קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת הסכם שכירות בעל פה במשך שנים רבות: תביעה בסדר דין מהיר על סך 29,474.5 ₪ מיום 17.12.09 שעניינה דרישה לתשלום דמי שכירות עבור מושכר שהוא דירה, לתקופת שכירות שבין 1.11.09 לבין 31.10.10. עמדת התובעת בין התובעת לבין הנתבע נכרת חוזה שכירות ביום 10.10.94 על פיו הושכר לנתבע מבנה תעשייתי ברחוב החרושת 28, באזור התעשייה, קריית ביאליק. תקופת השכירות נקבעה מיום 1.11.94 ועד יום 31.10.95. בפועל הוארכה תקופת השכירות משנה לשנה על פי הסכמות שבעל פה בין הצדדים ודמי השכירות החודשיים הועמדו על סך 2,330 ₪ בצירף מע"מ. על פי הנוהג שבין הצדדים, היה הנתבע פונה, לקראת סיום כל שנת שכירות בבקשה להארכת תקופת השכירות ומשנענה היה מפקיד בידי התובעת שיקים מעותדים לשנה מראש. לקראת סוף אוקטובר 2009 ביקשה התובעת להשכיר את הנכס לאחרים מכיוון שלא היה ברור אם בכוונת הנתבע להמשיך ולשכור את הנכס, על רקע קושי לקבל רישיון עסק. הנכס פורסם באינטרנט אלא שלאחר הפרסום ביקש הנתבע מן התובעת לשכור את הנכס לשנה נוספת והתובעת הסכימה. הנתבע הפקיד בידי התובעת את התשלום עבור נובמבר 2009 והבטיח להמציא את השיקים האחרים לכיסוי חוב דמי השכירות עבור כל שנת השכירות, בתוך פרק זמן קצר. לאחר מכן חזר בו הנתבע מסיבותיו שלו והתחמק מלקיים את התחייבותו. בעקבות חילופי מכתבים בין ב"כ הצדדים הסיקה התובעת כי הנתבע החליט לבטל את ההסכם אשר נכרת בעל פה ומכאן התביעה הכספית בסעיפי הסעדים המבוקשים, כפי שהם מנוסחים בכתב התביעה מדגישה התובעת כי על אף שהתביעה הוגדרה כתביעה כספית, המטרה היא אכיפת החוזה על כל המשתמע מכך לעניין חיובי הנתבע על פי ההסכם. סעד של פיצויים נדרש כסעד חלופי. סכום הפיצויים חושב בהתאם שכן מדובר בפיצויי קיום. התובעת גורסת, כי משהודה הנתבע בנוהג אשר התקיים בין הצדדים שנים רבות לפיו הוארכה תקופת השכירות מעת לעת בהסכמות שבע"פ ונמסרו שיקים מעותדים ומשאישר כי אף לאחר אוקטובר 2009 מסר בידי התובעת שיק עבור נובמבר 2009, הרי שנטל הראיה והשכנוע להוכיח כי תקופת השכירות לא הוארכה בהסכמה למשך שנה נוספת, מוטל על שכמו של הנתבע. בנטל זה הוא לא עמד. על אף שהנתבע טוען ומבקש להוכיח כי לא היתה מבחינתו תועלת בהארכת תקופת השכירות על רקע חוסר האפשרות לקבל רישיון עסק במבנה שבוצעה בו בנייה בלתי חוקית, הרי הוכח שהתובעת פעלה להסדרת הנושא והנתבע עצמו צרף כנספח ב/1 לכתב ההגנה את היתר הבנייה שניתן. בחקירתו של הנתבע בבית המשפט התבררה הסיבה האמיתית לרצונו להתנער מהסכם השכירות - רכישת נכס באמצעות אשתו, אשר אליו העתיק את פעילותו העסקית. התובעת מפנה את תשומת הלב לגרסת הנתבע כפי שהוצגה בסעיף 6 לכתב ההגנה, לפיה התנגד לדרישתה להעלאת דמי השכירות לשנים 2009-2010. אם כטענת הנתבע הוא גמר בדעתו זה מכבר שלא לשכור את הנכס לתקופה נוספת והודיע על כך לתובעת, מה לו כי ילין על נושא העלאת דמי שכירות שאיננו רלבנטי עוד לגביו. לא היתה בפי הנתבע