אטימת בתים של מחבלים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אטימת בתים של מחבלים: תביעה לסילוק יד, המעוררת את השאלה האם מכוח צו החרמה ואטימה שניתן לגבי דירה במבנה פלוני היתה רשאית המדינה להקים מחוץ לדירה תמוכות קבועות שנועדו לאפשר את האטימה. העובדות התובע הינו בעליו של בניין בן שלוש קומות ובו מספר דירות. הבניין המצוי על מדרון, כך שחלקו האחורי בנוי על הקרקע ואילו חלקו הקדמי בנוי על עמודים. הדירה נושא דיוננו מצויה בקומה הראשונה של המבנה בצד הבנוי על עמודים. בדירה התגורר נכדו של התובע - עלאדין עבאסי (להלן - "עבאסי"), ולכן הדירה תכונה- "דירת עבאסי". עבאסי עסק בפעולות טרור רחבות היקף, ולימים הוא הועמד לדין והורשע בשבעים ושמונה עבירות של ניסיון לרצח, סיוע לרצח וסיוע לניסיון לרצח. ביום 5/9/02 מסר המפקד הצבאי לבני משפחת עבאסי הודעה על כוונה להחרים ולאטום את דירת עבאסי בהתאם לתקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945. ביום 09/09/02 הגיש התובע השגה על הודעת המפקד הצבאי (נספח ב' לתצהיר מחמוד עבאסי - בנו של התובע ואביו של עבאסי). בהשגה נכתב, בין היתר, כי: "על כן מתבקש המפקד לפרט כבר עתה מהם האמצעים בהם הוא מתכוון לנקוט לאטימת הדירה. בהקשר זה, יש לשים לב לדרך האטימה במיוחד לאור העובדה כי הבית בו מצויה הדירה רעוע הנשען (השיבוש במקור) על עמודים. יש לדאוג לקבלת חוות דעת מומחה שתבטיח כי האטימה לא תפגע בבית". ביום 18/09/02 דחה המפקד הצבאי את ההשגה (נספח ג' לתצהיר מחמוד עבאסי). במכתב הדחייה נכתב, בין היתר, כך: "יצויין כי עוד קודם להשגותייך אלוף הפיקוד הורה לבחון בדקדקנות את היקף הצו ואופן ביצועו, כך שלא יפגעו בתים סמוכים, ולאחר עיון בהשגותייך אף הורה האלוף לשנות את שיטת ביצוע האטימה על מנת להבטיח זאת". בהמשך לדחיית ההשגה הוציא המפקד הצבאי, ביום 18/09/02, צו להחרמה ואטימה של המבנה (צורף לנספח ג' הנ"ל). לצו צורף שרטוט ממנו עלה כי הכוונה היתה לאטום את דירת עבאסי בלבד באמצעות הנחת חביות מלאות בטון בכל שטח הדירה. התובע לא השלים עם דחיית ההשגה ועל כן הגיש בשם נכדו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. לעתירה צורפה חוות דעת של מהנדס מטעם העותר, אשר בה נטען כי: "מאחר והכוונה היא לאטום את כל שטח הדירה בחביות של בטון לפי השרטוט וההסבר שהתקבל, אין לי שום ספק שהרצפה של דירה זו, במיוחד החלק שמהווה תקרה לקומת הקרקע, תקרוס". (נספח ד' לתצהיר מחמוד עבאסי). במסגרת ההליכים בבג"צ נדרשה המדינה לתת פרטים נוספים לגבי שיטת האטימה ולכך היא השיבה כי: "האטימות תיעשנה אף הן על פי חוות דעת מהנדס בניין. כל האטימות תתבצענה בארבעה שלבים: פיזור חביות בשטח המיועד לאטימה; יציקת חביות הבטון כשהפתחים פתוחים; סגירת הפתחים ויציקתם". המדינה הגישה מספר תשובות לעתירה, ובאחת מהן היא ציינה כי: "המשיב.... נקט בצעדים הנדרשים לכך שלא יגרם כל נזק למבנים