות" למוטב בלבד לז.פ. 03/08/12, מהווה תשלום עבור שלושת החודשים האחרונים. ראשית יצויין כי מכפלת שלושה חודשים בסכום דמי השכירות אינה מביאה לסכום זה (3-2,600=7,800), שנית, הצ'ק ת/1 אינו ניתן למימוש, באשר בחודש מאי 2013 חלפו ששה חודשים ממסירתו ולא ניתן להפקידו, ושלישית, הנתבע דחה את דרישות התובעים לקבל את הצ'קים בעקביות תוך מענה "מאי עוד רחוק. אנו במרץ" (נ/4) ו-"יש לכם צ'קים שלי לעוד חודשיים - עד ה-3 למאי" (נ/5). איני מקבלת את טענות הנתבע, התובע שכנגד, לפיהן נבהל מההתראות של התובעת ושל בא כח התובעים. ראשית, לא ניתנה לו התראה לפינוי תוך 7 ימים, ולתכתובת הדוא"ל מיום 31/3/13, נ/4, בו ציטטה התובעת את סעיף 5 לחוזה, השיב "אז אל תשחקי איתי עם התראות שונות ומשונות כי הם לא תקפות משפטית". למכתב עורך הדין מיום 7/4/13, בו ניתנה התראה ברורה של 90 יום השיב: "נעניתי לדרישתם ופיניתי את הדירה...". הסיכום הינו כי הנתבע הפר את החוזה באי מסירת הצ'קים לכל התקופה מראש, הביע את רצונו לסיים את החוזה לפני תום התקופה אך לא נקב במועד ולא מסר הודעה ברורה, עד שהתובעים הודיעו לו ביום 7/4/13 על רצונם כי יפנה את הדירה תוך 90 יום. הנתבע נענה ופינה את הדירה ביום 24/4/13. בכך שירת את האינטרסים של שני הצדדים. אני מקבלת את טענות הנתבע לפיהן היו ליקויים בדירה, אך אני גם מקבלת את דברי התובע לפיהם הנתבע מנע את תיקון הנזקים באופן סביר. הדבר נתמך באישור הנתבע כי נתן לתובע פעם אחת רשות להיכנס לדירה לתקן את הבעיות בדירה ללא נוכחותו (סעיף 15 לכתב ההגנה), בעבודתו של הנתבע במקום מרוחק, ובנסיבות האירוע ביום 15/3/14. איני מוצאת נפקות לטענה לפיה כאשר הנתבע ביקש העתק של המפתח הגיע התובע לחיפה ביום שבת, נטל את המפתח, שכפל אותו בעיר התחתית והחזיר אותו לתובע. נגרמה לשני הצדדים טרחה ואין להטיל את האחריות על התובעים. הטעם העיקרי לתוצאת פסק הדין הינה העובדה שהתובעים הסתירו בכתבי הטענות מטעמם את העובדה שמכרו את הדירה זמן קצר לאחר עזיבת הנתבע. עובשה זו משליכה על התנהלות התובעים, שחפצו מאד להיכנס אל הדירה עד כדי כניסה בעת תקופת שכירות משולמת באמצעות מפתח שברשותם, כאשר החזקה הינה של הנתבע, עם מתווכת, ובכך שקיבלו את הדירה למחרת מסירת המפתחות ע"י הנתבע וחתמו על חוזה מכר ורישום הערת אזהרה תוך זמן קצר. טענת התובעים בכתב התשובה שכנגד כי ביום 15/3/13, כאשר הגיעו עם המתווכת ולקוחותיה ביקש התובע גם לתקן את התריס בדירה אינה מתקבלת על הדעת. התובעים גם לא הציגו אסמכתאות לסכומים ששילמו עבור נקיון וסיוד הדירה, ונראה כי עזיבת הנתבע הועילה להם יותר משהזיקה. הנתבע לא עזב את הדירה לבסוף על פי בקשתו בעל פה בתחילת החוזה, אלא לאחר התראות התובעים מיום 31/3/13 ומיום 7/4/13. התובעים לא הציגו את חוזה המכר, ולא הבהירו מדוע לא מסרו את הדירה, שהיתה פנויה, לקונים לפני המועד הסתמי בו נקבו, 15/7/13. מעבר לצורך אציין כי אני דוחה את התביעה שכנגד מכל וכל, לאחר הנתבע שכר דירה בתל אביב, שלא יכולה היתה להוות תחליף דחוק לדירה בחיפה, אלא הדירה בעיר שרצה מלכתחילה, ושתאמה את מקום עבודתו. גם עצם התביעה של 12 חודשי הפרש בדמי השכירות, כאשר לכל היותר נותרו לו שלושה חודשי שכירות בחוזה עם התובעים, מעידה על מופרכותה של התביעה שכנגד. מכל האמור לעיל אני מחליטה לדחות את התביעה ואת התביעה שכנגד. הנתבע אינו מחוייב לשלם לתובעים את דמי השכירות בתקופה, בה לא שהה בדירה, באשר ההודעה על ביטול החוזה לא היתה מטעמו ולפי הוראות סעיף 3(ה) להסכם השכירות. אני מקבלת את טענת הנתבע כי העובדה שלא תוקנו הליקויים בדירה מצד אחד וכי התובעים ביקשו למכור את הדירה מנעה ממנו להביא שוכר חלופי וגם התובעים השיבו כי לא השכירו את הדירה לאחר שהתפנתה, מכח עקרון הקטנת הנזק, מאחר ומכרו אותה. לא חייבתי את הנתבע גם בתשלומים החלקיים שנתבעו בגין תקופת החזקתו במושכר, מאחר ולא ניתן לחלק את התשלומים במדוייק, הארנונה שולמה, וסכומי החשבונות המתייחסים לתקופת החזקתו במושכר מתקזזים אל מול דמי השכירות ששילם עבור השבוע בו לא החזיק עוד במושכר. כל צד יישא בהוצאותיו. המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין. שכירותשיקים