הגיש תביעה בגלל שלא הצליח להתקין מדפסת שקנה זוהי תביעה קטנה בסך של 10,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת. התובע טוען כי ביום 21.7.13 הוא רכש מן הנתבעת מדפסת מדגם "זירוקס". התובע נתקל בקשיים בהתקנת המדפסת, בין היתר בשל כל שהיא הגיעה לביתו ללא חוברת הוראות בעברית. התובע פנה לנתבעת בעניין וזו דרשה כי ישלם 100 ₪ + מע"מ עבור שירות תמיכה טכנית. התובע נכנע לדרישה זו ושילם את הסכום האמור, סוכם עמו כי טכנאי יתקשר אליו על מנת לסייע בהתקנת המדפסת, אך הטכנאי לא התקשר והתובע וחברו, שהינו בעל ידע בתחום, חיכו לשווא בבית התובע לשם כך ומאז עומדת המדפסת כאבן שאין לה הופכין. התובע ביקש להחזיר את המדפסת לנתבעת אך נאמר לו שעליו לשמש כסבל ולשלוח אותה על חשבונו לנתבעת ולכך לא הסכים התובע. התובע נתן לנתבעת אולטימטום של 10 ימים לאסוף את המדפסת מביתו באמצעות שליח ולהחזיר לו את כספו אך הדבר לא נעשה. התובע טוען כי סכום התביעה "נופח" ל-10,000 ₪ בשל עגמת הנפש, בזבוז הזמן וההוצאות שנגרמו לו. הנתבעת טוענת כי התובע אכן רכש ממנה ביום 21.7.13 מדפסת וכי ביום 1.8.13 הוא הזמין התקנה מרחוק ע"י טכנאי ושילם על כך. למחרת - ביום 2.8.13, שלח התובע לנתבעת בקשה לביטול העסקה והנתבעת השיבה לו כי ניתן לבטל את העסקה ע"י החזרת המכשיר באריזתו המקורית ובתשלום בסך של 350 ₪ + מע"מ עבור הטונר שנפתח, שכן הטונר הוא מוצר פסיד. התשובה שקיבלה הנתבעת מן התובע הייתה קללות ואיום שיתבע את הנתבעת. הנתבעת טוענת כי היא פעלה כחוק, הגיבה לפניית התובע ואף הסכימה לביטול העסקה תוך תשלום עבור הטונר. בשיחה שהוקלטה על ידי הנתבעת אמר התובע למנהל הנתבעת "אני אגרור אתכם לטבריה ואגרום לכם להוצאות" ובשיחה אחרת אמר "בוא תמצוץ בבית המשפט". בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובע וחברו וכן מנהל הנתבעת. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר עיון במסמכים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית: מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט ומהעדויות שנשמעו עולות העובדות הבאות: התובע רכש את המדפסת מן הנתבעת ביום 21.7.13 וביום 1.8.13 הוא רכש שירות התקנה טלפוני. ביום 2.8.13 הודיע התובע לנתבעת בכתב כי סוכם עמו שהטכנאי יתקשר בשעה 15:00 על מנת להדריך את חברו כיצד להתקין את המכונה, אך עד לשעה 17:20 איש לא התקשר. על כן הודיע התובע על ביטול העסקה וביקש כי נציג מטעם הנתבעת יבוא לקחת את המדפסת מביתו וכן יושבו לו הכספים ששילם עבור המדפסת והשירות בתוספת 500 ₪ בגין עגמת הנפש. ביום 4.8.13 השיבה הנתבעת לתובע כי ניתן לבטל את העסקה בהחזרת המדפסת לנתבעת באריזתה המקורית וכן תוך תשלום עבור הטונר שנפתח. ביום 7.8.13 התקשר לנתבעת חברו של התובע - נאור משה נאורי, שהזדהה כבנו של התובע, וביקש לשוחח על החזרת המדפסת. נאורי העיד בבית המשפט ואישר כי אכן השיחה בוצעה ולא הכחיש כי התמליל שהוגש בעניין משקף את תוכנה. בשיחה זו אמר נאורי כי לא נעשה שימוש בטונר ומנהל הנתבעת השיב "אין בעיה אתה יכול להביא את המכשיר לפה, אני בודק את זה אם באמת לא פתחת את הטונר אתה תשלם חמש אחוז מערך המכשיר, זה הכל". נאורי הסכים לכך אך ביקש לקבל החזר גם של 118 ₪ ששולמו עבור ההדרכה שלא ניתנה ועל כך השיב מנהל הנתבעת: "כן, אם הוא לא הדריך אתכם אתה תקבל את הכסף". בשלב זה שאל נאורי את מנהל הנתבעת לאן לשלוח את המדפסת וזה מסר לו את הכתובת המדויקת