לפניי תביעת התובעת להשבת הסכום 830 ₪ שנאלצה לשלם ביתר, עבור חידוש דרכון בשדה התעופה בן גוריון, וזאת לאור דברי הנתבעת לפיהם דרישת מדינת היעד, ספרד, הינה כי דרכונה של התובעת יהיה בעל תוקף של שלושה חודשים לפחות. התובעת טסה לברצלונה ביום 20/11/13 במטרה לחזור ביום 24/11/13, כשדרכונה בתוקף עד יום 12/1/14. השאלות המתעוררות בתיק הן שתיים: האחת, מה הדין החל, והשניה, על מי היתה החובה ליידע את התובעת על ההוראה, אם קיימת. התובעת טוענת כי לא היתה קיימת הוראה כזאת, שהיתה רלוונטית למועד נסיעתה, וכי אם היתה הוראה מחייבת כזו, היה על הנתבעת לציינה בפני התובעת. הנתבעת טוענת ההיפך, כי ההוראה קיימת בתוקף מיום 19/7/13, וכי על התובעת כסוכנת נסיעות היה לדעת על הדרישה או כי על צד ג', סוכנות הנסיעות, היה ליידע אותה. יצויין כי על אף שהתובעת צירפה לכתב התביעה ובדיון מסמכים רבים, רובם הודפסו ונסרקו באיכות גרועה, ולא ניתן ללמוד מהם בצורה ברורה, מה היתה דרישת שלטונות ספרד בזמנים הרלוונטיים לעניין תוקף הדרכון של התובעת. התובעת הפנתה לנספח 10 לכתב התביעה, (הוגש גם בדיון, ת/1) תדפיס פירוט דרישות הכניסה לספרד מאתר , אשר אינו אתר רשמי של ממשלת ספרד, ושהודפס ביום 27/1/14 (כנראה לקראת הגשת התביעה). אין בו ציון מה היו דרישות תוקף הדרכון נכון ליום הטיסה, 20/11/13. הנתבעת הציגה בכתב ההגנה תדפיס מאתר האיחוד האירופי , עדכון אחרון 17/7/13, ובדיון הציגה הנתבעת את ההנחייה עצמה (נ/1) וכן תדפיס מאתר משרד החוץ הספרדי (נ/2). בהנחיות נכתב כי ביחס למי שאינם אזרחי האיחוד, [וישראלים אינם כאלה, ג.ס.ב.] דרישות האיחוד האירופי החל מיום 19/7/13 הינן: דרכון בתוקף לפחות לשלושה חודשים לאחר תאריך היעד להמראה משטח האיחוד האירופי ושהונפק בעשר השנים האחרונות. "As of 19 July 2013, for travelling to Europe, non-EU citizens need a valid passport fulfilling the following criteria: its validity shall last until at least three months after the intended date of departure from the territory of the Member States it shall have been issued within the previous 10 years". מכאן שהדרישה שהעלתה הנתבעת כתנאי להעלאת התובעת על הטיסה לספרד היתה מוצדקת ומעוגנת בדין החל על נסיעה זו ("אמנת שנגן"). אני דוחה את כל טענות התובעת בעניין, שלא נמצא להן בסיס. הסתמכות התובעת על כך שהנתבעת שלחה לסוכני הנסיעות בדואר אלקטרוני את ההנחייה ביום 15/12/13, ובה נאמר כי ההנחיה בתוקף מיום 16/12/13 (מידע שיווקי, נספח 3 לכתב התביעה), אינה משנה את העובדה כי באיחוד האירופי ההנחייה היתה בתוקף מיום 17/7/13 וכי בחינת האירועים הינה לפי מועד הנסיעה, נובמבר 2013 ולא רטרואקטיבית ממועד קבלת הפרסום, דצמבר 2013. גם הפרסומים של חברות תעופה אחרות, שנשלחו לתובעת כסוכנת נסיעות מחברת התעופה טורקית (ת/1) ומחברת תעופה של דרום אפריקה (ת/2) אינן תורמות דבר לתביעה דנן. העובדה שהתובעת בדקה באינטרנט את הדרישות עולה בקנה אחד עם המצב המשפטי לפיו כך היה על אדם סביר לפעול, מקל וחומר שהתובעת הינה סוכנת נסיעות בעצמה וחובת הזהירות שלה מתפרשת גם על הנוסעים, המזמינים ממנה טיסות למדינות האיחוד האירופי. בהינתן כי התובעת הינה גם מנהלת סוכנות הנסיעות, הצד השלישי, יש לדון בטענתה בשם הצד השלישי לפיה היה על הנתבעת לציין בפני התובעת את דרישות הכניסה למדינת היעד (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 3-14). הנתבעת הינה חברת תעופה, שהנפיקה לתובעת כסוכנת נסיעות כרטיס בונוס. תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003 קובעות: 2. א) סוכנות נסיעות תיתן למי שרוכש חבילת תיור שהיא מוכרת (להלן - לקוח) או למבקש לרכוש חבילת תיור כאמור, מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור... 3. פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם כמפורט להלן: ... (3)(ב) מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להלן - מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישת אחרת של מדינות היעד המהווה תנאי כניסה אליהן; חובה זו של סוכנות הנסיעות היתה קבועה בפסיקה שלפני תיקון התקנות, ולאחר תיקונן אין חולק עוד כי החובה למסור את המידע נשוא התביעה, מידע בדבר התוקף הנחוץ של הדרכון, חל על סוכנות הנסיעות, במקרה זה, הצד השלישי, סוכנות הנסיעות, המנוהלת ע"י התובעת. בבר"ע (תל אביב) 2487/01 FLY 4 LESS נ' מיקי פז, 29.8.2002, נקבע: "בהיותה סוכנת נסיעות וספק השירות, עליה החובה המקצועית לספק ללקוח מידע שלם ואמין שהוא בתחום מומחיותה. בענייני נסיעות בא הלקוח לסוכנות נסיעות כאל מומחה שאמור להדריכו ביחס לדרישות ולכל מה שהוא נזקק לו לצורך הנסיעה". בפסיקה מאוחרת יותר חזרו בתי משפט השלום על הכלל לפיו החובה למסור את הפרטים בנוגע למידע נשוא התביעה הינו על סוכנות הנסיעות (ראו למשל את הסקירה המקיפה בתא"מ (שלום תל אביב יפו) 22462/08 חיחינאשווילי תמר נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ). אין בסיס לטענת התובעת לפיה על הנתבעת, המוביל, היתה החובה למסור לה את המידע. הנתבעת יצאה ידי חובתה ואף מעבר לכך, עת ציינה בכרטיס הטיסה והתנאים הנלווים (נספח 5 לכתב התביעה) תנאי החוזה, סעיף 10: "הנוסע חייב למלא אחר דרישות ממשלתיות בנוגע לנסיעתם, להציג מסמכי יציאה, כניסה וכל מסמכים נדרשים אחרים...". הנתבעת הפנתה לחוזה כרטיס תנאי תובלה כלליים של IATA, אך לא מצאתי בכרטיס הטיסה הפנייה אליהם. לא היה מקום להגשת התביעה, בהתחשב בעובדה שהתובעת, סוכנת נסיעות במקצועה, ביקשה לצאת את הארץ ללא עמידה בדרישות מדינת היעד, כלומר ללא דרכון בתוקף לצורך כניסה לספרד ויציאה ממנה, ועל כן ראוי היה לה להודות לנתבעת על העמדתה על הבעייתיות בשדה התעופה בישראל. הנתבעת פעלה כמוביל סביר בכך שעמדה על כך שהתובעת תחדש את הדרכון בשדה התעופה בישראל כנגד תשלום מוגדל בסך 830 ₪, על מנת שתקיים את דרישות מדינת היעד. אני קובעת כי הנתבעת פעלה בסבירות, וסייעה לצמצם את הנזק שהתובעת עמדה לגרום לעצמה בשל יציאתה את הארץ ללא דרכון העומד בדרישות מדינת היעד. כאמור קבעתי כי דרישת הנתבעת היתה נכונה לגופה בהתבסס על דין האיחוד האירופי, לא היתה עליה חובה למסור את המידע לתובעת בעת הנפקת כרטיס הטיסה, החובה לברר את דרישות תוקף הדרכון היתה על התובעת כנוסעת, ובמיוחד כסוכנת נסיעות, והנתבעת פעלה כראוי בשדה התעופה, על מנת שלא להכשיל את התובעת ולגרום לה נזק בהגיעה לספרד. אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת, ומכאן שהודעת צד ג' נדחית אף היא. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. מאחר והתובעת יצגה את צד ג', אין לפסוק הוצאות לטובת צד ג'. המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין. משרד הפניםדרכוןהחזר כספי