אמא שמנסה "להרחיק" את האבא מהילד שלו: עמדת בית המשפט

אמא שמנסה "להרחיק" את האבא מהילד שלו: עמדת בית המשפט השופטת ציינה כי האם אינה מכירה במקומו של האב בחיי הקטינה, בזכויותיו וחובותיו כלפיו, בין השאר עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, ופועלת לטרפוד הקשר המיטיב בין האב לקטינה". במצב בלתי נסבל זה שבו האם אינה מכבדת החלטות שיפוטיות ועושה מהן חוכא ואיטלולא, יש לנהוג עמה לפי בית שמאי ולכפות עליה הר כגיגית. פירוש הדבר כי אם האם לא תקיים אחר קביעות בית המשפט ותמשיך לפעול בניכור הורי כלפי האב, תישקל בכובד ראש נטילת המשמורת הבלעדית מידיה. זאת, חרף חזקת הגיל הרך ובכפוף לבדיקת מסוגלות הורית מצד האב. מסוגלות הורית משמעותה יכולתו של אדם להתעלות מעל עמדותיו ורגשותיו למען ילדו, והורה שאינו מאפשר את הקשר הטבעי שבין ילדו לבין ההורה האחר, כפי שעינינו חוזות בנידון דידן, הרי שבהתנהגות זו הוא מפגין הלכה למעשה העדר מסוגלות הורית באופן שפוגע בטובת הקטין. השופטת ציינה: שופטים בתוך עמם יושבים, ואינני יכולה להתעלם מהקולות הנשמעים במחוזותינו בעניין ביטול חזקת הגיל הרך (בחינה הנעשית באופן יסודי ומקיף על-ידי ועדת שניט שהמלצותיה טרם אומצו בחקיקה). מאידך, מודעת אנוכי היטב לגישתו של בית המשפט העליון הנוהג ליישם ככלל את חזקת הגיל הרך (ראו לאחרונה: בע"מ 1858/14 פלוני נ' פלוני, מיום 3.4.2014). ברם, ישנם טעמים כבדי משקל, כפי שנאמר בהליך הנזכר לעיל, שבהתקיימותם ניתן יהיה לסטות מחזקת הגיל הרך, כמשמעה בסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק"). לצורך הדיון, אביא את לשון הסעיף: "לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". דעת מלומדים רבים הינה כי חזקת הגיל הרך אינה מוחלטת ובוודאי שאינה מהווה חזות הכול. בסוגיית משמורת נשקל כל מקרה על-פי נסיבותיו, ורק טובת הילד הספציפי אשר עניינו ניצב על המדוכה, עומדת בבסיס הכרעתו של בית המשפט (ראו: בג"צ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה (1) 453;ע"א 493/85 שם נקבע כי חזקת הגיל הרך היא רק אחד השיקולים, ולא שיקול בלעדי, בנוגע לקביעת המשמורת). יסודות עיקרון-העל של טובת הילד מנויים בסעיפים 15 ו-17 לחוק. ההכרעה צריכה להיות מושתתת על מכלול הראיות שהונחו בפני בית המשפט, לרבות חוות דעת מומחים ופקידת הסעד לענייני סדרי דין, התנהגות ההורים ומסוגלותם להציב את טובת הקטין מעל שיקוליהם האישיים. פשיטא, כי צד אשר פועל בניכור הורי כלפי הצד האחר יש בכך כדי לפגוע במישרין בטובתו של הקטין, באופן כזה שאינו יכול להגשים את זכותו הטבעית לקשר רגשי ועמוק עם ההורה המנודה. תדע כל אם עבריה, העושה שימוש ציני ומבאיש בחזקת הגיל הרך, כי במידור האב או בהדרתו מחייו של הקטין היקיר לשניהם אין היא מענישה את האב ומעצימה את ניצחונה עליו, כי אם פוגעת מניה וביה בקטין; בצורך ההכרחי שלו לחוות דמות אבהית לשם התפתחותו בכל אספקט של החיים. התנהגות זו של האם עלולה לשמש כחרב פיפיות בבוא היום, עת יגדל הילד ויהיה בעל מחשבות עצמאיות, או אז תהיינה בו הבינה והדעת להעלות בפני האם שאלות שאין לבטלן במחי יד בדבר פשר הרחקת האב מחייו כקטין. ואיכה תשיב האם כאשר יתחוור לילדה-שלה שפעלה בדרך עקלקלה וללא לאות על מנת להפריד בינו לבין אביו מולידו? שותפה נאמנה אנוכי לעמדתו של חברי כב' השופט יהורם שקד בכל הנוגע לדוקטרינת חזקת גיל הרך, כפי שמצאה ביטוי בתמ"ש 8309-06-11 ק.