תשובה לשאלה זו אשר הוצגה בפניו. יש לדחות את ניסיונו של הנתבע להפחית מן החיובים הכספיים בגין דמי השכירות המגיעים, על סמך טענת קיזוז, סך של 3,134 ₪ ששילם לטענתו במקום התובעת עבור נזילת מים עקב פיצוץ בצינור ראשי. לא הוכח כי הנתבע ביצע תשלום כלשהו ולבד מכך הסכום שבו מדובר כולל גם צריכה שוטפת של הנתבע אשר אף הודה כי היה בכוונתו לשלם את דמי השכירות גם עבור דצמבר 2009, אלא שנמנע מכך בעקבות הנחיה ועצה שקיבל מבא כוחו. עמדת הנתבע: הסכם השכירות הראשון אשר נכרת בין הצדדים היה לתקופה של שנה, כאשר לנתבע ניתנה אופציה להארכה נוספת של תקופת השכירות למשך 4 שנים, אופציה שמומשה. הצדדים אכן האריכו מעת לעת את תקופת השכירות על פי הסכמות שבעל פה וכפי שמבארת התובעת, נהג הנתבע למסור לתובעת 12 שיקים מעותדים מראש, עבור כל תקופת שכירות חדשה. הקשר עם התובעת נעשה באמצעות בעלה, מר בני רקדזון. מכיוון שהנתבע נתקל בקשיים להשגת רישיון עסק, על רקע בנייה ללא היתר בנכס, הבהיר הנתבע לתובעת, באמצעות בן זוגה, כי אין בכוונתו להמשיך ולשכור את הנכס לאחר 31.10.09. זאת לאחר שהנתבע הועמד לדין והורשע בביצוע עבירה של ניהול עסק ללא רישיון ולאחר שהושת עליו קנס כספי וניתן צו לסגירת בית העסק. זו הסיבה לכך שבניגוד לנוהג ששרר בין הצדדים לפיו נמסרו 12 שיקים מעותדים לכיסוי מלוא חוב דמי השכירות לאחר חידוש הסכם השכירות בכל שנה ושנה, לא מסר הנתבע לתובעת בשלהי 2009 אלא שיק אחד בלבד המהווה תמורה של דמי שכירות עבור נובמבר 2009. הנתבע הודיע לתובעת כי הוא מחפש אלטרנטיבה אחרת, מכיוון שגמר בדעתו שלא להוסיף ולשכור את הנכס לאחר שניסיונות חוזרים ונשנים שעשה על מנת להניא את התובעת לטפל בסוגיית הבנייה הבלתי חוקית על מנת שיוכל לקבל רישיון עסק, לא עלו יפה. רק בחורף 2009 ולאחר שהועמד לדין וניתן צו הסגירה לעסק בתוקף מינואר 2009, החלה התובעת לטפל בנושא ואולם בשלב זה כבר החליט הנתבע שאין הוא מעוניין להמשיך ולשכור את הנכס לאחר אוקטובר 2009. טענת הנתבע כלפי התובעת כי גילתה אדישות לאורך זמן בעניין הקשיים שהוערמו על דרכו של הנתבע לקבלת רישיון עסק כתוצאה מחריגות בנייה, קיבלה חיזוק ואישוש מתוך כך שעבר בשנת 2001 הופנתה על התובעת טענה מצד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריות בדבר קיומה של סככה ללא היתר בנייה כחוק. צו סגירה ניתן כלפי הנתבעת בספטמבר 2008 ובקשה בעניין היתר בנייה הואילה התובעת להגיש רק בשנת 2009. מכלול הנתונים הנ"ל מפריך את טענת התובעת כי פעלה בזריזות להסדיר את עניינה. הנתבע מפנה לסעיף 7 להסכם השכירות המקורי, ממנו עולה מצג שווא שהציגה התובעת בעת כריתת ההסכם הראשון, שכביכול אין כל עילה לרשויות לבקש צו הריסה או צו איסור שימוש בנכס. בנסיבות אלה, גורס הנתבע כי גם את תשלום הקנס זכאי הוא לקזז מכל סכום המגיע לתובעת, ככל שייפסק. העובדה שהתובעת החלה לפרסם את הנכס להשכרה מיידית ברשת האינטרנט בסמוך לתום תקופת השכירות והעובדה שהנתבע, בחריגה מן הנוהג