מזונות שיקומיים (זמניים) לידועה בציבור המבקשת הגישה תובענה שכותרתה "מזונות ידועה בציבור (דמי הסתגלות)" ובמסגרתה בקשה למזונות משקמים זמניים. שני הצדדים יהודים, הם מעולם לא נישאו, לפיכך בהתאם לסעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט- 1959 אין חובה על המשיב מכוח הדין האישי לשאת במזונות המבקשת. עילת התביעה מתבססת על הטענה כי בין בני הזוג התקיימה מערכת יחסים של "ידועים בציבור" ומכאן זכאותה של המבקשת לדמי הסתגלות. אומנם הפסיקה הכירה ביצירת חיוב למזונות לידועה בציבור לאחר פירוד, מכוח הסכם מפורש ו/או מכללא ואף מכוח העקרונות הכללים של יושר צדק ותום לב. (ראה רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני פ"ד נח(2) 213 וכן ע"א 805/82 פ"ד לז(1)). עם זאת, במקרה דנן נטושה מחלוקת בין הצדדים באשר להגדרתם כ"ידועים בציבור". ההכרעה בשאלת זכאותה של המבקשת למזונות לאחר פירוד מכח היותה ידועתו בציבור של המשיב הינה כבדת משקל ועליה להתברר בהליך העיקרי לאחר שמיעת ראיות. לאור האמור, הרי שבטרם ידון בית המשפט בשאלה האם התובעת זכאית למזונות משקמים זמניים, יש להכריע בשאלה האם הייתה ידועתו בציבור של המשיב. הסעד לו עותרת המבקשת בבקשה לפסיקת מזונות זמניים כתב התביעה זהה לסעד בתיק העיקרי. בנסיבות בהן קיימת מחלוקת מהותית אודות עצם החיוב בתשלום מזונות, מצאתי מקום להחיל את הכלל הרגיל לפיו בית המשפט לא ימהר להעניק סעד זמני אשר כמוהו כסעד המלא הנדרש בתביעה העיקרית. לפי כלל זה, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בשיקול הדעת ולהימנע מלהעניק הסעד הזמני, אלא לאחר שישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות המהותית, אשר מבקש הסעד טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי יגרם לו נזק בל יתוקן אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש (רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4) 225, עמ' 228-229). מזונותידועים בציבור