האם ביטוח לאומי משלם עבור שירותי קבורה למי שאינו יהודי ? האם ביטוח לאומי משלם על מצבה ? 1. ביום 9/6/13 נפטרה בדמי ימיה אמם המנוחה של התובעות גב' X X והיא בת פחות מ - 47 שנים. המנוחה היתה מאושפזת עובר לפטירתה בבית החולים בני ציון בשל בעיות רפואיות שונות, לרבות משקל עודף. המנוחה לא היתה יהודיה. לטענת התובעות, אשר לא נתמכה במסמך, המנוחה היתה נוצריה. 2. כאשר הגיעו התובעות לבית החולים, הודיע להם הרופא כי בשל המשקל הגבוה של המנוחה וכיוון שהיא עברה ניתוח, אין בבית החולים מקום לאחסון המנוחה בקירור ולכן צריך לבצע את הקבורה באותו יום ממש. התובעות טוענות כי הרופא מסר להן שהוא יצר קשר עם חברת קדישא החיפאית אשר נציג מטעמה יצור איתן קשר כדי לתאם פרטים. 3. הנתבע הוא הבעלים של העסק "אב. אביב" העוסק בסידורי קבורה ולוויה. לטענת הנתבע, ביום 9/6/13, סמוך לשעה 16:00 נתבקש על ידי חברת קדישא בחיפה ליצור קשר עם משפחה אבלה. הודגש בכתב ההגנה כי הפנייה של חברה קדישא היתה כיוון שהמנוחה לא היתה יהודיה. טענה זו של הנתבע, נתמכה במכתב של חברת קדישא חיפה מיום 17/4/14, אשר צורף להשלמת הטיעונים מטעם הנתבע, אשר הוגשה לתיק ביום 28/4/14. באותו מכתב נאמר כי בשנים 2012 ו - 2013 לא היו חלקות קבורה בבית העלמין לחסרי דת "דרכי שלום" ולכן נאלצה משפחת המנוחה להשתמש בגוף פרטי המטפל בקבורה מחוץ לחיפה. 4. אין מחלוקת כי אשת הקשר בין התובעות לבין הנתבע היתה גב' X (להלן: "X"). X הסבירה לתובעות כי האופציה היחידה לקבור את המנוחה היא בבית העלמין בשער מנשה. לא נסתרה טענת התובעות לפיהן בתחילה נאמר לתובעות כי יהיה עליהן לשלם עבור השירות של העסק של הנתבע 4,000 ₪. הנתבע מסביר כי בשל המשקל החריג של המנוחה ובשל הצורך לבצע את הקבורה עוד באותו יום בשעות החשכה, נדרשו התובעות במועד מאוחר יותר לשלם סכום נוסף בסך של 2,100 ₪. הנתבע מסביר כי לסכומים אלו נוסף הסך של 600 ₪,שהוא אגרת יסוד המועברת למועצה המקומית מנשה לצרוך הקמת מצבה. 5. ביום 25/11/13 הגישו התובעות את התביעה שבפניי במסגרתה ביקשו לחייב את הנתבע להחזיר להן את מלוא הסכום ששילמו בסך של 6,700 ₪ וכן פיצוים בגין עוגמת נפש והוצאות בסך כולל של 2,000 ₪. 6. התובעות טוענות כי כשבוע לאחר הקבורה הגיעו למוסד לביטוח לאומי בחיפה כדי לברר את זכויותיהן והציגו את הקבלות שקיבלו מהנתבעת. נטען כי נציגת הביטוח הלאומי הסבירה להן כי לא היו אמורות לשלם דבר, כיוון שביטוח לאומי משלם לנתבע כנגד הצגת רישיון קבורה בהתאם לתקנות ביטוח לאומי (דמי קבורה) התשל"ו - 1976. התובעות הפנו לתקנות 3 ו - 4 המאפשרות לחברות העוסקות בקבורה לגבות תשלום עבור שירותים מסוימים אך טוענות כי במקרה שלהן, לא היתה הצדקה לגבות תשלום נוסף. 7. הנתבע הסביר במסגרת כתב ההגנה את השתלשלות העניינים ואת כל מרכיבי התשלום שנדרשו התובעות לשלם. הנתבע הלין על כך שהתובעות נמנעו מלציין בכתב התביעה כי התובעת אינה יהודיה ולכן הופנה הטיפול בעניינה לנתבע והתובעות נדרשו לשלם עבורו בגין שירותי הקבורה. 8. ביום 3/4/14 התקיים דיון בתביעה במסגרתו העידו התובעות, המפקד של התובעת X, שהיא חיילת בשירות חובה וכן הנתבע ועדיו X וX (להלן: "X"). X השיב להערות בית המשפט בכל הנוגע להוראות חוק הביטוח הלאומי והתקנות הקובעות עקרון לפיו המוסד לביטוח לאומי משלם בעבור שירותי הקבורה. X הסביר כי הוראות אלו אינן חלות במקרה שלפנינו כיוון שהמנוחה אינה יהודיה ואין בית קברות נוצרי המתאים למנוחה בחיפה . 