תניית בוררות בהסכם פירוד בין בני זוג עניינה של החלטה זו בשתי בקשות אותן הגיש המבקש כנגד המשיבה: בקשה להעברת הבוררת מתפקידה שהוגשה בתיק ת"ב 37835-03-13. בקשה למתן סעד זמני לעיכוב הליכי בוררות שהוגשה בתיק תמ"ש 42125-02-14. רקע כללי: 1. הצדדים בני זוג, שחיו כידועים בציבור משנת 2003. 2. ביום 8/11/2012 נחתם בין הצדדים הסכם שכותרתו "הסכם פירוד" [להלן: "הסכם הפירוד"]. 3. סעיף 7.4 אשר קובע כדלקמן: "כל מחלוקת לגבי חוזה זה ו/או ביצועו, שלגביה הצדדים לא יצליחו להגיע לכלל הסכמה, תוכרע על ידי עו"ד ..... שהצדדים ממנים אותו כבורר דן יחיד ופסיקתו תחייב את הצדדים דבר ועניין. חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררין." 4. ביום 19/3/13 הגישה המשיבה כנגד המבקש בקשה לצו עיקול זמני, מכח סעיף 16[א][5] לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 [להלן: "חוק הבוררות"], וצו בית המשפט לענייני משפחה [בוררות בענייני משפחה], תשנ"ו- 1996, וזאת עד למתן פסק דין בתביעת בוררות אותה הגישה בהתאם להוראות הסכם הפירוד.ביום 22/3/14 ניתנה החלטתי ובה ניתן צו עיקול כמבוקש. 5. לאחר ש..... סירב לשמש בורר בין הצדדים, כמפורט במכתבו מיום 24/4/13, ניהלו הצדדים תחלופת מכתבים לבחירת בורר חלופי ובהסכמתם נבחרה הבוררת עו"ד ...... יצוין כי המבקש הוא זה שהציע את שמה והמשיבה הסכימה, תוך שב"כ מציין על קיומה של הכרות מוקדמת עם הבוררת במכתבו מיום 9/5/13 וכדבריו: "למען הגילוי הנאות, אציין כי עו"ד ... ואני שוכנים באותו בנין משרדים [בנייני התאומים ברמת גן], כי ניהלנו סכסוך בין בני זוג [שהסתיים בהסכם], כי אנו מתראים מידי פעם במסעדה באיזור וכי בעלה ואני למדנו יחדיו באוניברסיטת תל-אביב לפני למעלה משנות דור." 6. למרות שמידע זה היה בידיו כבר מיום 9/5/13, נתן המבקש הסכמתו למינוי הבוררת, וב"כ אף ציין במכתבו מיום 12/5/13 כי: "בהמשך למכתבך כאמור בס' 1 לעיל, וכפי האמור בשיחתנו הטלפונית, גם אני מכיר את עו"ד ..... מעבודה שוטפת משני צדי המתרס ואולם בטוחני כי היא תעשה עבודה טובה וישרה ואין בכך כל חולק." 7. ביום 7/7/13, הודיע ב"כ המשיבה לבית המשפט כי הצדדים הסכימו על זהות הבורר שתהא עו"ד ....., כי ב"כ המבקש הנו עו"ד ......, ונקבעה ישיבת בוררות ראשונה ליום 13/8/13. 8. ביום 27/10/13 הוגשה הודעה על החלפה ייצוג ובה הודיע ב"כ הנוכחי של המבקש כי נטל על עצמו לייצג את המבקש בתיק זה. ביום 31/10/13, הודיע המבקש שהוא עומד להגיש בקשה לביטול עיקולים, וביקש להותיר התיק פתוח לשם כך. 9. ביום 17/11/13 הגיש המבקש בקשה לביטול העיקולים שהוטלו, וזאת מאחר ולטענתו, לא מילאה המשיבה אחר הוראות התקנות מכוחן הוטלו העיקולים, לרבות הפקדת התחייבות עצמית וערבות. 10. ביום 8/12/13 ניתנה החלטתי לפיה הבקשה לביטול עיקולים נדחתה, וכן הוריתי על התליית ההליכים בתיק ת"ב 37835-03-13 עד מתן פסק דין בתביעת הבוררות.הצדדים החלו בהליך הבוררת, הגישו כתבי טענות, וביום 2/3/14 היתה אמורה להתקיים ישיבת הוכחות. בעקבות פנייתו של המבקש לבית המשפט הודיעה הבוררת לצדדים על ביטול ישיבות ההוכחות וביקשה הוראות בית המשפט לגבי המשך הליכי הבוררות. הבקשה להעברת הבוררת מתפקידה: 11. ביום 26/2/14 הגיש המבקש בתיק ת"ב 37835-03-13 בקשה להעברת הבוררת מתפקידה, וזאת בהתאם להוראות ס' 11 לחוק הבוררות.