הסכם גירושין פיקטיבי לצורך התחמקות מחובות לנושים

הסכם גירושין פיקטיבי לצורך התחמקות מחובות לנושים ? עניינו של פסק הדין, הוא הכרעה בתביעת התובע לבטל הסכם הגירושין שבין אחותו הנתבעת לבעלה לשעבר - הנתבע, בטענה שהסכם זה הוא הסכם פיקטיבי שנועד להבריח רכוש מפניו כנושה של הנתבע. הרקע ותמצית טענות הצדדים: 1. התובע הינה אחיה של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") וגיסו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). 2. הנתבעים נישאו ב-1985 והתגרשו ב- 2011. 3. ביום 03.07.11 התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה בהסכם הגירושין שבין הנתבעים מיום 06.06.11. 4. לטענת התובע, הבקשה לאישור ההסכם נחתמה והוגשה לבית המשפט בעקבות הליכי הוצל"פ שהתובע נקט נגד הנתבע. 5. התובע הוסיף וטען, כי הנתבעים עדיין נשואים ומתגוררים יחד, בדירתם המשותפת. 6. הן מן העובדות הכרוכות בהגשת ההסכם, והן מתוכנו, כך טוען התובע בתביעתו, עולה שמדובר בהסכם פיקטיבי, שנועד רק להבריח נכסים ממנו כנושה של הנתבע. 7. התובע טען בתביעתו, כי הנתבע לקח את כל כספו, והשאירו ללא אגורה, וכל זאת כאשר התובע לא עובד לאחר תאונת עבודה, ואין לו כל הכנסה, ואילו הנתבעים "חוגגים עם משכורתו השמנה" של הנתבע 1, "ואף עושים צחוק" מן התובע "ע"י שימוש פסול במערכת להימנע מתשלום חובותיהם ו/או של מי מהם". 8. בנסיבות אלה, איפוא, ביקש התובע לבטל את הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין, שבין הנתבעים, וכן ביקש שאורה על סגירת תיק ההוצל"פ של הנתבעת כלפי הנתבע, וביטול הסעדים הזמניים שמכוחו. 9. מנגד, כפרו הנתבעים בתביעת התובע. 10. הנתבעת טענה, כי יש למחוק את תביעת התובע על הסף, וכי התובע בהיותו צד שלישי להסכם שבין הנתבעים, אינו זכאי לבקש ביטולו של הסכם הממון שעשו בני זוג, אשר קיבל תוקף פסק דין. 11. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הסעד של סגירת תיק ההוצל"פ שפתחה כנגד הנתבע אינו בסמכות בית המשפט, ויש להורות על דחיית התביעה. 12. עוד טענה הנתבעת, כי אחיה התובע ממרר את חייה, וגומל לה רעה תחת טובה. הנתבעים עזרו בעבר לתובע, עת סייעו לקבל עבודה ב...., בעת שהיה בהליכי גירושין, ובהליך פשיטת רגל, כאשר עסקיו קרסו. 13. הנתבעת הוסיפה בהגנתה, כי לא ידעה שהתובע הילווה לנתבע כספים, שכן הנתבע נהג לצבור חובות שאין בידו לשלם. לטענתה, התובע ידע זאת, "... ולכן הסתיר מהנתבעת את המזימה שרקח מאחורי גבה. התובע רוצה לגזול את כבשת הרש". לטענתה, התובע ניצל מאחורי גבה את חולשתו של הנתבע להימורים, וכי התובע מפסיד מזה שנים רבות את כל כספו בהימורים. לטענתה, התובע ניצל את מצוקתו ומחלתו של הנתבע ורוצה לעשות עושר ולא במשפט. לטענתה לא בכדי לא מפרט התובע כמה כסף הילווה לנתבע ובאיזו ריבית. 