1. זו תביעה לתגמול על פי פוליסת ביטוח מיום 1.8.12 (להלן: "הפוליסה") לפיו התובע רכש כיסוי ביטוחי עבור תחולת ביתו אצל הנתבעת. 2. ביום 18.8.12 הייתה פריצה בבית ונלקחו פרטי רכוש רבים. אין מחלוקת שדובר בפריצה אלימה לפי ממצאי דו"ח השמאי אפרים משה מ- 18.8.12 הגנבים שברו רפפות לתריס בחלון החזית החדירו יד ופתחו את התריס על ידי טלטול והרמה פתחו והסיטו זגוגית וחדרו פנימה. 3. לטענת התובע ערכם של הפריטים הגנובים מסתכם ב- 112,000 ₪. לפי הערכת השמאי מר אפרים משה דובר ב- 95,600 ₪. רוב הסכום מתייחס לדברי ערך (תכשיטים ושעונים) שהיו מבוטחים ב"כל הסיכונים". בתביעה זו התובע מגביל את עצמו לסכום המרבי על פי סמכות בית משפט זה. 33,200 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. 4. על פי תנאי הפוליסה דרישת המיגון (כתנאים מוקדמים) על המבטח לדאוג ל: א. דלת כניסה עץ מנעול צילינדר; ב. מערכת אזעקה תקינה ופעילה בכל עת היות הבית בלתי ממאוישת על ידי התובע או אדם מטעמו. בתחילה התובע טען שביציאתו מהבית דרך את מערכת האזעקה - אלא לאחר שיחה עם מומחה מטעם הנתבעת, אישר שבני הבת לא דאגו להפעלת האזעקה. 5. בכתב הגנה הנתבעת מסתפקת בטענה פשוטה: משום שהתובע או מי מטעמו לא קיים במלואן את הוראות המיגון אין התובע רשאי לקבל פיצוי כלשהו. אין בכתב ההגנה כל התייחסות לטענת התובע שלגבי התכשיטים הוא רכש ביטוח ALL RISK ואין כל קשר בין הכיסוי לבין אי עמידה בתנאי המיגון. 6. אין מחלוקת על כך שאם האזעקה הייתה מופעלת היא הייתה עובדת כאשר הגנבים היו מגיעים לחדרי הבית (דברי התובע עמ' 1 שורה 13). בעת הדיון העיד מומחה אבטחה מטעם הנתבעת, מר עזר שבתי, לטענתו: "מערכת אזעקה תפקידה גם להרתיע וגם להתריע.... באמצעות צופרים". לדעתו, כך נטען למנוע או לצמצם את האירוע (עמ' 2 שורות 2-3). כמו כן טען שלפעמים גם מגיע נייד מהמוקד. אולם: "אנשי המוקד לא יכולים להתעמת עם הפורץ אלא יכולים לדווח". (שם שורה 6) למעשה עמדת הנתבעת היא שהפעלת המערכת הייתה מונעת את הגניבה או לצמצם את הנזק. לפי שיטתי גם אם טענה זו נכונה אין די בכך לחסום את עתירת התובע. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך: א) כללית, מעשה או מחדל רשלני של מבוטח איני מנתק אותו מכיסוי הפוליסה באופן מוחלט וסופי. הרי המבוטח משלם פרמיה על מנת לכסות על טעויות ומעידות של עצמו. ב) קל וחומר כאשר דובר בכיסוי נגד כל הסיכונים. כיסוי זה ניתן כנגד תשלום פרמיה גבוה במיוחד וכל מטרתו לספק כיסוי למבוטח במקרה של אובדן נסיבות האובדן תהיינה אשר תהיינה - כל עוד אין ידו במעשה או שדובר במרמה. כך נאמר במחוזי חיפה 84/82 ורסנו נ' המגן חברה לביטוח: "פוליסה כזאת (ALL RISKׂ( אמורה לכסות רק אירועים שנגרמו ברשלנותו של המבוטח, בגין אובדן הנכס המבוטח, המהווה אירוע החובק רשלנות בשמירה עליו שהרי אובדן של נכס כרוך. מטבע הדברים בהעדר שמירה נאותו של הנכס האבוד". ג) כמו כן המחבר המלומד ירון אליאס בספרו דיני ביטוח בהתייחס לעניינו ביטוח נגד כל הסיכונים: "הביטוח (כל הסיכונים) הביטוח הוא כנגד אובדן או נזק הנובעים מכל סיבה שהיא" (עמוד 192) כל חובתו הוא להוכיח את האובדן: ד) לפני עשרות שנים המלומד IVAMY בספרו הקלסי ON INSURANCE נתן את דעתו לשאלה מה היא התוצאה של מעשה או מחדל רשלני של המבוטח בנוגע לזכותו לתגבול: Negligence whether on the part of the assured himself or on the part of one of his employees does not exempt the insurers from liability though the loss is caused thereby for one of the objects of insurance is to protect the insured against the consequences of negligence. שם עמוד 287 מהדורה 13 דברים אלה יפים גם היום ובמיוחד במקרה דנן. ה) לאור האמור בסעיפים משנה א) עד ד) עולה שאין הצדקה שהנתבעת מסרבת לפצות את התובע בגין התכשיטים. הרי גם אם תכשיט זה או אחר היה הולך לאיבוד בתוך הבית היה לכך כיסוי. ו) גם לפי שיטתי אי הפעלת האזעקה אינה סיבה מספקת לנתק את התובע מכיסוי הפוליסה. בע.א. 56/77 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות (1967) בע"מ פד"י לג' (1) 337, השופט אהרון ברק (כתוארו אז) קבע שנדרשת יותר מאשר סטייה קלה מרמת הזהירות של האדם הסביר על מנת לנתק מביטוח מהכיסוי (שם בעמ' 343). על מנת לחסום את דרכו לתגמול יש להוכיח רמת רשלנות של פזיזות או אי אכפתיות. לא כך היו פני הדברים. טעות קלה רגעית של התובע אינה די לדחות את עתירתו. 8. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 33,200 ₪ ועוד 1,500 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה ורביית על פי חוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. על הנתבעת לשלם הוצאות המומחה מר שבתאי (450 ₪ + מע"מ) וזאת תוך 30 יום מהיום. ביטוח כל הסיכוניםביטוח פריצה / גניבהפריצהאזעקהמקרקעין