שבין הצדדים, לא הפקיד בידי התובעת 12 שיקים מעותדים, מלמדות על הכוונה המוצהרת, המפורשת והידועה לסיים את יחסי השכירות. לכך מוסיף הנתבע את העובדה שהתובעת ביקשה ממנו לחתום על הסכם שכירות חדש אשר הועבר אליו כשהוא חתום על ידה בלבד ואולם, הנתבע לא חתם על ההסכם בשל הסיבות הנ"ל. בנוסף ולחילופין, מציין הנתבע כי ממילא דמי השכירות לחודש נובמבר שולמו ועל כן אין מקום לדרישה הכספית בעניין זה. לבד מכך שילם הנתבע סך של 3,134 ₪ עבור נזילת מים מצינור ראשי שהתפוצץ. עלות התיקון מוטלת הייתה על בעלי הנכסים ובכללם התובעת אשר אף השתתפה בפועל בעלות התיקון ואולם סירבה לשלם עבור רכיב נזילת המים. תשלום זה זכאי הנתבע לקזז מכל סכום המגיע לתובעת, אם אכן יפסקו לזכותה סעדים כספיים. הנתבע מסכים כי את טענת הקיזוז שהעלתה בקשר לסך 3,134 ₪, יש להכפיף להמצאת אישור תשלום עבור המים, מן הרשות. יש לדחות את טענת התובעת כי התשלום כולל צריכה שוטפת, שכן מדובר בצינור חיצוני ובתשלומים שהוטלו בעקבות הנזילה, נשאו גם השכנים האחרים. עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא פעלה לשיטתה על מנת להקטין את נזקה על דרך של השכרת הנכס בשוק החופשי. ועל כן אין היא זכאית להטיל על שכמו של הנתבע את העלות הכספית של מלוא דמי השכירות לתקופה של שנת שכירות. יש לשלול מכל וכל את עמדת המוצא של התובעת המבקשת להטיל על שכמו את נטל הראיה והשכנוע להוכיח כי תוקף הסכם השכירות לא הוארך. התובעת היא זאת אשר חייבת להוכיח חידושו של הסכם שכירות, אם ברצונה לזכות בתביעתה. לא זו בלבד שאין בנמצא ראיות לתמיכה בעמדת התובעת בגזרה זו, אלא שכל הנסיבות כמפורט לעיל, מצביעות על כך שברור היה וידוע לתובעת כי אין בכוונת הנתבע להוסיף ולשכור את הנכס לתקופה של שנה נוספת. דיון: לא בכדי פתח ב"כ התובעת בכתב סיכומיו את דיונו במחלוקות שבין הצדדים בשאלת נטלי השכנוע והבאת הראיות ומי נושא באלה בנסיבות העניין. שני הצדדים מסכימים כי המחלוקת היסודית בשאלה האם הוסכם בע"פ להאריך את תוקף השכירות לשנה נוספת, תוכרע על סמך בחינת הנסיבות אשר מכוחן ניתן להסיק גמירות דעת, או העדרה, לעניין המשך מערכת יחסי השכירות. כל אחד מהצדדים מצביע על הנסיבות התומכות בעמדתו, כמפורט לעיל. מכאן החשיבות אשר מייחסים הצדדים לסוגיית הנטלים במקרה דנן. במחלוקת זו מקובלת עלי עמדת הנתבע. ברי שבנטל השכנוע ובנטל הראשוני להבאת הראיות נושאת התובעת, אשר טוענת ומבקשת להוכיח כי הוסכם בע"פ להאריך את השכירות למשך שנה נוספת החל מ-1.11.09. טענת התובעת כלפי הנתבע בגזרה זו לוקה בערוב תחומין ואיננה מבחינה בין שני סוגי הנטלים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות. "נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו כאשר אי עמידה בה משמעה דחיית הטענות. חוברת הראיה מבטאת חובה נלווית טפלה במהותה לחובה העיקרית. לעניינו של הנואש בנטל השכנוע, משמעה - החובה להביא ראיות לעמידה באותו נטל ואילו לעניינו של היריב משמעה