14. לטענת הנתבעת, בינה לבין התובע יש חילוקי דעות קשים ומריבות מזה שנים, עקב התמכרותו של הנתבע להימורים. הנתבעת סבלה מנושי הנתבע, וחשבה להתגרש ממנו כבר לפני שנים, אך הנתבע הפציר בה תמיד שיתקן את דרכיו. הורי הנתבע תמכו כל השנים במשפחה, והפצירו בנתבעת להישאר עם בנם, וכן יש להם ארבעה ילדים משותפים, אך בינתיים אבי הנתבע נפטר ואימו בת 91 חולה וסיעודית. לדבריה של הנתבעת הסכם הגירושין אינו פיקטיבי. 15. לעניין תוכנו של ההסכם טענה הנתבעת, כי רצתה להבטיח את המזונות ולכן עמדה על כך שהמזונות ישולמו ע"י המעסיק של הנתבע, ועקב התמכרותו של הנתבע גם הוא העדיף שהיא תטפל בהחזר ההלוואות שנטל לצורך ההימורים, ביחס לדירה שהושארה לה בהסכם הגירושין. טענה הנתבעת, כי המדובר בדירה קטנה בת 2.5 חדרים שרובצת עליה משכנתא בשיעור של 250,000 ₪, ואשר ההחזר החודשי אותו היא משלמת הוא בסך 3,000 ₪ לחודש. 16. לטענתה של הנתבעת, יש לה בן זוג, אזרח זר מ..., התובע והנתבע מכירים את בן זוגה, והוא הגיש בקשה לאשר לו להמשיך לשהות בישראל, עקב היותם בני זוג. 17. הנתבע, הכחיש אף הוא בהגנתו את טענות התובע בתביעתו. 18. לטענתו של הנתבע, עת היה נשוי לנתבעת, היה בקשר הדוק עם גיסו התובע. אך בזמנים הרלוונטיים לתביעה, לטענתו, היה שקוע באופן קשה בבעיית הימורים והפסיד כסף רב. לטענתו, התובע, ניצל את חולשתו ואף התמכרותו, והציע לו מעת לעת הלוואות כספיות בריבית קצוצה ומופרזת, במטרה שיצליח להשקיט נושים שרדפו אחריו עקב הפסדיו בהימורים. 19. הנתבע הוסיף, כי להערכתו, כלל הסכומים שהוא חב לתובע אינו עולה על סך של 150,000 ₪, אך התובע ניצל את חולשתו, ואילץ אותו לחתום לו על מסמכים שונים עם סכומים מופרזים הרחוקים מהמציאות. 20. לטענתו של הנתבע הוא סיכם עם התובע, כי בשום פנים ואופן לא יגלה את דבר ההלוואות שנתן לו בגין ההימורים וההפסדים - לאישתו אז, היא הנתבעת. התובע, לא עמד בתנאי, ואף ניצל זאת כדי לסחוט את הנתבע ולאלצו לחתום על מסמכים שונים, ובסופו של דבר גם עשה זאת בפועל, היינו גילה לנתבעת, ודבר זה היה בין הגורמים לגירושים. 21. לטענת הנתבע גירושיו מן הנתבעת לא היו פיקטיביים. לטענת הנתבע, ועקב רגשי האשם שחש כלפי הנתבעת, הוא התחייב כלפיה בחיוביו על פי הסכם הגירושין הן באשר לדירת המגורים הקטנה, והן באשר למזונות, ובמיוחד כאשר לשניים מילדיהם המשותפים של הנתבעים יש צרכים מיוחדים. 22. אשר על כן, ביקש גם הנתבע כי אדחה התביעה. דיון מעמדו של התובע: 23. השאלה הראשונה לה אני נדרשת, היא מה מעמדו של התובע והאם יכול הוא כנושה, לדרוש ביטול הסכם בין הנתבעים, נוכח טענתו, כי הסכם זה הוא הסכם פיקטיבי. 