תאונת דרכים ברחוב הרצל בנתניה בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 2.6.13 בשעה 08:00 לערך ברחוב הרצל בנתניה, בסמוך למבנה המוסד לבטוח לאומי (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת מס' רישוי נהוג בידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") ורכב הנתבעת מס' רישוי נהוג בידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת"). בתביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בסכום הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן: א. השתתפות עצמית בסך של - 900 ₪. ב. אובדן הנחת העדר תביעות בסך של - 3,000 ₪. ג. אובדן ימי עבודה בסך של - 2,000 ₪. ד. ירידת ערך הרכב בסך של - 2,130 ₪. ה. שכירת רכב חלופי בסך של - 153.40 ₪. ו. עוגמת נפש בסך של - 2,000 ₪. להוכחת נזקיה הגישה התובעת חוות דעת שמאי מסמכים ותמונות. התובעת תארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה כדלקמן: "ביום 02.06.13 בשעה 8:00 לערך, נהגתי ברכב מאזדה 2 מס' ברחוב בהרצל בנתניה מכיוון מערב למזרח. היה אור ירוק ברמזור כיוון נסיעתי והמשכתי בנסיעה ועברתי את הצומת יחד עם כל כלי הרכב שנסעו מכיוון מערב למזרח וכשנסעתי כבר בהמשך רחוב הרצל אחרי הצומת לכיוון מזרח יצא לפתע רכב מצד ימין כיוון נסיעתי מהחניון של המבנה של המוסד לביטוח לאומי שהיה מצד ימין הדרך כיוון נסיעתי ורצה להשתלב בתנועה שברחוב הרצל שנסעה ממערב למזרח והרכב הזה פגע בדלת אחורית ימנית של רכבי בתא המטען והצד האחורי. אני רוצה לציין שנסעתי ברחוב הרצל בנתיב הימני ביותר כפי שנדרש. מי שפגע ברכבי זה רכב הנתבעת שנהגה בו הנתבעת ומדובר ברכב מאזדה לנטיס מס' . אחרי התאונה החלפנו פרטים. אני ביקשתי מהנתבעת פרטים והיא אמרה שהיא נוהגת ברכב של בעלה ומסרה לי את ת.ז שלה ושאלתי אותה באיזה חברה היא מבוטחת והיא אמרה שהיא לא יודעת כי אין לה את המסמכים. אני צירפתי להוכחת הנזקים חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי. את הנזקים שלי קיבלתי מחברת הביטוח שבה אני מבוטחת ואני תובעת מהנתבעת את הסכומים שהופחתו לי- השתתפות עצמית 900 ₪, אובדן הנחת העדר תביעות בשלוש שנים- 3,000 ₪, אובדן ימי עבודה 2,000 ₪. אני עוזרת ראש העיר ומנהלת האגודה לעידוד התיירות בנתניה. אין לי אישור שהפחיתו לי תשלום בגין ימי עבודה. אני תובעת ירידת ערך הרכב 2,130 ₪, שכרתי רכב חלופי שילמתי 153.40 ₪ וצירפתי קבלה ואני תובעת עוגמת נפש בסך של 2,000 ₪. מבקשת לפסוק את סכום הנזק בצירוף ריבית והפרשי הצמדה והוצאות". עד מטעם התובעת, מר אפרים בולמש, העיד באשר לארוע התאונה בציינו הדברים הבאים: "אני לא הייתי נוכח בזמן התאונה מיום 02.03.13 שארעה. מה שאני רוצה לומר הוא, שבאותו בוקר של ה-02.06.13 בשעה 8:00 לערך, נהגתי ברכבי לכיוון העבודה ברח' הרצל ממערב למזרח וקיבלתי שיחת טלפון מהתובעת אולגה לוריה והיא הייתה מאוד מבוהלת וציינה שארעה תאונת דרכים שבה רכב פגע ברכבה ברח' הרצל אחרי הרמזור וליד הבניין של המוסד לביטוח לאומי. הגעתי מיד למקום וזה היה מיד אחרי קרות התאונה וראיתי את הרכב של התובעת שהוא היה ברח' הרצל בצד ימין הדרך מכיוון