קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לשינוי סדר הבאת ראיות: בפניי בקשה לדחיית מועד העיון בדו"ח חקירה, אשר נערך לבקשת התובעת (להלן: "דו"ח החקירה"), "עד לאחר הגשת עדויות וראיות הנתבע" (בדרך של תצהירי עדות ראשית). נימוקי הבקשה: 1. בכתב התביעה שהגישה טענה המבקשת (להלן: "התובעת") כי הנתבע - אשר שימש כאחראי על איסוף ביצים עבור התובעת ממספר לולים של מגדלים שונים באזור הגליל המערבי - ביצע באופן שיטתי גניבה של ביצים השייכות לתובעת. טענה זו נתמכת לדבריה בראיות מהימנות ובדו"ח החקירה המפורט. התובעת מפנה בבקשתה לכתב התביעה, בו תואר ביקור פתע שנערך אצל הנתבע, עקב החשדות שהתעוררו אצל התובעת, ואשר במהלכו עומת עם ההאשמות, הודה בגניבת סחורה מהתובעת ואף התנצל בפני מנהל התובעת על הגניבה הנטענת. נוכח המעשים החמורים המיוחסים לנתבע, התובעת חוששת כי חשיפת דו"ח החקירה בשלב המקדמי תאפשר למשיב לתאם גרסאותיו וליצור ראיות שקריות. 2. במצב דברים זה, טוענת התובעת, יש לחרוג מן הכלל של גילוי ועיון בכל המסמכים בעיתם, שכן בנסיבות העניין דחיית מועד העיון בדו"ח החקירה, עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע, תשרת את גילוי האמת יותר מאשר עיון בו בשלב הדיוני הנוכחי. בעניין זה מפנה התובעת לפסק הדין שניתן ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב, פ"ד נה(1) 515 (1999) (להלן: "פס"ד סוויסה"), לפיו ניתן לדחות את מועד העיון במסמך והדבר נתון לשיקול דעת הערכאה הדיונית (להלן: "עיון מאוחר"). תגובת הנתבע: 3. לטענת הנתבע, אין לחרוג מסדר הבאת הראיות, לפיו התביעה מגישה ראיותיה לפני ההגנה ומאפשרת למתגונן להציג גרסתו לאור ראיות התביעה, והתובעת לא הצביעה, בתצהיר שהוגש מטעמה, על נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל האמור. הנתבע טוען, כי פס"ד סוויסה מתייחס, ככלל, לדחיית עיון בתצהירי חוקרים מטעם נתבע וכי רק במקרה חריג וקיצוני, כלשונו, ניתן לאפשר דחיית הגשת ראיה מטעם תובע, ואין זה המקרה בענייננו. התובעת לא טענה בבקשה טענות עובדתיות מפורטות ולא ביססה חשש או הצביעה על דרך לשיבוש ראיות מצד הנתבע ומשכך, יש לדחות את הבקשה. דיון והכרעה: 4. התובעת עותרת לדחיית מועד חשיפת דו"ח החקירה עד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע. עיקרי ההלכה בסוגיה זו נקבעו בפס"ד סוויסה, כאשר הכלל הוא שיש ליתן גילוי ועיון במסמכים בעיתם ובכך לאפשר ניהול הדיון ב'קלפים פתוחים', אולם לבית המשפט נתון שיקול הדעת לחרוג מן הכלל ולאפשר דחיית עיון בראיה, מקום שעיון מוקדם עשוי להביא להתאמת גרסאות או לשיבוש ראיות וכתוצאה מכך לפגיעה בגילוי האמת. בפס"ד סוויסה נקבע כי שיקול דעת זה - "הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות הענין, במחלוקת בין בעלי הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי הטענות ובצפי של בית המשפט - לפי החומר שלפניו - לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על ידי בעל דין לא ישרת את מטרות הצדק". 5. מן הראוי לציין, כי בפס"ד סוויסה בית המשפט נתן דעתו בין השאר לפערי המידע בין הצדדים ולמחלוקת ביניהם, כפי שעולה מכתבי הטענות, כאשר בנסיבות פסק הדין, הנתבעת היא אשר עתרה לדחיית העיון בתצהירי החוקרים מטעמה, עד להגשת תצהירי התובע, שעה שעובדות האירוע נשוא התביעה היו בידיעתו של התובע. 