בעתירתן לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 32,124 ₪ מפרטות התובעות נזקים שונים שנגרמו להן כתוצאה מאופן התנהלותה כלפיהן ובהם עשרות שעות עבודה של שתיהן, בגדים שיוצרו על ידי תובעת 1 לצורך מכירתם באירוע זה, פגיעה קשה במוניטין שלהן ועוד. 1. במהלך הימים 21-22/02/2013 התקיים במתחם הנתבעת אירוע "קוקטייל סייל" אשר אורגן והופק על ידי התובעות. במסגרת אירוע זה הוצגו למכירה מוצריהם של בתי עסק שונים וביקרו בו מבקרים רבים. 2. לטענת התובעות, הצלחתו של האירוע הביאה בעקבותיה הזמנה לאירוע דומה נוסף, אשר אמור היה להתקיים גם הוא במתחם הנתבעת במהלך הימים 27-28/06/2013. התובעות טוענות כי בתאריך 17/03/2013, ביוזמת הנתבעת, הן נפגשו עם מנהל האירועים שלה דאז, מר אדם עטר, אשר שיבח את עבודתן ואמר להן שהנתבעת הפיקה מן האירוע הקודם תועלת גדולה הן בתחום היינות והן בתחום שיווק האירועים במקום. בתום פגישה זו, כך לגרסתן, שריין מר עטר את המועדים דלעיל ביומנה של הנתבעת ובנוסף לכך הן נתבקשו על ידו להכין הצעות מחיר לגבי "שוק איכרים" שיתקיים במקום אחת לחודש ואירועי "קוקטייל סייל" נוספים שיתקיימו בו בתדירות של 3 פעמים בשנה. עוד טוענות התובעות כי בפגישה נוספת שהתקיימה ביום 04/04/2013 ואשר בה נכחו הן מר עטר והן הגב' דפי - מנהלת השיווק של הנתבעת באותה עת, ודנה - גרפיקאית מטעם הנתבעת, סוכמו פרטי האירוע המתוכנן לימים 27-28/06/13 לרבות שעותיו, מיקומו (באולם חדש וממוזג בקומה העליונה של היקב ובבית הקפה הצמוד אליו), יחסי הציבור שייעשו לו ועוד. 3. התובעות טוענות כי במהלך הזמן שחלף מאז ועד ליום 21/05/2013 בו התקיימה פגישה משמעותית נוספת בינן לבין הגב' הדס, מנהלת השיווק החדשה של הנתבעת, הן עסקו במכירת מיקומי דוכני המכירות השונים ואף שלחו חשבוניות לכל מי ששילם להן מקדמה בגין שריון המקום. אלא שלמחרת היום ב- 22/05/2013 הודיעה להן הדס כי "האירוע נמחק מיומן האירועים של הנתבעת" ועל מנת להימנע מביטולו המוחלט, היא הציעה להן לקיימו בשדרת הגפנים שמחוץ ליקב. לטענת התובעות, משסרבה הנתבעת לממן את עלות הפתרונות השונים שנדרשו על מנת שיהיה בידן לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי המציגים (שמשיות, מאווררים, שתיה קרה, צוות לפינוי אשפה וכיו"ב), הן החליטו שלא לקיים את הארוע בכלל. 4. בעתירתן לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 32,124 ₪ מפרטות התובעות נזקים שונים שנגרמו להן כתוצאה מאופן התנהלותה כלפיהן ובהם עשרות שעות עבודה של שתיהן, בגדים שיוצרו על ידי תובעת 1 לצורך מכירתם באירוע זה, פגיעה קשה במוניטין שלהן ועוד. 5. להגנתה טוענת הנתבעת כי היו אלה התובעות שהציעו לקיים אירוע הנוסף בחודש יוני 2013 וכי בשום שלב שהוא לא הוסכם עמן לקיימו כלל וגם לא במועדים הנטענים על ידיהן בפרט. עוד טוענת הנתבעת כי במהלך הימים 27-28/06/2013 עתידים היו להתקיים אירועים אחרים בקומה העליונה של היקב - אירועים שהלקוחות שהזמינו אותם חתמו על מסמכי התקשרות שכמותם לא נחתמו על ידי התובעות. בנוסף לזה- כך לטענת הנתבעת- כל שנאמר לתובעות ביום 22/05/2013 על ידי מנהלת השיווק הדס היה שהאירוע עליו הן מדברות לא נרשם כלל ביומנה של הנתבעת וכי בשום פנים ואופן לא נאמר להן שהוא נמחק. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לפנים משורת הדין היא הציעה לתובעות אפשרות לקיים את הארוע בשדרת הגפנים של היקב, אלא שהן דחו הצעה זו "בשל חמדנותן". 