התניית קבלת הגט בהסדרת כל העניינים הרכושיים והממוניים תחילה אינה יכולה להיחשב לגיטימית. הרי כל חיוב נשוא ההסכם שבין הצדדים ניתן היה ליישום וביצוע בין באמצעות תביעה בבית המשפט לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995 ובין אם בהוצאה לפועל. זאת ועוד, הצדדים לא קשרו בהסכם כלל בין ההתחייבויות הממוניות לבין סידור הגט. מכל מקום, בית המשפט מתרשם כי מדובר היה בתירוצים דחוקים שכל מטרתם לעכב סידור הגט ולהותיר התובעת עגונה עד אשר יבוא הנתבע על סיפוקו באמצעות שיפור עמדות ו/או כריתת חוזה אחר. גם הבעת רצונו של הנתבע 'לשלום בית' בפני בית הדין הרבני היא בבחינת "לעג לרש".לא זו בלבד שהצדדים היו פרודים מזה כשנתיים עת נערך ההסכם ביניהם ונפתחו ההליכים בבית הדין הרבני, אלא שמדובר בסכסוך מר שבמסגרתו נתבקשו וניתנו כנגד הנתבע צווי הגנה ומניעת הטרדה מאיימת, בגין פניות של הנתבע למקום עבודתה של התובעת והוצאת דיבתה רעה בפני מעסיקיה. זאת ועוד, כזכור לי מאותם הליכים ותסקירים שהוגשו במהלכם, כי עניין הפרידה היה סופי, מוגמר, החלטי ובלתי הפיך לאור הסכסוך המר של הצדדים. במצב דברים זה וכאשר הצדדים קובעים הסדרים מוחלטים של פירוק שיתוף, איזון משאבים, מזונות ומשמורת בהסכם שמקבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט, עתירה לשלום בית בבית הדין הרבני היתה לא יותר מ"מתרגיל טקטי" להארכת הקץ. עובדה היא שגם "תרגיל" זה לא סייע בידי הנתבע ובית הדין חייב למעשה הצדדים להתגרש. הנתבע לא עתר בתביעה לביטול הסכם לבית משפט זה. הניסיון לעתור לשינוי הסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין באופן עקיף אגב התניית ביצוע הגט לשם כך בבית הדין הרבני בעניין הגט ואגב עיכוב הגט, אין לקבלו. מ.א. אינה בת ערובה של א.א. וההסכמה המקורית לסדר את הגט לא היתה ואינה מותנית בשום תנאי. זה המקום להאיר, כי מקום שבית הדין הרבני קובע שבעל דין רשאי היה להתנות הגט בתנאים, כי אז ייתכן שיימנע בית המשפט מקביעה שיפוטית שהנתבע הפר בחוסר תם לב חיוב חוזי להסדיר הגט בהסכמה וכבר מצאנו דיונים ענפים בכך בפסיקה רבנית (ראו למשל תיק רבני גדול 0027-21-1 פלונית נ' אלמוני, (29/08/2004, פורסם במאגרים)) ; רבני (נת') 9707-21-1 פלוני נ' פלונית (12/05/2008, פורסם במאגרים)). עם זאת הבחינה תמיד תהיה של בית המשפט לענייני משפחה בתביעה שמתבררת בפניו והתוצאה תמיד תהא תלוית נסיבות.סרבנות גט