פיצויים על שבירת שן באולם אירועים בגלל "משהו קשה" באוכל

פיצויים על שבירת שן באולם אירועים בגלל "משהו קשה" באוכל התביעה היא לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לשן התובעת, שלטענתה נשברה כתוצאה מ"גוף זר" במנה שהוגש לה באולם האירועים של הנתבעת בנתניה. בתיק זה ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות הנתבעים ביום 23.10.2013. בקשת הנתבע לביטול פסה"ד התקבלה ביום 15.12.2013 והצדדים זומנו להיום. בהתאם לכתב התביעה, באירוע שהתקיים אצל נתבעת 1 ביום 14.04.13, כתוצאה מאכילת מנה ראשונה (בצק ממולא בבשר טחון), נטען כי נשברה שן טוחנת בפיה של התובעת. בהתאם לנטען, התובעת הסבה תשומת ליבו של המלצר האחראי, אשר הגיע לשולחן ולקח את הצלחת עם יתרת המנה והאוכל, שירקה מפיה, מיד לאחר שנשברה לה השן. בכתב התביעה נטען כי התובעת נאלצה לעבור טיפול רפואי, כתוצאה משבירת השן, לרבות עקירת השן, מבנה, כתר וטיפול שורש. בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את הנטען, למעט הפנייה והתלונה למלצר במהלך האירוע. לטענת הנתבעים הוגש אוכל "תקני ואכיל, למעט הנתבעת אף אורח אחר לא התלונן על תלונה דומה". עוד נטען כי המנה לא הייתה אמורה לגרום לשבירת שן. לכתב התביעה צירפה התובעת פניות שבוצעו על ידה אל הנתבעת וכן מכתב תשובה שקיבלה מבא כוח הנתבעת, עו"ד שמעון עייש, תמצית עדות הגב' שרונה סופר ובעלה של התובעת, מר X וכן הצעת מחיר לטיפול שיניים. לדיון היום התייצבו התובעת ובעלה. נתבע 2, בעלים של נתבעת 1 ומר X, מנהל אירועים של נתבעת-1 וכן ב"כ נתבעת-1, אשר לאחר שהתערב במהלך הדיון התבקש לעזוב את האולם. לדברי התובעת, הגב' שרונה סופר, עדה מטעמה, לא יכולה הייתה להתייצב לדיון בשל מות אימה. בהתאם להסכמת הצדדים ולאחר שהצעתי כי הדיון יידחה למועד נוסף, הוסכם כי "תצהירה" של גב' סופר יישאר בתיק בית המשפט מבלי שתחקר עליו. התובעת ובעלה חזרו על גרסתם ולפיה, במהלך האירוע בעת שאכלה התובעת את המנה הראשונה שהוגשה לה, לפתע חשה ב"גוף זר קשה מאוד" שגרם לשבירת השן הטוחנת ולכאבים עזים בחניכיים. התובעת העידה כי הייתה נסערת, הוציאה מיד את המזון מפיה, קראה למלצר, אשר הזעיק את רב המלצרים. המנה נלקחה ממנה מידית והוצעה לה מנה אחרת במקומה. אולם, בשל הכאבים מהם סבלה היא ויתרה על האוכל. מר X, שישב בסמוך לתובעת (כסא לידה מצד שמאל), העיד על האירוע, לו היה עד ולפיו, אשתו התלוננה כי במנה שקיבלה היה חפץ זר וקשה שגרם לה לשבר של השן. מר X העיד שהתובעת ירקה את המזון חזרה לצלחת. המלצר ורב המלצרים הגיעו מידית, לאחר ששמעו את התלונה, לקחו את המנה והציעו לתובעת מנה אחרת תחתיה. התובעת סבלה מכאבים ולא אכלה יותר. גב' שרונה סופר "הצהירה", במסמך שצורף 5א לכתב התביעה ואשר בהתאם להסכמת הצדדים הושאר בתיק בית המשפט, כי במועד נערך טקס הברית של נכדה. היא הזמינה את התובעת ובעלה לאירוע ואף ישבה עימם באותו שולחן, בעת שהוגשה המנה הראשונה. לטענת גב' סופר, בעת שנגסה התובעת במנה נשברה לה השן הטוחנת "היא הראתה לי את השן שנשברה וראיתי שהיא סובלת מכאבים". גב' סופר ציינה כי המלצר האחראי על השולחן, אשר היה