העברת נכסים על שם האישה כדי להתחמק מחובות (הסכם גירושים פיקטיבי) סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 קובע: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה". הלכה פסוקה היא לפנינו כי אין מקום לבטל הסכם בטענה כי נעשה למראית עין, כאשר מטרתו היתה לחמוק מנושים, קל וחומר כאשר אושר על ידי בית המשפט. עקרון זה קיבל ביטוי תחילה בתביעות שהוגשו מצד נושים כלפי בני זוג, בטענה כי העברת נכס על שם אחד מהם נעשתה על מנת לחמוק מתשלום. ר' רע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד י.א. ואח' ,פ"ד נ(2),41. בהמשך ניתן ביטוי לאותו עקרון גם בתביעות בין בני זוג לבין עצמם, בו נקבע כי נטל ההוכחה הנדרש לעניין זה כבד במיוחד. כך, למשל, בתמ"ש 13461/96 א. נ' א. פ"מ (2001) 625 בו פסק כב' השופט גייפמן: " ....תקנת הציבור מחייבת לעקור מן השורש תופעה פסולה של שימוש לרעה בהליכי בית המשפט...כדי להבריח רכוש מנושים... אין צורך אמנם בהוכחה מעל לכל ספק סביר, אולם תידרש מידת הוכחה יותר גדולה ויותר ודאית מאשר במשפט אזרחי...." מגמה זו השתרשה והלכה, עד שנפסק כי אין כל מקום לברר טענות מסוג זה. בתמ"ש 5052/00 א.נ נגד א.ר.נ (מאגרים משפטיים) שניתן ביום 19/8/08 פסק כב' השופט ג'יוסי : "הושטת סעד לתובע שלפנינו יש בה משום עידוד עריכת הסכמים פיקטיבים ושימוש לרעה בהליכי משפט על מנת להכשיל נושים. יתר על כן, קבלת התביעה הופכת את בית המשפט לשותף מלא בהכשלת נושים, לשותף למעשה עוולה ולכלי שרת בידי מתדיינים דוגמאת התובע . ודוק, זעקת התובע דנן כמותה כזעקת הקוזאק הנגזל , וטוב שידע התובע, ושידע ציבור המתדיינים בכלל, כי בית המשפט לא ישעה לזעקה כזו, ולא ישמש לה יד מסייעת." ר' גם בתמ"ש 1681-10-10 פלוני נגד אלמונית מיום 27/4/11 בו קבע כב' השופט סילמן: "בעל דין לא ינהג בבית המשפט כ"מתג " אשר לרצונו , יתן תוקף להסכם ולרצונו יבטלו. לא יעלה על הדעת כי בעל דין יעשה שימוש בבית המשפט לנוחותו על מנת לפגוע בזכויות צד ג', מבלי לרדת לעומק משמעות הצהרתו בשעת אישור ההסכם...אכן גם שיקולי מדיניות משפטית ושיפוטית מצדיקים הקמת גדר מניעות בפני תביעות כגון דא" ר' גם תמ"ש 37698-03-10 מ.פ נגד ח.פ מיום 4/7/11 מאת כב' השופט נפתלי שילה וכן תמ"ש 19955-02-11 ד.ה נגד ש.ה מיום 23/2/12 מאת כב' השופטת מירה דהן. חוזההעברת נכסגירושיןהסכם גירושיןחוב