פיצוי על סרבנות גט בבית משפט אזרחי: התנגדות הרבנות

פיצוי על סרבנות גט בבית משפט אזרחי: התנגדות הרבנות בתי המשפט האזרחיים בכלל ובתי משפט לענייני משפחה בפרט, עורכים הבחנה בין מעשה הגט שכל כולו בסמכות ייחודית של בית הדין הרבני לבין תביעת פיצויים בגין סרבנות גט. בתי המשפט קבעו במספר רב של מקרים, כי ההליך האזרחי/נזיקי מבוסס על עילות שאינן מהדין האישי אלא מדיני הנזיקין והחוזים והעובדה שההתנהגות ה"מזיקה" קשורה לאי מתן גט אינה מכניסה את העילה הנזיקית לתחום "ענייני נישואין וגירושין" אשר בסמכות ייחודית של בתי הדין (ראו למשל: עמ"ש (ת"א) פלונית נ' פלוני, (23/1/14, פורסם במאגרים), תמ"ש (ראשל"צ) 7030/01 פלונית נ' אלמוני (11/12/2005, פורסם במאגרים)). עם זאת, דומה כי אין חולק שנכונות בתי המשפט לענייני משפחה לפסוק פיצוי נזיקי בגין סרבנות גט מהוה גורם למתיחות בינם לבין בתי הדין הרבניים. רוב דייני בתי הדין הרבני תומכים בגישה שאין לבית משפט לענייני משפחה סמכות לחייב בעל דין יהודי בפיצוי כספי בגין סירובו לסדר הגט וכי מדובר בעניין שמצוי כולו בסמכות עניינית ייחודית של בית הדין הרבני. זאת ועוד, בתי הדין הרבניים סבורים, כי פסיקת פיצוי שכזה, עלולה לגרום לכך שגט שיינתן מאוחר יותר על ידי בן זוג שחויב בפיצוי, ייחשב לגט מעושה ובכך נגרם נזק דווקא לבעל הדין שזכה בפיצוי. במספר פסקי דין של בתי הדין הרבניים מצאנו הנחייה של בית הדין הרבני הגדול לערעורים לפיה, אין לסדר גט עד אשר תביעת הנזיקין בבית המשפט לענייני משפחה תימחק (ראו: רב' (גדול) 7041-21-1 פלונית נ' פלוני, (11/3/08) ; רב' (גדול) 8455-64-1 פלוני נ' פלונית (17/09/08) ; רב' (נת') 272088/6 פלוני נ' פלונית (23/1/11)). באחד המקרים אף פנה דיין בית הדין הרבני בנתניה (לעיל) בבקשה לגורמי המשפט בישראל, להימנע מטיפול בתביעות הנזיקין. לדבריו: "מטרתם הרי להטיב עם מגישי התביעה, אולם בפועל נגרם להם נזק ישיר ועגמת נפש. הליכים אלו מביאים את התיקים למבוי סתום, והם הם הגורמים לעגינות של שנים". מדובר איפוא בסוגיה המצויה במחלוקת משפטית של ממש בין הערכאות (לסקירה מקיפה בעניין ראו בהרחבה : בנימין שמואלי, "פיצוי נזיקי למסורבות גט", המשפט יב (ספר זיכרון לשופט עדי אזר ז"ל) (2007) 285 ; בנימין שמואלי, "הדור הבא של תביעות נזיקין בגין סרבנות גט כדי להשיג את הגט וכלל האחריות של קלברזי ומלמד, משפטים מא(1) 192 ; יחיאל קפלן ורונן פרי, "על אחריות בנזיקין של סרבני גט", עיוני משפט כח(3) 773 - 869 ; יפעת ביטון, "עניינים נשיים, ניתוח פמיניסטי והפער המסוכן שביניהם - מענה ליחיאל קפלן ורונן פרי", עיוני משפט כח(3) 871)). מתיחות זו בין הערכאות עומדת היא תדיר לעיני שופט המבקש לדון ולהכריע בתביעה לפיצוי בגין סרבנות גט. יש להיזהר מהתערבות יתר, נזיקית, בתחום סידור הגט, שמא לא רק הגט בין הצדדים הקונקרטיים הוא שיוכתם בחשש של "גט מעושה", אלא שהשימוש התדיר בכלי הנזיקין, עלול ליצור חשש מכאן והלאה לגבי כלל הגיטין המבוצעים (תמ"ש (קר') 48362-07-12 פלוני נ' פלונית (28/02/2013, פורסם במאגרים)). זהירות זו היא הנותנת, כי יש אף להיזהר בפסיקת פיצוי גם באמצעות כלים אחרים דוגמת אלה הלקוחים מדיני חוזים ודיני תם הלב. אך הזהירות, שמא תאמר המתיחות, אינם חזות הכל. בסופו של יום עסקינן בהסדרה שיפוטית של התנהגות אנושית. מדובר בהתדיינות משפטית בגין נזקים שנגרמים בשל הפרת חיוב חוזי שלא בתם לב. עמידה מן הצד בחוסר מעש שיפוטי רק מטעמי זהירות משדרת חולשה והתעלמות מחובת בעלי דין לעמוד בהתחייבותם. הדבר אף עלול לסכל יישוב סכסוכים באמצעות הסכמים. המקרה שבפני, אינו מקרה של סרבנות גט מובהקת. מדובר יותר "בתכסיסנות גט". שכן הצדדים הסכימו בבית המשפט להתגרש בהסכמה. כך גם הצהירו בבית הדין הרבני חודש מאוחר יותר. וחרף כך החליט הנתבע שלא לעמוד בהסכמתו או בהתחייבותו זו. להתנהגות זו יש מחיר ויש תוצאה מבחינה חוזית. זאת ללא כל קשר למעשה הגט בפועל. בנוסף, סבורני, כי מקום שכבר סודר הגט בפועל והתביעה מבקשת לבוא חשבון עם מפר ההתחייבות באופן רטרוספקטיבי, שוב לא מתעורר באותה עוצמה החשש מפני "גט מעושה" כאמור. זאת ועוד, הבהרתי כי לא רק שיקול זה עומד לעיני בית המשפט בתביעות מעין אלו, אלא גם החיוניות בהגנה על אינטרסים סבירים של בני זוג שעורכים הסכם גירושין וכוללים התחייבות או הסכמה הדדית להתגרש. התעלמות שיפוטית מכך שבן זוג מתחייב ליתן גט כחלק מהסכם גירושין שמאושר בפניו ומתן יד לטקטיקה של סרבנות גט, אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד המשמשים נר לרגלי חברה יהודית ודמוקרטית נאורה. סרבנות גטפיצוייםרבנות