קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיכוב צו הריסה מינהלי: 1. בפני בקשה לביטול/עיכוב צו הריסה מנהלי, אשר ניתן ביום 13.4.2010 על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה "מעלה חרמון" (להלן: "הוועדה"), ואשר מתייחס לרצפת בטון בשטח של כ- 120 מ"ר בכפר מסעדה, בסמוך לנחל סער, אשר נבנתה ללא היתר ומחוץ לתוכנית המתאר, וזאת בהתאם לסעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). 2. בהתאם להחלטתי מיום 4.5.2010, נקבע דיון במעמד הצדדים בבקשה דנן. כן ניתן עיכוב ביצוע הצו למשך 14 יום, וזאת בהעדר הצדדים. טענות המבקש: 3. לטענת המבקש, נודע לו על קיום צו ההריסה המנהלי אך ביום 3.5.2010, וזאת לאחר שהוזמן המבקש לחקירה בתחנת המשטרה גולן שבקצרין. 4. המבקש מאשר, כי הוא ביצע בניית רצפת בטון באזור הרלוונטי (להלן: "הבנייה"), אולם טוען, כי הדבר נעשה לשם שמירה על חלקת אדמה אשר בבעלותו וכן, כהכנה לבנייה עתידית באזור, היות והחלקה שבבעלותו נמצאת בתוך תוכנית המתאר החדשה (להלן: "התוכנית המתאר") אשר הופקדה מזה כחודשים בוועדה המחוזית נצרת, לשם אישורה הסופי. בהקשר זה הפנה ב"כ המבקש לאישור מאת המועצה המקומית מסעדה אשר צורף כנספח ב' לבקשה ולפיו, המבנה אשר נבנה על ידי המבקש באזור הצפוני של מסעדה, נמצא בתוך הגבול הכחול של תוכנית המתאר החדשה, אשר נמצאת בשלבי אישור. 5. לטענת המבקש, אישור תוכנית המתאר הינו עניין פורמאלי בלבד, שכן התוכנית עברה את מכלול הבדיקות הנדרשות וקיבלה את כלל האישורים הנדרשים של הגורמים המעורבים. הוסיף וציין המבקש, כי לאחר קבלת אישור סופי של התוכנית הנ"ל, המבקש מתחייב להגיש במיידית בקשה לקבלת היתר בנייה כדין, לשם התחלת הבנייה הסדירה בחלקתו. 6. כן עמד המבקש על נסיבותיו האישיות וציין בהקשר זה, כי הוא נשוי ואב לשני ילדים. עוד ציין המבקש, כי הוא דל אמצעים והוא מתגורר כיום אצל הוריו בחדר אחד בלבד. עוד טען ב"כ המבקש, כי רצונו העז לבנות בית פרטי ולהתגורר יחד עם בני משפחתו תחת קורת גג אחת, הוא אשר הובילהו לבצע את ההכנות למהלכי הבנייה הנ"ל. משכך, טוען המבקש, כי ביצוע צו ההריסה עלול לגרום לו נזק כלכלי ואף למנוע ממנו מלהתחיל את הבנייה הנ"ל מחדש, זאת כאשר עניין הסדרת הבנייה כחוק הינו בהישג ידו, לאחר ביצוע תכנון מתאים והגשת בקשה לקבלת היתר בנייה כדין. 7. לטענת ב"כ המבקש, מתן הצו ו/או ביצועו אין בו כדי לתרום כלל להפסקת עבודת הבנייה אשר ממילא הופסקה על ידי המבקש, כלשונה של הוראת סעיף 238א' (ח) לחוק התכנון והבנייה. 8. לאור כל האמור לעיל, עתר ב"כ המבקש לקבלת הבקשה ולהורות על ביטול ו/או עיכוב צו ההריסה המנהלי, וזאת עד לבירור נסיבות המקרה לגופן. 