שאין הצווים חלים עליהם. לשם כך ביקש המשיב חוות דעת הנדסית והורה על פיקוח הנדסי בעת ביצוע הצווים. יתירה מכך, ב"כ המשיב הודיעה בשם המשיב, כי היה ויגרם למבנים נשוא העתירה (ו/או למבנים סמוכים) נזק מעבר להיקף הסנקציה, כפי שנקבע בהחלטת המשיב, כי אז ממילא תחוב המדינה באחריות לפיצוי" (הודעה מיום 30/10/02 - נספח ד' לתצהיר עו"ד חביב). לנוכח תשובות המדינה דחה בג"צ את העתירה, תוך שציין בפסק דינו כי המשיב התחייב לנקוט בצעדים שימנעו נזק למבנים שאין הצו חל עליהם, וכי חזקה על המשיב שיעיין בחוות הדעת ההנדסית שהגיש העותר בטרם תבוצע האטימה (נספח ו' לתצהיר מחמוד עבאסי). 3. אחר הדברים האלה ניגשו הרשויות לבצע את האטימה. האטימה בוצעה בשני שלבים. תחילה, הותקנו תמוכות מברזל וקורות עץ תחת רצפת דירת עבאסי, בכדי למנוע את קריסתה תחת משקל חביות הבטון. לאחר מכן, הונחו חביות בטון בדירה ונאטמו פתחיה. יוצא אפוא, שמאז האטימה ועד היום לא יכול התובע לעשות שימוש בחלקת הקרקע שמצויה מתחת לדירת עבאסי, בשל התמוכות שהוצבו בה, כמומחש בתמונות שצורפו לתצהיר מחמוד עבאסי (נספח ז' לתצהיר). התובע טוען כי הוא הופתע מהצבת התמוכות, שכן בכל ההליכים שקדמו לאטימה כלל לא הוזכרה הכוונה להציב תמוכות. לעומת זאת, מבחינת המדינה הצבת התמוכות לא היתה בגדר הפתעה. מתצהירו של מהנדס קראבן, שהוגש בתיק שלפניי מטעם המדינה, מסתבר כי עוד ביום 17/09/02, קרי - לפני דחיית ההשגה על האטימה, הוא הכין תכנית אטימה אשר בה נכתב במפורש כי עבודות האטימה יתבצעו: "לאחר הקמת קונסטרוקציית תמיכה בקומת המרתף (המחסן)" (נספח א' לתצהיר קראבן). כך או כך, אין מחלוקת בין הצדדים כי התמוכות האמורות חיוניות לביצוע האטימה, שכן אם הן יוסרו תיווצר סכנה ממשית ליציבות המבנה. אמור מעתה, אין אטימה ללא התמוכות, ומכאן שורש המחלוקת שבפניי. 4. ההליך התובע עותר בתביעתו לסילוק התמוכות, ואילו המדינה מתנגדת לכך משום שהדבר יסכל את האטימה. הצדדים הגישו תצהירים ולאחר מכן הושגה הסכמה לפיה הצדדים יסכמו בכתב את טענותיהם בשאלה האם מכוח הצו של המפקד הצבאי היתה המדינה רשאית להציב את התמוכות, ובית המשפט יתן פסק דין בתובענה על סמך הסיכומים ויתר החומר שבתיק. חרף הסכמה זו נכללות בסיכומי התובע טענות החורגות מההסכמה. כך, למשל, התובע טוען כי המדינה הציבה בדירה, שלא כדין, שתי שורות של חביות במקום אחת. וכן טוען התובע כי התמוכות שהוצבו אינן מתאימות לייעודן, שכן מדובר בתמוכות ארעיות שמעצם טיבן לא נועדו לשימוש לאורך ימים ושנים. לא אדון בטענות אלה מפני שהן חורגות מן ההסכמה הדיונית דלעיל. יחד עם זאת, לא אוכל שלא להעיר כי בהתבוננות של מי שאיננו מהנדס בתמונות שהגיש התובע מתעורר, לכאורה, ספק אם התמוכות שהוצבו מתאימות לשמש כתמוכות קבע . כיוון שכך, מוצע לנתבעת לבחון את הענין באמצעות מהנדסיה ולטפל בדרוש טיפול, אם בכלל, למען תוסר הסכנה ככל שיש כזו. 5. טענות התובע התובע טוען