6. האם החריג בדבר "עיון מאוחר", כאמור בפס"ד סוויסה, משתרע גם על בקשה לדחיית עיון במסמך מטעם תובע או שמא תחולתו מצטמצמת אך למקרים בהם דחיית עיתוי העיון מתבקשת על ידי הנתבע? וככל שהתשובה לשאלה זו הינה בחיוב - האם קיים הבדל בנוגע להיקפו של החריג בדבר "עיון מאוחר" כאשר המבקש לעשות שימוש בחריג זה הינו התובע? אלו הן השאלות הטעונות הכרעה, ואת התשובה להן יש ליישם על נסיבותיו של תיק זה. 7. מעיון בפסיקה שניתנה לאחר פס"ד סוויסה, עולה כי הגישה בנושא זה אינה אחידה. ניתן להבחין מחד בפסיקה המאפשרת "עיון מאוחר" לבקשת תובע ואשר הלכה למעשה אינה מבחינה בין בעלי הדין לעניין זה (ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 2014/01 רמי נ' מנחם (לא פורסם, 6.8.2003); בר"ע (י-ם) 1052/09 ברכאן נ' סלים בילדינגס בע"מ (לא פורסם, 1.11.09); ת"א (מחוזי ב"ש) 3103/09 החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ נ' תען עבודות עפר בע"מ (טרם פורסם, 12.4.2010) ומאידך בפסיקה אשר אינה מאפשרת שימוש בחריג "העיון המאוחר" בתור "חרב" ורואה בו משום "מגן" בלבד (ראו ת"א (שלום ת"א) 13869/04 שמואלי נ' עמיר עמנואל יזמות פיתוח והשקעות (1998) (לא פורסם, 27.1.2005); בש"א (שלום ת"א) 177474/07 אמיר מלמד נ' סי.קיו.אם בע"מ (לא פורסם, 4.12.2007)). 8. ניתן אף להבחין בפסיקה המכירה באפשרות להתיר "עיון מאוחר" לבקשת תובע, תוך נסיון להגדיר קווים מנחים בסוגיה זו. כך, למשל, קבע כב' השופט י' צבן כי כאשר גרסת צד הינה כללית ולקונית, ללא הצגת פירוט עובדתי מינימלי, והכחשת האירוע או המקרה הינה גורפת, בית המשפט יטה לחרוג מן הכלל של גילוי מירבי, ועל כן איפשר "עיון מאוחר" בראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת תצהירי הנתבע (ראו בש"א (מחוזי י-ם) 386/02 בנק אינווסטיק כללי בע"מ נ' TONEDOOR LTD (לא פורסם, 4.4.2002)). כך, למשל, קבעה כב' השופטת (כתוארה אז) ה' גרסטל כי "בעצם ההכחשה אין די, ותנאי נוסף לדחיית העיון (מבלי לקבוע רשימה סגורה) הוא שהנתבע אינו מספק כל גרסה עובדתית משלו, ואינו כופר בטענות התובע באופן מפורש - אחת לאחת", ומשזה לא היה מצב הדברים באותו עניין, קיבלה ערעור של נתבע על החלטה שהתירה "עיון מאוחר" (ראו בר"ע (ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גולד (לא פורסם, 13.12.2004) (להלן: "עניין גולד"). ראו גם: ת"א (שלום ת"א) 29840/08 פיטי נ' גני חוות לכיש אשדוד 2002 בע"מ (טרם פורסם, 12.7.10). 9. עד לאחרונה טרם נדרש בית המשפט העליון לסוגיה האמורה במישרין (את ההחלטה ברע"א 2037/04 בנק דיסקונט נ' מרון (טרם פורסם, 16.3.2004), נראה שיש לסווג כהחלטה בה לא נדרש בית המשפט לסוגיה לגופה). לאחרונה ניתנה החלטה ע"י בית המשפט העליון, מפי כב' המשנה לנשיאה, א' ריבלין, ב-רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (טרם פורסם, 15.8.2010) (להלן: "עניין פלוני"), אשר נדרש במישרין לסוגיה האמורה והבהיר מהו הדין הראוי בנוגע להיקף תחולתו של החריג בדבר "עיון מאוחר" המתבקש ע"י תובע. 10. בהחלטה בעניין פלוני הושם הדגש על נושא הסטיה מסדר הבאת הראיות במשפט, ולא רק מסדר הדין בנוגע לגילוי ועיון, ונקבע, בתמצית: (א) מבחינה מעשית, דחיית מועד העיון