בקשה לביטול החלטה על פינוי מושכר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול החלטה על פינוי מושכר: רקע ותמצית טענות הצדדים לפני בקשה לביטול החלטה אשר ניתנה ביום 4.2.10 ואשר במסגרתה נקבע, כי על המבקש להתפנות ממושכר הידוע כחלק מחלקה 75 גוש 16519 (להלן: "המושכר"). כן עותר המבקש, כי בית המשפט יורה על ביטל הליכי הוצאה לפועל בתיק שמספרו 10-02177-10-5 וכי תינתן לו רשות להתגונן. עסקינן בתובענה אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ואשר במסגרתה עתרה המשיבה, בין היתר, כי המבקש יפנה את המושכר אשר נמצא בבעלותה ובהחזקתה. במסגרת התובענה האמורה, הגישה המשיבה בקשה במסגרתה עתרה לצו לפיו על המבקש לפנות את המושכר. המבקש לא התייצב לדיון אשר נקבע לשם דיון בבקשה וביום 4.2.10 נתנה החלטה לפיה עליו לפנות את המושכר. המבקש עותר לביטולה של החלטה זו. לטענתו, החלטה האמורה לא הומצאה לידיו על ידי מזכירות בית המשפט והוא נדהם עת קיבל אזהרה על פתיחת תיק הוצל"פ אשר נפתח בעקבות ההחלטה האמורה. המבקש טוען, כי מכתב התביעה עולה בברור, כי העובדות המפורטות בו אינן מקימות למשיבה סעד אשר נדרש על ידה בתביעתה. לטענתו, המשיבה לא צירפה נסח רישום או תשריט ועל כן לא ניתן לקבוע האם היא הבעלים הרשומים של המושכר. כמו כן, המשיבה לא צירפה ייפוי כוח נוטריוני של בניה ריאד ועאטף פאהום. עוד טוען, כי המשיבה אינה מוכרת לו, כי הם לא נפגשו, כי איננה עוד בין החיים וכי החתימה על החוזה מיום 1.1.09 איננה חתימתה. לטענתו, יש לבטל את ההחלטה האמורה הן מחמת הצדק והן על פי שיקול הדעת המסור לבית המשפט. המבקש טוען, כי יש לבחון הן את סיבת אי התייצבותו והן את סיכויי הצלחתו ככל שההחלטה תבוטל. כן ציין, כי די שיצביע על הגנה אפשרית וכי הוא אינו נדרש להראות, כי הגנתו איתנה ובטוחה. לטענתו, יש להורות על ביטול ההחלטה האמורה כך שיינתן לו יומו בבית המשפט. המבקש טוען, כי לא נפל פגם כלשהו בהתנהגותו וכי הוא נתן אמון בב"כ המשיבה אשר הבטיח לו, כי אין בכוונתו להמשיך בהליכים המשפטיים וכי הצדדים ינסו להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. לטענתו, התנהגות זו מהווה הטעיה וחוסר תום לב מצד המשיבה. לטענתו, הותרת ההחלטה על כנה תגרום לו לנזק בלתי הפיך שכן הוא השקיע במושכר סכומים רבים וכן, השקיע סכומים ברכישת ציוד ובהתאמתו למושכר ובפרסום עסקו. עוד טוען, כי קיימת בידיו הגנה ראויה ברמה גבוהה מזו הנדרשת במסגרת בקשת רשות להתגונן. לטענתו, אין למשיבה עילת תביעה נגדו. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי דינה להדחות. המשיבה טוענת, כי כתב התביעה, הבקשה לסילוק יד והבקשה להטלת עיקולים הומצאו למבקש ביום 13.1.10. באשר לטענת המבקש לפיה מזכירות בית המשפט לא המציאה לידיו את ההחלטה נשוא הבקשה טוענת המשיבה, כי מבצע מסירות מטעמה המציא למבקש את ההחלטה כבר ביום 6.2.10. כמו כן, האזהרה הומצאה למבקש ביום 27.3.10. קרי, למעלה מחודש בטרם הוגשה הבקשה בה עסקינן. המשיבה טוענת, כי הבקשה הוגשה באיחור רב מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועדים. לטענת המשיבה, אין ממש בטענת המבקש לפיה היא איננה בין החיים. כן טענה, כי טענתו האמורה עומדת בסתירה לטענתו לפיה ניהל עמה משא ומתן. המשיבה טוענת, כי טענת המבקש באשר לקיומו של משא ומתן הינה טענה סתמית ובלתי מבוססת. לטענתה, פניית המבקש אליה הייתה לא רצינית תוך הבטחת שווא לתשלום החוב. הבטחה אשר המבקש טרם מילא. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש לא הראה טענה רצינית להגנה. המשיבה ציינה, כי החוזה אשר נכרת בין הצדדים הסתיים ביום 31.12.09 והמבקש לא העלה טענה כלשהי לגבי ההסכם האמור. כמו כן, המבקש לא הכחיש את הטענה לפיה שיקים אשר מסר לא כובדו וכי הוא לא שילם את דמי השכירות. המשיבה הוסיפה וטענה, כי השקעותיו הנטענות של המבקש במושכר אינן רלוונטיות לענייננו. בעניין זה ציינה המשיבה, כי בהסכם השכירות נקבע במפורט כי שיפור, השבחה, הוספה או השקעה מכל סוג שהוא מצד השוכר במושכר או בחצריו יהיו רכוש המשכיר בתום תקופת השכירות וכי השוכר אינו זכאי לדרוש מהמשכיר תשלום או פיצוי בגין השקעתו. לבסוף טענה המשיבה, כי המבקש פועל בניגוד להחלטה מיום 4.2.10 תוך זלזול מופגן ללא סיבה והצדקה וכי עד היום הוא לא פינה את המושכר. דיון ומסקנות לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הבקשה להדחות, כפי שיפורט. כאמור לעיל, ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי ניתנה במסגרת דיון אליו לא התייצב המבקש. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי בעל דין אשר ניתנה כנגדו החלטה במעמד צד אחד רשאי להגיש בקשה לביטולה תוך 30 יום ממועד המצאתה. משנקבע המועד להגשת בקשה לביטול החלטה בחיקוק הרי שלצורך הארכתו נדרשים טעמים מיוחדים שיירשמו, כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. עסקינן בהחלטה אשר ניתנה ביום 4.2.10. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 14.4.10. קרי, הבקשה הוגשה למעלה מחודשיים לאחר מתן ההחלטה האמורה. כאמור, המבקש טען, כי מזכירות בית המשפט לא המציאה לידיו את ההחלטה דנן אולם מהמצורפים לתגובת המשיבה עולה, כי ההחלטה האמורה הומצאה לו על ידה כבר ביום 6.2.10. סבורני, כי טענת המבקש בעניין זה והעובדה, כי בחר להתעלם מהעובדה שההחלטה הומצאה לו כבר ביום 6.2.10 לוקה בחוסר תום לב. לא זו אף זו, מתיק בית המשפט עולה, כי נעשה על ידי מזכירות בית המשפט ניסיון להמציא למבקש את ההחלטה האמורה אולם דבר הדואר לא נדרש על ידו. בענייננו, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר לאחר המועד בו ניתנה ההחלטה והמועד בו היא הומצאה למבקש. הבקשה הוגשה מבלי שהמבקש הגיש בקשת אורכה ומבלי שציין טעמים לשיהוי בו הוגשה הבקשה. כאמור לעיל, המבקש לא הגיש בקשת אורכה. יתרה מזאת, בית המשפט לא יאריך מועדים כעניין שבשגרה. בפסיקה נקבע כי "טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש, כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין." (בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (לא פורסם) . קיימת, בעיקרון, נטייה של בתי-המשפט להיעתר לבקשת אורכה, מקום שהנסיבות, אשר בגינן חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין-המבקש. כאשר העיקוב נובע מאירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה של בעל הדין או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש, תינתן לו אורכה בכדי ששערי בית המשפט לא ינעלו בפניו שלא באשמתו. מאידך, בתי המשפט יטו פחות להיעתר לבקשת אורכה של צד אשר בשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד הקבוע בחוק ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו. הנה כי כן, משלא פירט המבקש טעמים המצדיקים את הארכת המועד להגשת בקשתו הרי שאף אם במקביל לבקשה האמורה היה עותר להארכת מועד לא היה מקום להיעתר לבקשה זו. דברים אלו יפים ביתר שאת בענייננו משהמבקש כלל לא הגיש בקשת אורכה. בנוסף, לא שוכנעתי, כי סיכויי הצלחתו של המבקש טובים. ההחלטה מיום 4.2.10 ניתנה בהתבסס על הסכם השכירות ממנו עולה, כי תקופת השכירות הייתה מיום 1.1.09 ועד ליום 31.12.09 ללא אופציה. בבקשתו נמנע המבקש מלהתייחס לעניין זה. לא עלה בידי המבקש להוכיח, כי לכאורה קיימת לו זכות להישאר בנכס, על אף שאין מחלוקת, כי תקופת השכירות אשר נקבעה בהסכם השכירות חלפה זה מכבר. אוסיף ואומר, כי אין בטענות המבקש באשר להשקעות אשר השקיע, לכאורה, במושכר בכדי להועיל לו בבקשתו. לעניין זה יפים טענותיה של המשיבה באשר לאמור בהסכם השכירות בנוגע להשבחת הנכס. כמו כן, טענת המבקש באשר לקיומו של משא ומתן נטענה בעלמא. יתרה מזאת, אף ככל שהתקיים בין הצדדים משא ומתן הרי שאין בכך כדי להצדיק את התנהלות המבקש אשר לא התייצב לדיון בבקשה ואשר הגיש את הבקשה בה עסקינן בשיהוי ניכר. אף טענתו, באשר לשאלה האם המשיבה עודנה בין החיים נטענה בעלמא. הנה כי כן, לא עלה בידי המבקש לשכנע אותי, כי דין בקשתו להתקבל וכי יש להורות על ביטול ההחלטה אשר ניתנה ביום 4.2.10 מחמת הצדק או מחמת שיקול הדעת המסור לבית המשפט. בהחלטה האמורה, אשר ניתנה במעמד צד אחד ועל סמך החומר אשר היה מונח בפני בית המשפט, לאחר שהמבקש נמנע מלהתייצב לדיון האמור, לא נפל פגם כלשהו. כמו כן, המבקש לא הוכיח , כי קיימים לו, לכאורה, סיכויי הצלחה טובים. כאמור לעיל, המבקש הוזמן לדיון במסגרתו נדונה בקשה המשיבה וניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי. בנסיבות אלו, הרי שניתן לו יומו בבית המשפט וניתנה לו ההזדמנות לשטוח את טענותיו. המבקש לא הגיע לדיון ולא נתן לכך הסבר כלשהו. משבחר המבקש שלא לממש זכות זו אין לו להלין אלא על עצמו. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאותיה בגין שכר טירחת עו"ד בשל בקשה זו בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פינוי מושכרשכירותפינוי