מערב למזרח ורכבה של התובעת היה ראשון ושל הנתבעת היה שני אחריה. אני לא ידוע מה היה מצבם של כלי הרכב בעת התאונה עצמה. כשאני הגעתי הם חנו באופן שבו אני הסברתי בצד ימין הדרך ברח' הרצל מכיוון מערב למזרח. רכבה של התובעת היה ראשון ושל הנתבעת היה שני אחריה. הייתה סערת רגשות בין שתי הנהגות, התובעת הייתה מבוהלת וראיתי שהייתה בעיה עם החלפת הפרטים כיוון שלנבתעת לא היו את הפרטים ולא היו לה המסמכים ואז התובעת צילמה את רכב הנתבעת ואת הרישיון הנהיגה של הנתבעת. מעבר לזה לנתבעת לא היו פרטים. הנתבעת ציינה שהיא לא מכירה את ניירות הרכב כי הרכב לא שלה והיא לא מצליחה למצוא אותם". עד זה לא נחקר בחקירה נגדית ע"י הנתבעת. הנתבעת תארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינה כדלקמן: "ביום 02.06.13 בשעה 08:00 נהגתי ברכב מאזדה לנטיס מס' . נסעתי כמו בכל בוקר באותה שעה ברחוב הרצל בנתיב הימני ביותר. לפניי נסע אוטובוס והוא עצר בתחנה בצד ימין כיוון נסיעתו. אני נסעתי אחריו ושעה שהוא עצר אני עצרתי אחריו והתחלתי לאותת על כוונתי לעקוף אותו, היינו, אותתתי שמאלה כיוון נסיעתי. ברח' הרצל כיוון נסיעתי ממערב למזרח ישנם שלושה נתיבים. כפי שציינתי, אותתתי על כוונתי לסטות שמאלה כיוון נסיעתי על מנת לעקוף את האוטובוס שעצר בתחנה מצד ימין ורציתי לעקוף אותו באופן שכך אכנס לנתיב האמצעי מבין שלושת הנתיבים. במשך כמה דקות אני עמדתי מאחוריי האוטובוס והמתנתי מטעמי זהירות כדי לתת לכלי רכב לחלוף ולא יכולתי לסטות שמאלה ואז מנתיב השמאלי ביותר מבין שלושת נתיבי הנסיעה שברח' הרצל הגיעה רכב התובעת שסטה ימינה כיוון נסיעתו מהנתיב השמאלי ביותר מבין שלושת נתיבי הנסיעה ששם נהגה התובעת את רכבה כדי להכנס לנתיב האמצעי ובאותו זמן אני כבר סטיתי שמאלה כיוון נסיעתי ונסעתי בנתיב האמצעי מבין שלושת הנתיבים ואז התובעת היא זו שפגעה ברכבי בחלק הקדמי שמאלי של הרכב שלי. לכן אני טוענת שהאחריות לתאונה מוטלת על התובעת. אני עכשיו מסבירה שוב ואומרת שאני עמדתי עם רכבי אחרי האוטובוס שעה שהאוטובוס היה בעצירה בתחנה וחיכיתי שהאוטובוס יתחיל ליסוע. אני אותתתי על כוונתי לעקוף את האוטובוס, כלומר, לסטות שמאלה כיוון נסיעתי לעבר הנתיב האמצעי כדי כפי שאמרתי לעקוף את האוטובוס אבל המתנתי כדי שהוא יתחיל לנסוע וגם שהכביש התפנה, כלומר, שהנתיב האמצעי מבין שלושת נתיבי הנסיעה, יתפנה גם הוא. כשהאוטובוס החל לנסוע הוא המשיך בנסיעה בנתיב הימני ביותר ואז הכביש היה פנוי ואז האוטובוס שכבר החל לנסוע אחרי שהוא אסף אנשים, ונסע בנתיב הימני ואותת שהוא סוטה שמאלה לעבר הנתיב האמצעי ואז אני לא המשכתי בנסיעה ישר בנתיב הימני שבו הייתי, כי פתאום האוטובוס עצר שוב בנתיב הימני כנראה אנשים חיכו אני לא יודעת למה. הוא היו הרבה אנשים שם ואז ראיתי שהנתיב האמצעי פנוי ולכן התחלתי לנסוע שמאלה כיוון נסיעתי לעבר הנתיב האמצעי . הרכב של התובעת היה הראשון מבין כלי הרכב שבנתיב השמאלי ביותר מבין שלושת הרכבים ולא היו רכבים נוספים ואז התובעת היא זו שפתאום סטתה ימינה כיוון נסיעתה ופגעה ברכבי. אני מגישה לבהמ"ש תמונה של רכבי שבה רואים שהפגיעה ברכבי הייתה בצד שמאל קדמי