הסכם גירושין פיקטיבי עקב העובדה שלא הייתה קודם תביעה סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, קובע "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל"... חוזה למראית עין הוגדר בפסיקת החוזה שבו הצדדים מסכימים ביניהם כלפי חוץ על הסדר משפטי מסויים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. ראו ע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד ל"ג (3)576; ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד נ' אולצ'ק פ"ד נ(2)41. יודגש, כי בפסק הדין האחרון, הודגש, כי לא כל הסכם המבריח נכסים מנושים הינו בהכרח חוזה למראית עין, כל עוד הקרע בין הצדדים אמיתי ואפילו במסגרתו לכאורה הועברו נכסים גם כדי להבריחם מנושים, אין מדובר בהסכם למראית עין, שכן ההעברה עצמה הינה אמיתית. ראה גם ה.פ. (ת"א) 1060/05 בנק המזרחי נ' צרפתי (שם). אבחן איפוא את התשתית הראייתית שהונחה בפני ואבדוק עד כמה היא עולה בקנה אחד עם טענת התובע לפיה התגלו אותות מירמה באופן שיש בהם כדי ללמד שהסכם הגירושין הוא חוזה פיקטיבי, או במילים אחרות חוזה למראית עין הניתן לביטול כלפיו. התובע טוען בסיכומיו, כי לכאורה ניתן להקיש מ"נסיבות חתימת ההסכם מבלי שקדמה לכך תביעה ע"י מי מהנתבעים" וכאשר הנתבעים לא היו מיוצגים - כי הכוונה הייתה הברחת נכסים. אומר מיד שאין בידי לקבל טענה זו. כידוע, קובעות הוראות סעיף 3(ג) לחוק בי המשפט לענייני משפחה תשנ"ה-1995 כדלקמן: "כל עניין שלגביו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לפי חוק זה, גם אישור הסכם בקשר אליו במשמע, אף אם אין תלויה ועומדת אותה שעה תובענה לגביו, ובית המשפט יהיה רשאי לתת להסכם תוקף של פסק דין". בנוסף לטיעון המשפטי האמור לעיל, נראה שגם התשתית הראייתית אינה תומכת במסקנתו האמורה לעיל של התובע, ולהלן אמנה הדברים: הוכח, כי בין הנתבעים לבין עצמם היה קרע משפחתי משמעותי ונוהלו ביניהם הליכים משפטיים לפני שהתגרשו, כך סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, אשר לא נסתר, וכך באשר לסעיף 13 בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע. הוכח, כי הנתבעת פנתה לייעוץ משפטי כבר בשנת 2007 באשר להגשת תביעת גירושין כנגד הנתבע ושקלה הליכי פירוק שיתוף. התובע עצמו העיד שלנתבעים היה משבר בזוגיות, ראה חקירתו הנגדית של התובע בעמוד 9 לפרוטוקול. גם עדת התביעה מס' 2, הגב' א.ק, ענתה בחקירתה הנגדית, כי הנתבעים "לא תמיד" הסתדרו טוב ראה עמוד 19 לפרוטוקול שורות 14-15. גם בחקירתו הנגדית של הנתבע, הודף הנתבע את טענת התובע, לפיהן כביכול הסכם הגירושין עם הנתבעת נחתם רק עקב פתיחת תיק ההוצל"פ של התובע, להלן אצטט הדברים מעמוד 25 לפרוטוקול: "ש. אני אומר שחתמתם על הסכם הגירושין אחרי שקיבלתם את התביעה של רפי. ת. היא פתחה תיק שנים לפני עם אחותי, אבא שלי החזיק אותי בשיניים אל תעזוב את הבית ואת הילדים, וכל המשפחה יודעים את זה, כל העדים האלה שאתם מביאים כולם מכניסים להם מילים, הם משקרים בבית משפט, גם מרשך ידע את זה, הייתי מצלצל אליו בלילה, לפחות בבימ"ש תגידו אמת, ולא זה האנס הזה שאף אחד לא הסכים לקבל אותו הכניסו לו מילים לפה, 7 שנים אני מוציא אותו מהבית סוהר, הפסדתי ימי עבודה ודלק, לפחות תגידו את האמת". ראה גם חקירתו הנגדית של הנתבע בעמוד 29 לפרוטוקול שורות 20-26, בה מודה התובע על כך שהנתבעת מקיימת קשרים רומנטיים עם אחרים. כן ראה חקירתה הנגדית של אחות הנתבע גב' ר.