בפשטות כי המדינה פלשה לקומת הקרקע של הבניין ללא הסמכה כדין, מפני שהצו הסמיך את המדינה להציב חביות בתוך הדירה ולא להציב תמוכות בקומת הקרקע של הבניין. התובע טוען כי הצבת התמוכות מנוגדת להתחייבות המדינה שלא לפגוע בחלקים של המבנה שהצו לא חל עליהם. התובע מזכיר בהקשר זה את הפסיקה בנוגע לצווי הריסה ואטימה, לפיה במקרים מתאימים יש להסתפק בהריסה ואטימה חלקיות על מנת לא לפגוע במי שאינם חשודים במעשי טרור (בג"צ 5510/92 תורקמאן נ' שר הבטחון פ"ד מח(1) 217; דנג"צ 2161/96 שריף נ' אלוף פיקוד העורף פ"ד נ4) 485; בג"צ חיזראן נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש פ"ד מו(2) 50). 6. טענות המדינה המדינה טוענת כי צו ההחרמה חל על כל המבנה והקרקע שעליה הוא בנוי, למרות שצו האטימה חל רק על דירת עבאסי. לפיכך, הרשויות היו רשאיות להניח תמוכות על הקרקע המוחרמת מתחת לדירת עבאסי, זאת כחלק חיוני מפעולת האטימה, שכן כולם מסכימים שללא התמוכות לא ניתן היה לבצע את האטימה. המדינה טוענת כי זוהי פרשנות ראויה ומידתית של הצו. המדינה מציינת כי הסרת התמוכות כיום הינה "מבצע" יקר ומסובך אשר יחייב את הסרת האטימה, דבר שאין לו כל הצדקה. דיון והכרעה 7. הצבת תמוכות על מקרקעיו של אדם מהווה פלישה לאותם מקרקעין. קל וחומר כאשר מדובר בתמוכות של קבע המפריעות לשימוש במקרקעין. כיוון שכך, על המדינה לשכנע כי התמוכות הוצבו כדין. הבסיס החוקי היחיד שעליו יכולה המדינה להסתמך הינו צו המפקד הצבאי. על כן, גורל התביעה שלפניי יחרץ על פי פרשנות הצו. פרשנות הצו צריכה להיות תכליתית. תכלית הצו הינה להביא לאטימת דירת המחבל עבאסי. את הצו יש לפרש בהתאם לתכלית זו. עם זאת, עסקינן בצו פוגעני במיוחד שתכליתו עונשית והרתעתית. כיוון שכך, יש להיזהר שלא לפרש את הצו בצורה רחבה יתר על המידה באופן החורג מלשונו ותכליתו. 8. לשון הצו תומכת בעמדת המדינה. לצו שבו עסקינן שני חלקים; האחד - עניינו בהחרמה, והשני - עניינו באטימה. בצו נאמר כי המפקד הצבאי מורה: "על החרמתו לטובת הממשלה של המבנה המתואר להלן והקרקע הצמודה לו ועל אטימתו כמפורט להלן". בהמשך הצו מובא תיאור המבנה: "מבנה בן 3.5 קומות הנמצא בסילוואן אשר בו התגורר מר עלא אלדין מחמוד מוחמד עבאסי... המשורטט בשרטוט המצ"ב". בשרטוט מופיעה אך ורק דירת עבאסי. פרשנות תכליתית ולא מרחיבה של שני חלקי הצו מביאה למסקנה כי כי ההחרמה חלה על הדירה ועל הקרקע שעליה היא בנויה. ניתן היה, לכאורה, לנקוט בפרשנות רחבה יותר, לפיה ההחרמה חלה על כל המבנה ועל כל המגרש שעליו הוא בנוי. פרשנות זו אפשרית מבחינה לשונית, ברם היא בלתי ראויה כיוון שהיא חורגת מתכלית הצו. הקרקע שעליה הוצבו התמוכות הינה הקרקע שנמצאת בדיוק מתחת לדירת עבאסי, ולכן פרשנות המדינה לפיה הצו חל על פי לשונו על קרקע זו הינה פרשנות ראויה וסבירה, אשר מגשימה את תכלית הצו - אטימת דירת עבאסי. ונזכיר, עובר למתן הצו הונחה בפני המפקד הצבאי חוות דעתו של המהנדס קראבן לפיה האטימה תכלול גם הצבת תמוכות מתחת לדירת עבאסי. חזקה על המפקד הצבאי ואנשיו שהביאו עובדה זו בחשבון בעת שניסחו את הצו באופן הכולל גם החרמה של הקרקע עליה מוצב המבנה ולא רק של דירת עבאסי. על כן, משעה שהקרקע שבה הוצבו התמוכות הוחרמה מכוח הצו אזי התובע אינו זכאי לדרוש שהמדינה תפנה את התמוכות. 