בראיה של התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע, מהווה למעשה דחיית מועד להגשת ראיה זו של התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע. (ב) אין לשלול לחלוטין אפשרות לדחיית מועד הגשת ראיה מטעם התובע עד לאחר ראיות הנתבע, אולם זו תתאפשר במקרים חריגים ביותר, בהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. ג) לשם כך לא די בטענת התובע כי חשיפת הנתבע לראיה בשלב מוקדם תביא אותו ליצור גרסה כוזבת, אלא יש להראות כי מתקיים חשש ממשי לשיבוש ראיות מצד הנתבע. 11. כב' השופט ריבלין עמד על ההבדל בין דחיית עיון בראיה לבקשת נתבע, כפי שאירע בפס"ד סוויסה, לבין בקשה לדחיית עיון מטעם התובע, באומרו כך: "אין דין דחיית העיון בהקלטה עד למועד הגשת הראיות כדין דחיית הגשת ההקלטה כראיה לאחר מועד הגשת הראיות. בעוד שדחייה מן הסוג הראשון אינה משנה את סדר הבאת הראיות במשפט, הרי שדחייה מן הסוג השני הופכת את סדר הבאת הראיות". ובהמשך: "המבקשים אינם מצביעים על טעם מיוחד המצדיק לדחות את הגשת ההקלטה עד לאחר הגשת הראיות מטעם המשיבים. הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. אכן, לעיתים "זכותו" של התובע להתחיל בהבאת הראיות אינו נוחה לו; לעיתים יעדיף להביא את ראיותיו (ובמקרה זה - מקצת מראיותיו) רק לאחר שהנתבע חשף את מלוא גרסתו ואת הראיות העומדות לרשותו. כך במקרה שלפנינו. ואולם - הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל". ולבסוף: "פסק-הדין בעניין סוויסה מתייחס, כאמור, להליכים המקדמיים ולא לשלב ניהול התביעה גופה. להבדל זה נפקות חשובה. כאמור בעניין סוויסה, הפעלת הסמכות לדחות את העיון במסמכים עד למועד הצגת הראיות במסגרת ניהול התביעה, תוך וויתור על היתרונות הגלומים בכלל הרגיל של "משחק בקלפים פתוחים", נותנת ביטוי לאופייה האדברסרי, למצער בבסיסה, של שיטת המשפט הדיונית בישראל. כך, בפסק-הדין בעניין סוויסה נקבע שהנתבעים יציגו את מלוא ראיותיהם לאחר הצגת הראיות מטעם התביעה; זהו סדר הבאת הראיות הרגיל. לעומת זאת, דחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע אינה מקדמת את היתרונות שב"משחק בקלפים פתוחים" (שהרי דחיית הצגתה של ראיה פועלת ל"סגירת הקלפים") ומן העבר השני אף אינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית, שסדר הבאת הראיות הוא יסוד מוסד בה. בדחייה מסוג זה כרוכה פגיעה כפולה בכללים הדיוניים הרגילים: הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי גילוי מוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות במשפט. פגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר". 12. ההחלטה בעניין פלוני אמנם אינה מהווה 'הלכה פסוקה', אולם המצב המשפטי לאחריה בפירוש שונה מן המצב אשר קדם לה, והדעת נותנת כי הגישה הבלתי אחידה בפסיקה, כפי שתוארה לעיל, הינה נחלת העבר. יפים לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 2996/06 שלום נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (לא פורסם, 18.10.06): "... החלטות דן יחיד הדוחות בקשה לרשות ערעור אינן דרך המלך של קביעת הלכה בבית משפט זה, המחייבת כל בית משפט אחר לפי סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה - שהיא על פי המקובל בשלושה שופטים (רע"א 