זיכוי נהג קטנוע על פגיעה בהולך רגל

זיכוי נהג קטנוע על פגיעה בהולך רגל הנאשם זכאי מחמת הספק כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש בגין נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.6.11, בשעה 07:10 לערך, נהג הנאשם בקטנוע בתל אביב, בדרך בן צבי, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו מול בית מספר 67, פגע בהולך רגל שחצה אותה עת אתה כביש, מכיוון דרום לכיוון צפון ומימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם. כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם הנאשם והולך הרגל, חבלות של ממש קשות ביותר, כמפורט בהרחבה בכתב האישום ובתמצית, ניתן לומר כי כפשע היה בינם ובין המוות. הנאשם כפר באחריותו לגרם תאונת הדרכים, אך הודה בתוצאותיה. דיון והכרעה עסקינן בתיק בו המסכת העובדתית שהובאה בפני בית המשפט, מצומצמת במידה כזו, שניתן לעשות שימוש רק בממצאים מזירת התאונה, כדי לקבוע כיצד התרחשה. נוכח הראיות שהובאו בפני ובשים לב לעדותו של עד תביעה מספר 2, שהוא העד המרכזי בתיק, לא ניתן לקבוע כי האחריות לגרם תאונת הדרכים רובצת לפתחו של הנאשם. העד אכן ערך שחזור, בו קבע כי הנאשם איחר בתגובתו וכי התאונה יכלה להימנע, אך בחקירתו הנגדית בבית המשפט, חזר בו העד מכל הממצאים אותם קבע בשחזור, כמפורט לעיל ואני מקבלת טענות ההגנה בסיכומיה לעניין זה. בנסיבות אלה, לא נותר בידי המאשימה כל בסיס עובדתי ומשפטי עליו ניתן לבסס הרשעה בתיק זה. אין די בממצא היחיד שלא נסתר על ידי ההגנה, שדה הראיה בכיוון נסיעת הנאשם, על מנת לקבוע כי אכן התרשל הנאשם באופן נהיגתו, שכן לא הובאו בפני בית המשפט כל נתונים לגבי אופן חצייתו של הולך הרגל, שנדרש אף הוא, על פי חוק, לנקוט באמצעי הזהירות טרם חציית כביש, כמפורט להלן: תקנה 110 לתקנות התעבורה, מצווה על הולך רגל, בין היתר, שלא לחצות כביש אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו בבטיחות. תקנה 111 לתקנות התעבורה אף מחייבת הולך רגל שלא לרדת ממדרכה, או ממקום מבטחים אחר שבדרך, באופן פתאומי, או מבלי לנקוט זהירות מספקת, בשעה שרכב מתקרב אליו ממרחק שאין סיפק בידי נוהג הרכב לעצור את הרכב כדי למנוע תאונה. בע"פ 70608/04 מור נ' מדינת ישראל , אמרה כבוד הש' שיצר: "יאמר ראש ובראשונה, כי הערך של חיי אדם יקר לכל, אך עדיין אין בחוק אחריות אבסולוטית של נהג לתאונה בה נהרג אדם. לא בכל מקרה של תאונה קטלנית הנהג הוא בהכרח הגורם העיקרי לתאונה. למרבה הצער, גם הולכי רגל בלתי זהירים הם גורם לא מבוטל שאין להתעלם ממנו ולא בכל מקרה, הנהג ולו גם הזהיר, יכול למנוע את התוצאות של התנהגות הולך הרגל". מצאתי כי דברים אלה יפים גם בתיק שבפני. בנסיבות המקרה, לא הוכח בפני כי רשלנותו של הנאשם הנה הגורם לקרות התאונה, כפי שפורט לעיל. בנוגע לטענת המאשימה בסיכומיה, בנוגע לפיזור הממצאים בנתיב השמאלי והעובדה כי הדבר מלמד על מהירות נסיעה גבוהה של הנאשם, בנתיב הנסיעה השמאלי, עובר לתאונה, הרי שלא הונחה כל תשתית ראייתית לטענה זו, במסגרת פרשת התביעה. עד תביעה מספר 2 לא העיד ברוח זו בבית המשפט ובחקירתו הנגדית, לא שלל את האפשרות לבלימה מצד הנאשם, עובר לפגיעה בהולך הרגל. בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס משקל כלשהו לטענת המאשימה בסיכומיה, כמפורט לעיל. טענת ההגנה בנוגע למחדלי חקירה, אך היא דינה להתקבל. לא ברור מדוע לא נחקר אותו עד, אדוארד גרינברג ובאיזה אופן יכול היה לסייע לגילוי האמת בתיק. בנוסף, יש טעם לפגם בכך שבוחן תנועה בעל וותק קצר ביותר, שטרם צבר מיומנות ראויה בעבודתו, יטפל בתיק חמור שכזה, ללא ליווי צמוד של קצין ממונה או בוחן בעל וותק, ליווי שאמור לבוא לידי ביטוי גם בחומר הראיות שבתיק . לאור כל האמור לעיל, אני מורה על זיכויו של הנאשם מאחריות לגרם התאונה המתוארת בכתב האישום. דריסהמשפט תעבורהתאונת דרכיםהולך רגלקטנוע