ב. בעמוד 30 לפרוטוקול המעידה על המשבר בחיי הנישואין של הנתבעים (שורות 30-32). המסקנה, אין ללמוד מן העובדה שהצדדים הגישו הסכם גירושין לאישור בית המשפט, בלא שהוגשה קודם תביעה על כך שהסכם הגירושין לכאורה פיקטיבי. להיפך דווקא מן התשתית הראייתית שהוצגה בפניי נראה, כי משבר הנישואין בין הנתבעים היה אמיתי ומתמשך. האם הסכם הגירושין הוא פיקטיבי על פי תוכנו? בסיכומיו תולה התובע רבות בניתוח הוראות ההסכם, לדעתו אין הוראה המחייבת אותו לפנות הדירה, כי סכום המזונות לקטין מופרז והתנגשות בין סעיף המזונות לסעיף 7(ג) להסכם לפיו יועברו לנתבעת כל הכנסות הנתבע, באופן שלא יישאר כל מאום בידי הנתבע. לאחר ששקלתי בדברים, החלטתי לדחות טענות התובע בהסתמך על טענות הנתבעת ולהלן אפרט: אומנם לנתבעים יש רק קטין אחד בבית, אולם יחד עם הנתבעת, גר בדירה עוד ילד של הצדדים וכי שני ילדי הצדדים שגרים בבית סובלים מבעיות קשב וריכוז. ראה גם הסברה של הנתבעת בעמוד 46 לפרוטוקול שורות 13-16 מהם אצטט להלן: "... אני מחזיקה ארבעה ילדים עם הוצאות גדולות מאוד. יש לי ילד בעייתי בגיל 20 פלוס, הוא לא עובד, יש לי הוצאות רפואיות עליו, יש לי עוד שני ילדים עם בעיות קשב וריכוז קשות, צריך לרוץ לפסיכיאטרים ופסיכולוגים, הבן הגדול מעשן זה לא פשוט. יש לו הוצאות מאוד גדולות, אני גם לא עבדתי". הנתבעת ויתרה על זכויותיו הפנסיוניות של הנתבע, אשר הנתבע צבר במקום עבודתו. ראה דבריה בחקירתה הנגדית של הנתבעת בעמוד 44 לפרוטוקול שורות 2-3. דברים המדברים בעד עצמם. הנתבעת לבדה המשיכה לשלם את המשכנתא הרובצת על הזכויות בדירה, לטענתה בסך של 3,000 ₪ לחודש. עיון בהסכם מראה שהעברת הכנסות הנתבע אל חשבון הנתבעת (ראה סעיף 7א' להסכם נשוא תמ"ש 12461-06-11), ייעשה כדי שהיא תפרע עבורו מכספים אלה את ההלוואות שנטל, בהתחשב בהתמכרותו של הנתבע להימורים, הסבר הנתבעים נשמע סביר. יצויין, כי בעת אישור ההסכם, נשאל הנתבע מדוע הוא עושה, כך ענה: "אני עובד ב..., אני משתכר כ-9,000 ₪ נטו. אני אעביר למבקשת 7,500 ₪ כולל המזונות, אני קיבלתי עכשיו קודם כמנהל מחלקה, ובאוגוסט ספטמבר 2011 אני אשתכר 12,000-13,000 ₪ לחודש" (ראה עמוד 1 לפרוטוקול בתמ"ש 12461-06-11). הנתבע מסביר בחקירתו הנגדית (עמוד 26 לפרוטוקול), כי משכורתו הועברה במשך תקופת מה אל ח"ן הנתבעת, כיוון שעקב תביעה מבנק לאומי חשבונו היה מעוקל, ועקב כך היא יכולה הייתה להעביר אליו סכום מינימלי למחייה. להלן אצטט מתשובותיו של הנתבע בחקירתו הנגדית בעמדו 27 לפרוטוקול, דברים המדברים בעד עצמם: "ש. בהתאם להסכם לא השארת לך הכנסה. ת. אין לי הכנסה, הכל עיקולים. זה חוק, זה לא מרצוני. מרשך לוקח 4,000 ₪ כל חודש, בנק לאומי לוקח 2,000 ₪ כל חודש, מזונות 3,000 ₪. במקום העבודה שלי אמרו שבגלל שאני גרוש 2,000 ₪ מגיע לי. יש לי הורדות קבועות של הביטוחים של הילדים, נכנס לי לבנק 950 ₪". העובדה שלא כתוב בהסכם הגירושין שעל הנתבע לפנות את הבית היא פשיטא, שהרי ממילא לאחר הגירושין אסור לצדדים להתגורר תחת קורת גג אחת, ואיני רואה בכך כל "סימני מירמה". המסקנה - איני מקבלת את טיעון התובע, לפיו כביכול ניתן לראות בתוכן ההסכם משום "אותות מירמה".חוזהגירושיןהסכם גירושין