סרבנות גט היא מעשה העולה כדי עוולת רשלנות בנזיקין לפי הוראת סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בשורת פסקי דין נקבע כי בן-זוג הממאן להתגרש, ללא סיבה ראויה ולגיטימית לסירובו זה, מבצע כנגד בן-זוגו עוולת רשלנות (ראו למשל: " () 23464-10-09 א.ש. נ' ד.ש. (6/10/2011, פורסם במאגרים); " (-) 46820-03-10 אלמוני נ' פלונית, (4/9/2012 פורסם במאגרים); " (-) 44248-05-10 ש.כ. נ' ש.כ. (5/9/2011, פורסם במאגרים);תמ"ש (י-ם) 39371-09-12 ש.ב.ע. נ' י.צ.ב.ע. (10/12/2013, פורסם במאגרים)). יסודות עוולת הרשלנות הם כידוע: קיומה של חובת זהירות, הפרת החובה, נזק וקשר סיבתי בין קרות הנזק להפרת חובת הזהירות ; חובת זהירות מושגית קיימת מעצם טיבו של קשר הנישואין ומערכת היחסים הקיימת בין בעל ואישה והדברים ברורים וידועים ואין צורך להכביר מילים בעניין זה (ראו פסק דינה של חברתי, כב' השופטת מימון בתמ"ש (י-ם) 39371-0-12 לעיל המסכם הדיון הפסיקתי בסוגייה). חובה זו בוודאי הפכה למשמעותית יותר, כאשר הצדדים כרתו חוזה גירושין כולל וקבעו והצהירו בבית המשפט, כי יסדירו הגט בהסכמה וכי מדובר מעיקרי ההסכם. נזקיהם של בעלי דין שהינם מסורבי גט הינם על פי רוב נזקים בלתי ממוניים. אומרת על כך כב' השופטת מימון: "סרבנות הגט מהווה, בראש ובראשונה, פגיעה קשה בזכות היסודית של בן הזוג לאוטונומיה, זכות הנתונה לכל אדם באשר הוא אדם. פגיעה בעטיה נותר אדם כבול לקשר נישואין בו אינו חפץ עוד; פגיעה בעטיה נפגעת זכותו של אדם למימוש עצמי, לחירות ולכבוד. פגיעה פסולה זו באוטונומיית הפרט הינה לב ליבו של העניין, והוכרה כשלעצמה כראש נזק בר-פיצוי" (תמ"ש (י-ם) 39371-09-12 לעיל בפסקה 45). כב' השופטת מימון סיכמה בפסק דינה לעיל כמעט את כל מקרי סרבנות הגט שנדונו בפסיקה וניסחה משוואה מסויימת לקביעת היקף שיעורי פיצוי בתביעות מסוג אלו כדלהלן: "...מסקירת הפסיקה המפורטת לעיל, ניתן לזהות מספר גורמים אשר משפיעים על גובה הפיצויים הנפסקים בגין סרבנות גט, העיקרי שבהם, מטבע הדברים, הינו מינו של הנתבע - האם מדובר בבעל סרבן גט או באישה סרבנית גט. סכום הפיצוי כאשר הגבר סרבן גט גבוה בממוצע בכמעט פי שלושה מסכום הפיצוי שנפסק כאשר האישה היא הסרבנית. אף יש התחשבות בשאלה האם במועד פסק הדין נותר העיגון בעינו או שבינתיים הותרו קשרי הנישואין בין הצדדים, וכן הושפע סכום הפיצויים כאשר דובר באישה דתיה מסורבת גט (אשר מפאת אמונתה הדתית נמנעת כליל מקשרי זוגיות עם גברים אחרים טרם התגרשה). למען הסר ספק יודגש, כי אין מדובר ב"תג מחיר" והפיצויים שנפסקים כל מקרה ומקרה תלויים בנסיבותיו הקונקרטיות הנבחנות לעומקן.... אציין כי באשר לסכומי הפיצויים המושתים על גבר סרבן גט, בעניין זה האחידות קטנה יותר, סכומי הפיצויים מגוונים יותר, וכמו כן נקבעו ברבים מן המקרים פיצויים מוגברים לטובת אישה מסורבת גט, זאת לעומת גבר מסורב גט, שאז כמעט ולא נקבעים פיצויים מוגברים. בהקשר הנדון מצאתי לנכון להזכיר גם את הפיצוי הניתן ללא הוכחת נזק בגין הוצאת לשון הרע (סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965) או בגין פגיעה בפרטיות (סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981)..... במובנים רבים דומה פגיעה זו למחדל של סרבנות גט, גם בו יש קושי בהוכחת הנזק המדוייק שנגרם לנפגע וכימותו. כמו כן, טיב הנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מסרבנות גט דומה לפגיעה בפרטיות או להוצאת לשון הרע, במובן זה שמדובר בנזק בלתי ממוני, ובלתי קצוב, שעיקרו פגיעה בכבוד האדם מהיבטים שונים. על כן, יש טעם להחיל גם במקרה של סרבנות גט חיוב בשיעור דומה, ולהשית על סרבן גט בתשלום פיצויים לבן זוגו הנפגע עד לסכום 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, בדומה להסדר הנזכר. עם זאת, כיוון שסרבנות גט הינה מחדל בעל אופי נמשך ורציף על פני הזמן עד למועד הגט, בשונה מהוצאת לשון הרע או פגיעה בפרטיות שהינן על פי רוב אירועים ספציפיים בנקודות זמן מסויימות ושאינם בעלי אופי רציף ומתמשך, נראה סביר לקבוע כי גובה הפיצוי שייפסק לאישה מסורבת גט יהיה מחצית מן הסכום האמור, דהיינו 25,000 ₪, לכל שנה של סרבנות גט, וסכום זה אף תואם את מרבית הפסיקה הנזכרת לעיל במקרים דומים. בתביעה הנוכחית עסקינן בסרבנות גט ביחס לתקופה שתחילתה בחודש 4.2012 ועד מועד פסק דין זה, דהיינו בתקופה של כ-21 חודשים. בהתאם ובהמשך לפסקי הדין הנזכרים ביחס למקרים של סרבנות גט מצידה של אישה כנגד בעלה, יש להעמיד אפוא את שיעור הפיצויים במקרה הנדון על סך של 43,750 ₪." (תמ"ש (י-ם) 39371-09-12 לעיל בפסקה 56-57).סרבנות גטעוולת הרשלנותרשלנותרבנותנזיקין