למשלוח, פרטי המשלוח תואמו בין השניים ומנהל הנתבעת שב ואמר "... אבל אין בעיה, אם זה סגור אין לי שום בעיה, זה לפי החוק, אני אקבל את זה חזרה". בשיחה נוספת, שהתקיימה בין התובע לבין מנהל הנתבעת ביום 18.8.13 ושאת תוכנה כעולה מהתמליל שהוגש אישר התובע, חזר התובע על כך שהאריזה נפתחה אך המדפסת לא הורכבה ומנהל הנתבעת השיב "בסדר. יש חוק במדינת ישראל. אם אתה רוצה להחזיר מוצר אתה מקבל שלושים אחוז פחות אם פתחת אותו" ועל כך השיב התובע: "טוב אדוני. תבוא תמצוץ לי בבית המשפט". התביעה הוגשה ביום 8.9.13. תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א - 2010 מאפשרות לצרכן לבטל הסכם לרכישת טובין בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש. כאשר מדובר בטובין מן הסוג שרכש התובע - מכשיר חשמלי או אלקטרוני - רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתנאים האמורים בתוך 14 יום מיום שקיבל את הטובין. במקרה של ביטול עסקה כאמור, על העוסק להשיב לצרכן את התמורה ששילם, בניכוי דמי ביטול בשיעור לשל 5% ממחיר הטובין או מערך השירות או 100 ₪ - לפי הנמוך מביניהם. התובע פנה לנתבעת וביקש לבטל את העסקה בתוך המועד הקבוע בתקנות, היינו - בתוך 14 ימים ממועד קבלת המדפסת. הנתבעת הסכימה להודעת הביטול ששלח התובע וזאת מיד לאחר שפנה אליה בעניין וכן בשיחות הטלפוניות שקיים עמה לאחר מכן, בעצמו או באמצעות חברו נאורי. על פי תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה, תנאי לביטול העסקה הינו שהצרכן יחזיר את הטובין לעוסק. בנסיבות אלה, לא נפל פגם בדרישת הנתבעת כי התובע ישלח אליה את המדפסת. דרישת הנתבעת כפי שהועלתה בשיחה עם נאורי, ולפיה התובע ישלם עבור הטונר אם וכאשר יימצא על ידה כי הוא השתמש בו, אף היא הייתה מוצדקת. דרישת הנתבעת כפי שהועלתה בשיחה עם נאורי, ולפיה התובע ישא בדמי ביטול בשיעור של 5%, עולה אף היא בקנה אחד עם הוראות התקנות כפי שפורטו לעיל. אמנם בשיחה המאוחרת לכך שנוהלה עם התובע נאמר כי עליו לשאת בדמי ביטול של 30%, כאשר לטענת מנהל הנתבעת דובר בטעות סופר, אך מכל מקום התובע לא עמד דווקא על שיעור זה ולא ניסה לתקן את הנתבעת בעניין או לטעון שאין עליו לשאת בדמי ביטול, אלא הוא ניבל את פיו והעדיף להגיש את התביעה, כשהסיבה לכך, לטענתו, הייתה דרישת הנתבעת שישלח אליה את המדפסת, דרישה שכאמור בדין יסודה. נמצא, כי הנתבעת הסכימה לקיים את זכות של התובע לביטול עסקה, בתנאים הקבועים לכך בתקנות, סוכם כי התובע ישלח לנתבעת את המדפסת ויזוכה בהתאם לאמור לעיל, אלא שמאוחר יותר התובע הוא שסרב לקיים את התנאים ולהחזיר את המדפסת לנתבעת. בנסיבות אלה - אין מקום לביטול העסקה או לפיצוי התובע. יצוין כי טענת התובע כי לא קיבל את השירות הטלפוני של הטכנאי, שעבור שילם 118 ₪, לא נסתרה, כאשר כבר למחרת היום ביקש התובע לבטל את העסקה. הנתבעת הודיעה כי היא מסכימה להשיב לתובע סכום זה, אך היא מבקשת לקזזו מן ההוצאות שגרם לה התובע בהגשת התביעה. אכן, בנסיבות העניין, יש מקום לחיוב התובע בהוצאות הנתבעת, בסך של 600 ₪, כשמסכום זה יקוזז סך של 118 ₪ על פי המפורט לעיל. סיכום על יסוד האמור לעיל, נדחית התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 482 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לתובע, אחרת - יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בנצרת. מדפסתמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)