9. בהשלמת טיעוניו בפניי טען ב"כ המבקש, כי המבנה נעשה במקום בו תוכנית המתאר החדשה - תוכנית ג' 18762 - הופקדה בוועדה המחוזית. בהקשר זה הגיש ב"כ המבקש אישור רלוונטי. כן הפנה ב"כ המבקש לאישור אדריכלי אשר ניתן ולפיו, הבנייה נמצאת בתוך תוכנית המתאר החדשה והיא ניתנת להכשרה. לפיכך, טוען ב"כ המבקש, כי הריסת המבנה הינה תרופה קשה במיוחד ובמקרה דנן, ניתן להסתפק לדידו, בהקפאת הבנייה עצמה. 10. עוד טען ב"כ המבקש, כי המבקש הפסיק את הליך הבנייה, עובדה אשר מצאה את ביטויה גם בתצהיר אשר הוגש מאת המבקש וצורף לבקשתו, זאת בזיקה להוראת סעיף 238א' (ח) לחוק התכנון והבנייה. לעניין התנאים שנקבעו בהפקדת תוכנית המתאר טען ב"כ המבקש, כי מדובר בתנאים סטנדרטיים ולהערכתו, מדובר בפרק זמן של מספר חודשים. עוד טען ב"כ המבקש, כי התוכנית נמצאת בשלבי הכנה מזה כ-10 שנים. לעניין גבולות החלקה הרלוונטית טען ב"כ המבקש, כי החלקה הינה בבעלותו של המבקש ולפיכך, אין בטענות המשיבה בעניין זה כדי להשפיע על המהלך התכנוני של המבנה. ב"כ המבקש הוסיף והדגיש, כי המבקש מתחייב שלא להמשיך את הבנייה בשטח הרלוונטי. עוד טען ב"כ המבקש, כי התמונות אשר הוגשו על ידי המשיבה משקפות אך צד אחד של המקום הרלוונטי. בהקשר זה הגיש ב"כ המבקש תמונה של האזור הרלוונטי, בכללותו. לטענת ב"כ המבקש, המבקש מופלה לרעה בהשוואה לתושבים שבאזור מגוריו. טיעוני המשיבה: 11. בטיעוניו בפניי ציין ב"כ המשיבה את העובדה, כי ביום 9.3.2010 נכנסו לתוקפן תקנות לתכנון ובנייה בבקשות לצו הריסה מנהלי אשר על פיהן, בקשה הכוללת טענות באשר לסיכוי לכך שיינתן היתר תוך פרק זמן קצר, צריכה להיתמך בתצהיר של איש מקצוע ולצרף אליה מסמכים הנוגעים לעניין. זאת ועוד, ציין ב"כ מהשיבה, כי סעיף 6 לתקנות הנ"ל קובע, כי בית המשפט לא ידון בבקשה אלא אם מתקיימים בה את כל התנאים הקבועים בתקנות. לפיכך, טוען ב"כ המשיבה, כי הבקשה דנן אינה עומדת בדרישות התקנות, גם מן הטעם הזה ,וכי טענתו של המבקש בדבר הסיכוי להכשרת הבנייה אינה נתמכת בתצהיר, כנדרש וכמתחייב על פי התקנות הנ"ל. בנסיבות אלו, כך לטענת ב"כ המשיבה, דין הבקשה להידחות על הסף. 12. ב"כ המשיבה הפנה להוראת סעיף 238א' (ח) לחוק התכנון והבניה אשר קובע, כי בית המשפט לא יבטל ולא יתלה צו הריסה מנהלי, אלא בהתקיים אחת מאלה: א. אם הוכח לבית המשפט שהבניה אשר בשלה ניתן הצו בוצעה כדין. ב. אם ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת. בהקשר זה ציין ב"כ המשיבה, כי בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין קבע, כי ככל שאין טענות כנגד הסמכות להוצאת הצו, הרי שבית המשפט אינו מבטל צווים בשל טעם אחר שאינו עונה על אחד מאלה. בעניין זה הפנה ב"כ המשיבה לפסיקה רלוונטית בסוגיה דנן. 13. עוד טען ב"כ המשיבה, כי אין מחלוקת במקרה דנן, כי הבנייה בוצעה שלא כדין, זאת משום שהמבנה נבנה בשטח חקלאי שייתכן ובעתיד, תאושר תוכנית מתאר לגביו. באשר לתנאי השני שעניינו ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, הפנה ב"כ המשיבה בעניין זה לפסיקה רלוונטית אשר יצאה מפתחו של בית המשפט העלון ולפיה, יש טעם רב בהוצאת צווי הריסה מנהליים דווקא ככל שהבנייה בשלב