תאונת דרכים באזור בו בוצעו עבודות בכביש בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 9,000 ₪, בגין נזקי רכוש, אשר נגרמו, על פי הנטען, לרכב התובע, בעקבות תאונת דרכים מיום 11.6.13 (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בשעה 18:00 או בסמוך לכך, בעיר חולון, והיו מעורבים בה, רכבו של התובע, שהיה נהוג בידי התובע (להלן: "התובע") ורכב של הנתבע, בו נהג הנתבע. המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה, למעשה, בשאלת גובה הנזק. אציין בפתח הדברים, כי לתאונה לא היו עדי ראיה. כיצד אירעה התאונה? התובע טוען, כי ביום 11.6.13 נסע ברחוב בן גוריון בעיר חולון, ובמהלך פנייה ברמזור, פגע רכב הנתבע בחלקו האחורי של רכב התובע. וזו עדותו של התובע בבית המשפט: "באותו יום עמדתי ברמזור ופתאום הנתבע נכנס בי מאחור. למיטב ידיעתי אני הייתי הראשון ברמזור והנתבע היה מאחוריי. אני הייתי במצב של עצירה. אני טוען שהנתבע לא שמר מרחק ופגע בי. את הרכב לא תיקנתי כי אין לי אפשרות. ...לא היו עדים לתאונה לא חיפשנו כי הנתבע הודה החלפנו פרטים, הייתי משוכנע שנמסור את הניירת לסוכני הביטוח ונסיים את הסיפור". הנתבע, מצדו, טוען כי התאונה התרחשה ברחוב מפרץ שלמה בקרית שרת בחולון, באזור בו בוצעו עבודות בכביש. כתוצאה מכך, פגע רכב הנתבע בחלקו האחורי של רכב התובע, בעודם נמצאים במצב של נסיעה איטית. וזו עיקר עדותו של הנתבע בבית המשפט: "התאונה לא אירעה באותו מקום שהתובע ציין. הרחוב דו סטרי כאשר בשלב מסוים ניקו את האספלט ... נסענו בשיירה היה פקק כי צד אחד היה סגור, הייתי אחריו הסתכלתי למטה, הרמתי את הראש, עצרתי, אם הייתה שערה נכנסת הייתה נתפסת אבל לא נמחצת. ... כשמסתכלים על הרכב בתמונות רואים שאין שום פגיעה". במקרה דנן, אין חולק, כי עסקינן בפגיעה מאחור. במצב דברים זה, וכל עוד לא הוכח אחרת, קמה לחובתו של הנתבע (הפוגע מאחור) חזקת התרשלות. החזקה מבוססת על חובת הנהג לשמור מרחק. נהוג לראות חובה זו ככלולה בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 הקובעת כדלהלן: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". בהתאם לכך, מיוחסת למי שפגע ברכב מאחור נהיגה בחוסר זהירות, שכן, ההנחה היא, כי מי ששומר מרחק וצופה תרחישים בלתי צפויים בכביש, יבלום בזמן ולא יפגע ברכב שלפניו. נוכח חזקה זו מועבר נטל השכנוע אל כתפי הנתבע להוכיח שלא התרשל. בענייננו, הואיל ומדובר בגרסה מול גרסה ובהעדר ראיה חיצונית התומכת בגרסת הנתבע, אני קובעת, כי הנתבע לא הרים את הנטל. נוכח האמור, אני קובעת, כי רכב הנתבע פגע ברכב התובע והסב לו נזק רכוש. השאלה הצריכה מענה הינה מהו גובה נזק הרכוש שנגרם לרכב התובע? אעבור לדון בשאלה זו עתה. גובה הנזק התובע צירף לכתב התביעה, חוות דעת שמאית, מיום 23.6.13, אשר נערכה על ידי השמאי מר מלכי יצחק (להלן: "חוות דעת השמאי"), בה הוערך הנזק הישיר לרכב התובע, בסך של 6,182 ₪, כולל מע"מ. כן נקבעה בחוות הדעת ירידת ערך לרכב של 1%, המוערכת בסך של 1,802 ₪, כולל מע"מ. השמאי מלכי יצחק, לא הוזמן לעדות ולא נחקר על חוות דעתו בבית המשפט. בנוסף לנזקים ישירים נטענים אלה, עותר התובע, להחזר שכר טרחת השמאי מלכי יצחק (סך של 590 ₪, כולל מע"מ) וקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 400 ₪. הנתבע מגולל בכתב ההגנה, כי ניסה לצמצם עלויות כספיות, עת הגיע מיד בתכוף לאחר התאונה, למוסך "מונדיאל לוד", בו נבדק הרכב על ידי התובע. הנתבע הציע לרכוש בעצמו את החלפים לרכב שהמוסך יידרש להם, היות והוא עוסק בתחום הרכב, וזכאי לקבל הנחה של 50%. המוסך הביע התנגדות נחרצת להצעת הנתבע. או-אז, ביקש הנתבע להביא שמאי רכב