קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי יכולת לשלם שכירות בגלל שלילת הבטחת הכנסה: התביעה המונחת לפניי באה לעולם בעקבות הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה (להלן: ,,הגמלה'') לאחד ממבוטחי הנתבע. חוזה שכירות שנחתם בין המבוטח ובין התובעת הופר, והתובעת הגישה את התביעה נגד הנתבע בעילה של גרם הפרת חוזה, וכן בעילות של הפרת חוק איסור לשון הרע, התשכ"הֿֿ1965 (להלן: ,,חוק איסור לשון הרע'') והפרת חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: ,,חוק הגנת הפרטיות''). ת מ צ י ת ה ע ו ב ד ו ת ו ה ט ע נ ו ת התובעת, שבזמנים הנוגעים לתביעה הייתה בעלת בית פרטי ביישוב בתֿֿחפר, התקשרה ביום 07/02/06 עם אחד, ולרי בורובינסקי (להלן: ,,המבוטח''), בחוזה שכירות (נספח א לכתב התביעה) שלפיו תשכיר לו יחידת דיור שבביתה ותמורתה ישלם סך של 1,000 ₪ לחודש (כולל מסים). ביום 07/02/07 הוארך החוזה לשנתיים נוספות (נספח ב לכתב התביעה), ותשלום דמי השכירות החודשי הועמד על 1,200 ₪ (כולל מסים). לטענת התובעת, שלא נסתרה, סכום זה היה נתח משמעותי מהכנסותיה, בהיותה גמלאית. ביום 06/03/07 הגיע לבית התובעת אלון שחם, חוקר חוץ מוסמך מטעם הנתבע. לטענת התובעת, החוקר סירב להזדהות, התנהג בגסות ובחוצפה ונקט אלימות מילולית והפחדה. הוא טען כי המבוטח והיא הם בני זוג ידועים בציבור המנהלים משק בית משותף והאשים את המבוטח בכך שהסתיר מידע זה מהנתבע (סעיף 10 לתצהיר עדותה הראשית). למחרת שוגר אל המבוטח מכתב מהנתבע (המוצג ,ת/1') שלפיו תביעתו להמשך קבלת הגמלה נדחית. באותו חודש הפר המבוטח את חוזה השכירות ולא שילם את דמי השכירות החודשיים, וכעבור חודשים מספר עזב את המושכר. התובעת פנתה לנתבע, וביום 06/01/08 נשלח לביתה שי כהן, מנהל מחלקת חקירות בסניף נתניה. לדבריה, כהן איים עליה בשלילת הכספים שהיא מקבלת אם תוסיף לבוא בדרישות אל הנתבע (סעיף 16 לתצהירה). לשיטת התובעת, הפרת חוזה השכירות הייתה תוצאה של הפסקת תשלומי הגמלה למבוטח, ולכן הנתבע אחראי לגרם הפרת חוזה, כמשמעות המונח בסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: ,,הפקודה''). נוסף על כך טענה כי מעשי הנתבע והחוקרים מטעמו עלו כדי פגיעה בפרטיותה, וכי בהעלאת הטענה שהמבוטח הוא בן-זוגה (גם במסגרת מסמכים רשמיים והליכים משפטיים אחרים) הוציא הנתבע את דיבתה רעה. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה כבר עתה ייאמר כי לא עלה בידי התובעת, ולוּ במקצת, להרים את נטל הוכחת תביעתה. העילה העיקרית שעליה נסמכת התביעה היא גרם הפרת חוזה מצד הנתבע. סעיף 62(א) לפקודה קובע כדלקמן: מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזקֿֿממון. (ההדגשה שלי) חמישה הם היסודות המצטברים הנדרשים להוכחת התקיימותה של העוולה, והם: א) קיומו של חוזה תקף; ב) הפרת החוזה מצד מי מהצדדים לחוזה; ג) ידיעה של גורם ההפרה על קיום החוזה ועל הפרתו; ד) העדר צידוק מספיק להפרה; ה) קשר של סיבה ותוצאה בין פעולתו של הצד