ראיות חיצוניות בפרשנות צוואה

ראיות חיצוניות בפרשנות צוואה בע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817 (1999) (להלן: "פס"ד טלמצ'יו") הבחין הנשיא (כתוארו אז) ברק בין פרשנות במובן הצר לפרשנות במובן הרחב. הפרשנות במובן הצר נשארת בגבולות לשון הצוואה ובמסגרתה לא יכול הפרשן ליתן ללשון הצוואה מובן שהלשון אינה יכולה לשאת. תחילה יש לנקוט בפרשנות מסוג זה ורק לאחר מכן יש לבחון האם חל אחד מ"המצבים המיוחדים", אשר יצדיק הפעלת פרשנות במובן הרחב והתחקות אחר אומד דעתו של המצווה גם מחוץ ללשון הצוואה. באותם מצבים מיוחדים אין להסתפק בפרשנות דו שלבית, ואין להסתפק בלימוד אומד דעתו של המצווה רק מתוך לשון הצוואה, אלא יש לפנות גם לנסיבות חיצוניות. (ראו פסק דינו של כב' הש' הנדל בבע"מ 8300/11 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 2.8.12)). המלומד שמואל שילה הביא בספרו, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, סעיפים 1-55, נבו הוצאה לאור, התשנ"ב-1992, מקרים בהם ניתן לפנות לנסיבות חיצוניות בפרשנות צוואה. אחד המקרים הוא כשהצוואה ניתנת לפירושים שונים. לרוב השאלות המתעוררות כשמדובר בפירושים אפשריים שונים אינן מעמידות פירוש מקיים מול פירוש שאינו פוסל, שהרי אז הפירוש המקיים עדיף, אלא פירוש מקיים לטובת פלוני מול פירוש מקיים לטובת אלמוני. במקרה זה מדובר בחיפוש אחר אומד דעתו של המצווה ולכן אפשר להביא ראיות נסיבתיות חיצוניות לצוואה. (ראו בעמ' 456 דוגמה בדבר הוראה בצוואה לזוכה ולרעייתו, בזמן שבעת כתיבת הצוואה ובעת קיומה היה הזוכה נשוי לנשים שונות).צוואהירושהראיות