ש נ' מ.ע.ב ( מיום 9.2.2012): "כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה היטיב להביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך. המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צורכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו". הוסיף בטעם כב' השופט שקד בפס"ד לעיל: "במשפט קטינים, מן המפורסמות שעקרון טובת הילד הינו העיקר ומפניו ייסוגו כל יתר העקרונות. קיים חשש מובנה כי אם וככל שבית המשפט יטה ליתן חשיבות כלשהי לחזקת הגיל הרך, עלול הדבר לפגוע בטובתו של הילד הספציפי. לא דיון עקרוני לנו או דיון שאמור להיות מושא למחקרים משפטיים ולא לנו לקבוע מסמרות בשאלת טובתם של כל הילדים, אלא דיון בשאלת משמורתו של הילד, קרי: דיון פרטני בשאלת משמורתו של הילד הספציפי שעניינו הובא לפתחו של בית המשפט. לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק - מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אמה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה". אם כן, נמצאנו עד כה למדים כי טובת הקטין, והיא בלבד, תעמוד בלב ההכרעה של בית המשפט בעניין משמורת, בעוד שחזקת הגיל הרך אינה בבחינת מלכות שמים. עוד השכלנו כי צד שפועל בניכור הורי, דוגמת האם שבנידון, עשוי הדבר להיות בעוכריו, שעה שבהתנהגותו פוגע הוא בטובת הקטין. בתמ"ש (ת"א) 87471/00 פלוני (קטין) נ' פלוני ( מיום 8.1.2004), העניק כב' השופט גל גוטזגן, כתוארו אז, סקירה ענפה על חשיבות דמותו של האב בחיי ילדיו, בצירוף דוגמאות לשלל אירועים המתרחשים בעולמו של קטין, מילדותו ועד בגרותו. וכך נכתב שם: "השפעת דמות האב על חיי-הקטין - משכילים אותנו אותם מחקרים - רבת משמעות היא. מדובר בהשפעה רחבה, שזרועותיה חובקות תחומים שונים ומגוונים, מתמתחות ומגיעות מרגע הולדתו של הצאצא עד קצה חייו ואפילו נוגעות בעתיד ילדיו, יוצאי חלציו שטרם באו לעולם. המחקרים בהם מדובר ובהם עוד נדון הרבו לבחון את ההשפעה שיש לדמות האב על חיי הזכרים במשפחה דווקא". בהמשך מביא כב' השופט גוטזגן מחקר שבחן התפתחותם של ילדים בזמן שהורה אחד נעדר תכופות מחייהם: "פארל בחן, בין-היתר, את הנושא של ילדים שגדלו בעקבות גירושי הוריהם רק עם הורה אחד, ואת ההשפעה שהייתה לעובדה זו ולטיב הקשר עם ההורה הלא-משמורן (האב) על הילדים. לטענתו, ככל שהאב מעורב יותר בחיי הקטין, כך הילד נפתח בקלות רבה יותר לסביבה, יוצר קשרי-אמון ומכניס אנשים חדשים לחייו. לעומת זאת ילדים אשר אין דמות אב בחייהם עשויים לפתח סימפטומים שונים המעידים על קשיים נפשיים, כגמגום, הרטבה, סיוטי לילה, עוינות-יתר כלפי מבוגרים ועוד. מדובר בבעיות פסיכולוגיות שלובשות ופושטות צורות שונות ומשונות, אבל בסיסן אחד". בסיכומו של דבר, הוצגה מסקנה ברורה כדלקמן: "עולה מהמפורט לעיל כי קיומה או אי-קיומה של דמות אב בחיי-הקטין, מיום היוולדו, עשוי להוות עבור הקטין 'קרש-קפיצה' לחיים עצמם, מיום לידתו ועד היותו הוא בעצמו הורה. קיומה של דמות האב עשוי להוות תומך ומגן, בדיוק כשם שאי-קיומה עלול להוביל את הקטין אל פי תהום ופחת". ניכור הורי