המדובר בבקשה האוחזת 94 עמודים, עמוסה בפרטים ועובדות, שמרביתן מתייחסות למחלוקת עצמה שבין הצדדים, ולנסיבות חתימת הסכם הפירוד. 12. בכל הנוגע לבקשה להעברת הבוררת מתפקידה, מעלה המבקש מספר טענות כדלקמן: א. המבקש טוען לקיומה של הכרות מוקדמת בין הבוררת לבין ב"כ המשיבה, לעניין זה מפנה לתכתובת שהוחלפה בין הצדדים, לגבי מינויה של הבוררת ......., וטוען כי ב"כ לשעבר עו"ד .......לא יידע אותו בדבר ההכרות עם הבוררת. ב. המבקש טוען שלא חתם על הסכם בוררות וכי ב"כ הקודם לא פירט לפניו את המשמעות הכספית הכרוכה בניהול הליך הבוררות. אילו נדרש היה עובר לתחילת הליך הבוררות לאשר הסכם כאמור או את שכר טרחת הבוררת, היה מבהיר כי עלויות אלו הנן מעבר ליכולתו הכספית. ג. המבקש מפנה לתביעה שהוגשה על ידי המשיבה לבית הדין לעבודה, לאחר תחילת הליכי הבוררות, בגין דרישתה לקבלת פיצויי פיטורין, הלנת שכר, ימי חופשה, דמי הבראה ועוד, וסבור כי אף הגשת תביעה זו מעקרת מתוכן את הליכי הבוררות שבין הצדדים. 13. עם מינויו ב"כ הנוכחי של המבקש, לאחר שבחן את כל החומר המצוי בתיק, בדק האחרון עם המבקש האם ידוע לו הכרותה המוקדמת של הבורר וב"כ המשיבה, ורק אז, נודע למבקש, לטענתו, אודות הכרות זו, ומיד הודיע כי לא ימשיך לשתף פעולה בהליך הבוררות עד אשר יובאו הדברים להכרעתו של בית המשפט המוסמך, כך לדבריו. 14. המבקש מלין על החלטותיה של הבוררת לאחר הודעתו על הפסקת הליכי הבוררות, ולדבריו התעלמה הבוררת מכל בקשותיו לפרט את טיב יחסיה עם ב"כ המשיבה, והמשיכה להוציא תחת ידה החלטות, ולפיכך, נוצר בליבו חשש כבד כי אין ליתן אמון בניהול הליך הבוררות על ידי הבוררת. 15. המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי יש לדחותה מחמת המטעמים כדלקמן: 16. הצדדים חתמו על הסכם הפירוד ופעלו על פיו, כולל בכל הנוגע לתניית הבוררות. הפניה לבוררת ....... נעשתה בעקבות הצעתו של המבקש, כאשר ב"כ שני הצדדים חשפו את היכרותם עמה עוד טרם תחילת הליכי הבוררות. ההכרות בין ב"כ המשיבה לבוררת שטחית ביותר, כמפורט במכתבו מיום 9/5/13 [ר' ס' 5 לעיל], והוא הודיע על כך מיד לאחר שקיבל את שמה מב"כ המבקש, אשר אף לו הכרות שטחית עמה. 17. הליכי הבוררות החלו, והם מצויים בשלב מתקדם, כאשר המבקש הגיש כתב הגנה, וכן תביעה לביטול הסכם הפירוד ולהשבת כספים. תואמו בין הצדדים מועדים ונקבעו שני מועדים אליהם הוזמנו שירותי הקלטה. 18. שינוי עמדתו של המבקש נעשה רק לאחר חילופי הייצוג בחודש נובמבר 2013, ולאחר שב"כ הנוכחי הודיע על ביטולו החד צדדי של הליך הבוררות. למרות מחדליו של המבקש, נתנה לו הבוררת מספר רב של הזדמנויות לתקן את מחדליו, הכל על מנת שטענותיו תשמענה. לדיון שנקבע ביום 18/11/13 לא התייצב המבקש מסיבותיו, ובאותו דיון ניתנו הוראות על הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת הוכחות. 19. המשיבה טוענת כי המבקש השהה את פעולותיו במכוון, והמתין מאז חודש נובמבר 2013 ועד לחודש פברואר 2014, כ- 100 ימים טרם שביצע מהלך לביטול הליך הבוררות, ועשה כן רק שבוע טרם מועד ההוכחות, במועד מתוכנן ומתוזמן. 