כלל הידיעה מול כלל ההמצאה 1. בפסיקת בתי המשפט, נקבעו כללי "הידיעה וההמצאה". פסיקה ענפה קיימת לשתי הגישות, אשר רבים ישבו על מדוכה זו ורבים לשו בעיסה, מי מבין הגישות גוברת או שמא האחרונות משלימות זו את זו. 2. לגישת "הידיעה" יש צורך להוכיח כי נתקיימה ידיעה בפועל קרי, ידיעה של מלוא הפרטים, ידיעה שאינה שנויה במחלוקת וידיעה ממשית ורלבנטית. ככל שקיים ספק בשאלת "הידיעה" אין להתבסס עליה, ויש למנות את המועדים מעת ההמצאה כדין. 3. נקבע, כי ניתן לראות את כלל "הידיעה" של פעולה בהליך המשפטי כחריג "לכלל ההמצאה", אשר נועד לאכוף את כללי סדר הדין האזרחי כרוחם ועל-פי תכליתם. 4. פסק הדין בעניין סרביאן, עוסק בשאלת היחס שבין "כלל הידיעה" לבין "כלל ההמצאה" (ברע"א 1415/04 סרביאן נ. סרביאן (פורסם במאגרים המשפטיים, 17.10.2004) להלן: "סרביאן"). בעניין סרביאן, האירה כבוד השופטת פרוקצ'יה את הסוגיה וציינה כי שני הכללים כלל הידיעה וכלל ההמצאה, חלים למעשה על כל כתבי בי-הדין: "אכן, ניתן לראות את כלל "הידיעה" כחריג לכלל "ההמצאה", אשר נועד לאכוף את כללי סדר הדין האזרחי כרוחם, ועל פי תכליתם האמיתית. תכליתם של כללי סדר הדין לקבוע מסגרת דיונית מוגדרת להליכים אזרחיים בבתי המשפט אשר תאפשר פעולה תקינה ויעילה של המערכת השיפוטית תוך שמירה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין והבטחת "יומם" בבית המשפט.... החובה הקבועה בתקנות לבצע המצאה כדין של כתבי בי-דין לבעלי הדין נועדה להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי שהם צד לו יהיו בידיעתם, וכי מירוץ התקופה לנקיטת הליך משפטי בידי בעל דין על יסוד אותו כתב בי-דין יחל מעת שהומצא לידיו כדין, שאם לא כן עלולה זכותו הדיונית להיפגע. כלל דיוני זה נועד להגן על זכויותיו הדיוניות של בעל הדין והוא נשמר בהקפדה. יחד עם זאת, אם חרף העדר המצאה כדין כאמור, הגיע כתב בי-הדין בפועל לידי בעל הדין וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה, ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום לב, חובה על בעל הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב בי-הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב בי-הדין בידיו, וידיעת תוכנו, לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי המצאה פורמלית של אותו כתב...". 5. לעניין ההמצאה הפורמאלית התייחסה כב' השופטת דורנרברע"א 8402/03 RAYTHEON COMPANY נ' אשברון חב' לסוכנויות ומסחר בע"מ, (פורסם בתקדין, 2003), כלשונה: "אומנם, בפסיקה ובספרות הובעה הדעה, כי הקפדה על קיומן של הדרישות הפורמליות הקשורות לאופן ההמצאה היא תנאי לקיום ההליך בפני בית-המשפט. ראו דברי השופט אליעזר גולדברג ברע"א 324/87 צרצור נ' דלתה (לא פורסם, ניתן ביום 29.5.88) וכן זוסמן, שם, בע' 230. אלא שאין זו הלכה פסוקה, ובמספר פסקי-דין והחלטות של בית-המשפט העליון נקבע כי ניתן לוותר על הדרישות הטכניות הקבועות בחוק ובתקנות אם ניתן להוכיח את ההמצאה בדרך אחרת, ישירה או עקיפה. דעתי היא, כי דרך ההמצאה הינה שאלה טכנית גרידא, ואין בה כדי להשפיע על הסוגיה המהותית של האפשרות לקיים הליך נגד צד, שהוכח כי קיבל בפועל את כתבי הטענות הרלוואנטיים. ראו גם דברי השופט גבריאל בך בע"א 203/84 יעיש נ' אהרון, פ"ד מ(1) 328, בע' 334-333 ובבג"ץ 34/92 אשקר נ' ראש המועצה המקומית כפר כאבול, פ"ד מו(4) 579, בע' 584, וכן השוו לדברי הנשיא אהרן ברק ברע"א 1113/97 אסמאעיל נ' סלימאן ואח' (ההחלטה לא פורסמה, ניתנה ביום 6.4.97)." [ההדגשה שלי - ג.ג.כ]. 6. בעניין גולקו ציין ביהמ"ש כי רק כאשר "הידיעה היא מוצקת וברורה, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה" (ראה רע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 4.11.04)להלן: "גולקו"). 7. ראה גם דבריו של כב' השופט רובינשטיין, בעניין רע"א 449/04 בן אליעזר ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף עפולה, תק-על 2004(4), 2198, בלשונו: "אציין, כי ככלל דעתי נוטה, כפי שגם נאמר ברע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט (טרם פורסם) והאסמכתאות המצוטטות שם לרבות בר"ע 1294/02 תכנית אורטופדיה נ' קופת חולים לאומית (טרם פורסם); בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם), לכך שכאשר ישנה בהירות ראויה באשר להמצאה בפועל, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה הפורמלית. כלל הידיעה עשוי לגבור במקרים כאלה על נושא ההמצאה הפורמלית, משנוצר מעין השתק. ואולם, במה דברים אמורים, כאשר הידיעה היא מוצקת וברורה, ותנאי הוא שכזאת תהא הידיעה, לא פחות."כללים משפטייםכלל הידיעה / כלל ההמצאההמצאת כתבי בי דין