השלישי לבין ההפרה. בענייננו אין חולק על קיומו של חוזה השכירות בין המבוטח לבין התובעת ועל הפרתו. לפיכך אדון בקיומם של שלושת היסודות הנותרים, אחד לאחד. הידיעה בכתב התביעה טענה התובעת כי העובדה שהמבוטח התקיים בעיקר מהגמלה הייתה ידועה היטב לנתבע. בכך לא דַי להוכיח קיומו של יסוד זה, אשר הוכחתו דורשת שני תנאים מצטברים: האחד, הכרת הנתבע את החוזה ואת תנאיו, והשני, ידיעה כי המהלך שאותו הוא נוקט עלול לגרום להפרת החוזה (נילי כהן גרם הפרת חוזה 146 [דיני נזיקין - העוולות השונות בעריכת ג' טדסקי, התשמ"ו]). התובעת גורסת שכאשר ביקר החוקר הראשון בביתה הציג המבוטח לפניו את חוזה השכירות ודפי חשבון בנק, אולם החוקר ביכר להתעלם מן המסמכים. אך מסיפור המעשה מובן כי הראיות שהציג המבוטח הוצגו כדי להזים את טענת החוקר על קיומו של קשר רומנטי בינו ובין התובעת ולהוכיח שהוא שוכר את יחידת הדיור ממנה, ולא כדי להביא לידיעת החוקר ששלילת הגמלה תביא להפרת החוזה. גם לאחר שנודע למבוטח על הפסקת התשלומים, הוא לא פעל להביא לידיעת הנתבע את העובדה שאינו יכול לעמוד בתשלומים שהתחייב לשלם עלֿֿפי החוזה עקב שלילת הגמלה. אשרֿֿעלֿֿכן לא הוכח קיומו של התנאי השני, ומכאן שיסוד הידיעה אינו מתקיים. העדר צידוק מספיק התובעת טוענת כי לא היה צידוק להפסקת הנתבע את התשלומים, ולראיה הגישה את פסקֿֿהדין מיום 04/05/09 שנתן בית הדין האזורי לעבודה בתלֿֿאביב-יפו בב"ל 5862/07, שבו התקבלה תביעתו של המבוטח ונקבע כי לא הוכח שניהל משק בית משותף עמה. הנתבע משיב כי הגמלה נשללה כדין, אף-עלֿֿפי שבדיעבד פסל בית המשפט את ההחלטה. לטענתו, החקירה נערכה לפי הוראות חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: ,,חוק הבטחת הכנסה''), המאפשר לו לערוך בירור בדבר הכנסותיו של מבוטח הנהנה מגמלת הבטחת הכנסה, וזאת בהתחשב באינטרס הציבורי, המחייב זהירות בשימוש בכספי ציבור. התובעת צירפה לסיכומיה את פסקֿֿדיני בת"א 171041/02 הורוביץ נ' נגבי (פורסם במאגרים, 2006). באותו מקרה נתקבלה תביעה בעילת גרם הפרת חוזה, ולצורך בחינת היסוד של העדר צידוק מספיק נשקלו אינטרסים שונים. בין היתר הובאו שם דבריה של המלומדת נילי כהן: [...] בעוד ששאר רכיבי העוולה מתייחסים ליסודות מוגדרים, ברורים וחיוביים, יסוד הצידוק מהווה מונח שסתום, בלתיֿֿמוגדר ושלילי ('ובלי צידוק מספיק'). היקפו של המונח תלוי בשיקולי צדק ובאיזוני אינטרסים העומדים מאחוריו, והוא מחייב את ביתֿֿהמשפט להפעיל שיקולֿֿדעת מורכב. (גרם הפרת חוזה, עמ' 207) לא הרי אותה פרשה כהרי המקרה שלפנינו, ויש להבחין בין נסיבותיהם של השניים. שם הועדף אינטרס קיום החוזה על האינטרס הכלכלי של הנתבעים לאור התקיימות יסודותיו של סעיף 62 לפקודה. במקרה שלפניי אין הנדון דומה לראיה, הואיל והאינטרס העומד כנגד קיום החוזה הוא האינטרס הציבורי, המחייב את הנתבע לפעול לבירור אמִתּי של זכאות המבוטח לגמלה, באשר התשלומים שהוא משלם לו יוצאים מתוך הקופה הציבורית. על המתח שבין שני האינטרסים עמדה המלומדת