הוראה משתמעת בצוואה / הוראה מפורשת בצוואה

הוראה משתמעת בצוואה / הוראה מפורשת בצוואה צוואתו של אדם כוללת בחובה הן את הוראותיה המפורשות והן את הוראותיה המשתמעות. בפרשת טלמצ'יו עמד על כך כבוד הנשיא ברק בציינו: "לשון הצוואה, הקובעת את גבולותיה, יכול שתהא מפורשת ויכול שתהא משתמעת. אכן, 'האמירה' בצוואה אינה חייבת להיות מפורשת. היא יכולה להיות משתמעת. מתחם האפשרויות הלשוניות - ממנו 'נשלפת' המשמעות המשפטית - משתרע על לשון מפורשת ועל לשון משתמעת. משמעותה של לשון הצוואה היא מפורשת כאשר היא מועברת לקורא מתוך המובן המילוני של הלשון על רקע הקשרה. משמעותה של לשון הצוואה היא משתמעת כאשר היא מעבירה לקורא מובן שלא מתוך המובן הלשוני של הלשון (על רקע הקשרה). היא נקבעת על פי כללי הבלשנות והשכל הישר. טול מצווה, הקובע כי במותו יעבור רכושו לפלוני, ואם פלוני ימות בלא ילדים, יעבור רכושו לאלמוני. משתמע מלשון הצוואה הוראה שלפיה אם פלוני נפטר והוא משאיר אחריו ילדים, עובר הרכוש לילדיו של פלוני. הדבר לא נאמר במפורש. הדבר משתמע. אכן, לשון הצוואה משתרעת לא רק על מה שהוסדר בצוואה במפורש, אלא גם על מה שהוסדר בצוואה במשתמע... משנקבעה כי משמעות פלונית היא משתמעת, היא מהווה חלק מלשון הצוואה, כמו המשמעות המפורשת verba illata est inesse videntur (מילים משתמעות נחשבות כנכללות)". (ע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי נג (2) 817, 828). על המשמעות המשתמעת למד השופט, תוך שהוא מנחה עצמו "בשכל ישר, בצדק וביושר כהלכתם"(ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330, 335). הכללים להסקתה של משמעות משתמעת הם כללים של לשון והגיון בריא. לא נדרש כי הסקה משתמעת זו תהא חיונית או הכרחית. די בכך שהיא הגיונית וסבירה. כמובן, בקביעת המשמעות המשתמעת יש לנהוג בזהירות. "השאלה אינה מה רצה המצווה לומר ולא אמר. השאלה הינה מה אמר המצווה, גם אם אמירה זו אינה מפורשת אלא משתמעת" (פרשת טלמצ'יו, עמ' 828;ע"א 5500/94 בלאו נ' פרידמן, פ"ד נ(3) 384, 392). ודוק: המשמעות המשתמעת קובעת את הפוטנציאל הלשוני של הצוואה. הוצאת פוטנציאל זה מהכוח אל הפועל נעשית על פי אומד דעתו של המצווה (סעיף 54 לחוק הירושה). על אומד דעת זה למד השופט מלשונה (המפורשת והמשתמעת) של הצוואה, ומתוך הנסיבות (ע"א 490/99 הקדש מנחם ובלומה אטינגר נ' תנחום אבן טוב, פ"ד נז(5) 145, 156). צוואהירושה