24. התובע הפנה אותי בסיכומיו לפסק הדין בעניין ה.פ. (חי) 99/05 וה.פ. 156/05 ענת אוחיון נ' שלום אוחיון ואח', ואולם בכל הכבוד, אין לפסק דין זה ולא כלום לעניין מעמדו של צד ג' המבקש לבטל הסכם בין צדדים סמוכים. במקרה המצוטט ביקשה התובעת פסק דין הצהרתי, שהיא זכאית להיפרע גם מהנתבעת אשר הנתבע (עימו ערכה הסכם גירושין) וכן, כי היא זכאית להיפרע גם מהדירה שזכויותיה עברו אליה מכוח אותו הסכם. הניתוח המשפטי במסגרת פסק דין זה עסק בזכויות נוגדות - ובשאלה איזו זכות גוברת. אומנם יש בפסק הדין התייחסות לכך, כי במידה שהנושה יצליח להרים את הנטל הראייתי, להראות שההסכם הוא פיקטיבי ונועד להבריח נכסים ממנו, כי אז כלפיו (הינו כלפי הנושה) ההסכם יהיה בטל. 25. במקרה הנדון בפני, התביעה שהוגשה הייתה שונה, בתביעה, עתר התובע לבטל מכל וכל את הסכם הגירושין שבין הנתבעים ובכך לתובע - בכל הכבוד - אין מעמד. לכאורה, התובע עונה על הגדרת "בן משפחה", ואולם השאלה, האם יש לו זכות עמידה צריכה להיבחן בהיבט רחב יותר, האם יכול היה לעתור לביטול הסכם הממון שבין הנתבעים כסעד ישיר, אם היה "סתם" נושה? (היינו שאינו בן משפחה) ברור מאליו שהתשובה שלילית. 26. זאת ועוד מה עילת תביעתו של התובע? הוא אינו עותר לבית המשפט מכוח סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ השתכ"ז-1967, שכן אינו מבקש סעד ישיר של הצהרה פוזיטיבית על נכסי החייב ועיקולים, אלא כאמור עותר לביטול הסכם הממון שבין הנתבעים. התובע גם אינו עותר מכוח פקודת פשיטת הרגל, לבטל הענקות שהעניק חייב פוש"ר כדי להבריח נכסיו. ראה למשל פסק הדין בעניין ה.פ. 1065/05 בנק המזרחי נ' צרפתי ואח' (14.12.09) (פורסם במאגר "תקדין"). עוד אציין, כי בפסק הדין 99/05 + 156/05 אוחיון נ' אוחיון (שם), נסקרה ההלכה והפסיקה המשפטית, נקבע שמכוח חוק החוזים ומכוח עיקרון תום הלב, יכול ובית המשפט יהיו בטלים כלפי הנושים, ואולם בעתירה שבפני התובע ביקש לא רק שהסכם הממון שאושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין יהיה בטל כלפיו, אלא גם כלפי נושים אחרים וגם כלפי כולי עלמא ובחלק זה של התביעה - נראה, כי התובע כשל. 28. מכאן איפוא שלכאורה ובהיבט הדר של המשמעות כלפי התובע, יש לו מעמד לטעון, כי ההסכם שבין הנתבעים בטל כלפיו. 29. אגש איפוא לבדוק את השאלה, האם הסכם הממון שקיבל תוקף של פסק דין, אכן הוא הסכם פיקטיבי אם לאו. האם הנתבעים מתגוררים יחד כטענת התובע? 