התחלתי. בהקשר זה טען ב"כ המשיבה, כי הוועדה פעלה ביעילות רבה והצליחה לאתר את הבנייה בשלב מוקדם של יציקת רצפה ובשלב זה, הוועדה הדביקה על הבניין את צו ההריסה המנהלי ולפיכך, הוועדה עומדת בקריטריון זה. זאת ועוד, טוען ב"כ המשיבה, כי הטענה אשר הועלתה על ידי המבקש ולפיה, הוגשה תוכנית מתאר חדשה ועל כן, הצעד שראוי לנקוט בו אינו צעד של הריסה, הינה טענה שאינה עומדת בקנה אחד עם נסיבות המקרה דנן. שכן, כך לטענת המשיבה, אין המדובר במצב בו היתר בנייה נמצא בהישג ידו של המבקש ומה שמעכב את קבלתו של היתר כזה הוא תנאים טכניים כאלה ואחרים. אלא מדובר בהליך שאורך זמן רב, אשר לאחריו ניתן להגיש בקשה להיתר בנייה שאף היא עשויה להימשך מספר חודשים. במצב דברים זה, כך לטענת ב"כ המשיבה, הרי שאין הצדקה לביטולו או עיכובו של צו הריסה מנהלי. בהקשר זה הפנה ב"כ המשיבה לפסיקה רלוונטית וממנה עולה, כי לאור תכליתו של צו הריסה מנהלי שעניינה סילוק בנייה בלתי חוקית מהשטח על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות, ישנה חשיבות רבה לביצוע צו הריסה מנהלי במסגרת המועד הקבוע בחוק. 14. באשר לטענת המבקש ולפיה, ייגרם לו נזק כלכלי כבד באם יהיה עליו להרוס את המבנה ויימנע ממנו מלבנות אותו מחדש בעתיד טען ב"כ המשיבה, כי שיקולי הנזק אינם רלוונטיים מקום בו המבקש מפר חוק ביודעין ולמעשה, שם את כספו על קרן הצבי. לטענת ב"כ המשיבה, שומה על בית המשפט לשדר מסר מרתיע כלפי המבקש בפרט וכלפי הציבור בכלל. לטענת המשיבה, אין בעובדה שיש תוכנית מתאר בשלבי הכנה כדי להצביע על כך שמבנה כלשהו מוקם במקום בו ניתן יהיה לקבל אישור על פי התוכנית. שכן, עוד לא נקבעו דרכים ושטחי ציבור באזור הרלוונטי וייתכן אפוא, כי המבנה ממוקם במקום בו לא ניתן יהיה לקבל היתר בנייה. כן הוסיף וציין ב"כ המשיבה, כי הבנייה המשיכה גם לאחר שהודבק הצו על גבי המבנה נשוא הצו ביום 14.4.2010. בהקשר זה הגיש ב"כ המשיבה תמונה המתייחסת להדבקת הצו במועד הדבקתו. לטענת ב"כ המשיבה, במועד הדבקת הצו, נמצאה בשטח רצפת בטון ועליה מונחים בלוקים וראשיתה של "תפסנות" לצורך יציקת קיר בטון. זאת ועוד, במועד מאוחר יותר, בעת ביקר שנערך על ידי מפקח הבנייה בשטח ביום 21.4.2010 נמצא, כי הבנייה מתקדמת והמבקש המשיך לבצע עבודות בנייה, לרבות בניית קירות מסביב לרצפת הבטון וניתן היה לראות חומרי בניין לביצוע המשך עבודות במבנה. בהקשר זה טען ב"כ המשיבה, כי עובדה זו, מנוגדת לטענת המבקש ולפיה, אין בכוונתו להמשיך בביצוע העבודות. במצב דברים זה, הרי שגם קיומה של ראשית בנייה היא עובדה בשטח שיש לסלקה, אף אם לא יהיה המשך לבנייה. 15. באשר לטענת המבקש ולפיה, הוא נאלץ לבצע את הבנייה לשם שמירה על חלקת אדמה אשר נמצאת בבעלותו טען ב"כ המשיבה, כי המבקש לא הצהיר בתצהירו מהי מהות הבעלות שיש לו על החלקה הרלוונטית, כיצד הוא יודע שזה בבעלותו ויתרה מזאת, מדוע כעת המבקש צריך להתחיל לבנות כדי לשמור על בעלותו זו. עוד ציין ב"כ המשיבה, כי במסגרת חקירתו על ידי מפקח הוועדה טען המבקש, כי הוא התחיל לבנות את מבנה בשל מצוקת דיור. בהקשר זה הגיש ב"כ המשיבה עותק מהודעת המבקש אצל המקפח. משכך, טוען ב"כ המשיבה, כי יש בטענתו זו של המבקש כדי להצביע על טעם לבנייה ומטרה לעשות בה שימוש. 