תביעה על הפרש ערך רכב בעקבות תאונה במסגרת התובענה שלפניי מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום הפרשים בגינם לא פוצתה על ידי המבטחת של רכבה, והכל בעקבות תאונת דרכים בה היתה מעורב. ביום 30.11.12 נפגע רכבה של התובעת על ידי רכב הנהוג על ידי הנתבע 2 ומבוטח בידי הנתבעת 1. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאחריות הנתבע 2 לתאונה, ולנזקיה של הנתבעת 1 כתוצאה מאותו ארוע, והמחלוקת, כך מתברר נוגעת לשיעור הנזק. אין חולק כי התובעת פנתה תחילה לנתבעת 1, בטרם פנתה לחברת הביטוח מטעמה, וביקשה לקבל פיצוי בגין נזקיה על פי חוות דעת שבידיה. משהתעכב המענה והטיפול בעניינה מצאה התובעת לנכון לפנות לחברת הביטוח המבטחת את רכבה ולתבוע פיצוי על פי הפוליסה שבידיה. הואיל והרכב נפגע והוכר כאובדן להלכה, מכרה התובעת את שרידי הרכב, ותבעה למצות את הפוליסה שבידיה ולקבל פיצוי בגין מלוא הנזק הישיר שנגרם לה. שומרה חברה לביטוח בע"מ, מבטחת רכב התובעת פיצתה את התובעת בגין הנזקים שהוכרו על ידה, והתובעת תובעת כעת בגין ההפרשים והנזקים הנוספים שנגרמו לה, וביניהם - נזק ישיר שנגרם בתאונה ולא הוכר על ידי חברת שומרה, חיוב בגין "מיצוי הפוליסה", פיצוי בגין אבדן ימי עבודה בשל הטיפול הממושך בתביעתה, השתתפות עצמית בתשלום לשמאי ועוגמת נפש. במהלך הדיון בתובענה ביקשה התובעת להגיש ריכוז תביעות לסעדים כספיים, ובמסגרתם הבהירה כי נזקיה הנתבעים הם כדלקמן: רכיב מיצוי הפוליסה - על פי אישור הפסדים שצורף - 3,628 ש"ח; הפרש ערך רכב בין הסכום שבשמאות מטעמה לבין הפיצוי שניתן בגין רכיב זה על ידי המבטחת של רכבה - על פי אישור תשלום חלקי שצורף על ידה - 1,475 ש"ח; ביטול הנחת העדר תביעות - 6,798 ₪ (2,266X3); אגרת משפט - 225 ש"ח; אובדן ימי עבודה של מר כדורי, בן-זוגה - 2,710 ש"ח; עוגמת נפש - 5,000 ש"ח. הואיל והדיון התרכז בשאלה מהם ההפסדים שאמנם נגרמו לתובעת, אדון להלן בכל אחד מרכיבי הנזק הנטענים - רכיב מיצוי הפוליסה - בהקשר זה ביקשה הנתבעת 1 להבהיר כי היא אינה מתכחשת לרכיב נזק זה, ולפיכך הוא אינו שנוי במחלוקת; הפרש ערך - בהקשר זה ביקשה התובעת להפנות לחוות הדעת של השמאי מטעמה. מנגד ביקשה הנתבעת 1 להציג תחשיב שהועבר לה לשיטתה על ידי חברת שומרה, ואשר בו נערך תחשיב של שווי הרכב הנפגע. השוואת שני התחשיבים - זה שנערך על ידי השמאי מטעם התובעת וזה שהוגש לתיק על ידי הנתבעת 1 - מלמד כי הפער בין השתיים נעוץ בשאלה מהו מספר הידיים שעבר הרכב הנפגע. כך, בעוד בחוות דעת השמאי נטען כי מדובר ברכב יד שניה, הרי שבתחשיב האמור, נערכה ההתחשבנות בהתאם לשוויו של רכב יד שלישית. הנתבעת 1 הציגה לעיון ביהמ"ש תדפיס מאתר רשות הרישוי (טופס שאילתא 01), ממנו עולה כי למעשה הועברה הבעלות ברכב לצד שלישי ביום 19.11.12, וכי ממועד זה ואילך מדובר ביד שלישית ברכב. ראוי לציין כי התאונה נשוא התובענה שלפניי ארעה כאמור מעלה עובר למועד זה, ולפיכך נדמה כי נפלה שגגה מלפני חברת הביטוח שומרה במועד ביצוע התשלום, תשלום שבוצע לאחר העברת הבעלות האמורה, אך אמור להתייחס למצבו של הרכב במועד התאונה ולא לאחריו. לפיכך, אני סבורה כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרשי אובדן הערך, כנקוב בחוות דעת השמאי מטעמה. הנתבעת ביקשה לטעון כי משמדובר בנזק ישיר אין התובעת זכאית לדרוש פיצוי זה מאת המזיק והמבטחת מטעמו - אלא שנדמה בעיניי כי בעניין זה נתפסה נציגת הנתבעת לכלל טעות, שכן עניין לנו בתביעה בגין נזק ישיר שנגרם לתובעת כאן, בשונה מתביעת שיבוב, אותה אין המבטחת מטעם התובעת רשאית להגיש אלא בגין הנזק שבגינו פיצתה הלכה למעשה את התובעת. למעשה לו היתה עמדתה של נציגת הנתבעת 1 מתקבלת כאן היתה מתקבלת תוצאה אבסורדית לפיה מחד, אין התובעת מקבלת פיצוי מלא בגין נזקיה הממשיים, ומנגד - אין המזיק נדרש לפצות במלוא הנזקים שגרם. אשר על כן אני מקבלת את טענות התובעת בגין רכיב זה; ביטול הנחת העדר תביעות - בהקשר זה טען בן זוגה של התובעת כי בהיות התובעת בת זוגו, ומשהוא עצמו עובד בחברת ביטוח, זכאית היא על דרך הכלל בקבלת הנחה מליגה בשל העדר תביעות. ואולם, משהיתה זו מעורבת בתאונה - אין היא זכאית עוד להנחה כאמור, ולמעשה בגין עובדה זו נאלץ לרכוש לשיטתו ביטוח לרכב החדש שרכשה התובעת בחברת ביטוח בה אינו עובד, ובהפרש עלות של כ- 2,266 ₪ נוספים מדי שנה. בהקשר זה ביקשה התובעת להציג לעיון ביהמ"ש פוליסות ביטוח שונות, לרבות טיוטת פוליסה שנערכה לטובתה. עיינתי בכל אלה ומצאתי כי למעשה פרמיית הביטוח ששילמה התובעת בגין השנה שלאחר התאונה (עבור רכבה החדש) זולה מזו שנרכשה על ידי בשנה בה ארעה התאונה. כך, בעוד בשנה בה ארעה התאונה שילמה התובעת פרמיה שנתית בעלות כוללת של 4,421 ₪, הרי שבשנה שלאחרת מכן רכשה התובעת הלכה למעשה פוליסה בעלות כוללת של 4,152 ₪ על פי המסמכים שצירפה. בהתאמה יש לקובע כי למעשה לא נגרם לתובעת כל נזק בגין אבדן ההנחה האמורה, וכי במצב השוק הקיים, יכולה היתה התובעת לרכוש פוליסה שעלותה אינה גבוהה מזו שנרכשה על ידה עובר לתאונה על אף העובדה שאינה זכאית להנחה כאמור. בנוסף יש להבהיר כי התובעת לא הוכיחה כי מדובר בהנחה מיוחדת שניתנה לה בשל קירבתה לבן זוגה, ואף לא כי הנחה כאמור לא תינתן לה אם תחפוץ ברכישת פוליסה באותה חברה בה היתה מבוטחת בעבר בשל הנסיבות המתוארות. אוסיף ואומר באותו הקשר כי הנתבעת ביקשה להפנות תשומת הלב לעובדה שהפוליסה שהיתה בידי התובעת עובר לתאונה הוגבלה לנהגים שגילם מעל 40 שנה, ככל הנראה מתוך רצון להבהיר מדוע חל שינוי בעלות הפוליסה בין זו שהיתה ברשותה במועד התאונה לבין זו שרכשה לאחר מכן, ואולם עיון בפרטי הפוליסה החדשה מלמד כי אף זו מוגבלת בהתאם, וכל אלו יחדיו מלמדים כי לכאורה לא ניזוקה התובעת ברכישת הפוליסה החדשה בחברה אחרת, בשים לב לעלותה ולתנאיה. מעבר לצורך יצויין כי התובעת עצמה לא ביקשה להראות כי מדובר בתנאים שונים מאלו שהיו בידיה עובר לתאונה. מכל אלו באתי לכלל מסקנה כי לתובעת לא נגרם נזק של ממש בגין אובדן הנחת העדר התביעות, ועל כן אני דוחה עתירתה בגין ראש נזק זה. אבדן ימי עבודה - בהקשר זה ביקשה למעשה התובעת לחייב את הנתבעים לפצותה בגין ימי העבודה שהקדיש בן זוגה לטיפול בתביעתה ובהחלפת הרכב בעקבות התאונה. הגם שהתובעת העלתה באמצעות בן זוגה טענות מפורטות למדי בהקשר זה, הוכחות המעידות