20. המבקש אף סירב לשאת בעלויות הבוררות. לפיכך, נאלצה המשיבה לשלם אף את חלקו, זאת על מנת לקיים ההליך במועדו, זאת חרף מצבה הכלכלי הקשה, שבעטיו נאלצה אף ללוות כספים ממכרים, ועד כה שילמה לבוררת סך של 42,000 ₪. התנהלותו של המבקש הנה בחוסר תום לב, בשיהוי ניכר שמטרתו לגרום לה לנזק מיותר, והכל על מנת להתחמק מחובתו לפעול בהתאם להסכם הפירוד עליו חתם. 21. המשיבה טוענת כי אין לאפשר מצב שבו צד להליך בוררות יפעל למינוי בורר, יקבל את סמכותו, יטען טענות במסגרת הבוררות, ובאחת, יחזור בו מפעולות אלו ויבקש לבטל את מינויו של הבורר עליו הסכימו הצדדים, שהחל את מלאכתו. 22. הבוררת הגישה תגובה לבקשה. לטענתה, נוכח הגילוי מצד שני הצדדים, בדבר היכרותם עמה, לא היה כל מקום מצידה להוסיף בעניין זה, שכן כל העובדות היו ידועות לצדדים. אין בעובדה כי משרדה ממוקם באותו בניין משרדים בו מצוי משרד ב"כ המשיבה כדי ליצור פגם בכשרות המינוי, כך גם לגבי הליך לפני מספר שנים בו ייצגה הבוררת לקוח, שמולו ייצג ב"כ המשיבה את הצד שכנגד, כך גם לגבי העובדה שבעלה של הבוררת למד באוניברסיטה עם ב"כ המשיבה, לפני שנת 1988 ומאז אין לו כל קשר מקצועי או אחר עם ב"כ המשיבה. 23. הבוררת מוסיפה וטוענת כי היא שלחה לצדדים את הסכם הבוררות במכתבה מיום 12/11/13, ואליו צורף מכתבה ובה נאמר: "ככל שישנן למי מבעלי הדין השגות / הערות בקשר עם הסכם הבוררות, אבקש להביאן לידיעתי, לפני ישיבת הבוררות הקבועה לתאריך 18/11/13." 24. הבוררת מפנה לעובדה שטענותיו של המבקש החלו להישמע רק לאחר חילופי הייצוג, עת הודיע ב"כ הנוכחי כי אינו מתכוון לקחת חלק בהליך, שאז "נולדה" הדרישה לגילוי קשריה עם ב"כ המשיבה. לטענתה, המבקש רשאי היה לפנות לבית המשפט מיד ובסמוך למועד העלאת הטענות, אך הוא לא עשה כן אלא בחלוף חודשים רבים, ובסמוך למועד ההוכחות. מהכלל אל הפרט: 30. לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בפני, ושקלתי טענות הצדדים לכאן ולכאן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת הבוררת מתפקידה להידחות, ולהלן יפורטו נימוקי. 31. אינני מקבל את הטענה כי הבוררת לא מילאה אחר חובת הגילוי. כזכור, המבקש הוא זה שהציע את שמה של הבוררת, והכרותה השטחית עם ב"כ המשיבה [בדומה להכרות עם ב"כ המבקש דאז], היתה ידועה לצדדים מתחילת הדרך. העובדה שקיימת הכרות עם מי מהצדדים, היא כשלעצמה אינה מספקת על מנת ליצור עילה להעברת הבורר מתפקידו, וכאמור, יש לבחון האם התקיים המבחן הדומה לעניין בקשה פסלות שופט קרי "חשש ממשי למשוא פנים". 32. למעט אותה הכרות שטחית, לא מצאתי כל טעם של ממש לנטען על ידי המבקש, ובעניין זה מקבל אני את הסברה של הבוררת בתגובתה, לפיה נוכח היותם של נתונים אלו שוליים וזניחים ביותר, יחד עם העובדה כי הם היו ידועים לצדדים מתחלופת המכתבים, לא היה כל מקום להעלות נושא זה פעם נוספת כדרישת המבקש. 