16. לאור כל האמור לעיל, עתרה המשיבה לדחיית הבקשה דנן. דיון: 17. כאמור, הבקשה המונחת בפניי היא בקשה לביטול ו/או לעיכוב צו הריסה מנהלי, אשר ניתן ביום 13.4.2010 באשר לבנייה נשוא הבקשה דנן. כאמור, בקשה זו קמה ובאה בגדרו של סעיף 238 א' לחוק התכנון והבנייה, הקובע כדלקמן: "(א)   הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך, המציין כי - (1)   לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג; (2)   לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר; (3)   ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; לצו כאמור ייקרא "צו הריסה מינהלי". (ב)   היתה הועדה המקומית מועצת רשות מקומית כאמור בסעיף 18 ונתמנה לאותה רשות מקומית יועץ משפטי, לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא לאחר התייעצות עמו; היתה הועדה המקומית ועדה למרחב תכנון מקומי כאמור בסעיף 19, לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא לאחר התייעצות עם ראש הרשות המקומית שבתחומה מצוי הבנין החורג. . . . . . . . . . " 18. סעיף 238א' לחוק התכנון והבנייה כולל בחובו גם את התנאים וההליכים המקדמים הנדרשים לקיום, בטרם יוצאו צווים כאמור, כדי שצווים אלו יוצאו כדין. אינני רואה צורך לפרט תנאים אלו ודי לי אם אפנה בהקשר זה להוראות הסעיף. עיון במקבץ המסמכים אשר הובאו לעיוני מלמד, כי בנסיבות המקרה דנן, המשיבה עמדה בדרישות הקבועות בחוק ובהליכים הנדרשים, קודם להוצאת הצו נשוא הבקשה דנן. 19. סעיף 238 א' (ח) לחוק התכנון והבנייה מעניק לבית המשפט סמכות לבקר חוקיותם של צווי הריסה מנהלים שהוצאו וקובע את העילות לביטול ו/או להתליה של צו הריסה מנהלי. וזו לשון הסעיף: "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת." ברי, אפוא, כי הטוען לפגם בהוצאת צו ההריסה המנהלי, עליו הנטל להוכיח את הפגם בצו. 20. באשר לעילה הראשונה שעניינה חוקיות הבנייה נשוא הצו - פירושם של דברים הוא, כי על יסוד הראיות המוגשות לבית המשפט, נפלה טעות מלפני הרשות המנהלית כאשר סברה, כי מדובר בבנייה חריגה לסוגיה, או מסתבר שמאז מתן הצו נתחדשו דברים וניתן היתר לבניה שהייתה קודם לכן נטולת היתר. באשר לתופעת הבנייה הבלתי חוקית ראה רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו נ' רפאל עורקבי, פ"ד מח(2), 397, שם נקבע, בין היתר, כדלקמן: " הפיקוח על הבניה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק, ומקימים בנינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית. אף אין זה דבר נדיר שבנינים מוקמים שלא כחוק על מקרקעין של הציבור, שנועדו לשרת את צרכי הציבור, ולאחר שהוקמו ואוכלסו במשך זמן מה, קשה כקריעת ים סוף לפנותם ולסלקם. 