39. התובע טוען בסיכומו, כי "אותות מירמה" מובהקים, המתייחסים להסכם הממון של הנתבעים, היא העובדה, שלטענתו, הנתבעים מוסיפים להתגורר יחד. אקדים ואומר שאין בידי לקבל את טענת הנתבע ולהלן אפרט טעמי: 39.1 העובדה שהנתבע לא שינה את כתובתו במשרד הפנים, וכתובתו נשארה רשומה .. היא עניין טכני גרידא בעיניי. גם העובדה שהתובע פתח תיק הוצל"פ כנגד הנתבע וכך גם כתבי בי-דין כנגד הנתבע (ראה מוצג א' לתיק מוצגי התובע) אין בה ממש, זה עניין טכני גרידא. הנתבע בא לבקר את ילדיו מידי יום, כעולה מחקירתו הנגדית ובהזדמנות זו לוקח דואר המגיע עבורו. הנתבע אמר בחקירתו הנגדית: "... כן, כל המכתבים שמגיעים אלי, אני יודע למה אתה חותר, כל המכתבים שמגיעים אלי, הילדים שלי שולחים את השליח של הדואר לאמא שלי ושאני חותם" (ראה חקירתו הנגדית של הנתבע בעמוד 23). בין אם ילדיו של הנתבע חותמים על קבלת הדואר עבורו, ובין אם מפנים את השליח אל כתובת אימו ב... הסמוכה, אין בכך כל רבותא, ואין בכך הוכחה למגוריו של הנתבע עם הנתבעת. הנתבע הסביר בחקירתו הנגדית, כי גם בגזברות מקום עבודתו הודיע על שינוי הכתובת, אך זה "נקלע" לדבריו, רק אחרי 3 חודשים (ראה עמוד 27 לפרוטוקול), ראה גם הסברו של הנתבע בעמוד 29 לפרוטוקול שורות 28-32, הסבר שנשמע לי אמין, לעניין אי שינוי הכתובת במשרד הפנים, עקב העובדה, שנדרש כמשרד הפנים להביא את אימו הקשישה בת ה-92 הרתוקה לכיסא לצורך שינוי הכתובת. 39.2 הנתבע ענה לשאלתי הישירה, כי הוא גר עם אימו ב.... וכי בדירה מלבדו גרים אימו, אחותו והמטפלת של אימו (ראה עמוד 23 לפרוטוקול שורות 16-17). 39.3 הנתבע אישר בחקירתו הנגדית שנמצא כמעט כל יום בדירת הנתבעת למשך כשעה או שעתיים והבהיר "...כי יש לי שני בנים עם הפרעות קשב וריכוז, הקטן בן 16, יש לו הפרעה רצינית, יש לו בעיה עם השיעורי-בית, את כל כבוד משקלי, אני מפעיל כדי שלא ינשור, את הגדול כבר איבדתי בגלל הפרעת קשב, הוא לא התגייס. יש לי דודה, אחות של אימא, גרה דלת מול דלת, יש לה ילד בן 40 עם תסמונת, לפעמים היא נותנת לי 100 שקל שאני אשב איתו שעה, ואני עושה את זה מרחמים, הוא נורא אוהב אותי. אם תופסים אותי עם פלאפון. ב..., בכל הכבוד, בבית אני לא ישן" (עמוד 28 לפרוטוקול שורות 1-6). 39.4 אחות הנתבע הגב' ר.ב. העידה אף היא והסביר כי "בסלון יושנת המטפלת, אנא ואימא בחדר, ודוד בחדר" (ראה חקירתה הנגדית עמדו 30 לפרוטוקול שורות 27-28). כן אישרה האחות שהנתבע הולך לדירת גרושתו לראות את הילדים למשך שעתיים כל יום וכי הוא "בא אצלי ב-17:00" (ראה עמוד 31 לפרוטוקול). 39.5 בנם של הנתבעים מר ח.ב., העיד שהוא גר בדירה ב... רק עם אימו ואחיו (ראה עמוד 34 לפרוטוקול שורות 23-24) העד גם ענה לשאלתי שאביו אינו ישן אצלם בבית וכי "... הוא בא אחר הצהריים, אחרי העבודה, הוא בא לשעתיים שלוש, הוא עוזר עם האחים שלי, עוזר בשיעורים לאחי ד., אם צריך" (ראה עמוד 35 לפרוטוקול). עד זה עמד בתוקף על דעתו שאביו לא לן בבית, הוא הבהיר שהוא עובד מ-18:00 עד 24:00 "ורוב הפעמים אני בא והוא לא נמצא שם" (עמוד 37 לפרוטוקול שורה 32). 