החובה להביא ראיות להמשטת הבסיס מתחת לכוחם של אלו שהובאו לחובתו וכו'. הקביעה מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע, נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים האחד - 'המוציא מחברו עליו הראיה', ויכול שיהא זה התובע ויכול שיהא זה הנתבע, כל לפי העניין. והשני - 'דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי', הן לעניין הוכחת יסודות העילה/ההגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות" (י. קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה (2003) חלק שלישי 1506-1505). כאשר מבקשת התובעת, במקרה דנן, להשית על הנתבע חובת תשלום דמי שכירות עבור התקופה שבין 1.11.09 לבין 31.10.10, על סמך טענה כי נכרת הסכם חדש בע"פ במסגרתו קיבלו על עצמם הצדדים זכויות וחובות, היר היא בגדר מי שמבקש "להוציא מחברו" ועל כן מוטל עליה נטל השכנוע ולהנטל להביא ראיות להוכחת עילת תביעתה על כל מרכיביה. הטענה כי הוכחה עילת התביעה משאישר הנתבע נתונים כאלה ואחרים, איננה אלה טענה לפיה עמדה התובעת בנטל הראשוני של הבאת הראיות והחובה ליתן הסבר לשינוי בהתנהלות הצדדים לעומת מה שהיה מקובל בעבר, הועתקה אל הנתבע אשר לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו. הופרכה טענתו הבסיסית בעניין השיקולים אשר כביכול הניאו אותו שלא לבקש להאריך את תקופת השכירות. לכישלון הזה, כך לטענת התובעת, משמעות כפולה שכן לא זו בלבד שראיות התביעה נותרו ללא מענה, אלא שמעצם העובדה שהסברו של הנתבע התברר כהסבר קלוש שאיננו עומד במבחן, חוזקו ואוששו ראיות התביעה. כל הטענות הללו אשר מציגה התובעת אין בכוחן כדי להעביר אל כתפי הנתבע את נטל השכנוע. הנטל הזה היה ונותר על שכמה, גם אם לשיטתה עמדה בנטל. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים והנתונים המוצגים אני בדעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את מרכיבי עילת התביעה ולא עמדה בנטל המוטל עליה. בסופו של יום עומדות זו מול זו גרסאות בעלי הדין. התובעת מנסה להוכיח כי הוסכם על הארכת תקופת השכירות ומצביעה על השיק שמסר הנתבע עבור נובמבר 2009 כפי שהיה נהוג בעבר ותוך הבטחה להמציא את שאר השיקים כנהוג ומסתמכת על עדותו של בן זוגה אשר באמצעותו נוהלו המגעים בין הצדדים. בנוסף לכך מפנה התובעת את תשומת הלב לאישור הנתבע כי התנהלה שיחה בקשר לדרישת התובעת להעלאת דמי השכירות בתקופה הנוספת וכי התנגד לכך. הנתבע מסב את תשומת הלב לפרסום הנכס להשכרה מיידית באינטרנט כראיה לידיעתה של התובעת על כך שאין ברצונו להוסיף ולשכור את הנכס, להשקעות שהשקיע לטענתו לצורך הכשרת נכס חלופי כבר ממאי 2009, לצו הסגירה השיפוטי שהוצא לעסק בתוקף מינואר 2009. בנוסף לכך מדגיש הנתבע כי בניגוד לנוהג ששרר בין הצדדים במשך שנים רבות, מסר בנובמבר 2009 רק שיק אחד. אין בנמצא נתונים אשר בכוחם להטות את הכף דווקא לעמדת התובעת וכפי שציינתי זו ככל הנראה הסיבה לנסיונה של התובעת לשכנע כי מלכתחילה