על הפסדם של אותם ימי עבודה ו/או על עלותם של ימי העבודה שלשיטתו נאלץ להקדיש לטיפול בסוגיה נותרו בעלמא ללא ביסוס באסמכתאות וללא תמיכה בראיות. משלא הוכח הנזק בגין רכיב זה, איני רואה לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגינו. עגמת נפש - בהקשר זה טענה התובעת כי למעשה הגישה את תביעתה בסמוך לאחר התאונה, המתינה זמן ממושך לטיפול בסוגיה, פנתה אינספור פעמים לסוכן הביטוח מטעמה אשר עמד בקשר עם הנתבעת 1 וזכתה לתשובות מתחמקות שלא קידמו את ההליך. במהלך כל אותה תקופה נאלצה לחפש דרכים אלטרנטיביות לנסיעה לעבודתה, ולבסוף אף לפנות לבנק לבקש הגדלת מסגרת האשראי לצורך רכישת רכב חלופי, נתקלה בסירוב, ולאחר מכן אף מצאה עצמה מושפלת בפניה לחברים ומקורבים לצורך גיוס כספים לשם כך. משקצו כל הקיצין פנתה אל חברת הביטוח בה היה רכבה מבוטח וביקשה להפעיל את פוליסת הביטוח שברשותה, והכל במטרה לממן רכב חלופי. בקשתה זו זכתה כמובן לטיפול מיידי ולפיצוי (חלקי כאמור), ואולם כל אלו הביאוה לעמדת נחיתות מול הבנק עימו עובדת ומול מכריה ומקורביה, ובגין כל אלו מבקש היא לפצותה בגין עגמת הנפש. התובעת העידה בהקשר זה את בן זוגה וכן את סוכן הביטוח מטעמה, אשר אישר אף הוא כי נאלץ לפנות פעמים רבות אל הנתבעת 1 במטרה לקבל פיצוי כאמור, ולמעשה לא הובהר לו עד תום מדוע לא הסתיים הטיפול בפנייתה של התובעת בתוך זמן קצר וקצוב כנדרש. למעשה העיד הלה כי הדבר יצר אי נעימות קשה, ביקורים חוזרים של בן זוגה של התובעת במשרדו לבירור קידום העניין, ואף פניות חוזרות ונשנות מטעמו לנתבעת 1. הנתבעת 1 טענה כי הטיפול בפנייתה של התובעת התעכב בשל הטעיה שהוטעתה בקשר עם החבות הביטוחית החלה עליה, וכי נאלצה למנות חוקר מטעמה לבירור החבות, וכל אלו הביאו לעיכוב בטיפול. הנתבעת 1 לא הבהירה מהי ההטעיה לה היא טוענת, טענה המחייבת כידוע הרחבה ופירוט מלאים, וכן לא הבהירה מה עלה בחקירה החוקר שמונה, מהן פעולות החקירה שביצע, ומה היו תוצאות חקירתו, מתי נערכו אותן פעולות חקירה נטענות ומתי הסתיימו וכיוב' נתונים הכרחיים לבירור הטענה. לאחר ששמעתי את הדברים, ובשים לב לטענות התובעת, להעדרן של ראיות לעניין תשובת הבנק, ולעניין נטילת ההלוואות למימון רכישת הרכב החלופי, וכן בשים לב להלכה הקובעת כי פיצוי בגין עגמת נפש בתובענות נזיקיות יש לפסוק במשורה, אך ניתן וראוי לכלול בתוכן פיצוי בגין טרטור ועיכוב במתן המענה - אני רואה לנכון לפסוק לתובעת, בגין רכיב זה, פיצוי בסך כולל של 2,500 ₪. מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בפיצוי התובעת בסך של 7,603 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 17.9.13, ועד יום התשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בגין ההליכים כאן, לרבות בגין שכר העדים מטעמה, אגרה וכיוב' בסך כולל של 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום במלא בפועל. אשר לשכר בטלתו של העד, מר צור - סוכן הביטוח, אני פוסקת כי התובעת תשלם לעד מטעמה סך של 350 ש"ח, בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא חיוב זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. רכב