על הנוהג ברכב הרתום לנגרר חלה חובת זהירות מוגברת חובה זו נגזרת ממבחן הצפיות. שכן, עליו לצפות, כי בנסיעה ומקל וחומר בנסיעה אגב פנייה, יהא עליו לנקוט משנה זהירות לבל יפגע הנגרר ברכב המצא בנתיב הצמוד לנתיב נסיעתו של הגורר ובמובן זה שיכולתו לשלוט על הנגרר פחותה הן בשל אופיו של הנגרר הנעדר אמצעי בלימה וכיוון משל עצמו, והן בשל העובדה, כי צירוף נגרר גורם לכלי הרכב הנהוג על ידו להיות ארוך דבר המקשה על ביצוע פנייה בתוך נתיב הנסיעה. 1. לפני תביעה כספית על סך 4,912 ₪ אשר במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים ב-"נזקי הפסדים" שנגרמו לה בעקבות מעורבות רכבה בתאונת דרכים מיום 3.4.12 בשדרות "בגין" בירושלים. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג ב.מ.וו מ.ר. 56-950-16 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע 1 הינו הבעלים של נגרר מ.ר. 90-608-60 (להלן: "הנגרר") שהיה רתום לרכב מ.ר. 56-597-67 (להלן: "הגורר") בו נהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנתבע 2. הנתבעת 3 הינה המבטחת של הנגרר ואילו הנתבעת 4 הינה המבטחת של הגורר (להלן: "רכב הנתבעים"). 2. אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, בהגיע רכב התובעת לצומת מרומזר עצרה את רכבה - בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים הפונים שמאלה - צייתה למופע אור אדום שהיה בכיוון נסיעתה. לאחר חילוף מופע האור לאור ירוק- רכב הנתבעים שנסע בנתיב הימני מתוך שני הנתיבים הפונים שמאלה במהלך ביצוע הפנייה פגע עם הנגרר בצידו הימני של רכב התובעת. בגירסת התובעת שנמסרה לחברת הביטוח מטעמה צויין כדלקמן: "עמדתי ברמזור לפניה שמאלה בנתיב השמאלי, רכב צד ג' שעמד לצידי פנה גם שמאלה, היה מחובר לעגלה ובמהלך הפניה העגלה פגעה בצידה הימני של מכוניתי". התובעת פנתה לחברת הביטוח של רכבה במסגרת כיסוי ביטוחי לרכבה וקיבלה תגמולי ביטוח ואולם, תביעה זו נסובה סביב נזקי הפסדים בהתאם לאישור הפסדים שצורף לכתב התביעה. 3. אליבא דגירסת הנתבעים 1 ו-3, כפי שנטענה בכתב ההגנה, התאונה אירעה בשל סטיית רכב התובעת לנתיב נסיעת רכב הנתבעים 2 ו-4 וכתוצאה מכך פגע רכב התובעת בנגרר הנתבעים. 4. אליבא דגירסת הנתבעים 2 ו-4 , כפי שנטענה בכתב ההגנה, בעת נסיעה ברחוב הרצל בירושלים, רכב הנתבעים בליווי הנגרר החל לחצות את צומת הרצל-רבין מהנתיב הימני בין שני נתיבים לפנייה שמאלה אל דרך רבין. לפתע, סטה רכב התובעת אשר נסע במקביל לרכב הנתבעים אל נתיב נסיעתו פגע בנגרר וגם לאירוע התאונה. מוצג נ/1 - הודעת הנתבע 2 על קרות התאונה לנתבעת 2 - נמסרה הגירסה כדלקמן: " במהלך נסיעה עם גרור תוך פניה שמאלה בצומת מרומזרת בנתיב פנייה דו מסלולי שמאלה אירעה התנגדות בין הפגוש האחורי של הגרור לבין רכבה- ב.מ.וו ". 5. ביום 23.2.14, התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים המעורבים באשר לנסיבות קרות התאונה. התובעת העידה בפני, כי אמורה הייתה בדרכה לבית חולים "שערי צדק". בעת נסיעה בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים הפונים שמאלה בחלוף כעשרים שלושים מטר במהלך הפנייה חשה ב-"משהו" שגרר לה את הרכב. רכב הנתבעים היה רכב גדול ולו הייתה רתומה עגלה. בחקירתה הנגדית השיבה התובעת כי בעת הפנייה שמאלה כשהתחלף מופע האור לירוק - ראתה את רכב הנתבעים ואולם, לא הבחינה בנגרר שהיה רתום לו. לגירסתה, רכב הנתבעים נסע במהירות גבוהה ממהירות נסיעתה והנגרר שלו פגע בצדו הימני של רכבה. לטענתה, שמרה על נסיעה בנתיב נסיעתה. הנתבע 2 העיד אודות נסיבות קרות התאונה . לדבריו, רכב הנתבעים הינו רכב עבודה. בעת התאונה נסע הנתבע 2 במסגרת נסיעה פרטית מחוץ לשעות העבודה ורתם את הנגרר לרכבו לצורך הובלת מקרר לבית כנסת. כמו כן, ציין הנתבע 2, כי אין הוא נוהג בדרך כלל לנסוע עם נגרר. על פי עדותו, בשעת לילה