39.6 התובע הגיש לבית המשפט את פלט השיחות של הנתבע מחברת פלאפון (מוצג בימ"ש/2), בניגוד לדעתו של התובע המובעת בסיכומיו איני סבורה, כי ניתן להסיק ממוצג זה, כי הנתבע מתגורר עם התובעת. נציגת חברת פלאפון אשר זומנה לחקירה, השיבה בחקירתה, כי לא ניתן לקבוע מיקום מדויק ממנו בוצעו השיחות וכי טווח הסטייה יכול להיות "במרחק של קילומטר וחצי מהאנטנה" (ראה חקירתה בעמוד 55 לפרוטוקול). מתוך העדויות שנשמעו בפניי, הוברר, כי דירת אימו של התובע מצויה במרחק של "700 או 800 מטר או קילומטר משהו כזה" (עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול) ואחות התובע דיברה על מרחק הליכה ברגל של 20 דקות. הוכח שהנתבע מתגורר בבית אימו, מקום הנמצא בסמיכות לדירת הנתבעת, וכזכור התובע עצמו אישר (ראה חקירתו הנגדית בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 3-4), כי המרחק בין כתובת הנתבעת לכתובת אם הנתבע הוא פחות מ-1 ק"מ. ואם כן - אין בעדות זו משום ראייה כלשהי לטענות התובע. 39.7 אוסיף ואומר בהקשר אחרון זה, כי אין בידי לקבל את טענת התובע בסעיף 7 לסיכומיו: גם עיון במוצג בימ"ש/2 (תדפיסי חברת פלאפון המתייחסים למספר הטלפון הנייד של הנתבע) אין בהם כדי לסייע לתובע. אומנם התדפיס מראה קליטת שיחות גם בשעות הערב והלילה, אך כאמור לעיל הטווח של האנטנה בהתאם לעדות נציגת פלאפון, כי המיקום הנקבע "יכול להיות במרחק של 1.5 ק"מ מהאנטנה" כפי שציטטתי לעיל, אין בידי לקבוע שהמרחק במפה בקו אווירי הוא כזה ולא אחר ודי לי שהמרחק בין בית אימו של הנתבע, שם הוכח, כי הוא מתגורר לעומת בית הנתבעת הוא 700 - 800 מ' או 1 ק"מ כפי שהתובע העיד בעצמו (ראה לעיל). 40. המסקנה, לא שוכנעתי שהנתבעים מתגוררים יחד. האם הצדדים לא התגרשו כטענת התובע? 41. כזכור התובע טען בתביעתו (ראה סעיף 8 לתביעתו) בהתייחס לנתבעים, כי הם "... עדיין נשואים ומתגוררים יחד בדירתם המשותפת..." אומנם בסיכומיו, התובע לא חזר על טענת הנישואים בין הנתבעים, ולכאורה יש לראותו כמי שזנח טענה זאת ואולם אוסיף, כי גם בדיקת התשתית הראייתית מצביע על כך שהצדדים התגרשו ונפרדו זמ"ז. להלן אפרט: 41.1 בין הנתבעים היה קרע משפחתי משמעותי מזה שנים ארוכות עקב התמכרותו להימורים של הנתבע, ועם השנים עזב הנתבע את הבית והצדדים התגרשו. ראה סקירתו בסעיף 34 לפסק הדין וסעיפי המשנה שבו. 41.2 התובע בעצמו ענה בחקירתו הנגדית, כי אין לו ידיעה אישית על טענתו, כי גירושי הנתבעים אינם אמיתיים. כאשר נשאל התובע מה מקור ידיעתו ענה (עמוד 8 לפרוטוקול), כי הוא נסמך על דברי אחותו ודו"ח פלאפון. אחות זו, הגב' א.