הפרת הסדרי ראייה ע"י האם / סנקציות נגד הורה האם מפרה באופן חוזר ונשנה החלטות של בית המשפט, במה שמתפרש כדפוס פעולה מגונה. לא זו בלבד שהאם לא נזהרת בכבודו של בית המשפט, היא נוהגת כמי שמערכת אכיפת החוק אינה חלה לגביה. בדיון התבצרה האם בעמדתה כי על האב לפגוש את הקטינה במרכז קשר, בטרם תתרצה לאפשר לו לפגוש את בתו בצורה חופשית ונטולת פיקוח. מדברי האם התקבל הרושם כי אין היא ששה לקבל עליה את עול הדין ולאפשר לאב להיפגש עם הקטינה בהתאם להסדרי הראייה שנקבעו זה מכבר. אכיפת הסדרי ראיה החלטה ו/או פסק דין שניתנים על-ידי בית המשפט יכולים לצאת מן הכוח אל הפועל בכמה דרכים. הנחת המוצא היא כי בעל דין שקיבל פסק דין לטובתו יכול להוציאו אל הפועל באמצעות לשכת ההוצל"פ מכוח חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. יאים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא אהרן ברק, כתוארו אז, שהוזכרו בבג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 404, 414 (1994): "יהיו האמצעים אשר בית המשפט מפעיל בפסק דינו אשר יהיו, אין לו אמצעים לקיום פיקוח ובקרה נמשכים ויעילים על המתרחש מחוץ לכתלי בית המשפט... אין גם לשכוח כי הוצאתם של פסקי דין לפועל אינה עניין לשופט. כוח ההוצאה לפועל נתון לרשות המבצעת... תפקידו מסתיים עם ההכרעה בסכסוך". בידי בית המשפט ניתנו סמכויות אכיפה נוספות, ובהן הטלת סנקציות כספיות מכוח ביזיון בית המשפט. הלכה פסוקה היא כי ההליכים על-פי פקודת ביזיון בית המשפט נושאים בעיקרם אופי אכיפתי - אזרחי ולא עונשי-פלילי, והם מיועדים לסייע לבעל הדין אשר לטובתו ניתן צו בית המשפט להשיג את קיום הסעד שקיבל. לפיכך, מקובל לומר כי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט "צופה פני עתיד" (ראו: ע"פ 5177/03 מור נ' דר-משק פרחים "דן" ( מיום 4.4.2004). המקור הנורמטיבי להפעיל הסנקציה נגד ההורה המפר הסדרי הראייה במקרה כגון דא אינו פקודת ביזיון בית המשפט, אלא הסמכות הנרחבת הנתונה לבית המשפט מכוח הוראות חוק הכשרות, לרבות סעיף 68 לחוק. בהקשר לכך, האיר השופט סילמן בדברי טעם: "מקור זה מאפשר הטלת חיוב, אף ישיר, ביחסים בין ההורים (שלא מול אוצר המדינה), והינו תחת 'מעטפת' של גורמי טיפול; ההליך נותר בדלת אמות דיני המשפחה, ולא במסגרת הליך פלילי או קוואזי פלילי, וכך גם השיקולים הראויים לו. לא עוד 'בהירות הפסק' או דרכי ההמצאה, אלא טובת הקטינה".הסדרי ראיה