6. לאחר ששמעתי את עדויותיהם של תובעת 1, מר אדם עטר (מנהל מרכז המבקרים של הנתבעת עד 04/13), הגב' דפי ברזני (מנהלת השיווק של הנתבעת עד 05/13), מנהל היקב מר שחר אהרונסון וסמנכ"לית היקב הגב' עדי אדר, ועיינתי בראיות שהונחו בפני מטעם שני הצדדים לרבות אלה שהוגשו מטעם התובעות לאחר הדיון, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואלה הם נימוקי: א. התובעות אמנם לא הציגו בפני מסמך התקשרות חתום כמו אלה שנחתמו בין הנתבעת ללקוחות אחרים שלה ואשר צורפו לכתב הגנתה, ואולם עדותה של תובעת 1 בכל הנוגע לקביעת המועד לארוע נשמעה לי אמיתית ומהימנה ולטעמי נמצאו לה בעדויות ובראיות הנוספות תמיכות משמעותיות כמפורט להלן: תובעת 1 טענה כאמור כי מועדי האירוע הוצעו על ידי מר אדם עטר מי ששימש בשעתו כמנהל מרכז המבקרים של הנתבעת, ונרשמו ביומנו הממוחשב. בתחילת עדותו בבית המשפט אמר אדם: "עד כמה שאני זוכר הייתה פגישה עם התובעות שבה סוכם על אירוע נוסף". בהמשך, תוך שניכר היה עליו בבירור כי הוא משתדל להתנסח בזהירות, לא שלל מר עטר את האפשרות שהוא אכן סגר את המועדים הללו ביומנו. למקרא תמליל שיחה אשר לטענת תובעת 1 התקיימה בינה לבין מר עטר לאחר שהוא סיים את עבודתו אצל הנתבעת - תמליל שמופיעות בו אמירות מפורשות של האחרון לגבי סגירת מועדי האירוע ביומן (ת/2) - אמר מר עטר כי הוא זוכר קיומה של שיחה ביניהם, אך טען כי הוא לא זוכר במדויק את תוכנה. בסיום דבריו אמר: "חשוב לי לציין שהתובעות מקסימות והיה לי קשר טוב איתן וגם עם היקב עצמו היה לי קשר מצוין. בתקופה הרלוונטית היקב היה בתקופה כלכלית לא טובה וניסה למקסם את ההכנסות מפעילויות שונות". דברים אלה תואמים ברוחם את אחד המשפטים שלטענת התובעות אמר אדם בשיחה המוקלטת בתשובה לשאלה למי יש אינטרס למחוק אירוע שנסגר 3-4 חודשים לפני כן: "מי שמחליט שהאירוע הזה לא מספק את הצרכים שלו ולא מכניס לו כסף באותו רגע ושהוא מעדיף לעשות משהו אחר במקום וזהו". הנני ערה לכך שהתמליל ת/2 אשר נערך על ידי התובעות עצמן איננו יכול להוות ראיה בעלת משקל מלא שכן השיחה עצמה לא הושמעה לי ואולם על רקע מכלול הראיות, התרשמתי כי הדברים הכתובים בתמליל זה לא הומצאו על ידי התובעות. הגב' דפי ברזני, מי שהיתה בתקופה הרלבנטית מנהלת השיווק של הנתבעת, תיארה את אופן השתלשלות העניינים באופן ברור ומפורט ודבריה תואמים גם הם במהותם את הדברים המרומזים שהושמעו כאמור בעדותו של אדם. וכך אמרה דפי: "אני סגרתי עם התובעות את האירוע ב- 27-28/06 בעקבות אירוע קודם שהן הפיקו. ישבנו ביחד עם אדם בישיבה וסגרנו את התאריכים. אדם אמר שהוא שריין את התאריך ולקראת העזיבה שלי כשהדס באה להחליף אותנו, ישבנו ארבעתנו ואמרתי להדס שהתאריך עדיין בתוקף ביומן וכשהיא בדקה, התאריך לא היה במחשב. היו כמה אירועים אחרים ביומן ואני מעריכה שהייתה העדפה לקיים אירוע אחר". טפסי ההתקשרות בין הנתבעת ללקוחות האחרים שביקשו לקיים אצלה אירועים בתאריכים 27-28/06 נחתמו בימים 13/05/2013 ו- 19/05/2013, זמן רב לאחר המועדים שבהם התקיימו הפגישות בין התובעות לנציגי הנתבעת בקשר לאירוע שלהן. התכתבות בין דפי לאדם מיום 07/04/2013 מלמדת על כך שבמועד זה התקיימה פגישה נוספת בין דפי לבין התובעות בנושא "שוק האיכרים" וכי המועד שעליו דיבר אדם בקשר לאירוע זה (להבדיל ממועד שנסגר ביומן כמו לגבי האירוע נשוא התביעה) היה 31/05/2013 (נ/1). ב. בתאריך 26/05/2013, בעקבות הודעתה של הדס אודות מחיקת האירוע מיומן הנתבעת, פנו אליה התובעות במכתב אשר מוען גם אל