33. אינני מקבל את הטענה לפיה ב"כ הקודם של המבקש לא ידע אותו בעניין זה, שכן חזקה היא על עורך דין המייצג לקוח, שהעביר לידיו את כל המידע הדרוש. כך גם אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש בעניין הסכם הבוררות וההתחייבות הכספים הכרוכה, שכן לא ראיתי כל התייחסות מצידו להסכם הבוררת שנשלח אליו. 34. עיון בפרוטוקול ישיבת הבוררות מיום 18/11/13 [עמ' 8 ואילך], מעלה כי הנושא עלה, ואילו היה המבקש טורח לקחת חלק בהליך, מן הסתם יכול היה להעלות בפני הבוררת טענותיו, וזאת בזמן אמת, ובדרך מקובלת. 35. עיון בהודעה אותה הגיש המבקש במסגרת הליך הבורות ביום 14/11/13, ובה עתר לביטול לביטול הליך הבוררות, מעלה כי המבקש סבור שיש לבטל את הליך הבוררות, נוכח פנייתה של המשיבה בתביעה לביה"ד לעבודה. אין בבקשה זו כל התייחסות לטענה לפיה יש לבטל הליך הבוררות נוכח ההכרות המוקדמת בין הבוררת לב"כ המשיבה, זאת למרות שמידע זה היה בידי המבקש כבר באותה עת. מתקשה אני להבין מדוע לא טרח המבקש להעלות טענה זו מיד כאשר נודע לו אודותיה, ולכל המאוחר בסמוך לאחר החלפת הייצוג. 36. גם בבקשה לביטול עיקולים, אותה הגיש המבקש לבית המשפט ביום 17/11/13 לא ציין המבקש, את העילות לביטול הסכם הפירוד, ולמעט אמירה כללית בס' 4, לא הוסיף נתונים נוספים, והסתפק בטענה כללית לפיה המשיבה הפרה את הסכם הפירוד. המבקש לא הזכיר כלל את טענתו לפיה יש להעביר הבוררת מתפקידה נוכח הכרות מוקדמת עם מי מהצדדים. 38. בענייננו, לא מצאתי בבקשה כל טעם לשיהוי הממושך שחל בהגשת הבקשה, משך למעלה משלשה חודשים תמימים, ועד ימים אחדים טרם שמיעת ההוכחות. קשה להשתחרר מהרושם כי המבקש בחר את המועד להגשת הבקשה, ימים אחדים טרם מועד ההוכחות, על מנת לסרבל ולעכב את הליך הבוררות, וזאת בחוסר תום לב. 39. מעבר לאמור אציין שלא מצאתי כל פגם באופן תפקודה של הבוררת, ועיון בהחלטות ובפרוטוקול ישיבת הבוררת מעלה כי הבוררת ביצעה את מלאכתה באופן מקצועי, יעיל והגון ביותר. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, הבקשה להעברת הבוררת מתפקידה נדחית. הבקשה לסעד זמני לעיכוב הליכי בוררות: 40. ביום 20/2/14 הגיש המבקש כנגד המשיבה תביעה לביטול הסכם הפירוד ותניית הבוררות שנכללה בו. במסגרת הליך זה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי בוררות, וזאת עד למתן פסק דין בתביעה. 41. המבקש חוזר על טענותיו שטענו במסגרת הבקשה להבערת הבוררת מתפקידה, וטוען כי יש מקום ליתן צו כמבוקש על מנת לשמור המצב הקיים, מאחר ולטענתו, הליכי הבוררות מצויים בשלב מקדמי וטרם נערך דיון הוכחות. 42. המבקש סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ומתן צו כמבוקש אף לא יפגע במשיבה, מאחר ומועד פירעונם של התשלומים המגיעים לה בהתאם להסכם הפירוד טרם הגיע, וזכותה עתידה להתגבש, אם בכלל, בחודש אפריל 2015. 43. המשיב טוען כי מאז חודש נובמבר 2013, פנה לבוררת והודיע על רצונו להפסיק את הליכי הבוררות, אך למרות החלטת הבוררת מיום 17/11/13 על המשך הליכי הבוררות, בחר שלא להופיע לישיבה שנקבעה ליום 18/11/13. 44. המשיבה מתנגדת לבקשה,זאת הן בתגובתה, והן בכתב הגנתה, שם טענה כי יש להורות על עיכוב הליכים בתובענה מכח הוראות ס' 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968. 