מאוחרת בסביבות 22:20 בלילה, במהלך ביצוע פנייה שמאלה בעת שנסע בנתיב הימני מתוך שני נתיבים הפונים שמאלה לפתע הרגיש נגיעה. הנתבע 2 תיאר את רכבו כרכב גדול וארוך מסוג ג'יפ ובצירוף אורך הנגרר מדובר בכ- 8 עד 10 מטרים אורך. כמו כן, ציין, כי הפגיעה בעגלה הייתה בקצה הטמבון. הנתבע 2 העיד, כי לא ראה את אופן קרות התאונה אך הסיק מאופי הפגיעה ומיקומה, כי רכב התובעת הוא זה שסטה מנתיבו. עוד ציין, כי העגלה הייתה ריקה ונטולת פנסים קדמיים והעלה סברה, כי דבר זה עלול להקשות על נהגים להבחין בה בשעת חשיכה. בחקירתו הנגדית אישר, כי נהג שנוסע עם נגרר נאלץ לבצע פנייה ברדיוס רחב, זאת, על מנת לשמור על נתיב הנסיעה נוכח אורך כלי הרכב והנגרר. לשיטתו, הקפיד לעשות כן במועד קרות התאונה. דיון ומסקנות: 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הנהגים בפניי ועיינתי בראיות שהוגשו במהלך הדיון (ת/1 ו- נ/1) נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל נגד הנתבעים 2 ו- 4 ולהידחות נגד הנתבעים 1 ו-3. להלן נימוקיי: ראשית ועיקר, הנני נותן אמון בעדות התובעת ומעדיף גירסתה על פני גירסת הנתבעים באשר לנסיבות קרות התאונה, זאת, בהיות נסיבות קרות התאונה מתיישבות יותר עם המסקנה, כי נהג רכב הנתבעים בהיותו גורר את הנגרר עימו - לא נהג בזהירות מספקת כפי הנדרש ממנו בנסיבות העניין, בכך שלא ביצע פנייה ברדיוס רחב דיו ובכך גרם לנגרר לסטות לנתיב נסיעת רכב התובעת. עדות התובעת נתמכת אף מתיאור אופן התרחשות התאונה כפי שתוארה על ידי הנהגים במועד הדיון ומתיישבת היא אף מוקד הנזק ברכב התובעת. סבורני, כי על הנוהג ברכב הרתום לנגרר חלה חובת זהירות מוגברת. חובה זו נגזרת ממבחן הצפיות. שכן, עליו לצפות, כי בנסיעה ומקל וחומר בנסיעה אגב פנייה, יהא עליו לנקוט משנה זהירות לבל יפגע הנגרר ברכב המצא בנתיב הצמוד לנתיב נסיעתו של הגורר ובמובן זה שיכולתו לשלוט על הנגרר פחותה הן בשל אופיו של הנגרר הנעדר אמצעי בלימה וכיוון משל עצמו, והן בשל העובדה, כי צירוף נגרר גורם לכלי הרכב הנהוג על ידו להיות ארוך דבר המקשה על ביצוע פנייה בתוך נתיב הנסיעה. הנתבעים לא הציגו כראייה תמונה של הנגרר ולא ניתן ללמוד אודות התאמת הנגרר לתקנות התעבורה כאשר הנתבע 2 העיד, כי הנגרר נעדר אמצעי תאורה. 7. באשר ליחסים בין הנתבעים 1 ו-3 (נגרר) לנתבעים 2 ו-4 (גורר), הגם והדעות בפסיקה חלוקות, הנני מצדד בגישה, כי הנגרר הינו בבחינת "כלי מת חסר חיים" בהיותו מחובר לגורר ואינו בבחינת "חי הנושא את עצמו". כאשר אין חולק, כי השליטה המלאה בפעולותיו מסורה בידי הנהג הנוהג בגורר המוביל את הנגרר לכל מקום שימצא לנכון ופעילותו הפוזיטיבית או מחדלו של הנהג הם שגרמו לאירוע הנזק, שכן אלמלא כן, לא היה הנזק נגרם. כמו כן, בשים לב, כי עסקינן בחיוב לפי פקודת הנזיקין על יסוד סעיף 64 לפקודת הנזיקין, אשם הינו מעשהו או מחדלו של אדם, משמע מעשהו או מחדלו של הנהג והוא בלתו ( ראה: תא (ת"א 48540/03 , עמק חפר, אגודה שיתופית חקלאית נ' עיסא עלי; ,ת.א. (ת"א) 93291/00 ביטוח חקלאי נ' מכליף בלוואה ואח' ). 8. נוכח האמור, סבורני, כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה גרסתה לפיה, נהג רכב הנתבעים לא נהג בזהירות ראויה, סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת רכב התובעת, גרם לתאונה והסב לו נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמה. 9. משכך, הנני מורה לנתבעים 2 ו-4 לשלם לתובעת סך של 2,524 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.4.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל וזאת תוך 30 מהיום. התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3 תימחק ללא צו להוצאות. הנתבעות 2 ו-4 יישאו בהוצאות ההליך בסך 500 ₪. בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום. חובת הזהירותנגרררכב