שמאלי. תמונה מוגשת ומסומנת נ/1. מגישה תמונה של רכב התובעת שבה רואים את הפגיעה מצד ימני אחורי של רכבה. מוגש ומסומן נ/2. אחרי התאונה, עצרנו את כלי הרכב. היינו שתינו נסערות ובעצם החלפנו פרטים אבל באמת לא היו לי את כל המסמכים כייוון שבעלי נוהג להחביא אותם ברכב, אני לא ידעתי איפה. הם היו תחת גלגל רזרבי ואני לא ידעתי איפה. כעבור שעה בערך הבאתי לה בטלפון את כל הפרטים כמו שהבטחתי לה. אני מבקשת לדחות את תביעת התובעת ולחייבה בהוצאות". בחקירתה הנגדית לשאלה "אני אומרת לך שאני נסעתי בנתיב הימני ביותר מבין נתיבי הנסיעה ואת הגעת מהחניה של המוסד לביטוח לאומי" השיבה "לא נכון". לשאלה "הפגיעה ברכב שלך היא מקדימה והפגיעה ברכבי היא מאחור ורואים את הפגיעות בתמונות שהוגשו וכפי שעולה מחוות דעת השמאי". השיבה "לא נכון. הפגיעה היא כפי שציינתי בעדותי וכפי שעולה מהתמונות". עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם. עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותה של התובעת והעד מטעמה מר אפרים בולמש. עדותם היתה כנה, רצינית, אחראית ומדוייקת. נחה דעתי כי זכורים היו לתובעת כל פרטי התרחשות ארוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתה. לא כך באשר לעדות הנתבעת. עדותה היתה בלתי כנה, חמקנית, מלאת אי דיוקים וניכר היה כי הנתבעת מנסה להרחיק עצמה מאחריותה לקרות התאונה ותוצאותיה ולהמנע מלשאת בנזקי התאונה ו/או חלקם ואיני מוכנה לסמוך על עדותה. בקבלי גרסת התובעת שהוכחה בפני קובעת אני כי ביום התאונה נהגה התובעת ברכב התובעת ברחוב הרצל בנתניה מכיוון מערב למזרח בנתיב הימני מבין 3 נתיבי נסיעה שבכיוון נסיעתה. בהגיעה בסמוך למבנה המוסד לבטוח לאומי שנמצא בצד ימין הדרך כיוון נסיעתה, הגיע בנסיעה רכב הנתבעת נהוג בידי הנתבעת ממקום שבו היה בעצירה ו/או בחניה שבצד ימין הדרך כיוון נסיעתה, כשהנתבעת הנוהגת בו חפצה להשתלב בתנועה המתנהלת בכביש שברחוב הרצל מכיוון מערב למזרח ומשאצה לה הדרך סטתה שמאלה כיוון נסיעתה לעבר נתיב הנסיעה הימני שבכביש כדי להשתלב בו, לא הבחינה מבעוד מועד ברכב התובעת הנוסע בנתיב הימני שבכביש, נטלה את זכות הדרך ובנהיגה חסרת זהירות פגעה ברכב התובעת וגרמה לנזקים, הכל כפי שפורט בעדות התובעת ובמסמכים שצורפו. האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על הנתבעת ועליה לשאת בסכום הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה. נזקי התובעת שהוכחו באמצעות מסמכים שצורפו ופורטו בעדות התובעת ולא נסתרו ע"י הנתבעת הינם כדלקמן: א. השתתפות עצמית בסך של - 900 ₪. ב. ירידת ערך הרכב בסך של - 2,130 ₪. ג. השכרת רכב חלופי מחברת השכרה שלמה תחבורה (2007) בע"מ בסך של - 153.40 ₪. ד. אבדן הנחת העדר תביעות 3,000 ₪. עתירות התובעת לתשלום בגין אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש לא הוכחו דינן להדחות וכך אני מורה. לסכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום תביעתה שהוכח בפני בסך של 6,183 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של 750 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז - לוד תוך 15 יום.תאונת דרכים