ק. הודתה שיש לה סכסוך ממושך עם הנתבעת, ולדבריה היא יודעת שהנתבע אצל הנתבעת, כי פעם אחת שמעה את קול הנתבע בדירה בשעה 24:00 בהיותה מחוץ לדירה (ראה חקירתה הנגדית בעמוד 16 לפרוטוקול). עדה זו לא הייתה אמיני בעיני, וכאשר שאלתי אותה מפורשות כמה ראתה את הנתבע השיבה (בעמוד 16 לפרוטוקול) "אולי שלוש פעמים", הוספתי ושאלתי האם עליי להסיק שהנתבע גר שם על סמך אמירה זו, והעדה השיבה "... זה שיקול שלך, את הקובעת...". לדברי אותה עדה (עמוד 16 לפרוטוקול): "ש. בשעה 24:00 שמעת את הקול של ד.. ת. בדיוק עברתי עם חברה שהיא שכנה שלה ושמעתי את הקול של ד., אני עברתי במדרכה ושמעתי את הקול של ד.. עברתי ליד התריסים. גם כשהלכתי לקופ"ח ראיתי אותו ליד הבית כמה פעמים". 41.3 גם דבריו של התובע לא היו אמינים בעיני. התובע הודה, כי הלווה לנתבע (גיסו אז) כספים ב- 12 אחוז ריבית (עמוד 6 לפרוטוקול) הוא ידע יפה לאיזו מטרה ניתנים הכספים וטרח להסתיר זאת מן הנתבעים, מנגד העיד התובע שהנתבע "בכה לו בעבודה" שהנתבעת "הולכת עם ...." (עמוד 8 לפרוטוקול), כך שהיה ער למשבר בחיי הנתבעים ולעובדה שהנתבע מהמר כפייתי, בניגוד לדבריו, אם אכן כפי שהעיד שיחסיו עם הנתבע הם רק "שלום שלום" (עמוד 9 לפרוטוקול), מדוע הלווה לנתבע כספים? התקשיתי להאמין גם לתובע. 41.4 הנתבעת הוכיחה, כי מזה זמן, יש לה חבר, מר ו.ל. שהוא עובד זר מרומניה. הנתבעת הוכיחה, כי אותו לורנצו חבר שלה "הרבה שנים מ-2006, 2007" (ראה חקירתה בעמוד 47 לפרוטוקול שורה 31) והוסיפה והבהירה (בעמוד 48 לפרוטוקול שורות 5-8): "ש. יש לך חבר מ- 2006 והתגרשת רק ב- 2011. אני מתאר לעצמי שד. ידע על קיומו. ת. הוא ידע, היחסים לא היו טובים. אנחנו לא חיינו כזוג לא היה לנו אישות, אי אפשר היה להמשיך את החיים האלה, הבן זוג הזה תמך בי אחרת הייתי קורסת ונמצאת בבית משוגעים עם 4 ילדים, יש לי גם שני ילדים בעייתיים, כל אחד גם זכאי להמשיך לחיות את החיים שלו". 41.5 העד ו.ל. העיד שהוא גר בדירה שכורה על שמו ועל שם הנתבעת ב... 42. המסקנה, וראה איפוא שהקרע בין הנתבעים היה ממושך ומשמעותי, הצדדים התגרשו ודרכיהם נפרדו, ואין מאום בטענת התובע. סיכומו של דבר: 43. התובע לא הרים את הנטל הראייתי להוכיח "אותות מירמה" באשר להסכם הגירושין שבין הצדדים, ולא שוכנעתי כי הסכם זה נעשה, כדי להבריח רכוש מן התובע, או רק כדי להבריח רכוש מנושים אחרים... העברת הזכויות בדירה לנתבעת הייתה אמיתית והקרע היה אמיתי. 44. התביעה נדחית איפוא. 45. התובע ישא בהוצאות התביעה לרבות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. חוזהגירושיןהסכם גירושיןחובנושה