מטעמו, מר מנחם רוב. מר רוב הגיע למקום בו נמצא רכב התובע, על מנת לבדוק את הרכב ולתת חוות דעת מטעמו אודות נזקי הרכוש ברכב. התובע התנגד לכך ולא אפשר למר רוב לבדוק את הרכב (ראו תצהיר מר מנחם רוב, נספח א' לכתב ההגנה). הנתבע לא אמר נואש. ביום 19.6.13, קיבל הנתבע הצעת מחיר לתיקון רכב התובע ממוסך מרכזי לרכב יפני בחולון בע"מ בסך של 3,655 ₪, כולל מע"מ, ממנה יש להפחית, הנחה של הנתבע בגין רכישת חלפים, בסך של 998 ₪. גם הצעה זו של הנתבע לא התקבלה. לבסוף, טוען הנתבע, כי התובע יצר מצג לפיו, הוא הבעלים הראשון של הרכב, בעוד בפועל הינו הבעלים השניים או השלישיים שלו. תמוה מאוד כיצד רכב בן שישה חודשים עבר, זה מכבר, שלושה בעלים. לאחר שעיינתי בחוות דעת השמאי מטעם התובע ובהצעת המחיר ממוסך מרכזי לרכב יפני בחולון בע"מ, מטעם הנתבע, אני רואה לקבל את הצעת המחיר ממוסך מרכזי לרכב יפני בחולון בע"מ, באשר לנזק הישיר שנגרם לרכב התובע (סך של 3,097 ₪, ללא מע"מ או סך של 3,655, בצירוף מע"מ כדין). השתכנעתי משמיעת העדויות ומקריאת המסמכים שבתיק, כי הנתבע עשה כל שלאל ידו על מנת לסיים המחלוקת נשוא תיק זה מחוץ לכותלי בית המשפט, בדרך שלא תכביר עלויות מיותרות. התובע מצדו, הקשה על הנתבע, ושלל ממנו כל דרך פעולה אפשרית שיהא בה כדי לסתור את חוות דעת השמאי. כך לדוגמה, התובע לא אפשר לשמאי מטעם הנתבע לבצע הערכת נזק ובכך מנע מן הנתבע את האפשרות להתגונן כראוי כנגד התובענה. כידוע, על כל בעל רכב התובע בגין נזק לרכבו, מוטלת באופן כללי חובת הקטנת הנזק. לא התרשמתי כי התובע מילא אחר חובה זו, בנסיבות העניין. נחה דעתי, כי הצעת המחיר מטעם הנתבע הינה סבירה והגיונית, נוכח מהות הפגיעות ברכב התובע ובשים לב לכך שהתאונה נגרמה בנסיעה במהירות איטית. לעומת זאת, בחוות דעת השמאי מצאתי קביעות בעייתיות. כך למשל, לא ברור מדוע כלל השמאי בחוות דעתו רכיב של ביצוע עבודות צבע, בעלות של 1,000 ₪, עת מדובר בהחלפת חלפים מקוריים ברכב. על אף קבלת הצעת המחיר מטעם הנתבע, באשר לאומדן הנזק הישיר לרכב התובע, לא מצאתי לקבל טענת הנתבע, בדבר הפחתת הנחה בשיעור 50%, לה הוא זכאי בגין רכישת חלפים, משום שלא הובאו כל אסמכתאות המאששות טענה זו. אינני מקבלת את חוות דעת השמאי באשר לרכיב ירידת הערך. כאמור, רכב התובע לא תוקן. מאוד יתכן, כי לאחר תיקון הרכב, רכיב ירידת הערך יפחת ואולי אף יתבטל. הדעת נותנת, כי אם יוחלפו ברכב התובע חלפים מקוריים, כמוצע, לא תהיה לרכב התובע, שהינו רכב חדש, כל פגיעה מסוג ירידת ערך. בנוסף, אין בידי לקבל את רכיב התביעה שעניינו טרחה ועוגמת הנפש. בידוע כי בתביעות שעניינן נזקי רכוש לרכב לא נפסק, ככלל, פיצוי מסוג זה. סיכום הדברים אני מקבלת את התביעה בחלקה, כפי המפורט דלקמן: א. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה, סך של 3,097 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 19.6.13 ועד למועד התשלום בפועל. במידה והתובע יתקן את הרכב, כאמור בפסק דין זה, יהא חב הנתבע לשלם לתובע את רכיב המע"מ בגין התיקון, בכפוף להצגת חשבונית מס/קבלה כדין. ב. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה, סך של 590 ש"ח (החזר שכר טרחת שמאי) בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 23.6.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ג. נוכח קבלת התביעה בחלקה, ישלם הנתבע לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסך של 250 ₪. במידה וההוצאות לא תשולמנה במועד, הן תישאנה ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. המזכירות תואיל לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה. כבישתאונת דרכים