9. בשלב מתקדם של הדיון קיבלו שני הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה יתאפשר לנתבע לתמוך את טענותיו במסמכים והתובעות תוכלנה להתייחס לאותם מסמכים. בהתאם להסכמה זו, הגיש הנתבע את המסמך שהוזכר קודם לכן מחברה קדישא וכן מכתב מודפס של מנהל תחום קבורה במשרד הראשי של המוסד לביטוח לאומי בירושלים. 10. במכתב זה מיום 27/4/14, המופנה לעסק של הנתבע, מסביר מר שמעון נבון כי על פי החוק והתקנות וההסכם עם חברות הקבורה , מחויבות חברות הקבורה להביא לקבורה נפטרים שרשומים כמתגוררים בתחום הרשות בה פועלת החברה או שנפטרו בתחומה. הוסבר כי במקרה דנן, הוצאות העברת המנוחה לקבורה בשער מנשה אינן מכוסות בדמי הקבורה והן במימון משפחת המנוחה. עוד נאמר כי מבדיקה שנערכה עולה שדמי הקבורה בסך של 5770 ₪ שולמו למועצה האזורית כפר פינס - מנשה אשר טיפלה בקבורה וסיפקה את כל השירותים הרגילים הכרוכים בקבורה. 11. במענה לטיעוני הנתבע , טוענות התובעות כי הנתבע לא צירף את מכתבו מיום 24/4/14, אליו השיב המוסד לביטוח לאומי ובכך מנע מבית המשפט את היכולת לקבל את התמונה המלאה. עוד הודגש כי הנתבע לא הציג אישור המעיד על כך שהוא מורשה לעסוק בקבורת נפטרים. עוד מודגש כי על פי המכתב של המוסד לביטוח לאומי, המועצה האזורית בתחומה נקברה המנוחה, היא זו שקיבלה את הכספים בגין אותו שירות בסכום דומה לסכום שנדרשו התובעות לשלם לנתבע. התובעות מדגישות כי הקבלה אשר צורפה לכתב התביעה מעידה על כך שהכספים נגבו בגין קבורת המנוחה ולא בגין שירות אחר כלשהו. 12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי, לא עלה בידי התובעות להוכיח את תביעתן במאזן הסתברויות, כנדרש לשם קבלת התביעה. הנתבע הצליח להראות בסופו של דבר באמצעות מסמכים בכתב של חברת קדישא חיפה והמוסד לביטוח לאומי, כי פעילותו מוכרת ומתואמת על ידי הגופים הרשמיים העוסקים בדרך כלל בקבורה. מכתבים אלו תומכים בטענה הבסיסית של הנתבע לפיה העובדה כי המנוחה לא היתה יהודיה, סבלה ממשקל עודף ולא היה מקום קבורה מתאים בחיפה, הצדיקה את ההפניה של התובעות באמצעות חברת קדישא בחיפה לעסק של הנתבע ואת התשלום ששולם לעסק זה. 13. לא שוכנעתי כי לא היתה הצדקה בנסיבות העניין להשתתפות של המוסד לביטוח לאומי לפחות בחלק מהתשלומים ששילמו התובעות לנתבע. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי אינו צד להליך זה ולכן אין מקום לקביעה אופרטיבית כלשהי בעניין זה. כך בפרט , לאחר שהמוסד לביטוח לאומי ציין במפורש כי העביר 5,770 ₪ למועצה האזורית בתחומה בוצעה הקבורה . 14. ראוי היה כי הנתבע יצרף כבר לכתב ההגנה את המסמכים אותם הגיש מאוחר יותר לתמיכה בטענותיו. העובדה כי הדבר לא נעשה , מצדיקה שלא לחייב את התובעות בהוצאות הנתבע במסגרת פסק הדין. 15. באשר לקבלה נספח ג' לתביעה יש לציין כי הקבלה מפרטת את השירותים החריגים בעטיים נדרש תשלום בסך של 6,100 ₪ וזאת בניגוד לטענות התובעות. 16. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ולא עושה צו להוצאות. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום ממועד קבלתו. שאלות משפטיותקבורהביטוח לאומייהדות