בקרבת מקום הוזמן לשולחן וראה את השן שנשברה. לטענת גב' סופר, לבקשתה הוצעה לתובעת מנה נוספת אולם בשל הכאבים היא סירבה לאכול. בעדותה היום לפניי ובחקירתה הנגדית חזרה התובעת על גרסתה. לשאלת מנהל הנתבעת מדוע אין ברשותה "את החפץ הזר" בו נגסה, השיבה כי המנה נלקחה ממנה מיידית מהשולחן על ידי המלצר. לשאלה מדוע לא צילמה את המנה והחפץ הזר, השיבה כי לאחר שנפצעה הייתה נסערת וכאובה ולא עלה בדעתה כי עליה להזדרז ולצלם את המנה, לרבות החפץ הזר שגרם לשבר בשן. התובעת התבקשה בחקירתה הנגדית, להסביר כיצד הצעת המחיר לטיפול הינה מתאריך 26.05.2013, למעלה מחודש לאחר האירוע, השיבה כי מיד באותו היום, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, פנתה אל רופאת השיניים אשר לא יכלה לטפל בה כיוון ששהתה מחוץ לעיר. לטענת התובעת, היא טופלה על ידה יומיים לאחר מכן וקיבלה עזרה ראשונה, לרבות טיפול אנטיביוטי. הטיפול המלא בוצע לאחר שהחלימה הדלקת ובמועד בו ניתנה הצעת המחיר. אישור על ביצוע התשלום הכולל מע"מ והטיפול בגין העזרה הראשונה, בסך 4,592 ₪, הוצג לבית המשפט בדיון. בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי לא סבלה בעבר מכל בעיה באותה שן טוחנת שנפגעה. עוד, טענה התובעת כי לאחר האירוע פנתה מספר פעמים לנתבעת, ביקשה לשוחח עם מנהל הנתבעת, אולם נתבע 2 לא שב אליה ולא ענה לפניותיה. מר X מיכאל, מנהל הנתבעת 1 ועד מטעמה, טען כי שהה באולם האירועים במועד, אולם לא פגש את התובעת וגם לא דיבר איתה במהלך האירוע. עוד לדבריו, מנהל האירוע במקום לא פנה אליו במועד האירוע ולכן לא ידע על המקרה, עד לפנייה הטלפונית של התובעת אליו יומיים לאחר האירוע. לטענתו, לאחר פנייתה של התובעת, פנה אל מנהל האירועים מר X. מנהל האירועים זכר את האירוע והבהיר כי לא סבר כי המדובר באירוע "קריטי" ולכן לא הפנה תשומת ליבו של X במהלך האירוע. מר X הוסיף כי יש לדחות את טענות התובעת וכי לא ניתן לקבל תביעה של כל מתלונן על שבר בשן. עוד טען שלא סבר שעליו לזמן לעדות את מנהל המשמרת, מר X, שעזב את הנתבעת 1 כחודש לאחר האירוע. נתבע 2, בעדותו הבהיר כי לא היה נוכח במקום באירוע. לדבריו, ביצע תחקור של האירוע "תיחקרתי את הצוות, את מנהל האירועים X. אני לא זוכר מי היה המלצר אבל X היה אחראי לאירוע ואותו שאלתי. הוא אמר שפנתה אליו אורחת שאמרה שנשברה לה השן. הוא אמר שהוא לא ראה שנשברה לה השן אבל יכול להיות שזה קרה, אני לא מכחיש שזה קרה." (עמוד 8 שורות 11-14). נתבע 2 חזר על טענתו כי על התובעת להציג את הגוף הזר ולהראותו. בנוסף, טען כי ייתכן שהתובעת סבלה מתחלואים קודמים בשן. משלא הוצגו ראיות על ידי התובעת טען כי דין התביעה להידחות. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי עדותה של התובעת ובעלה ועדי הנתבעים וכן עיינתי ב"תצהיר" גב' סופר, שוכנעתי כי בעת שנגסה התובעת במזון שהוגש לה במסגרת אירוע שהתקיים אצל נתבעת-1, כתוצאה מ"גוף זר" "קשה" נשברה שן בפיה. הובהר כי המזון נלקח במהירות על ידי המלצר, כך שלא התאפשר לתובעת להוציא את הגורם שגרם לשבירת השן ולהציגו לבית המשפט. עדי הנתבעים, הודו בקיומו של אירוע, וכי תחקרו את רב המלצרים ואת המלצר, אשר הודו באוזנם כי התובעת התלוננה בפניהם וכי המנה נלקחה ממנה. בנסיבות אלו, הרי שנלקחה הראיה על ידי נתבעת-1 וההנחה היא כי היא נמצאת ברשותה. הנתבעים נמנעו לזמן לעדות את העדים הרלבנטיים שנכחו באירוע ואף "סילקו" את הראיה. התנהלות זו, בנסיבות אלו פועלת לחובתם ויש בה כדי לחזק את גרסת התובעת. זאת ועוד, עדותם של מר X ונתבע-2 הינה עדות שמיעה, אולם גם הם מודים בעצם התקיימות האירוע, אך לא בקשר הסיבתי ולא בנזקים הנטענים. משלא זומנו העדים הרלבנטיים, בהיעדר ראיות לסתור מטעם הנתבעים, בעת שהנתבעים מודים בהתקיימותו של האירוע, אני מקבלת את גרסת התובעת לנסיבות שבירתה של השן וכן לנזקים הנתבעים. זאת ועוד, התובעת ובעלה עשו עלי רושם אמין. לא הגזימו בדרישותיהם, תיארו את הכאבים שחשה התובעת ואת השתלשלות האירועים ואיני מקבלת את טענת הנתבעים כי לא ניתן לפצות "כל אורח" שיטען לנזק מסוג זה. ככל שהוכח כי הנזק נגרם כתוצאה מהתנהלות רשלנית של הנתבעת, אשר כשלה בכך שחפץ זר היה במזון שהוגש על ידה, הרי שעליה לפצות את הנפגע בגין הנזקים שנגרמו ברשלנותה. עוד אני קובעת כי הנזקים הנתבעים הינם סבירים בשל שבירתה של השן, הטיפול הראשוני שקבלה, לרבות הטיפול האנטיביוטי וכן הצורך להמתין להחלמה מלאה עד לביצוע הטיפול. התובעת הציגה אישור על תשלום סך של 4,592 ₪ לצורך טיפול בשן השבורה ובשן הסמוכה שנפגעה בהתאם לטענתה. עוד טענה התובעת לעוגמת נפש כתוצאה מהאירוע והכאבים שסבלה. בנוסף, התובעת התייחסה לאפשרות כי תיאלץ לעבור טיפול נוסף בשן סמוכה, אולם לא הגישה חו"ד לענין זה או דרישה כספית. לפיכך, פיצוי בגין עוגמת נפש הנדרש על ידי התובעת, בסך של 6,000 ₪ הינו סביר בנסיבות בהן לא נטען לנכות צמיתה ובנסיבות. יוער כי לא נטען דבר בכתב ההגנה לחלוקת האחריות בין הנתבעים. בנוסף, נטען כי נתבע 2 הינו שף ידוע. מכל האמור לעיל, החלטתי לקבל את התביעה ולהורות לנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בסך של 10,500 ₪. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת ועדיה בסך של 1,500 ₪ וכן באגרת ביהמ"ש ששולמה על ידה, בסך של 105 ש"ח. לפסיקת ההוצאת, יובהר כי התובעת ובעלה נאלצו להתייצב פעמיים לדיון בביהמ"ש. ממחשב בית המשפט עולה כי כתב התביעה נמסר לנתבעת 1, בהתאם לכתובתה. בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעים הוגשה ביום 01.10.13. כתב הגנה מטעם שני הנתבעים הוגש לתיק בית המשפט, בהתאם להחלטתי, ביום 14.10.13. (בבקשה להארכת מועד ובכתב ההגנה לא פורטה כתובתם של הנתבעים). הנתבעים, כאמור, לא התייצבו לדיון. מאישורי המסירה שנסרקו בתיק בית המשפט לאחר הדיון הראשון, עולה כי האישורים נמסרו לנתבעת 1 בכתובתה בדואר רשום ואילו המסירה לנתבע 2 לא בוצע מאחר ובכתובת שנמסרה, דיזינגוף 52 נתניה "לא היה ידוע". בנסיבות אלו, בהן לא התייצבו הנתבעים, אף כי נתבעת-1 זומנה כדין, מצאתי לנכון לחייבם בהוצאות העדים שהתייצבו וכן התובעת שנאלצה להופיע פעמיים. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום. אירועים (תביעות)אוכל (תביעות)פיצוייםשבירת שינייםאולם / גן אירועיםשיניים