פנינה פרידמן במאמרה ,,מאזן האינטרסים בבחינת היסוד ,בלי צידוק מספיק' בעוולת גרם הפרת חוזה'', עיוני משפט ו 625 (1978): מקובל להניח שמניע לא אישי ובלתי אינטרסנטי, ישמש הגנה לנתבע[...] (עמ' 628) על הדין האמריקני, הנוקט גישה מרחיבה, כתבה: [...] הגנת האינטרס הציבורי תהיה מוצדקת כל אימת שהאינטרס המוגן הינו בעל ערך חברתי גדול יותר מהאינטרס של הבטחת יציבות החוזה ואינה מותנית בהכרח בקיום חובה מיוחדת להתערב לטובת הציבור. רשות ציבורית - כגון עיריה - רשאית לפעול לטובת הציבור, בריאותו ובטחונו, גם אם הדבר יגרור התערבות בחוזה של צד ג' עם מי מתושבי העיר. (עמ' 633) ובהמשך: [...] מוצדקת על רקע הגנת האינטרס הציבורי, התנגדותו של משלם המסים לבזבוז כספי הציבור[...] פעולה לשם אכיפת החוק, ופעולה על פי הוראות החוק, אף הן בגדר האינטרס הציבורי. [...] (עמ' 635) עינינו הרואות אפוא כי התערבות לטובת הציבור, ללא מניע אישי, תועדף במקרה כזה על אינטרס קיום החוזה. על כך אוסיף כי אף ההיגיון והשכל הישר מחייבים שלא תוטל אחריות בנזיקין על הנתבע, שכן קבלת טענת התובעת לגרם הפרת חוזה מצד הנתבע עלולה ליצור מציאות שבה יידרש גוף ציבורי להוסיף ולהעביר תשלומים למבוטח החתום על חוזה שכירות כאשר אמצעיו הכספיים מוגבלים אף אם אינו זכאי לאותם תשלומים, וזאת מתוך חשש להיחשף לתביעות מהסוג שלפניי. למעלה מן הצורך אדון גם ביסוד החמישי ליסודות העוולה, והוא הקשר שבין מעשי הנתבע לבין הפרת החוזה. הקשר הסיבתי התובעת סבורה כי חוזה השכירות הופר עקב הפסקת תשלומי הגמלה ששילם הנתבע למבוטח. ואמנם, בעדותו הצהיר האחרון כי מלבד הגמלה לא הייתה לו כל הכנסה. ברם טענתה של התובעת נמצאה מופרכת: מתעודת עובד ציבור בחתימת הגב' ג'יזל בלומנפלד, מנהלת מדור גמלאות בנתבע, עולה כי התביעה לגמלה הוגשה רק בחודש אוגוסט 2006, ואושרה בדיעבד רק ביום 18/10/06, כחודשיים לאחר מכן. אם כן, בעת שחתם על חוזה השכירות עם התובעת לא יכול המבוטח להסתמך על תשלום הגמלה, כיוון שזה טרם נולד, אלא התקבל לידיו רק שמונה חודשים מעת חתימתו על החוזה. המסקנה מן האמור ברורה: פעולת הנתבע לא היא שהובילה להפרת החוזה מצד המבוטח. התובעת, כזכור, טענה בכתב התביעה לשתי עילות נוספות, בהסתמך על חוק איסור לשון הרע ועל חוק הגנת הפרטיות. לפוגע בפרטיותו של אדם מוקנות כמה הגנות עלֿֿפי דין. הנוגעות לענייננו הן שתיים. זו הקבועה בסעיף 18(2)(ב) לחוק מתירה את הפגיעה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה. האחרת נמצאת בסעיף 6 לפקודה, הקובע הגנה למעוול מקום שהעוולה נעשתה לפי הוראות חיקוק. במקרה דנא אין ספק כי חוקרי הנתבע, שנשלחו במסגרת תפקידם, מילאו חובתם עלֿֿפי הוראת חוק הבטחת הכנסה, המתיר חקירה ודרישת ידיעות על אודות מעמדו האישי של מבוטח התובע גמלה. אֵי-לכך קמה לנתבע הגנה מפני התביעה בעילה זו. את הטענה להוצאת לשון הרע זנחה התובעת בסיכום טענותיה. סוף-דבר: התביעה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.הבטחת הכנסהשכירות