הגב' עדי אדר שהיתה אז (כך כתוב) מנהלת היקב. במכתב זה פירטו התובעות את הפתרונות שהיו דרושים להן לשם הפקת האירוע בחוץ ולא באולמות הפנימיים והממוזגים של היקב. לכך השיבה להן הגב' אדר במכתב מיום 27/05/2013 כי הנתבעת תהא מוכנה להעמיד לרשותן חלק מן הפתרונות הללו (שמשיות, מאווררים, נקודות חשמל, תאורת ערב קיימת + תוספת פרוז'קטור, מים קרים, עמדת טעימות של יין וקוקטייל והקצאת צוות פינוי אשפה ונקיון). עוד ציינה הגב' אדר כי הנתבעת תהא מוכנה לטפל בתוספת שולחנות ומוסיקת רקע ואולם בכל הנוגע לשני מרכיבים אלה ציינה היא כי הדבר ייעשה בכפוף לתשלום של התובעות עבור עלות השכרת השולחנות ותשלום לאקו"ם (ר' נ/3). במצב דברים זה החליטו התובעות שלא לקיים את האירוע בכלל והוא התבטל. את החלטת הביטול הסבירה תובעת 1 בעדותה כך: "רצינו למזער את הנזקים והתקיימה פגישה בינינו עם גישה כוחנית "תקחו או תעזבו". ארוע עם תכשיטים בערב עם פרוז'קטור אחד אי אפשר לקיים. בקשו מאיתנו לשלם לאקו"ם ושמשיות (צ"ל שולחנות - ר.ס.מ). את כל נושא הגרפיקה, הפרסום ויחסי הציבור בקשו להעביר אלינו ואם היינו עושות את הארוע היינו מפסידות כסף". ג. שוכנעתי במידת השכנוע הנדרשת בהליך זה כי "מחיקת" הארוע מיומני הנתבעת ארעה ככל הנראה בשל העדפתה לקיים במועדים נשוא התביעה, בקומה העליונה של אולם האירועים שלה, אירועים אחרים שההכנסה הכספית מהם הייתה ברורה ובטוחה, על פני האירוע נשוא התביעה שמידת הצלחתו וההכנסות שתבאנה בעקבותיו לא היו ידועים לה באותו שלב, היא הודיעה לתובעות כי אירוע זה נמחק מיומנה. יחד עם זה, ועל אף התכחשותה להתחייבות כלשהי מצידה לקיים את האירוע במועדים ובמיקום להם טוענות התובעות, לא התנערה מהן הנתבעת לחלוטין וניסתה בכל זאת להגיע איתן להבנות ולהסכמות שיאפשרו את קיום האירוע והקטנת נזקיו. היו אלה דווקא התובעות שהחליטו בסופו של דבר שלא לקיים את האירוע בכלל ומן הבחינה הזו אני רואה בהן כמי שלא עמדו בנטל של הקטנת נזקיהן. 7. באשר לגובה הנזק- הנזקים הנטענים על ידי התובעות לא הוכחו במלואם במידה הנדרשת. להוכחת גובה הנזקים להם הן טוענות הגישו התובעות העתקי חשבוניות מס/קבלות (שחלקן לא ברורות) ואישור בדבר העברה לחשבון ואולם מסמכים אלה - כטענת הנתבעת בתגובתה לגביהם, ברובם אינם קריאים ואין בהם כדי ללמד על השבת הסכומים אשר לטענת התובעות שולמו להן על ידי המציגים, לידי האחרונים, על אף שטענת התובעות לפיה היה עליהן להחזיר את הכסף למציגים נשמעת הגיונית. גם המסמכים הנוספים - חשבונות טלפון, קבלות המלמדות על רכישת בדים ותשלומים עבור תפירת בגדים, אין בהם כדי להוכיח את גובה הנזקים להם טוענות התובעות (מה גם שאפשר להניח כי הבגדים שנתפרו, או לפחות חלקם, נמכרו על ידי התובעות בהמשך, בהזדמנויות אחרות). במצב דברים זה, אעריך את הנזק שנגרם לתובעת, על דרך של אומדנא. 8. סוף דבר - אני מחליטה לחלק את מידת אחריותם של הצדדים לביטולו של הארוע כך שב- 75% מן האחריות תישא הנתבעת ואילו ב- 25% הנותרים תשאנה התובעות. את הנזק שנגרם לתובעות כתוצאה מביטול הארוע אני מעריכה בסכום של 15,000 ₪ (סכום הכולל את שעות העבודה שהושקעו על ידי כל אחת מהן בארגון הארוע, הוצאותיהן הנלוות - טלפון ושירותי דואר, והפגיעה במוניטין שלהן). התוצאה היא אפוא שהנתבעת תפצה את התובעות בסכום של 11,250 ₪ (המהווים 75% מן הסכום הנ"ל). סכום זה בתוספת הוצאות בסך 500 ₪ (בסה"כ 11,750 ₪) ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. מוניטיןשאלות משפטיות