45. באופן כללי מדובר באותם נימוקים שפורטו על ידי המשיבה בבקשה להעברת הבוררת מתפקידה, לרבות העבודה כי המבקש הוא זה שהציע את עו"ד ....., כי הוא ידע היטב על הכרותה השטחית עם ב"כ המשיבה, כי הליך הבוררות מצוי בשלב מתקדם, לאחר שהוגשו בו כתבי טענות, ואף תביעה נוספת מצד המבקש, וכי הבקשה והתביעה הוגשו בשיהוי ניכר, ובמועד מתוכנן ומתוזמן על מנת לעכב ולעצור את הליך הבוררות תוך יצירת עובדות בשטח. 46. המשיבה טוענת כי הבקשה מוגשת בשיהוי רב, ובחוסר תום לב, שכן המבקש לא טרח לציין בבקשה את מלוא העובדות הצריכות, ובפרט העובדה שהוא זה שהציע את זהות הבוררת. הבקשה לוקה בשיהוי ניכר היורד לשורשו של עניין, ואין כל הסבר מדוע המתין המבקש למעלה מ- 3 חודשים טרם שהגיש הבקשה. 47. המשיבה הסתמכה על הסכמתו של המבקש להליך הבוררות, השקיעה בהליך זמן וכסף, ואין כל נימוק ממשי בגינו יש להורות על עיכוב הליכים. בנוסף, לטענתה, המבקש לא הראה כי לתביעה סיכוי של ממש, וכי המדובר במקרה פשוט של הפרת הסכם ומעשיו של המבקש כיום נועדו על מנת להתחמק ממילוי התחייבויותיו. 48. המשיבה טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן במסגרת הסכם הפירוד על המבקש לשלם לה סכומים חודשיים כדמי תמיכה, ולמרות שמאז שנחתם הסכם הפירוד חלפו 15 חודשים, שילם המבקש רק עבור שני חודשי תמיכה, זאת בניגוד להוראות ההסכם. 49. כל הסעדים להם זכאית המשיבה הנם כספיים, ולפיכך, לכל היותר תחויב המשיבה להשיב למבקש את הכספים שיועברו אליה, ואין מדובר בנזק בלתי הפיך. מהכלל אל הפרט: 55. לאחר ששקלתי טענות הצדדים לכאן ולכאן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות להידחות. 56. הבוררות בעניינם של הצדדים החלה זה מכבר, בהסכמתו של המבקש. שינוי עמדתו של המבקש נעשה רק לאחר חילופי הייצוג, ולא מצאתי בבקשה כל טעם של ממש בגינו יש להורות על עיכוב הליכים. 57. כפי שקבעתי בבקשה להעברת הבוררת מתפקידה, אינני סבור שיש ליתן משקל ממשי להכרות השטחית בין ב"כ המשיבה והבוררת, זאת בפרט מאחר והדברים היו ידועים עוד בטרם תחילת ההליך ומינוי הבוררת. 58. אכן, כפי שנקבע בפסיקה, באם תתקבל הבקשה, משמעות הדבר היא מתן כח בידי צד להליך בוררות להפסיק את ההליך בכל עת, ואין להשלים עם מצב בלתי רצוי זה. 59. גם כאן, לוקה הבקשה בשיהוי ממשי היורד לשורשו של עניין, ולא מצאתי כל הסבר, מניח את הדעת, מדוע המתין המבקש פרק זמן כה משמעותי טרם שהגיש את הבקשה. דומה שיש בסיס לטענה כי מעשיו של המבקש נעשו בחוסר תום לב, וקיים אכן חשש שהמועד להגשת הבקשה אינו מקרי ונועד למנוע ולעצור את הליכי הבוררות. 60. זאת ועוד, המדובר בחיובים כספיים, ולא מצאתי כי למבקש יגרם נזק בלתי הפיך באם ימשכו הליכי הבוררות עד סיומם. במקרה זה, מאזן הנוחות אף נוטה לטובת המשיבה, שכן, אכן כיום נמנעים ממנה תשלומים חודשיים המגיעים לה לכאורה ע"פ הסכם הפירוד. סיכום: 61. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. הבקשה להעברת הבוררת מתפקידה נדחית. ב. הבקשה לעיכוב הליכי בוררות נדחית. ג. לבקשת המשיבה, ומכח הוראות ס' 5 לחוק הבוררות אני מורה על עיכוב הליכים בתמ"ש 42125-02-14. ד. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, ובנוסף, בהוצאות הבוררת בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. תניות בחוזהחוזהיישוב סכסוכיםתניית / סעיף בוררותבני זוגבוררות