9. אין להסתפק בפרשנות "טכנית" של הצו. יש לוודא שהשימוש בקרקע שהוחרמה נועד לקדם את תכלית צו האטימה, שהרי בסופו של דבר זו מטרת ההחרמה. בעניין זה אין חולק כי הצבת התמוכות היתה חיונית לשם ביצוע האטימה, שכן ללא התמוכות לא ניתן היה לבצע את האטימה. בהקשר זה נזכיר את סעיף 17(ב) לחוק הפרשנות אשר קובע כי: "הסמכה לעשות דבר או לכפות עשייתו - משמעה גם מתן סמכויות עזר הדרושות לכך במידה המתקבלת על הדעת". פרופ' זמיר מציין בספרו כי: "סמכויות העזר המוקנות לרשות מינהלית לפי סעיף 17 לחוק הפרשנות כפופות לשני סייגים. הסייג הראשון קובע כי אין הרשות יכולה לקנות לה סמכות ראשית במסווה של סמכות עזר... הסייג השני קובע שסמכויות עזר מוקנות לרשות, כלשונו של סעיף 17(ב) לחוק הפרשנות, רק אם הן דרושות "במידה המתקבלת על הדעת" להפעלת הסמכות הראשית. לשון אחר, סמכויות העזר כפופות למבחן הסבירות" (י. זמיר "הסמכות המינהלית" (מהדורה שניה - 2010), כרך א' עמ' 342). כאמור לעיל, במקרה דנא הוקנתה למדינה סמכות לאטום את דירת עבאסי, והקרקע שמתחת לדירה הוחרמה. אין חולק כי הצבת התמוכות חיונית לשם ביצוע האטימה, ומכאן שגם אם הצבת התמוכות לא נזכרה במפורש בצו הרי שהיא מותרת מכוח הכלל המאפשר הפעלת סמכויות עזר לשם מימוש הסמכות העיקרית. 10. מה משמעות העובדה שנושא הצבת התמוכות לא גולה לתובע בעת הדיון בבג"צ? לטעמי אין בעובדה זו כדי לשנות את התוצאה הסופית. אכן, יש להצר על כך שהתכנית להצבת התמוכות לא גולתה לתובע או לעותר בזמן אמת, למרות שהיא היתה ידועה למדינה, ולמרות שהמדינה התבקשה להבהיר ולפרט כיצד תבוצע האטימה. עם זאת, אינני שותף לסברת התובע לפיה עובדה זו הוסתרה ממנו בכוונת מכוון, כיוון שלמדינה לא הייתה סיבה להסתיר עובדה זו, במיוחד שהיה ברור על פני הדברים כי היא תתגלה מיד עם תחילת ביצוע עבודות האטימה. בבואי לשקול את משמעות אי הגילוי עלי להביא בחשבון גם את העובדה שהתובע לא עשה דבר מיד כשנודע לו על הצבת התמוכות. אילו התובע היה פונה לבג"צ בזמן אמת אזי ניתן היה לברר את הענין בפורום המתאים שעסק בחוקיות הצו, ובמידת הצורך ניתן היה להורות על שיטת אטימה אחרת. עתה, משחלפו השנים הסרת התמוכות ושינוי שיטת האטימה כרוכות במאמץ רב. לפיכך, בשוקלי את מחדל המדינה לגלות מראש את התכנית להצבת התמוכות, אל מול מחדל התובע לפעול בזמן אמת, אינני סבור שמחדל המדינה צריך ויכול להביא לשינוי התוצאה הסופית, במיוחד לאור קביעתי כי התמוכות הוצבו כדין. 11. סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות. טרור