21. בהקשר זה יצוין, כי את עיקר יהבו הטיל המבקש על כך שהבנייה נעשתה לשם שמירה על חלקת אדמה שבבעלותו וזאת כהכנה לבנייה עתידית באזור, היות והחלקה נמצאת בתהליך תכנוני במסגרת תוכנית מתאר חדשה אשר תאושר בעתיד. זאת ועוד, טוען המבקש, כי במידה והתוכנית תאושר, הרי שהמבקש יפנה מיד בבקשה לקבלת היתר בנייה מתאים כדין וכי היתר הבנייה יהיה בהישג ידו תוך פרק זמן קצר של מספר חודשים. בהקשר זה הגיש ב"כ המבקש אישור מאת האדריכל מר עוידאת מען ולפיו, המבנה נשוא הבקשה דנן נמצא בתחום תוכנית המתאר החדשה וכי ניתן להכשירה לאחר אישור תוכנית המתאר. כן צורף לאישור זה תשריט השטח הרלוונטי והעתק מהחלטת הועדה המחוזית בדבר ההמלצה להפקיד את תוכנית המתאר החדשה מיום 22.3.2010. לטענת המבקש, הנסיבות שנוצרו במקרה דנן ובמיוחד, נוכח העובדה שקיים סיכוי סביר לקבל היתר בנייה תוך מספר חודשים, הרי שיש באלה כדי להצדיק את ביטולו של צו ההריסה על מנת לאפשר למבקש למצות את הליכי הרישוי בעניין זה. 22. בנסיבות אלו ומשלא הוצג בפניי היתר בניה כדין מחד, ובזיקה לראיות האחרות אשר הובאו בהקשר זה מאידך, כמו גם טיעוני המבקש כמפורט לעיל, באתי לקבוע, כי אין מדובר בבניה הנעשית כדין. במקרה דנן, אין עסקינן בתוכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד. אלא כאן עסקינן בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכויו אינם ידועים. זאת ועוד, אף אם בסופו של יום, תאושר תוכנית המתאר החדשה וזו תיכנס לתוקפה, הרי שיהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך מספר חודשים. בעניין זה אני רואה להפנות לרע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, שם נקבע, בין היתר, כדלקמן: " . . . אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי אשר, כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בניה בלתי חוקית. אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן. המקרה שלפנינו אינו כזה. " 23. לאור כל האמור לעיל, הרי המסקנה המתבקשת הינה, כי לא מתגבשת העילה הראשונה הקבועה בסעיף 238א' (ח) לחוק התכנון והבנייה, אשר בשלה יורה בית המשפט על ביטולו או התלייתו של צו הריסה מנהלי שניתן. 24. באשר לעילה השנייה הקבועה בחוק כמפורט לעיל, היא שביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, כפי העולה מהעתק הצו שצורף לבקשה, כמו גם מטיעוני הצדדים , הצו נשוא הבקשה דנן הוצא כאמור, ביום 13.4.2010. מהתמונות שהוגשו מטעם המשיבה ואשר מתייחסות למבנה נשוא הצו עולה, כי עסקינן במבנה הנמצא בשלבי בנייה, וכי לא ניתן לומר שהבנייה הושלמה. זאת ועוד, עיון בתמונות שצורפו כמפורט לעיל, כמו גם בשים לב למהות הבנייה, היקפה וטיבה, ברי הוא שעסקינן בבנייה מאסיבית רחבת היקף, אשר בשלה ראוי היה להוציא את צו ההריסה נשוא הבקשה שבפניי. יודגש בהקשר זה, כי