מוטלים נטלי השכנוע והבאת הראיות על הנתבע, ניסיון שיש לדחותו. עמדת התובעת נשענת, בעיקרו של דבר, על עדותו של בן זוגה אשר ניהל את המגעים עם הנתבע, עדות של בעל עניין אשר יש להתייחס אליה בזהירות רבה. הפרסום באתר האינטרנט להשכרת הנכס באופן מיידי בוצע ב-4.11.09 כאשר על פי הנתונים אשר מסר בן הזוג הונח השיק עבור דמי שכירות חודש 11/09, בתיבת הדואר, לאחר מועד זה. מכתב התובעת אל הנתבע מיום 8.11.09 משקף נימה של טרוניה ומחלוקת וגרסת בן הזוג כי בתוך פרק זמן קצר זה ראה הנתבע את הפרסום באינטרנט, שכנע אותו כי ברצונו להמשיך ולשכור את הנכס, הניח בת.ד. שיק עבור נובמבר 2009, קויימה שיחת טלפון לאחר מכן אשר במהלכה הבטיח הנתבע למסור גם את שאר השיקים, איננה משתלבת במכלול זה. לא למותר להזכיר כי בתאריך 14.9.08, במהלך הדיון בעניינו של הנתבע בתיק הע"מ 309/08 בבימ"ש לעניינים מקומיים בקריית ביאליק ולפני מתן גזר הדין כנגד הנתבע אשר הואשם בניהול עסק ללא רישיון, הצהיר הנתבע : "פניתי מספר פעמים לבעל המבנה שיגיש את כל האישורים הנדרשים. במידה ולא אוכל להשיג את הרישיון בתקופה הקרובה אאלץ לפנות את המושכר ולחפש לי מקום אחר. דרוש לי כ-3-4 חודשים כדי לפנות את המושכר אם לא אשיג רישיון לעסק". עוד הצהיר הנתבע: "אני שוכר את המקום. אם יגידו לי לפנות את המבנה אפנה, המבנה לא שלי". צו הסגירה עמד בתוקפו לביצוע מינואר 2009. גם על רקע זה סבירה גרסתו של הנתבע כי גמר בדעתו שלא להמשיך ולשכור את המבנה. הנתבע מאשר כי המשיך להחזיק בנכס עד סוף דצמבר 2009. דמי השכירות עבור דצמבר לא שולמו והנתבע העלה טענת קיזוז. בסופו של יום מודה הנתבע בשפה רפה כי לא הציג את הנתונים הדרושים על מנת להוכיח כי שילם תשלום כלשהו במקומה של התובעת ועל כן מבקש הוא "הכרעה עקרונית" בשאלת החיוב כאשר את הנתונים הנוספים החסרים ישיג בהתאם. המחלוקת שבין הצדדים בעניין חיובי המים היתה ידועה משכבר והנטל להוכיח את טענת הקיזוז על כל מרכיביה מוטל על הנתבע. בנטל זה הוא לא עמד. עוד טען הנתבע כי מכל סכום אשר ייפסק לזכות התובעת, אם ייפסק, יש לנכות את סכום הקנס ששילם לאחר שהואשם והורשע בניהול עסק ללא רישיון. גם טענה זו דינה להידחות. בהסכם השכירות המקורי אשר ניכרת בשנת 1994, אשר הוארך מעת לעת, הוסכם במפורש לנתק את סוגיית דמי השכירות מסוגיית הרישיון. הנתבע עצמו מאשר כי בקש למסור שיק עבור דמי שכירות חודש 12/09 ובסופו של דבר נמנע מכך על סמך עצה שקבל מבא כוחו לפיה באפשרותו לקזז את חובו כנגד תשלומים אשר ניתן לדרוש מן התובעת. אמנם הנתבע נותר חייב דמי שכירות עבור חודש 12/09 ואולם מנגד יש להביא בחשבון את שכ"ט עוה"ד אשר ראוי לפסוק לזכות הנתבע בהתחשב בתוצאת פסה"ד. בנסיבות העניין אני מורה לדחות התביעה ומחייב אני את התובעת לשלם לנתבע, באמצעות בא כוחו שכ"ט בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל כאשר בקביעת שכה"ט נלקח בחשבון חוב דמי השכירות הנ"ל. חוזה שכירותחוזההארכת חוזהבעל פהשכירות