7152/94 שידלוב נ' קוהן, פ"ד מט(5) 309, 313, (המשנה לנשיא לוין); הנשיא ברק בבש"א 2401/95 2401/95 נחמני נ' נחמני, פ"ד מט(5) 598, 606). כך במישור העיוני. ואולם, במציאות היומיומית של בתי המשפט לדרגותיהם, ההתייחסות להחלטות בית משפט זה בדן יחיד אינה נטולת "תקדימיות". כך במעצרים, ...; כך בפסקי דין מסוימים בדן יחיד, ... . אף בדחיית בקשות רשות ערעור, שעה שהיא באה בהחלטה מנומקת, אין לומר כי ביומיום השיפוטי אין לה למצער תוקף מנחה, אם לא למעלה מזה. כללם של דברים, הדעת נותנת איפוא כי לאחר שבית משפט זה, ולוא בדן יחיד, נדרש לסוגיה ככלל, יתן לכך בית משפט אחר את המשקל הראוי, ויהא עליו מטבעם של דברים לבחון היטב בטרם ילך בדרך אחרת". מן הכלל אל הפרט 12. לכאורה מתקיימות בענייננו נסיבות אשר תואמות, ולו במקצת, את הקווים המנחים שהותוו בעבר בפסיקה ונזכרו לעיל. הנתבע הכחיש את טענת הגניבה באופן גורף. בנוסף, הכחשה זו נעשתה מבלי לספק גרסה עובדתית מפורטת לטענות הנטענות כנגדו. הגם שטענות אלו כשלעצמן לא פורטו כדבעי, וככל הנראה בכוונת מכוון, הרי שגם למעט הטענות אשר פורטו, כגון מיקום המחסן אליו העביר הנתבע לפי הנטען את הסחורה הגנובה, לא מצאתי התייחסות בכתב ההגנה. כמו כן קיימים פערי מידע בין הצדדים, כאשר השליטה במידע אודות האירועים הנטענים נמצאת בידי הנתבע, בעוד אשר המידע הידוע לתובעת מקורו בעיקר בדו"ח החקירה. הדעת נותנת כי חשיפת דו"ח החקירה בשלב זה יהא בה כדי לאפשר לנתבע להתאים את גרסתו לאמור בדו"ח החקירה. אלא שבכך לא די. 13. אף אם הייתי עשוי לסבור כי בנסיבות העניין יכול ודחיית מועד העיון בדו"ח החקירה אכן עשויה לשרת טוב יותר את אינטרס גילוי האמת, ועל פי הפרקטיקה אשר לפיה נהגו ערכאות שונות עד עתה עשוי הייתי להיעתר לבקשה - ולמצער, לא לדחותה בטרם אעיין בדו"ח החקירה עצמו באנלוגיה מן הסמכות הנתונה לי מכוח תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בנוגע למסמכים לגביהם נטענת טענת חסיון - הרי שבמצב המשפטי שלאחר עניין פלוני, דין הבקשה להידחות. בהתאם להחלטה בעניין פלוני, האפשרות לקבלת בקשת תובע ל"עיון מאוחר" בראיה שבידו, אשר הלכה למעשה הינה בקשה להגשת הראיה לאחר הגשת ראיות הנתבע, מוגבלת למקרים נדירים ויוצאי דופן והמקרה שבפנינו איננו אחד מהם. התובעת לא הביאה טעם מיוחד המצדיק חריגה מסדר הבאת הראיות ולא הצביעה בתצהיר המצורף לבקשה על חשש ממשי לשיבוש ראיות מצד הנתבע. 14. בנוסף, במקרה דנן, התובעת עותרת למעשה לדחיית העיון - ובפועל דחיית ההגשה - של הראיה המרכזית שלה, המבססת את גרסתה העובדתית. אם תתקבל הבקשה, יימצא הנתבע ללא יכולת להתגונן כראוי. שהרי כיצד יהא בידי הנתבע להתייחס באופן עובדתי קונקרטי לטענות אשר אינן מצויות בפניו? לבד מקיפוח זכותו של הנתבע להגנה ראויה, כפי שנפסק בעניין פלוני, התוצאה עלולה להיות כי, כדברי כב' השופטת גרסטל בעניין גולד הנ"ל (סעיף 3(א)(גג)) "גרסתו העובדתית תימצא חסרה, ותהא טעונה השלמה", באופן אשר יחייב מקצה נוסף של תצהירים מטעמו, דבר אשר יוביל לסרבול הדיון והארכתו. 15. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. התובעת תאפשר למשיב לעיין בדו"ח החקירה מטעמה תוך 10 ימים ממועד קבלת החלטה זו. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. סדר הבאת הראיותראיות