כפי שאף אישר המבקש, מטרת הבנייה נשוא הצו עניינה בית מגורים. בהקשר זה, יפים דבריו של כב' השופט שמגר ברע"פ 273/86 חנניה פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ(2), 445, שם נאמר, בין היתר, כדלקמן: " . . . הסמכות המינהלית נתווספה כדי לאפשר תגובה על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות בהסתמך על כך שההליכים המשפטיים הרגילים דורשים, לא אחת, זמן לא מועט וכי גם קיימות דרכים, שאין תמיד אפשרות מעשית לחסמן, כדי למשוך הליכים באופן מלאכותי. על כן, הוספה, כאמור, הסמכות להורות על פעולה מינהלית הבאה למנוע על אתר עובדה מוגמרת. מן הבחינה הנדונה כאן, גדל ההצדק העניני בהפעלת הסמכות ככל שהבניה מתקדמת יותר ומתקרבת לסיומה. הווה אומר, ככל שהבניה מתקרבת להשלמת מטרתה הסופית כך גם גדל החשש כי באים לקבוע עובדה מוגמרת וכך גם מתחזקת ההנחה הגלויה לעין כי אין מקום לשקול את ביטול או התלית הצו בשל כך, כביכול, שהוא אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. הדברים בשטח מדברים בעד עצמם והתקדמות הבניה מצביעה בעליל על כך שאם לא יינקטו הצעדים על אתר, ישיג הבונה-העבריין את מטרתו הבלתי לגיטימית. אולם אין מקום למסקנה ההפוכה כי אם הבניהה בראשיתה, הרי אין חשש לקביעת עובדה מוגמרת; גם חצי קיר ורבע גג הן עובדות מוגמרות ככל שהדבר מתייחס לבניה שבוצעה וקיומו של החשש הברור והגלוי הנובע מדירה שבנייתה הבלתי חוקית הושלמה כבר, אינו שולל קיומו של חשש זהה הנובע מתחילת הבניה. עיקרו של דבר, הסעיף אינו מדבר רק על קיום עובדה מוגמרת אלא על מניעת עובדה מוגמרת ומי שמבקש למנוע הקמת בנין שלא כדין אכן מוטב שיעשה זאת בתחילת הדברים ולא בסופם כי זו המניעה האפקטיבית." 25. בנסיבות המקרה דנן, וכפי העולה בבירור גם מעיון בתמונות אשר הוגשו לעיוני, הרי שהמבנה נמצא בבניה התחלתית ובכך יש סימן לבאות, ככל שהדבר מתייחס למה שהולך ומוקם ומי שמבקש למנוע השלמת בנייה בלתי חוקית, הרי שמוטב שייעשה זאת בראשיתה. בנסיבות אלו, נוכח מהות הבנייה והיקפה, בשים לב לכך שזו נעשתה שלא כדין ולאור האופי המניעתי של הצו ומשמעותו של המושג "עובדה מוגמרת", הרי בין אם הדברים בראשיתם ובין אם הם בסופם, יכולה להתגבש המסקנה, כי הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. בנסיבות אלו, הרי שאין ממש בטענות המבקש, הצו בדין יסודו ואין מקום להורות על ביטולו או התלייתו. 26. סופו של יום, לאור כל האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים שהובאו בפניי, כמו גם את מקבץ האסמכתאות אשר הוגשו לעיוני, משבאתי לכלל מסקנה, כי הבנייה נעשתה כאמור, ללא היתר ושלא כדין, ומשלא עלה בידי המבקש להוכיח, כי דבק בצו פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, הרי שאין מקום להורות על ביטולו של הצו נשוא הבקשה, ומשכך, הבקשה נדחית בזאת. 27. בנסיבות העניין, אינני רואה מקום לעשות צו להוצאות. הריסת מבנהצו הריסהצווים